דפים

6 בפברואר 2013

הפוטנציאל הכלכלי של פצלי הנפט

היום פורסמה בגלובס ידיעה בעקבות פרסום מחקר כלכלי שבוצע על ידי BDO עבור חברת IEI העוסקת במחקר ופיתוח משאבי נפט הפצלים בשפלת יהודה. 

על פי הכתבה: 

ב-2008 קיבלה IEI רישיון חיפושי נפט באזור חבל עדולם שבשפלת יהודה. ויניגר טוען כי באזור, ששטחו 1,400 קמ"ר, יש פוטנציאל להפקת 250 מיליארד חביות נפט, כגודל רזרבות הנפט של סעודיה. הסיכון לזיהום מי התהום כמעט אפסי בגלל מבנה התת קרקע אך המיזם מעורר הסתייגויות רבות מצד ארגונים סביבתיים ותושבי הסביבה (ראו מסגרת).
המודל העסקי של IEI, שהזמינה את הבדיקה הכלכלית של BDO, מבוסס על ההנחה שעלות הפקת הנפט מפצלי השמן תעמוד על לא יותר מ-40 דולר לחבית. מדובר בעלות הפקה השווה ל-1.5 שקלים לליטר נפט ו-1.75 שקלים לליטר בנזין מזוקק. מחיר הבנזין הבינלאומי עומד כיום על קצת יותר מ-3 שקלים לליטר ולהערכת BDO, המחיר הריאלי ימשיך לטפס בשנים הקרובות בקצב של 1% לשנה. משום כך סבורים ב-BDO שהמיזם יניב ערך מוסף בהיקף של מיליארדי שקלים כבר מהשנה השנייה לתחילת ההפקה.

את הנייר המלא ניתן להוריד באתר החברה -כאן. ולפניכם הרצאה שהועברה על ידי ד"ר הרולד ויניגר המשמש כמדען הראשי של חברת IEI ושהיה בעבר המדען הראשי של ענקית האנרגיה העולמית "רויאל של". חשוב לסייג ולהסביר כי השטח עליו חל הרשיון של IEI אינו 1,400 קמ"ר אלא קטן יותר ובו יש פוטנציאל המוערך על ידי החברה בכ-100 מיליארד חביות. 





הירוקים כהרגלם מייד יוצאים להתקפה נגד הרעיון שנזכה לשגשוג כלכלי ותעסוקה שיבואו כביכול על חשבון נזקים בלתי מוכחים לסביבה בשם "עיקרון ההזהרות". (עליו כתבנו כאן)

ביחס לפרוייקט פצלי השמן עתרה "אדם טבע ודין" (אט"ד) בחודש אוגוסט 2011 לבג"ץ בדרישה לבטל את האישורים להפקת הנסיון (ה"פיילוט") שניתנו לפרוייקט בשפלת יהודה מהלך שימנע אפשרות של ניטור וביצוע הפקה אחראית מבחינה סביבתית. 
במסמכים שפרסמה אט"ד כאשר ביקשה לעצור גם את מיזמי קידוחי הגז בים, צוטט שר בריטי הטוען כי "אם הנזק הסביבתי של פיתוח הוא בלתי נסבל עדיף שלא לפתח".

זה נשמע אולי טרוויאלי אולם זה הטיעון בו השתמשה סוכנות ה-EPA האמריקאית  בעת שאסרו על השימוש ב-DDT, איסור שהוביל למיליוני קורבנות אדם, מקרה דומה התרחש עם הסיבסוד לאתנול הגורם נזקים כבדים ויקור מחירי המזון בעולם בעשרות אחוזים. בשני המקרים ובמקרים אחרים (כגון התנגדות לכלור, מזון מהונדס גנטית ועוד...) האיום בסכנה חסרת תקדים אם לא נפעל, ללא ביסוס, הוביל למדיניות הרסנית.

כאנקדוטה אוסיף כי במסמכים שפירסמו אירגונים ירוקים נגד קידוחי הגז צוטטו מחקרים שטענו כי "רק 3% מן הנפט והגז הנמצאים במי הים מקורם בקידוחים ו-10% מקורם בהובלה, כ-62%, מקורם בדליפה איטית וקבועה המתרחשת באופן טבעי"...

אם נתעלם מן הניפוח הרגיל של נתונים מפחידים על ידי ארגונים אלו הרי שגם לפי טענותיהם כ-10% מן הנזקים לכאורה הנגרמים מדליפות נפט וגז נובעים מתקלות הובלה, העיקביות דורשת כי אירגונים אלו שטענו נגד הנזקים לים כתוצאה מהובלה של נפט יתייצבו כעת לימין המיזם המבקש לקדם ייצור אנרגיה עצמאי על פני היבשה - כזה שיכול לחסוך אחוזים ניכרים מזיהום הים והאוויר הנגרמים על ידי מכליות החוצות מרחקים עצומים על מנת לייבא את אספקת הנפט לישראל. 

בועז

8 תגובות:

יעקב אמר/ה...

נושא הכדאיות הכלכלית יתברר לאשורו רק לאחר ביצוע הפקה נסיונית (פיילוט). אם לא יהיה כדאי, לא ימשיכו להפיק.

הירוקים, המנסים לחסום את הפרוייקט, רוצים לחסום אותו בכול מחיר, בלי קשר לכדאיות. ההיפך - הם פוחדים שאם יתברר, בפיילוט, שזה כדאי מאד מבחינה כלכלית יהיה יותר קשה לחסום אותו. לכן הם רצים לחסום כבר את הפיילוט.

זו במסגרת הגישה הכללית, הקיצונית, שלהם שמטרתה לחסום כול דבר, כול מיזם, כול פיתוח, כול כביש וכול שכונה חדשה.

איל אמר/ה...

העיקרון הוא "עקרון הזהירות" לא ההזהרות.

בועז אמר/ה...

התרגום למונח הנפוץ the Precautionary Principle’', שמקובל לתרגמו "עקרון הזהירות המקדימה" וגם "המונעת", ואולי גם "עקרון הקדם-זהירות" אינו מספק ע"פ ועדה משותפת למכון התקנים הישראלי ולאקדמיה ללשון העברית. יש התנגדות לתרגומים אלה, מכיוון שכל זהירות היא מוקדמת ומיועדת למנוע, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן אפשר לכאורה להסתפק ב"עקרון הזהירות". עם זאת, בשל הצורך לבטא את האקטיביות של פעולת ההיזהרות, המונחת בבסיס הביטוי (כגון: התקנת מצלמת וידאו שתקלוט סימנים חשודים), הציעה הועדה: היזהרות. אחרי כל הדקדקנות הזאת, לא אפסול אם תכתוב "עקרון הזהירות".

יעקב אמר/ה...

אפשר להשתמש בביטוי שווה ערך: ההימור של פאסקל.

רענן אמר/ה...

אני חושב שאסור לתת לשום חברה קרקע בחינם על מנת לנצל משאבי טבע - אחרת זה סיבסוד .
יתכבדו וישלמו על הקרקע כפי שמינהל מקרקעי ישראל גובה על קרקעות ממשתמשים אחרים, ואז נראה עם באמת זה 40 דולר לחבית או 60 דולר לחבית.

אסור לסבסד אף גוף - לא חברת חשמל, לא סולארי , לא רוח ולא כלום מכולם לגבות את העלות האמיתית ולתת לשוק להסתדר

בועז אמר/ה...

רענן, לא מדוייק. בארה"ב באמת כל אחד משלם את מחיר הקרקע אבל הופך גם לבעלים של המשאבים שבה. בישראל החוק לא מקנה את הבעלות לא על הקרקע ולא על המשאבים ונהוג משטר תמלוגים.
אני מניח שרוב היזמים היו מעדיפים את השיטה האמריקאית.

יעקב אמר/ה...

אין ספק שאם יחלו באמת להפיק נפט, היצרנים ישלמו למדינה תמלוגים מכאן עד הודעה חדשה, עבור הקרקע, עבור הנפט ועבור כול דבר.
גם עד כה, עבור הזכיון לחיפוש נפט, שילמו כבר למדינה.

אני לא חושב שיש פה מצב שנותנים להם משהו במתנה.

אבל הבעיה של המתנגדים היא לא זו. הבעיה היא שהם שונאים נפט ומתנגדים לו בחריפות ממניעים אידאולוגיים. זו לא בעיה של התנגדות לתנאי הזיכיון (תשלום קטן מדי) או לנזקים הסביבתיים ממשיים מהפיילוט (שכמעט ולא יהיו).
יש בעיה של נסיון להטיל וטו עקרוני.

רענן אמר/ה...

חברת החשמל לא משלמת כלום למדינה על הקרקעות שהיא תופסת -זה סיבסוד.
תמלוגים זה פונקציה של ניצול משאב טבע, תשלום על קרקע זה בגין תפיסת הקרקע.
רוצים לתפוס קרקע בשביל ניצול משאבים - שלם למינהל על חכירה , תמלוגים למדינה על ממצאים. כל שיטה אחד - סיבסוד של בעלי הון