ד"ר קונין, תמונה: ויקיפדיה.
"המדע סגור" (ברור, מוסכם על כולם,
וודאי) היא הסיסמה של מפיצי ההיסטריה האקלימית. "האקלים מתחמם בגלל פליטות
הפד"ח של בני האדם, אסון נוראי (הרס כדור הארץ) צפוי להתרחש. חייבים לעצור את
האסון, מייד! יעלה כמה שיעלה!". זאת הטענה הסטנדרטית של המודאגים. (ראו למשל כאן וכאן)
"המדע איננו סגור"
היא הכותרת של מאמר של
ד"ר סטיב קונין בוול סטריט ג'ורנל. ד"ר קונין היה תת שר לענייני מדע
במשרד האנרגיה, תחת הנשיא אובמה, פרופסור לפיסיקה ודיקאן בקל-טק, ומדען ראשי של
חברת BP לנושא אנרגיה מתחדשת.
הנה קטעים מהמאמר (תרגום, תמצות וניסוח – שלי).
הטענה ש"המדע סגור"
נפוצה, אבל היא לא במקום. היא מעוותת את השיח בנושאי אנרגיה, גזי חממה
והסביבה. היא גם מונעת דיונים על נושאי מדע ומדיניות. על בסיס הידע שלי (של קונין)
כפיסיקאי, ערכתי חקירות מעמיקות עם מדעני אקלים מובילים והגעתי להבנה של הקשיים
המדעיים העצומים במתן תשובות שהציבור וקובעי המדיניות מחפשים.
השאלה הבסיסית איננה אם האקלים משתנה. הוא תמיד משתנה, ידוע שהוא
התחמם במהלך המאה ה 20 בכ 0.8 מעלות. גם השאלה האם בני האדם משפיעים על האקלים
איננה השאלה העיקרית המוטלת בספק. בני האדם משפיעים על האקלים – הם משפיעים
באמצעות גזי החממה [וגם בדרכים אחרות – כמו שימושי קרקע].
השאלות החשובות (השנויות במחלוקת) הן: "כיצד [ובכמה] ישתנה
האקלים במאה השנים הבאות". ו "כיצד השינויים ישפיעו על בני האדם והסביבה"
- אלה השאלות שקשה לענות עליהן, והן
מציבות אתגר קשה במיוחד בפני המדע והמדיניות. ההשפעה האנושית על האקלים היא קטנה –
היא משנה את אפקט החממה הטבעי בכ 1% או 2% בלבד. מערכת האקלים היא מערכת המשתנה
בעצמה, מסיבות טבעיות, וקשה מאד לחזות כיצד השינוי האנושי הקטן משתלב במערכת המורכבת
הזאת. בעיה מסובכת נוספת היא בעיית ההיזון החוזר (feed back) – קשה מאד למדע לקבוע
בוודאות את שיעור ההיזון החוזר.
קשיים רבים אחרים מתעוררים בתחום המודלים האקלימיים, המנסים לחזות את
אקלים העתיד. חלק מהמודלים הגדולים והמסובכים מבוססים על חוקי הפיסיקה, אבל חלקים
אחרים מבוססים על הערכות (על בסיס ידע טכני) או אומדנים [בעברית: ניחושים]. מודלים
ממוחשבים של מערכות מורכבות הם יותר אומנות מאשר מדע.
מספרים לנו שיש "קונצנזוס מדעי" (תמימות דעין) בנושא שינויי
האקלים – אבל אין קונצנזוס כזה בין המודלים.
ה IPCC , בדו"ח האחרון מ 2013, סקר כ 55 מודלים
אקלימיים. יש שוני גדול בין מבנה המודלים השונים והתוצאות שהם חוזים. בלתי אפשרי
שיותר מאחד מכול התוצאות הסותרות האלה היא נכונה. [השיטה של ה IPCC לעשות ממוצעים בין המודלים אינה מדעית].
ישנה הנושא הברור של ה"האטה". הטמפרטורות עלו בכ 0.5 מעלות
ברבע האחרון של המאה ה 20, אבל הן עלו בקצב הרבה יותר איטי ב 16 השנים האחרונות,
למרות שפליטות הפד"ח האנושיות עלו בתקופה זו ב 25%. העובדה המפתיעה הזו אומרת
שהשפעת המחזוריות הטבעית של האקלים חזקה מספיק כדי להתגבר על השפעות אנושיות.
המודלים לא קלטו ולא חזו האטה זו, העובדה הזו מדגישה את המגבלות שלהם.
המודלים הצליחו לתאר (לחזות), בקווים כלליים, את הצטמקות הקרח הארקטי,
אבל נכשלו לחלוטין בחיזוי התרחבות
הקרח האנטרקטי, שהגיע לשיא מאז תחילת המדידות לפני כ 35 שנה. נושא אחר הוא עליית
פני הים, למרות ההשפעה האנושית, הייתה הרבה יותר קטנה בעבר, פני הים עולים היום
בקצב של כרגל (30 ס"מ) למאה שנה – אותו קצב בו עלו לפני 70 שנה (לפני
ההתחממות הגלובאלית). בקטע של ה"רגישות האקלימית" – השיעור הידוע היום
הוא אותו שיעור שנמצא [ששיערו-ניחשו] לפני יותר מ 30 שנה – כלומר 30 שנה של מחקר
בעלות של מיליארדים לא שיפר את הידע המדעי בתחום זה, ולא צמצם את אי הוודאות.
יש הרבה שאלות פתוחות וחוסר ודאות, המשתקף בדוחות ה IPCC, יש קשיים יסודיים ביותר בהבנת האקלים
וההשפעה האנושית עליו. הבעיות הבלתי פתורות אינן בעיות שוליות אלא בעיות מרכזיות.
ההבנה של האקלים ברמה של פירוט הרלוונטית להבחנה בהשפעות האנושיות וחיזוין היא
בעיה מאד קשה ובלתי פתורה עדיין. מי שקורא רק את "הסיכום לקובעי
המדיניות" בדוחות ה IPCC - לא ימצא שם תובנה לקשיים המדעיים בהבנת
האקלים. [כלומר: סיכום המנהלים – שנוסח על ידי נציגים פוליטיים – מטעה, ואינו מבטא
נכונה את חוסר הידע והוודאות כפי שמוצגים בדוח המדעי המלא של ה IPCC. בעברית צחה: הם משקרים].
הציבור, וקובעי המדיניות היו רוצים לקבל תשובות ברורות וודאיות מהמדע,
אבל אסור להתעלם מהקשיים המדעיים וחוסר הידע, ולטעון ש"המדע סגור". (וגם
אסור לטעון שהכול רמאות ואין התחממות גלובאלית). טענות כאלה פוגעות במדע ובמחקר
ומונעות התקדמות בהעמקת ההבנה המדעית שלנו.
בחירת המדיניות צריכה, ויכולה, להיעשות תוך ידיעה אמתית ונכונה של
חוסר הידע ואי הוודאות. חוסר הוודאות אינו סיבה לחוסר מעש. הזהירות מחייבת להאיץ
פיתוחן של טכנולוגיות להקטנת הפליטות בייצור האנרגיה, ולהגדלה של היעילות האנרגטית
על בסיס כלכלי. אלו פעולות "ללא חרטה" – no
regrets
– כלומר – בעלות תוצאות חיוביות בכול מקרה.
אבל, אסטרטגיות אקלימיות מעבר ל"ללא חרטה" סובלות מבעיות של
עלות, סיכונים, יעילות והשפעות לוואי שליליות. ישנן גם שאלות של סדרי עדיפות
חברתיים – מול בעיות כמו הפיתוח הכלכלי, צמצום העוני ושמירת הסביבה. אלו בעיות
שנתונות להחלטה חברתית של כול התושבים, ובהן אין למדע או למדענים תרומה או מומחיות
מיוחדת. אפשר שיהיו חילוקי דעות לגיטימיים בנושאים אלה, ולא צריך להשתיק את הדיון
עם הסיסמה "המדע סגור".
כל דיון על האקלים המשתנה צריך להתחשב לא רק בידוע לנו אלא גם בבלתי
ידוע, ובקשיים בחיזוי העתיד. ההכרה של חוסר הוודאות ומגבלות הידע תוביל לדיון יותר
מציאותי ויותר פורה, ויותר פרודוקטיבי. מניעת דיון כזה היא פגיעה במדיניות
האקלימית, ובמדע עצמו.
עד כאן ד"ר קונין.
המדע לא סגור.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה