זה שמו של מאמר
של הכלכלן אד דולן, הסוקר את הספר "אשליות ירוקות"
מאת אוזי זנר. מי שחושב ששני אלה ספקנים, או מכחישי אקלים שמרנים ומפגרים – אתם
טועים. אלה אנשים מאד "פרוגרסיביים" ומאד מודאגים. הם מודאגים מכך
שהאנרגיה הירוקה היא מקסם שווא, שלא תורם כלום לפתרון הבעיות של שינויי האקלים
וה"קיימות" – sustainability.
הספר של זנר מפרט את המגבלות
הטכנולוגיות והכלכליות של האנרגיה המתחדשת, וטוען שחלק מהמקורות האלה עלול להביא
יותר נזק מתועלת. זנר מסביר מדוע האנרגיה מהשמש, הרוח, הביו-מסה לא יכולים לספק
עתיד של אנרגיה נקייה, זולה ושופעת.
הפד"ח אינו כול הסיפור. כאשר
בוחנים את הפסולת הכימית הרעילה שנוצרת בתהליך ייצור הפאנלים הסולאריים, את הפרעות
הרעש והזיהום הוויזואלי של תחנות הרוח, והשימוש הרב בקרקע של הביו-דלק, אתה מגלה שכול
אלה גורמים נזקים לסביבה שעלולים להיות יותר גדולים מהתועלת.
אם חושבים על אפשרות להשיג 20% מהאנרגיה
משמש ורוח נתקלים בבעיות קשות של בניית תשתית הולכה חדשה, כושר ייצור לגיבוי,
והתמודדות עם בעיית התזזיתיות intermittency – הבטחה סדירה של חשמל נוכח מקורות בלתי נשלטים. כול אלה מייקרים מאד את
המקורות האלה.
היזהרו מהבטחות על ביצועים של מקורות
אלה. במציאות התוצאות בדרך כלל מאכזבות.
זנר מבטיח שהוא לא אנטי-ירוק, הוא רק
אומר שחייבים להסתכל על המקורות המתחדשים האלה (שמש ורוח) בראיה מפוכחת ומציאותית.
זנר ממשיך וטוען שהמדיניות של ארה"ב (ושאר המדינות) למכור אנרגיה
"ירוקה" יקרה במחיר זול – על ידי פיזור מחירה על פני כול החשמל המיוצר –
אינה פרודוקטיבית מאחר והיא אינה מעודדת מספיק צעדי ייעול וחיסכון. מה שבאמת יכול
להציל את הסביבה, לדעת זנר, זה ייקור החשמל, כדי להקטין את הצריכה.
סיכום של נולן:
Zehner is right point out that even the best alternative energy technologies are not as green as they are sometimes made out to be, and that some of them, like “clean coal,” are a complete fraud.
זנר צודק שאפילו הטכנולוגיות הירוקות
ביותר אינן כול כך ירוקות כמו שנוהגים להאמין, ואחדות מהן, כמו "פחם
נקי" הן ממש רמאות. זנר מאמין שצירך להתקדם לעבר "הקטנת הצריכה" –
שזה כמובן שם נרדף ל"עוני" ושיותר עוני הוא שיציל את הסביבה. אני כמובן
לא מאמין בכך, אבל החלק הראשון של הספר של זנר, המצביע על החסרונות של מקרות
אנרגיה ירוקים הוא נכון. הלוואי וחסידי הירוק יתפכחו מאשליות בלתי מציאותיות.
אד
דולן דוגל ב"תמחור מלא" של הדלקים – כלומר – להטיל על דלקים פחמיים
היטלים שמבטאים את מלוא המחיר של הנזק הסביבתי שהם גורמים. בקיצור: הוא בעד להטיל
מיסים על הדלק, ומשבח את אירופה, בה הבנזין עולה יותר מאשר פי שניים מאשר
בארה"ב, בגלל (בזכות?) המיסים. (כמו אצלנו).
הכלכלן סטיב פוסטרל מעיר בקומנט
ש"הטלת מלוא המחיר על נזקים סביבתיים" הוא תרגיל פוליטי ולא כלכלי.
מתפתח ביניהם וויכוח מעניין שאני ממליץ לקרוא.
אבל הרעיון המרכזי הוא זה: הרדיפה
ההיסטרית אחרי אנרגיות ירוקות בשיטת "יעלה כמה שיעלה" אין בה תועלת
מעשית, גם לא מבחינת השמירה על הסביבה.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה