דפים

2 בספטמבר 2012

למה בישראל אין אנרגיה מתחדשת?

זאת השאלה שמשמשת כותרת למאמר ארוך ב"הארץ" שכולו תעמולה חד צדדית ומטעה.


התשובה, אותה לא קלט כותב המאמר, אבל אותה מבינים היטב אלה שעוסקים בנושא ואלה וקוראים את הבלוג הזה, היא מאד פשוטה. אין דבר כזה. אין דבר כזה בכלל, ומה שאין לא יכול להיות בישראל. אנרגיה ירוקה זה, כדברי ד"ר האנסן סיפורי אגדות, השתוקקות רומנטית של רומנטיקנים מנותקים מהמציאות הפיזית-הנדסית בה אנו חיים. אנרגיה ירוקה זה משהו שעולה ביוקר ולא עובד. כותב הארץ: 
"במדינות אירופה, בהן גרמניה, איטליה, בריטניה ואחרות, מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה אנרגטית: משק החשמל עובר לרשתות חכמות, שמתמרנות בין כמה מקורות אנרגיה. מדינות רבות חותרות לקראת עצמאות אנרגטית מוחלטת, "
להד"מ, הכול הצהרות ודיבורים לריק. ההצהרות אכן מרקיעות שחקים. הם גם ניסו, ממש ניסו, לממש את הכוונות, אבל מה הושג בפועל? אומנם נבנו אולי 60,000 טורבינות רוח, ומאות אלפי דונאמים של פאנלים סולאריים. אבל – חשמל ירוק ממש – הם מפיקים מעט מאד, כי המתקנים האלה אינם מפיקים הרבה חשמל. קיטון בפליטות ומזהמים הוא אפסי. מה שיש זה בזבוז כספים אדיר, מחירי חשמל גבוהים מאד (פי שניים מאשר אצלנו), ואפס קיטון בפליטות או מזהמים, כי את מרבית החשמל, בפועל, מפיקות, וימשיכו להפיק התחנות הגזיות והפחמיות, כי האנרגיה הירוקה היא אשליה, לא משהו ממשי. כתבת הארץ ניזונה משמועות צדקניות (באירופה יש אנרגיה ירוקה) ולא מבדיקה ממשית מה יש שם.
"הארץ": אוכלוסיית העולם עלתה פי שניים וחצי ב–50 השנה האחרונות, אבל צריכת האנרגיה עלתה פי שמונה. 
נכון. ואין דרך למנוע מהאנושות אנרגיה בלי אנרגיה האנשים מתים, מתים ממש. האנרגיה המתחדשת אינה מסוגלת לספק כמעט כלום (רק כמויות מאד זעירות ביחס לדרישות).
"הארץ":מחקרים בינלאומיים אחרים מראים שנותרו משאבי פחם רק ל–165 השנים הבאות, גז ל–65 שנה ודלק ל–40 שנה.
אותה אגדה ישנה על פיק-אויל peak oil. לחלוטין לא נכון. כתבת הארץ שבויה בקלישאות אופנתיות ורדודות, ואינה בודקת את הנושאים שהיא כותבת עליהם. יש פחם, גז ונפט הרבה מעבר למה שאנו יכולים לדמיין לעצמנו. אין שום סכנה למחסור בפחם גז ונפט במאה השנים הבאות.
"הארץ": 
במיוחד לישראל, יש מכשלה נוספת - מרבית עתודות הנפט בעולם נמצאות היום בסעודיה, באיחוד האמירויות, בעיראק, באיראן ובמדינות ערביות ומוסלמיות אחרות. אי תלות בדלק מן המזרח התיכון או בגז מרוסיה יכולה להביא לכלכלה חסונה ולדיפלומטיה בינלאומית נקייה מאינטרסים משאביים - ושוב, קוראים לזהביטחון אנרגטי”.

כמו תוכי חוזרת כתבת הארץ על הקלישאות שחוקות ושגויות, אחת, אחת. נכון – נפט יש בארצות ערב, אבל עכשיו יש עוד יותר בארצות שאינן ערביות, כולל אצלנו, ממש כאן בישראל – בחבל עדולם. אבל הירוקים (כמו הכתבת של הארץ) מתנגדים להפקת נפט משלנו, ואוהבים שנמשיך להיות תלויים במקורות זרים, הם מעכבים (ונקווה שלא יצליחו לחסום לגמרה) את הפקת הנפט הישראלי. לא בטחון אנרגטי הם מחפשים אלא רטוריקה צדקנית ריקנית. חוץ מזה – החשמל הירוק (רחמנא ליצלן) אינו תחליף לנפט. את החשמל מפיקים אצלנו מגז ישראלי, כחול-לבן. יש לנו גז עד הודעה חדשה, אנו לא תלויים במקורות חוץ, ב"ה. וגם הפחם, ממנו מפיקים חשמל בארץ, לא בא מארצות ערב. הנקודה הזו של "בטחון אנרגטי" היא כולה דמאגוגיה.

" כל פאנל סולארי מוריד את התלות שלנו בדלק ערבי." אומר שר הפסטוראליה, גדעון ארדן. 

זה לחלוטין לא נכון. הוא לא יודע מה הוא מדבר. כול פאנל סולארי עושה אותנו יותר עניים, זה הכול. ארדן: תעשייה שתהפוך אותנו לכמה שפחות תלויים במשאבים של אחרים היא העתיד שלנו”. כלומר: הגז הישראלי מול חופי חידרה הוא "תלות באחרים" אבל הפאנלים הסולאריים המיובאים מסין – הם לא "תלות באחרים".

אח"כ מדברת הכתבת על הביקוש הרב לפאנלים סולאריים, ומכסות ממשלתיות לא מספיקות. בוודאי שיש ביקוש לפאנלים סולאריים. הם מפיקים הכנסה מובטחת על ידי המדינה, על חשבון האזרחים האחרים, לאלה שמתקינים אותם. תבטיח לאנשים כסף קל, על חשבון אחרים – וכולם יעמדו בתור. חשמל, ותועלת, לא מפיקים מהפאנלים הסולאריים, רק כסף קל על חשבון אחרים.

בוסף מתבררת מגמת הכתבה. הכתבת עושה תשדיר שרות לספקי אנרגיה סולארית, ושואבת את כול חוכמתה מראיונות איתם. אנשים אינטרסנטיים אלה שואפים להרוויח כמה שיותר, בעזרת המדינה, על חשבון אחרים. הכתבת מקדמת את האינטרסים המסחריים שלהם. הדבר מקומם. איני חושד בכתבת שהיא קיבלה טובות הנאה על כתיבת הכתבה, הכול נובע מהאידיאולוגיה שלה, ומרצונה הכנה אך הנאיבי לקדם את "טובת העם". כמובן שכול היזמים האלה רוצים שהמדינה תבטיח להם תעריף כמה שיותר גבוה, לכמה שיותר זמן. אבל זה לא האינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה להעשיר יזמים אלה או אחרים, וגם לא של "הארץ". זה לא האינטרס שלנו להוציא כסף טוב לריק. אם חשמל סולארי הוא כול כך זול וטוב, שיתקינו כמה שרוצים, בלי "מכסות" בלי רשיונות ובלי מעורבות ממשלתית, בלי סובסידיות. איש אינו מונע מאנשים ומפעלים להתקין פאנלים סולאריים להפקת חשמל לצריכה עצמית (כדי להקטין את חשבון החשמל). אלא – זה לא כדאי. התקנת הפאנלים כדאית רק כאשר הממשלה מבטיחה לך (ללא סיכון ואי וודאות) מחיר כפול מהמחיר הרגיל, למשך 20 או 25 שנה, על חשבון הברון.

עוד מראיינת הכתבת יזמים של טורבינות הרוח. שוב היא מציגה תמונה חד צדדית ממנה משתמע שלו רק היו מקבלים את כול האישורים הממשלתיים יותר מהר ובקלות, היו הטורבינות מספקות הרבה חשמל נקי וזול. שקר הדבר, מקסם שווא.

75% מהזמן הטרובינות לא מספקות כלום ורק צורכות חשמל, ואצלנו, עם משטר רוחות חלש יותר, כנראה עוד הרבה פחות. ואת מעט החשמל שהן כן מספקות, הן מספקות מתי שהרוח נושבת, לא מתי שצריך את החשמל, כך שהן לא מביאות שום תועלת של ממש. כאשר נכתב בכתבה "הטורבינות יכולות לספק חשמל ל 80 אלף בתים" הדבר שקרי ומטעה. הן מספקות את החשמל לסירוגין, לעיתים, לפעמים, בזמנים בלתי צפויים מראש. בטורבינות הרוח יש עוד הרבה פחות תועלת מאשר בפאנלים סולאריים. הפאנלים הסולאריים לפחות מספקים זרם, לסרוגין, חלקית, אבל בזמנים פחות או יותר קבועים וידועים.

הארץ פירסם כתבה ארוכה מאד, שכולה שירה ותעמולה אידאולוגית ומסחרית לאשליה של האנרגיה המתחדשת ולחברות שמנסות להתפרנס מזה על חשבון הציבור. אף מילה של אמת על הבעיות החמורות של אנרגיות אשליה אלו. אנו צריכים להתברך בכך שהטירוף שאחז בממשלות אירופה נחסם (לא תמיד בכוונה) על ידי הבירוקרטיה שלנו.

יעקב

הערת המערכת: התגובה נשלחה תחילה למערכת עיתון הארץ עם הצעה לפרסמה כמאמר תגובה, ממערכת הארץ לא נתקבלה תגובה.

9 תגובות:

יוני אמר/ה...

יעקב
באמת תהיתי מתי תבוא התגובה שלך...אני מקווה שגם שמת את הכניסה הזו כתגובה במאמר (הדי מצחיק, למען האמת) בהארץ. אני גם מציע לך לנסות לספור את כמות המידע המספרי שמוצג במאמר (רמז: לא הרבה) ולנסות לגבות את התגובה שלך במספרים, שאתה מכיר היטב. היתרון שלנו הוא ברור במקרה כזה, כי עם המספרים אי אפשר להתווכח.
יוני

עוזי אמר/ה...

מה עם אנרגיה גרעינית? זו הרי צורת האנרגיה העתירה הירוקה ביותר שגם עובדת כלכלית.

למה הירוקים לא דוחפים להקמת תחנה גרעינית אזרחית בארץ?

יוני אמר/ה...

עוזי,
כמובן אתה צודק. הבעיה עם אנרגיה גרעינית היא, לצערי, בעייה של בורות דעת קהל ותקשורת. נכתב על כך די הרבה בבלוג. נכחתי לאחרונה בהרצאה של דר' פטריק מור, ממקימי greenpeace (כתבתי גם על זה בבלוג), והוא משוכנע ללא ספק שהתרחבות האנרגיה הגרעינית בעולם היא רק עניין של זמן. הבעיה היא, לצערי, שהוא מייחס מידה של חשיבה רציונאלית למקבלי ההחלטות...:-)
יוני

יעקב אמר/ה...

הירוקים (למשל גרינפיס) מתנגדים בחריפות לאנרגיה גרעינית, בכול העולם, כבר 40 או 50 שנה, בגלל החשש לדליפת קרינה.
אני הבעתי דעתי הרבה פעמים בעד המשך הפיתוח והבנייה של תחנות כוח גרעיניות, אבל לא בבית ספרנו (לא אצלנו).
במדינה קטנה וצפופה להחריד כמו שלנו, עם בעיות בטחוניות קשות, אנו לא צריכים את ההשקעה האדירה ואת הסיכון של תחנת כוח גרעינית. יש לנו ב"ה גז, אפשר וצריך להמתין עם הגרעין 20 או 40 שנה לפחות. עד אז, נקווה, יפותחו תחנות כוח גרעיניות יותר בטוחות וטובות. אין לנו סיבה לרוץ קדימה עם תחנת כוח גרעינית.

יוני אמר/ה...

יעקב,
אנחנו לא מסכימים בעניין זה, וזה בסדר. לדעתי, ישראל צריכה לא רק להקים כור, אלא להיות מובילה בפיתוח של כורים דור 4 ולהפוך ליצואנית טכנולוגיה. זה כבר קרה בכמה תחומים (פיתוחים חקלאיים, נשקף גם אנרגיה סולארית) שישראל מרויחה הון כיצואנית ידע, ואין שום סיבה לא לעשות את זה גם כאן. מלבד, כמובן, הפוליטיקה...

יעקב אמר/ה...

יוני, אתה מתעלם מהבעייתיות. גם מההשקעה העצומה, גם מהקשיים הטכנולוגיים והפיסיים, גם מהסיכונים הבטחוניים. זה לא פשוט לבנות תחנת כוח גרעינית, מהרבה בחינות. זה פרויקט גדול.

אתה מתעלם גם מהאתגר התעשייתי. ישראל, למשל, לא בונה אניות, וגם לא מכוניות. אלו תעשייות גדולות עלינו. כנ"ל כורים גרעיניים. גדול עלינו. בישראל אין, למעשה, תעשייה כבדה, ואולי טוב שכך. להזמין כור מוכן מקוריאה (כמו שעושה טורקיה) - אין טעם.

באשר לשאלה אם ישראל יכולה להפוך למובילה בטכנולוגיה זו - זו סתם ספקולציה. כמובן, אנו סופרמן, אנו יכולים הכול... אבל... לא.
(זה לא אומר שיראלים לא יכולים לתרום, ברמה אישית, רבות לפיתוח האנרגיה הגרעינית, אך התרומה יכולה להיות במישור המדעי, לא במישור המעשי, או - אם גם במישור המעשי - של בניית תחנות כוח - אז בחו"ל).

העיקר: אנו לא צריכים את זה.

אין טעם בתרגילי סרק מאתגרים מבחינה אינטלקטואלית.
אפשר לחקור בישראל פיתוח כורים קטנים מודולריים, או פיתוח היתוך גרעיני (גם נושא כבד מאד), אפשר לחקור הכול.
אסור להפליג בהרפתקה של בנייה של כור גדול, בטכנולוגיה (המיושנת והבעייתית) הקיימת היום.
צריך להבדיל בין מחקר ופיתוח, לבין יישום מעשי בקנה מידה תעשייתי.

יעקב אמר/ה...

עוד נקודה: בטחון אנרגטי. תחנת כוח גרעינית תלויה באספקת דלק גרעיני ממקור חוץ - והמקורות מעטים (ארה"ב, רוסיה, צרפת, אולי עוד אחד או שניים).

יוני אמר/ה...

יעקב,
לגבי כורים גדולים אני מסכים שיש טיעונים לכאן ולכאן (במיוחד לנוכח גילויי הגז ובודאי אם ינוצלו מרבצי פצלי השמן). לגבי הכורים הקטנים: זה תעשיה שלא תהיה יותר מסובכת מדברים אחרים שמייצרים בישראל (תעשיות נשק והשבחת מטוסים הן שתי דוגמאות למשל), והן בטוחים לגמרי. חוץ מזה: תרשה לי לפנטז, הרי זה גם ככה לא יקרה...:-)

יעקב אמר/ה...

כורים קטנים זה לא משהו שקיים ואפשר להחליט להתקין בקרוב, הם זקוקים לפיתוח. כמו שאמרתי: לחקור ולפתח - הכול אפשרי. לבנות מתקן ייצור תעשייתי - רק כאשר הפיתוח ושלביו השונים יהיו בשלים... אם וכאשר.