נפט זה פויה בקליפורניה

קליפורניה היא המדינה הגדולה והעשירה בארה"ב, בעלת הכלכלה ה 6 בגודלה בעולם. היא הייתה פעם גם המדינה השנייה בארה"ב מבחינת הפקת הנפט והגז (אחרי טקסס). אולם תפוקת הנפט בקליפורניה ירדה ב- 60% לעומת שיא התפוקה ב 1985. 

לעומתה – טקסס הכפילה תפוקתה פי 3 מאז 2010, ומפיקה היום כ 3.6 מיליון חביות נפט ליום. ארה"ב כולה עומדת להפיק השנה מעל 10 מיליון חביות נפט ליום, תפוקת שיא של כול הזמנים, והתפוקה הגבוהה בעולם. אבל – ללא קליפורניה, שמסרבת להפיק נפט או גז.

קליפורניה היא מדינה "מתקדמת" ביותר בארה"ב, כלומר ה"חברתית" או הסוציאליסטית או התקינה פוליטית ביותר. היא גם המתקדמת ביותר בייצור אנרגיה מתחדשת. אבל היא גם צורכת נפט. הרבה מאד נפט. כל יום קליפורניה צורכת כ 1.5 מיליון חביות של בנזין וסולר, ובנוסף – כ 20% מצריכת דלק המטוסים בארה"ב.

הנה הירידה בייצור נפט גולמי  בקליפורניה.

הנה מקורות הנפט של קליפורניה. רואים היטב בקטע הירוק את הנתח ההולך וגדל של היבוא מחו"ל.

הקליפורנים שונאים נפט, אבל לא שונאים להשתמש בו... זה כמו הבטלן ששונא לעבוד אבל לא שונא כאשר אחרים עובדים כדי לתמוך בו (דרך קצבאות סעד). קוראים לזה צביעות, או לטמון את הראש בחול, או להיות מנותק מהמציאות.

לקליפורניה מרבצים גדולים של גז באבן צפחה (שייל), מסוג המרבצים שמפיקים הרבה נפט וגז בפנסילבניה או טקסס. אבל מדינת קליפורניה אוסרת הפקת נפט וגז מצפחה בתחומה. יש גם נפט בים, מול חופי קליפורניה, אבל גם שם אסור אפילו לחפש...

אפשר לאמור שגישתה של ממשלת קליפורניה הגיונית: שיזהמו אחרים את שטחיהם וארצותיהם עם הפקת הנפט – אנו נשמור על ניקיון ארצנו, ונחייה מנפט שאנו קונים מאחרים. אולי, בעתיד היותר רחוק, כאשר יאזל הנפט במקומות אחרים, ולא תהיה ברירה, נחפש ונפיק גם אצלנו.

אבל, נראה יותר שזו גישה רגשנית. נפט זה פויה, לא רוצים אותו אצלנו. רק רוצים בנזין בתחנות הדלק כדי להניע את מיליוני המכוניות שלנו, אבל בלי הגועל נפש של הפקת נפט.

מצב דומה שורר אצלנו. הפעילים הירוקים, בעזרת הבג"צים מנעו קידוחי נפט לניסיון בחבל עדולם וברמת הגולן, קידוחים שעשויים היו להוביל להפקת נפט בכמויות טובות אצלנו. במקום זה אנו מייבאים מאות אלפי חביות נפט ביום מארצות אחרות שבהן אנו תלויים באספקת המוצר החיוני הזה.

יעקב

יש נפט בשפע – בזכות הפרקינג

רבים זוכרים את הימים הלא רחוקים כול כך של שנת 2008 כאשר מחיר הנפט הגיע לשיאים של 150 דולר לחבית, וכולם נביאו שנגמר עידן הנפט, שהנפט אזל – peak oil "פיק אויל" או שיא הייצור של נפט עבר, ואין יותר נפט באדמה, שהמחיר עוד מעט יגיע ל 200 דולר או אף 300 דולר לחבית, וגעוואלד, מה נעשה?! אח"כ הופיעה פתאום ובאופן בלתי צפוי שיטת הפרקינג fracking – טכנולוגיה חדשה להפקת נפט מסלעי צפחה שמהם לא ידעו להפיק נפט קודם. "פתאום" החלה ארה"ב לייצר משהו כמו 9 מיליון חביות נפט ליום, במקום 5-6 מיליון שהפיקה קודם. פתאום הוצף השוק בכמויות גדולות של נפט, ומחירו ירד באופן חד, החל מקיץ 2014 לכ 30-40 דולר לחבית (המחיר היום כ 40 דולר). סטטיסטיקות על תפוקת נפט היום תמצאו כאן.

ערב הסעודית, בעלת רזרבות הנפט הגדולות בעולם, בשדות נפט רגילים, שבהם קל להפיק נפט בעלות 2-3 דולר לחבית, החליטה להילחם במפיקי הפרקינג. הם חישבו שהפקה בפרקינג עולה 60-80 דולר לחבית, ואם הם יציפו את השוק בנפט, והמחיר ירד מתחת ל 40 דולר, יפשטו הפרקיסטים את הרגל וייעלמו, וסעודיה שוב תשלוט בשוק הנפט.

                                                           

פירוט כמויות הנפט שהופקו בארה"ב בשיטת הפרקינג בשנים האחרונות בגרף למטה.

בתחילה נראה שהתכנית הסעודית עובדת, וכמה פרויקטים של הפקת נפט במים עמוקים באוקיינוסים, במחיר גבוה, נזנחו. פרקיסטים אחדים נקלעו לקשיים כספיים, וכמות מגדלי הקידוח (rigs) הפעילים בארה"ב הלכה וקטנה. אבל הטכנולוגיה והפרקיסטים לא קופאים על שמריהם. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, ומחירי ההפקה הולכים ויורדים. השיטות משתכללות, והפרקיסטים מצליחים כעת, בזכות הטכנולוגיה, להפיק יותר ויותר מהנפט שכלוא במעמקי האדמה, ובתצורות סלע "הדוקות" tight, ולהפיק במחירים זולים. היו"ר היוצא של חברת הנפט פיוניר, סקוט שפילד, טען שעלות ההפקה של חברתו עומד על כ 2.25 דולר לחבית (פחות מהעלות של הסעודים). אולי הוא מגזים אבל לא בהרבה. הוא טוען שבמחיר שוק של 55 דולר לחבית מסוגלת ארה"ב להפיק יותר נפט מהסעודים, ולהרוויח כסף טוב. חברתו חתכה את מחירי ההפקה ב 26% רק בשנה האחרונה, וכעת, למרות מחיר של רק 40 דולר לחבית, מגדילה חברתו "פיוניר" את כמות מגדלי ההפקה.

תפוקת הנפט של ארה"ב ירדה בשנה האחרונה בכ 1.2 מיליון חביות ליום, לעומת השיא של 2015, והיא עומדת היום על 8.5 מ"ח, אולם כעת המגמה התהפכה. מלבד זאת יש בארה"ב אולי 3900 בארות נפט שהקידוח שלהן החל אבל לא הושלם אלא הוקפא בגלל מחירי הנפט הנמוכים. בארות אלו מסוגלות לחזור לתפוקה תוך זמן קצר, אם המחירים יעלו חזרה ל 50-55 דולר לחבית.

בבריטניה נוהל מאבק עיקש נגד השימוש בשיטת הפרקינג להפקת נפט ממרבצים יבשתיים באנגליה, אולם כעת, תחת הממשלה החדשה של תרזה מאי, הסיכוי הוא שהפרקינג יתפתח גם בבריטניה במלוא הקיטור.

שורה תחתונה: התקדמות הטכנולוגיה שינתה את פני שוק הנפט מקצה לקצה. אין מחסור בנפט כלל, ההיפך – כרגע יש שפע, והוא יימשך לפחות כמה עשורים. אפשר להירגע.

יעקב

קטעים קודמים שלנו על שפע הנפט: כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

שפע של נפט באלסקה

שפע של נפט התגלה בתגלית חדשה באלסקה. הכמות היא 1.2 מיליארד חביות, והתגלית היא ביבשה, בחוף הצפוני של אלסקה, בשדה קונבנציונלי. כזכור, בחוף הצפוני של אלסקה יש שדות נפט גדולים שהתגלו בסביבות 1970, שמפיקים כמויות גדולות של נפט, המוזרם בצינור החוצה את אלסקה עד החוף הדרומי. השדות הישנים הולכים ומתרוקנים והכמויות המופקות מהם הולכת וקטנה. עכשיו התגלה שדה חדש, לא רחוק משם, שיכול להתחיל להפיק כ 120,000 חביות ליום החל משנת 2021 (אחרי שיוקמו מתקני הפקה). הכמות הזאת היא כרבע מהכמות הממוצעת של נפט שזרם דרומה בשנת 2016, מהשדות הישנים.

הגילוי הזה בא כמה חודשים אחרי גילוי אחר של נפט בחוף הצפוני של אלסקה, בים, במקום הנקרא מפרץ סמית'. כמות הנפט במפרץ סמית' היא בין 6 ל 10 מיליארד חביות, ומעריכים שאפשר יהיה להפיק משם כ 200,000 חביות ליום.

כחודש לפני זה נתגלו שדות נפט וגז גדולים במערב טקסס, על ידי החברה אפצ'י שמעריכה שבשדה כ 5 מיליארד חביות נפט ו 75 טריליארד רגל מעוקב של גז. (הנה קטעים קודמים שלנו על גילוים אלה).

סוכנות המידע של האנרגיה בארה"ב EIA, מעריכה שבשנת 2018 ארה"ב תגיע לשיא תפוקת נפט חדש של 9.7 מיליון חביות ליום. השיא הקודם, 9.6 מיליון חביות הושג בשנת 1970, ומאז הייתה ירידה מתמדת בתפוקה, בגלל הזדקנות והתרוקנות שדות הנפט הוותיקים. אבל, עם פיתוח טכנולוגיית הפראקינג, ועם שכלולים טכנולוגיים נוספים, חזרה ארה"ב לתפוקה של 9.6 מלחב' ליום אפריל 2015. בהמשך הייתה הנפילה הגדולה במחירי הנפט שבגללה נסגרו הרבה אתרי תפוקה בעלי עלות גבוהה. התפוקה ירדה לכ 8.7 מיליון חביות ליום ביולי 2016, והתייצבה ברמה זו. בשנת 2016 היו שכלולים נוספים, שאפשרו הפקה גם במחירים הנמוכים יותר השוררים בשוק היום. מעריכים שהתפוקה בשנת 2017 תהיה כ 9.2 מיליון חביות ביום, וב 2018 – כאמור, שיא של כול הזמנים של 9.7 מיליון חביות ליום.

הירידה בתפוקה החל משנת 1970 גרמה לקבוצת מומחים להכריז על "שיא הנפט" Peak Oil – הם טענו שהנפט הולך ואוזל, ועוד מעט לא יהיה יותר נפט. מסתבר שאין מחסור של נפט באדמה, ואמצעי ההפקה הולכים ומשתכללים, מבחינה טכנולוגית, ומאפשרים להפיק יותר ויותר נפט, במחירי הפקה סבירים. יש מספיק נפט לפחות כמה עשרות שנים טובות, לא לדאוג.

יעקב

חיפושי נפט בארה"ב

הנשיא אובמה הודיע (ניו יורק טיימס) על פתיחה של שטחים נרחבים (תרגום ב ynet)  לאורך חופי ארה"ב לחיפושי נפט וגז טבעי.

עד כה החיפושים בשטחי ים אלה היה אסור בגלל לחץ של ארגוני סביבה המתנגדים באופן עקרוני לנפט וחיפושי נפט, ולחץ של גורמי תיירות בארה"ב החוששים לפגיעה בחופים, ושנאת נפט  כללית.

עד כה החיפושים בשטחי ים אלה היה אסור בגלל לחץ של ארגוני סביבה המתנגדים באופן עקרוני לנפט וחיפושי נפט, ולחץ של גורמי תיירות בארה"ב החוששים לפגיעה בחופים, ושנאת נפט  כללית.

ארה"ב מייבאת כ 66% מהנפט שהיא צורכת (והיא צורכת הרבה...). הנפט דרוש לה הן כדי להקטין את תלותה בייבוא, והן כדי ליצור מקורות הכנסה מקומיים ולהוציא פחות כסף בחוץ. ההחלטה לפתוח את שטחי הים לחיפושים התקבלה כבר בימי כהונתו של הנשיא בוש, אבל אובמה, עם היכנסו לתפקידו, ובשל האידיאולוגיה שלו ושל תומכיו, ביטל את ההחלטה.

כעת גבר השכל הישר, והוא החליט בכול זאת לפתוח השטחים לחיפושי נפט.

לכול אלה שאינם טומנים ראשם בחול ברור שהנפט עדיין חיוני כמקור לאנרגיה, ועוד הרבה שנים ארה"ב תזדקק לנפט ותשתמש בו, ואין כול הגיון לייבא את כול הנפט בזמן שאולי קיים נפט לא מנוצל בתחומה. כמאמר הגב' שרה פאלין: Drill baby, drill.

מכאן ועד הפקת נפט בפועל הדרך ארוכה. צריך לערוך מחקרים וסקירות גיאולוגיות, בדיקות סביבתיות, מכרזים להקצאת שטחים לחיפושים. יהיו התנגדויות, הן של גורמים פוליטיים, של מושלי מדינות חופיות הרוצים חלק בהכנסה, של ארגונים ירוקים וגורמי תיירות. יהיו גם תביעות משפטיות. ייקח כמה שנים עד שהחיפושים יחלו בכלל, ועוד שנים רבות עד שתחל ההפקה. הרפובליקאים, שתומכים בחיפושי נפט, הביעו תמיכה מסויגת בהחלטה. הם לא בטוחים שההחלטה כנה, ואינה תמרון פוליטי שנועד לעזור להעביר חוק אנרגיה בסנאט, השנה. הם לא בטוחים בנחישותם של אנשי הנשיא להביא לידי ביצוע ההחלטה בפועל תוך התגברות על ההתנגדות הגדולה הצפויה.

בכול אופן – החלטה חיונית והגיונית.

עדכון:

שרה פאלין לא קונה את ההצהרה של אובמה על פתיחת אזורים חדשים לחיפושי נפט. היא טוענת שזה טכסיס פוליטי המכוון לפתות סנאטורים להצביע בעד חוק המכסות הסחירות (cap and tax ) – התקוע בסנאט. המהלך של אובמה נועד למשוך זמן. הוא לא הולך למכור זיכיונות קידוח – אלא רק לעשות "מחקרי ייתכנות" ו מחקר השפעה על הסביבה. אחרי כול המחקרים האלה ייתכן ובכול זאת יסגרו את השטחים לחיפושי נפט. באלסקה כבר נמסרו זיכיונות לקבלנים לפני שאובמה ביטל אותם. כעת הוא לא מחדש את הזיכיונות, רק מבטיח "מחקרים". בקיצור: הצעד הנוכחי אין בו מספיק כדי לקדם את חיפושי הנפט, וייתכן ואין בו ממש כלל.

אני, אישית, הופתעתי מהצהרתו של אובמה, הנוגדת את האידיאולוגיה שלו ושל תומכיו. כנראה ששרה פאלין צודקת.

יעקב 

יש נפט וגז בשפע, ברוך השם.

ישראל הפכה פתאום מעצמת נפט וגז, עם הגילויים החדשים בים יש סיכוי שנצליח לספק צרכינו באנרגיה לשנים רבות וגם לייצא. זו הפתעה, כי מאז קום המדינה אנו מייחלים לשווא לקצת נפט, והנה, פתאום התגלה המטמון.

אבל לא רק ישראל. אנו חלק מתהליך תחייה כלל עולמי של הגז והנפט.

בשנת 2007 הגיעו מחירי חבית הנפט ל 147 דולר, מחירי הגז ל 10-12 דולר. נביאי השחורות המקצועיים מיהרו לפרסם ספרים על סוף עידן הנפט. קראו לזה peak oil – שיא הנפט. אמרו: השיא בתפוקת הנפט עבר או יעבור בקרוב. שדות הנפט הוותיקים מתרוקנים, והתפוקה בהם יורדת בהתמדה. אין יותר נפט. התפוקה היורדת עומדת במסלול התנגשות עם הצריכה הגואה של מדינות מתפתחות כמו סין והודו. "סוף העולם קרב".

נבואות הבל. העולם מתפקד כמו שהאופטימיסטים מנבאים. התחזית האופטימיסטית אמרה שהמחיר הגבוה של הנפט יאותת על הביקוש ויעודד חיפושים חדשים ופיתוחים טכנולוגיים, ומקורות חדשים יפותחו, כפי שקרה תמיד, עד כה. מאז שהתגלה הנפט במאה ה 19 ועד כה, למרות הצריכה גדולה, הרזרבות הידועות (הנפט בבטן האדמה) היו תמיד בעלייה.

מאמר ארוך בניו יורק טיימס מספר שבעשור האחרון פותחו טכנולוגיות חדשות. בתחום הנפט – קידוח במים עמוקים הודות למיכשור חדש המאפשר לייצב את המקדחים בים. ביבשה פותחו טכנולוגיות של קידוח לעומק ובכיוון אופקי, תוך ריסוק שכבות הסלע העמוקות ושיחרור הגז הכלוא בהן.

שורה תחתונה: התגלו מרבצי נפט וגז חדשים רבים. המגמה של ירידת התפוקה התהפכה. ארה"ב החלה להפיק יותר נפט מאשר קודם. תפוקת הנפט במפרץ מקסיקו עלתה ב 12% מאז שנת 2000. בקנדה מפיקים נפט מחולות זפת המצויים שם בשפע. קנדה הפכה לספקית הנפט הגדולה של ארה"ב (יותר מערב הסעודית). עיראק, שמפיקה "רק" 2.5 מיליון חביות ליום גילתה שדות חדשים וחתמה חוזי פיתוח שיאפשרו לה להפיק, בעוד כמה שנים, 12 מיליון חביות. מרבצי גז אידירים התגלו ברחבי ארה"ב, בקידוחי עומק. לפני עשור חשבו מומחים שרזרבות הגז של ארה"ב תתקוקנה תוך 25 שנה, היום ידוע שיש לארה"ב מספיק גז בשביל לפחות 100 שנה. ארה"ב הולכת להפוך ליצואנית של גז. אותם מבני סלע עמוקים שמהם מפיקים גז בארה"ב מצויים גם באירופה וארצות אחרות, וגם שם מתחילים בהפקה. מרבצים חדשים התגלו בים, מול חופי ברזיל, ניגריה ומקומות נוספים. מתחילים לחפש נפט באוקיינוס הארקטי, בו לא קדחו עד עתה.

המקביל התפתחה טכנולוגיה שמאפשרת ניצול יותר טוב של האנרגיה, מנועים יותר חסכניים, תחנות כוח יותר יעילות. אנו מסוגלים לשמור על רמת חיינו עם פחות נפט וגז.

כתוצאה מכול אלה, מחיר הנפט ירד לסביבות 80 דולר החבית, מחיר הגז ירד ל 4 דולר. (והדולר לא מה שהיה פעם...). מחפשי הגז נאלצים לקחת פסק זמן. יש יותר גז מאשר השוק מסוגל לקלוט...

צריכת האנרגיה בעולם עומדת לעלות ב 36% בין השנים 2008-2035 לפי תחזית הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה. צריכת הנפט תעלה מ 84 מיליון חביות ביום ל 99.

בקיצור – יש לנו בעולם, נפט וגז כמויות מעל לראש, המספיקות לצרכינו להרבה, הרבה שנים. קשה להגיד בדיוק כמה, אבל הרבה עשורים לפחות. הנפט, הגז והפחם יהיו מקורות האנרגיה העיקריים שלנו להרבה עשורים, אין מקורות אחרים, בינתיים. זה טוב, טוב שיש נפט וגז במחיר סביר, טוב שאיננו תלויים במקורות "ירוקים" כמו שמש ורוח, מפני שאין בהם ממש.

סוף העולם נדחה בינתיים.

יעקב

יש נפט בשפע, המשך...

ספנסר דייל הוא הכלכלן הראשי  של החברת הענקית BP  Brtitish Petroleum-  - והוא כותב מאמר על המציאות החדשה בתחום הנפט, נוכח הפקה בשיטת הפראקינג בארה"ב והירידה הגדולה במחירי הנפט בשנה האחרונה. במציאות החדשה ארה"ב מפיקה כיום כ 4.5 מיליון חביות נפט ליום בשיטת הפראקינג, דבר שלא היה קיים כלל בשנת 2010.

הוא מונה ארבע אמיתות (או הנחות) יסוד שתחום הנפט שהשתנו לחלוטין, מקצה לקצה, בעת האחרונה. ראשית – ההנחה שהנפט משאב מוגבל, ולכן – ככול שנצרוך יותר נפט הוא ילך ויאזול, ומחירו יעלה כול הזמן, בהכרח. הדבר לחלוטין הפוך. יש נפט בקרקע בכמויות בלתי מוגבלות (למעשה). המגבלה בהפקת נפט אינה מציאת החומר במעמקי האדמה, אלא האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו, המאפשרים (או לא) את ההפקה, והעלות של ההפקה. שני הדברים הולכים ומתקדמים ומתייעלים עם הזמן. הטכנולוגיה משתפרת כול הזמן (ראה "פראקינג"), ועם השכלול באה גם הירידה במחיר ההפקה. ככה למשל – במשך 35 השנים האחרונות נצרכו בעולם כ טריליארד חביות נפט, אך באותה תקופה גדלו הרזרבות המוכחות (של נפט בר הפקה, באדמה) בעוד טריליון חביות. במילים אחרות: על כול חבית נפט שנצרכה "התגלו" (או הפכו לזמינות) שתי חביות חדשות. מסקנה: אין מחסור בנפט באדמה. אם אי פעם בעתיד נפסיק (או נקטין) את הצריכה בנפט, זה לא יהיה בגלל מחסור אלא בגלל מקור אנרגיה אחר, יותר טוב וזול, שיימצא בעתיד, אולי.

שנית, אומר דייל, אנו ניאלץ להשאיר את האנרגיה הפחמית (פחם, נפט וגז), או חלקה, באדמה, בגלל בעיית האקלים. זו הערכתו. אני לא חושב כך. ייתכן ויהיה צמצום בצריכת הפחם, כשחלק מהפחם מוחלף בגז (כפי שהנפט הוחלף בפחם ב 30 השנים האחרונות). אבל, כול עוד לא יהיה תחליף סביר (ואין כרגע) אנו נמשיך להפיק את האנרגיה הדרושה לנו מנפט וגז וגם מפחם (בכמויות מוקטנות).

שינוי שלישי חל בגמישות אספקת הנפט. הטכנולוגיה החדשה יישמה עקרונות של ייצור המוני (של מתקני הפקה) ושימוש חוזר בהם, דבר שמאפשר להקטין או להגדיל את התפוקה במהירות בתגובה להקטנה או גידול בביקוש.

שינוי רביעי הוא בכיוון הזרימה של הנפט בעולם. בעוד בעבר זרמו כמויות גדולות של נפט מהמזה"ת ל"מערב" – הרי שה"מערב" (קרי ארה"ב) זקוקה פחות ופחות לייבוא נפט. ארה"ב נמצאת קרובה להשגת "עצמאות אנרגטית" – דהיינו – אספקה עצמית של כול האנרגיה הדרושה לה. דבר זה היה בגדר חלום, או אוטופיה לפני עשור, אולם הוא עשוי להיות למציאות כבר ב 2020-25. עיקר הגידול בצריכת הנפט, בעולם, יתרחש באסיה (סין, הודו ושכנותיהן). הנפט יזרום מזרחה. יש לשער שגם האחריות הביטחונית לאבטחת זרימת הנפט תעבור מזרחה (מארה"ב לסין). השיפור במאזן התשלומים של ארה"ב, הנובע מקיטון ייבוא הנפט ישנה אף הוא את פני הכלכלה העולמית.

קטעים קודמים שלנו על נושא שפע הנפט (והגז והפחם) תמצאו כאן.

לא לדאוג.

יעקב

משרד הסביבה נגד כל דבר

בתמונה: הרולד ויניגר, מומחה עולמי לטכנולוגיות הפקת נפט ומדען ראשי בחברת IEI הישראלית.

המשרד להגנת הסביבה הביע דעה נחרצת נגד פרויקט הפיילוט לניצול פצלי שמן בחבל עדולם. הדבר רק טבעי וצפוי מראש. המשרד, המעסיק את מיטב האקטיביסטים הירוקים הקיצוניים כיועצים, רואה את תפקידו כהתנגדות לכול דבר. כול דבר (שכונה חדשה, כביש חדש, מפעל חדש) יש לו השלכות שליליות על הסביבה. הסביבה הכי בתולית ונקייה היא הסביבה שבה אין בני אדם כלל, ללא יישובים, ללא מפעלים וללא כבישים. כזה הוא בערך, חבר עדולם, שההתיישבות בו דלה. אבל... מה לעשות? אנו בני אדם ואנו רוצים לחיות גם כן, למרות המשרד להגנת הסביבה.

הנה נימוקי המשרד כפי שדווחו בוואינט.

1. "מסמך בדיקת ההשפעה הסביבתית של היזם אינה שלמה." זה תירוץ קבע. כול בדיקה של השפעה סביבתית היא לעולם לא מספיק מושלמת, וצריך לדחות את הפרויקט לעולם. עצה למשרד להגנת הסביבה: אם הבדיקה אינה מספיק מושלמת לטעמכם, תעבדו ביחד עם היזם (שישמח) והשלימו את פרטי המידע שחסרים. הטענה הזו (בדיקה לא מספיקה) אינה עניינית אלא רק תירץ לדחייה שהוחלט עליה מראש.

2. "יש פוטנציאל להשלכות סביבתיות חמורות". שימו לב ללשון החלקלקה – אין סכנה ממשית, יש פוטנציאל. בגלל זה יש מומחים במשרד. תבדקו את הפוטנציאל ותגיעו למסקנות ברורות ומנומקות על הסכנות שיש או אין.

3. לא קיימת הפקה בשיטה זו בשום מקום אחר בעולם. שקר. קיימת (גם אם רק ניסיונית). תלמדו את הנושא, תבדקו מה שקיים. חוץ מזה מותר לנו להיות מחדשים וחלוצים בטכנולוגיה.

4. הפקת נפט מפצלי שמן סותר את יעדי הממשלה לקידום אנרגיה חילופית. זו שטות מוחלטת, היא לא סותרת. הממשלה יכולה ל"קדם אנרגיה חילופית" כמה שהיא רוצה, קידוח פצלי השמן אינו מפריע. ישראל צורכת, ומייבאת, כ 15 מיליון טון נפט ומוצרי נפט בשנה, ומוציאה כ 10 מיליארד דולר. זו המציאות והיא תימשך לפחות עוד הרבה עשרות שנים. הנפט מפצלי השמן נועד להקטין מעט את כמות הנפט המיובא, להקטין את ההוצאה על ייבוא נפט ולספק הכנסה ומקומות עבודה לישראל. "אנרגיה חילופית" הוא סיסמה, חזון לעתיד הרחוק, חלום, לא משהו שקיים היום. לא קיים נפט חליפי. הברירה היא בין נפט זר לנפט ישראלי (אם ההפקה תצליח).

5. "השטח בו מתוכנן הפרויקט הוא שטח ייחודי" – לא נכון. כול שטח בארץ ישראל הוא ייחודי, ללא יוצא מן הכלל. אין שום דבר מיוחד בשטח של חבל עדולם חוץ מדלילות האוכלוסייה. דווקא שטח דל אוכלוסייה מתאים ביותר לפרויקטים כמו הפיילוט לניצול פצלי שמן.

המשרד להגנת הסביבה הפך לנחלה של חסידי סביבה קיצוניים, המתנגדים, בצורה אינסטינקטיבית ורגשית, לכול פרויקט של פיתוח, בלי יוצא מן הכלל. "נפט זה פויה" היא האמונה שלהם, שבשמה הם פועלים. יכול להיות שנפט הוא "פויה" – אבל הוא נחוץ, והוא הכרחי, והוא נמצא בשימוש, בכמויות אדירות. אנו רוצים לחיות, ולחיות טוב, וחיינו הטובים מבוססים על ניצול אנרגיה, כמו נפט. לטמון את הראש בחול ולחלום על "אנרגיה חליפית" לא ישנה את המציאות הזו. אנו חייבים למצוא איזון בין פגיעה מיותרת בסביבה, לבין פגיעה הכרחית – המשפרת את איכות החיים שלנו. העמדה הקיצונית (גם של המשרד לאיכות הסביבה) שהסביבה קודמת לכול וכול פגיעה בסביבה פסולה אינה רציונלית או מציאותית.

הפרויקט המדובר הוא פרויקט ניסיוני, למפעל פיילוט, בקנה מידה קטן. הסכנות לסביבה שהוא מביא הן מינימליות. המטרה היא ללמוד את שיטת ההפקה, האם היא בכלל אפשרית וכלכלית, ומה השלכותיה – גם מבחינת הסביבה. הפיילוט עצמו לא יכול לגרום נזק של ממש. אבל הוא הזדמנות, גם למשרד להגנת הסביבה, ללמוד את הנושא מקרוב, ובצורה מעשית, מוחשית ומפורטת, תוך פיקוח צמוד על הפיילוט. ניתן לחזור ולבדוק את הסכנות לסביבה לאחר שיבוצע הפיילוט (שמתוכנן לזמן מוגבל), ולפני שמקבלי החלטה על הפקה מסחרית (אם זה בכלל יגיע לשלב כזה).

המשרד להגנת הסביבה צריך לרדת מהגישה הקיצונית והרגשית של התנגדות לכול דבר, ללא נימוק ענייני של ממש, ובייחוד לדבר שקשור לנפט.

יעקב

צפון דקוטה עולה להובלה בהפקת נפט, ישראל בתחתית הכדאיות

צפון דקוטה משנה כיוון והופכת למפיקת נפט מובילה בארה"ב, בדו"ח עולמי של כדאיות השקעות בחיפוש והפקת נפט צפ' דקוטה במיקום ה-10 ישראל ממוקמת במקום ה-81 מתוך 135 מחוזות ומדינות.

מהפכת פצלי הנפט עליה כתבנו בפוסטים קודמים (כאן , בצפ' דקוטה כאן, וכאן) משנה את מאזן האנרגיה העולמי בשנים האחרונות והובילה לכך שצפון דקוטה הפכה להיות המדינה השנייה בראש המובילות בהפקת נפט בארה"ב, כך מדווח דיוויד בידרמן באתר CIP. צפון דקוטה פתחה פער גדול על פני אלסקה וקליפורניה השנה, לפניכם הנתונים העדכניים ביותר (פברואר 2012) ממנהל האנרגיה בארה"ב, נתונים הממחישים את שינוי המגמה העוצמתי המתרחש בצפ' דקוטה (הקו הכחול).

לאלסקה ולקליפורניה יש עתודות נפט גדולות יותר מאשר לצפ' דקוטה, ההבדל שהפך את צפ' דקוטה למפיקה מובילה הוא האימוץ והיישום המוצלח של טכנולוגיות קידוח אופקי ופראקינג הידראולי. עם הצמיחה בתפוקה במדינה גם ירדה רמת האבטלה לרמה הנמוכה ביותר שנרשמה במאה האחרונה לרמה של 3%. רמת האבטלה בטקסס ואלסקה עומדת על 7% ובקליפורניה היא 11%.

מכון פריזר (Fraser )  מדרג בדו"ח "סקר הנפט העולמי" (“Global Petroleum Survey”) לשנת 2011 איזורים שונים בעולם על פי אקלים ההשקעה בהפקת נפט בהם. הדו"ח מבוסס על מצייני מפתח הכוללים את רמת המיסוי, עלות דרישות הרגולציה, ביטחון ואיומים. מתוך 135 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם, הסקר מייצג מעל ל-500 מנהלים ב-478 חברות העוסקות בחיפושי והפקות אנרגיה.

על פי הממצאים טקסס ממוצבת במקום ה-5, צפ' דקוטה ב-10 בעוד אלסקה וקליפורניה ממוקמות במקום ה-83 וה-91 (בקרבה מתחת לישראל הממוקמת במקום ה-81). מיקומים אלו מוקפים במדינות לא ידידותיות במיוחד כמו ארגנטינה שלאחרונה הלאימה את חברת הנפט הספרדית.

ביחס לישראל עולים בדו"ח תלונות קשות במיוחד ביחס לאי וודאות ביחס לפקטורים הבאים: פרשנות של האדמיניסטרציה (עמ' 85, טבלה 27) עלויות הדרישות הרגולטוריות (עמ' 86 טבלה 28), אי וודאות ביחס לאיזורים מוגנים (עמ' 97 טבלה 29), רגולציות העסקת עובדים והסכמי תעסוקה (עמ' 90 איור 32), איכות התשתיות (עמ' 91 איור 33), בסיס הנתונים הגיאולוגי (עמ' 92 איור 34), וביטחון.

פקטורים שהובילו לחוות דעת חד משמעיות לפיהם הודיעו מנהלי כי לא ישקיעו בישראל בשום אופן  היו זמינות עובדים (עמ' 93 איור 35),  כפילויות רגולטוריות (עמ' 97 איור 39) ובעיות גיאופוליטיות.

יש גרועים מישראל...

משקיעים ממקמים את סין כעדיפה על קליפורניה (במקום ה-90) וכמקום בטוח יותר להשקעות הון מאשר בקליפורניה שסיגלה לעצמה גישה לא ידידותית לעסקים, בהטלת חובות מימון של אנרגיות מתחדשות, רגולציות סביבתיות מכבידות, אווירה ציבורית עויינת לחברות נפט ואיסור על קידוחים במדף הים המתקיים מאז 1969. בקליפורניה גם נהוגה מערכת מכסות סחר (cap-and-trade system )  הפוגעת עוד יותר במעמדה ואמורה להיות מקושרת עם המערכת הנהוגה בקוויבק בקנדה (הנמצאת במיקום ה-92) לא רחוק ממצרים הנמצאת במיקום ה-93.

אלסקה מצידה מצטיינת ברמת המיסוי הגבוהה ביותר בצפון אמריקה ומתמרצת את המשקיעים להשקיע במקום אחר. ביום רביעי, ה-16 במאי עתרה קואליציה של תנועות סביבתיות ושבטיות לבית המשפט על מנת לעכב את המשך העבודה של חברת "של" על קידוחים עתידיים, אסטרטגיה שכבר הובילה לעיכוב של ארבע שנים. "של" השקיעה יותר מ-4 ביליון דולר ברכישת זכיונות לחיפושי נפט במדף הים בשנת 2005 ובשנת 2008; הזכיון שעומד לפוג תוך 10 שנים מתקרב לסיומו ולמרות הציפיות הגבוהות של החברה מתפוקת הבארות עדיין נותרה לפניה המלאכה של קידוח הבאר הראשונה.

קידוחי נפט הינם עסק מסוכן כפי שמעיד הקידוח היבש של חברת ראספול שבו הושקעו 150 מיליון דולר שירדו לטמיון.

בעולם שבו גישה לאנרגיה נמצאת במתאם גבוה לאיכות חיים מעניין יהיה לעקוב אחר המהפכה המתרחשת בצפ' דקוטה. על המהפכה המתרחשת בצפון דקוטה ראו כאן בתכנית רשת NBC.


בועז

ערב הסעודית אוף אמריקה

כבר כתבנו שיש בארה"ב הרבה נפט.

מסתבר שבארה"ב מתרחשת פעילות קדחתנית של קידוחי נפט, בעיקר בצפון דקוטה, במבנה גיאולוגי שנקרא באקן bakken . התגלו שם, ומתגלים כול הזמן רזרבות נפט חדשות, שכבר גרמו להכפלת רזרבות הנפט הידועות של ארה"ב.

המכון הגיאולוגי של ארה"ב פרסם אומדן לפני מספר שנים, לפיו הרזרבות בבאקן הן בין 5 ל 6 מיליארד חביות נפט, הניתנות להפקה.

הוול סטריט ג'ורנל מפרסם ראיון עם הרולד הם, הבעלים של החברה קונטיננטל ריסורסס, אשר קדח אלפי קידוחים ומחזיק זיכיון לשטחים נרחבים בשדה זה. האם אומר שכול הזמן מתגלה נפט חדש. הערכתו היא שיש כ 24 מיליארד חביות שם. מבני סלע דומים, רווי נפט, נמצאים גם בטקסס, פנסילבניה ואפילו במדינת ניו יורק. יש שמעריכים שהרזרבות הכוללות של נפט הן בסדר גודל של 2 טריליארד חביות, בהשוואה לרזרבות שבמזה"ת שהן בסדר גודל 1.2 טריליארד. על הפעילות הקדחתנית שם תוכלו לקרוא גם סיפור של ה NPR, (הרדיו הציבורי בארה"ב).

הפקת הנפט מתאפשרת בזכות פיתוח טכנולוגיה חדשה לקידוח עמוק וקידוח אופקי, יחד עם הטכנולוגיה של הפראקינג, המשחררת את הנפט והגז הטבעי מתוך מרבצי הסלע. תהליך ההפקה הוא יקר, אבל במחירים הנוכחיים הוא כדאי. הרולד הם מספר שבעבר, כאשר ניסו להפיק את הנפט הזה הורידו הסעודים את מחירי הנפט שלהם והפכו את ההפקה משכבות עמוקות כמו באקן לבלתי כדאית. היום אין להם יותר אפשרות לתמרן את מחירי הנפט, וגם מחיר ההפקה ירד בזכות הפיתוח הטכנולוגי.

תלותה של ארה"ב בנפט מיובא ירדה, לפני כמה שנים היא ייבאה 66% מהנפט שצרכה, כעת היא מייבאת פחות מ 50%, ותפוקת הנפט והגז הטבעי בארה"ב נמצאות בעלייה מתמדת. הם מעריך שתוך כעשור תוכל ארה"ב להשתחרר מהתלות בייבוא נפט מחו"ל, או לפחות, מייבוא נפט מחוץ ליבשת אמריקה. גם היום מרבית ייבוא הנפט בארה"ב הוא מקנדה, מקסיקו וונצואלה, ולא מהמזה"ת.

הרולד הם מעריך שאנו עומדים בפני מהפכה מרחיקת לכת, ושינוי גיאופוליטי עמוק, כתוצאה מהשתחררות הדרגתית מתלות בנפט של הערבים והרוסים.

הרולד הם נפגש גם עם הנשיא אובמה וסיפר לו את החדשות הטובות על השתחררותה של ארה"ב מתלות בזרים בתחום האנרגיה ועל עשרות אלפי מקומות העבודה החדשים הנוצרים בתעשיית הנפט, בתקופה זו של אבטלה גבוהה.  הנשיא אובמה לא התלהב, הוא אמר שהוא מעדיף אנרגיה ירוקה, אותה אנרגיה שקיימת בעיקר בדמיון ובפרסומי תעמולה ירוקים.  

יעקב

נפט בחבל עדולם

בפוסט קודם הזכרנו את החברה האמריקאית-ישראלית IEI המציעה להפיק נפט מפצלי שמן בחבל עדולם (בעמק האלה) בישראל. היא קיבלה זיכיון ורישיון, וביצעה קידוחי חיפוש המוכיחים שיש מרבצים עצומים של פצלי שמן באזור.

 ן

סלע פצלי שמן, מהם ניתן להפיק כמויות גדולות של נפט וגז. למטה: מפה של  פיזור פצלי השמן.

 במאמר הבא יש סיפור מפורט על השיטה שפיתח המהנדס הקנדי רוג'ר באטלר להפקת נפט מפצלי שמן, תוך חימום הפצלים מתחת לפני הקרקע.

השיטה פשוטה: קודחים שני קידוחים אופקיים מקבילים בתוך שכבת הפצלים, אחד 5 מ' מעל לשני. בקידוח העליון מחדירים קיטור בחום ולחץ גבוהים, החום והקיטור ממיסים את הנפט שספוג בסלעים, והנפט, מעורבב עם מים זורם החוצה דרך הצינור התחתון. יש וריאציות על השיטה – למשל – חברה אחרת עושה ניסיונות עם החדרת אוויר חם במקום קיטור. (ראו תמונה).

SAGD Diagram

בקנדה יש כמויות אדירות של פצלי שמן, ומפיקים מהם כ 3 מיליון חביות נפט לשנה בשיטה הישנה של כריית הפצלים וחימומם במפעל. השיטה החדשה היא הרבה יותר חסכונית ופחות מזהמת כי היא מונעת את הצורך בכרייה, שינוע ופיזר הסלע לאחר ניצולו, ובנוסף לכך היא מאפשרת גישה לשכבות יותר עמוקות שלא ניתן היה להגיע אליהן לצורכי כרייה.

השיטה החדשה של חימום תת קרקעי הוכחה במתקן ניסיוני בקנדה כבר ב 1987, עד היום הוקמו שם יותר מ 50 מתקנים לייצור תעשייתי שמעריכים שיפיקו יותר ממיליון חביות נפט ליום ב 2012. אנו לא מדברים, אם כן, על רעיון ראשוני, אלא על שיטה בדוקה ועובדת.

חברת IEI טוענת שכמויות פצלי השמן שקיימים בארץ יכולים להפיק נפט בכמויות הדומות לאלו של ערב הסעודית וישראל יכולה להפוך למעצמת נפט. בתור מינימום היא יכולה לספק את צרכיה במקום לייבא, לחסוך המון כסף וליצור מקומות עבודה בארץ בתעשיית ההפקה. אלו לא ספקולציות או רעיונות מופשטים. קיומם של פצלי השמן מוכח, שיטת ההפקה מוכחת. צריך רק לקבל אישורים ולהתחיל לעבוד.

פה קבור הכלב – קשה לקבל אישורים – בגלל התעמולה האנטי-נפטית הרואה בנפט מילה גסה, וחומר מזהם ומזיק. על כך בקטע נוסף.  אותי מעודד לדעת שיש כמויות גדולות של נפט בישראל ואני מקווה שיחלו להפיק אותו בקרוב.

יעקב