דפים

13 בפברואר 2013

מסע הייסורים של טסלה



הכתב הוותיק של ניו יורק טיימס, ג'ון ברודר, קיבל מכונית חשמלית מפוארת מדגם טסלה לנסיעת מבחן. על מסע הייסורים שלו הוא כתב כתבה משעשעת, טרגי-קומית, מומלצת. הטסלה היא לא סתם מכונית, היא מכונית יוקרה מפוארת, עם מנוע של 416 כ"ס (קצת יותר ממאזדה 3...), מצבר ליטיום יון שאמור לתת טווח נסיעה של 300 מייל (500 ק"מ)  (ושוקל, לא עלינו, חצי טונה). המחיר של הטסלה – בהתאם – כלומר כ 101 אלף דולר. (לשם השוואה: מכונית משפחתית ממוצעת עולה בארה"ב כ 15 אלף דולר).

חברת טסלה דאגה להתקין שתי תחנות טעינה מהירות לאורך החוף המזרחי של ארה"ב, במרחק 200 מייל זו מזו, דבר שאמור לאפשר לנהגים להסתובב חופשי באזור. תחנת הטעינה המהירה פועלת על מתח 480 וולט, ומסוגלת להטעין את המכונית, טעינה מלאה, במשך כשעה בלבד, שעה שהנהג מבלה בנעימים במסעדה שבתחנה. טעינה מלאה משקע ביתי אורכת כ 8 שעות.

הבעיה של ברודר היא שהוא יצא בנסיעה לביקור קרובים, מוושינגטון לקונקטיקוט, ביום חורפי עם טמפרטורות קצת מתחת לאפס. בקור כזה המצבר קצת עצלן. הוא נתקע כמה פעמים בדרך, המחשב כול הזמן התריע על מחסור בחשמל, הוא נסע נסיעה "חסכונית" במהירות מוגבלת, כשסמי-טריילרים עוקפים אותו באוטוסטראדה ומשתוממים מה קרה למכונית הספורט היקרה המזדחלת במסלול הימני. את החימום הוא נאלץ לכבות (בטמפרטורה מתחת לאפס)...

אחרי שלן אצל קרוביו בלילה, הוא נוכח בבוקר שמהחשמל שהיה לו קודם לא נותר כלום. לבסוף החשמל אזל לגמרה והמכונית נכבתה באמצע הדרך. הזמין גרר, אבל נתקל בבעיה חדשה: במכונית הכבויה הגלגלים ננעלו, ואפילו להעלותה על הגרר אי אפשר היה, היה צריך להזמין גם מנוף.
נסיעה מלאת חוויות.

הוא שאני אומר כול פעם: עד כה המכונית החשמלית היא אידיאולוגיה בהתגלמותה, לא כלי תחבורה.

יעקב





5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני חושב שהגיע הזמן לפולאו-אפ.
טסלה פרסמו הודעה שלפי הרישום ברכב, ברודר לא ממש אמר אמת בנוגע לתפקוד הרכב. הוא לא דייק בנושא מהירות בקרת השיוט והזמן בו החליט לכבות את החימום כדי לחסוך אנרגיה. בנוסף יש קטע של נסיעה שנראה שנעשתה במטרה לגמור את הסוללה מבלי להשיג התקדמות בדרך וטעינה נמוכה בכוונה בקטע הנסיעה האחרון כדי להתקע לפני סוף המסלול.

טסלה לא התייחסו לכמה אמירות שלו, למשל היחס השערוריתי בין זמן טעינה לזמן נסיעה (שליש - שני שליש), הצורך לכבות את החימום (אמנם כמה מייל לאחר שברודר טען שכיבה את החימום) והצורך לחמם את הסוללות לפני נסיעה למשל.

יעקב אמר/ה...

ברודר כתב וותיק וידוע, והוא, והניו יורק טיימס הם אוהדי כול דבר ירוק ולכן אוהדי המכונית החשמלית וכול השטויות האופנתיות. אין לחשוד בהם שהם משרתים את האינטרסים של אקסון-מובייל או שהם אוהבי נפט.

אני מניח שאם ברודר כתב מה שכתב, זה בגלל שזה מה שקרה לו - הכול אמת. אין לו שום אינטרס לשקר או למרוח. אם הייתה איזושהי אפשרות לייפות את האמת ולהציג את טסלה באור יותר טוב הם היו עושים את זה, כי זה תואם את האידיאולוגיה של הכתב והעיתון - כלומר את הדרך בה הם רואים את העולם.

באשר לטסלה - הם כולו בלוף מאלף עד תו. החברה מבוססת על אידיאולוגיה וסובסידיות ואשליות, ומוכרת לוקשים. איני מאמין לשום מילה שלהם, בשום נושא.

אנונימי אמר/ה...

זכותך, למרות שאני מעדיף לא להאמין לגמרי לאף אחד מהצדדים, לפחות עד שיביאו הוכחה חותכת. את קהל המעריצים של טסלה שהתנדב "לשחזר" את הנסיעה אפילו לא הזכרתי וגם לא את העיתונאים שבסוף כתבה המתיחסת לנושא מתחננים לנסיעת מבחן במודל S.
בכל אופן, אני לא חושב שנכון להתעלם מהמשך הסיפור ולהתיחס רק לכתבה הראשונה.

אנונימי אמר/ה...

מסתבר שבמכונית יש קופסא שחורה שמראה שברבר שיקר:
כך כתב מאסק במכתב שהתפרסם באתר טסלה:

"למכונית שלנו לא היה סיכוי עם ג'ון ברודר, הוא לא תיאר בדיוק את מה שקרה, ועבד מאוד קשה כדי לגרום למכונית לשבוק חיים:

מאסק טוען כי לפי נתוני הקופסה השחורה, מצבר המכונית מעולם לא התרוקן, וברודר, לדבריו, לא טען את המצבר בתחנות הטעינה במלואן: בניגוד לדיווחו, הוא טען את המכונית בכל תחנה בשיעור הולך ופוחת: תחילה 90%, אחר כך 72% ולבסוף 28% - בחלק המסע שלדבריו כמעט נתקע בו. כשהגיע למנהטן והג הראה כי נותרו לו 0 מיילים של נהיגה, הוא נהג במעגלים במגרש חניה קטן, ולמרות זאת המצבר לא התרוקן. ברודר הגיב לטענות אלה ואמר כי לא קיבל מטסלה מידע על האופן שבו ניתן למקסם את הטעינה, וכן כי הסיבה שנהג בסיבובים הייתה כיוון שלא הצליח לאתר את תחנת הטעינה, שלא הייתה מוארת.

ברודר, כתב מאסק, שיקר גם לגבי מהירות הנסיעה – בניגוד לטענתו כי קבע בקרת שיוט למהירות של 54 מייל לשעה (92 קמ"ש) הראו רישומי הרכב כי נהג במהירויות של 65-81 מייל לשעה (110-135 קמ"ש). כמו כן, למרות שטען ברודר כי הנמיך את החימום באוטו, בפועל הוא הגביר אותו ל-23 מעלות.

"כשטסלה פנתה ל'ניו יורק טיימס' בנוגע לכתבה, היא ציפתה שהכתב יהיה הוגן ואובייקטיבי, כפי שהיה ניסיוננו בעבר עם 'ניו יורק טיימס', ארגון שמתגאה ביושרו העיתונאי. לפיכך לא קראנו את המאמרים הקודמים של ברודר, שהפגינו שאט נפש כלפי מכוניות חשמליות. כתוצאה מכך לקחו אותנו לסיבוב , ופגעו במטרה הנעלה של מכוניות חשמליות. אני מצטער על כך צער רב".

"ניו יורק טיימס" פירסם תגובה של ברודר לטענות, והעביר את הנושא גם לבדיקת מרגרט סאליבן, הממונה בעיתון על בדיקות פנימיות ודיווח לקוראים על טעויות או כשלים בפעולת העיתון. סאליבן פירסמה שני דיווחים על מסקנותיה, כאן וכאן.

"איני מאמינה שברודר קיווה כי נסיעת המבחן תסתיים בכשלון. אני משוכנעת שהוא קיבל על עצמו את נסיעת המבחן בתום לב, וסיפר את הסיפור כפי שחווה אותו. האם כושר השיפוט שלו לאורך הדרך היה טוב? לא במיוחד", כתבה סאליבן בדיווחה הסופי. בייחוד היא מציינת את אחת מעצירות הטעינה, בה לא איפשר למצבר להיטען במלואו, ואת העובדה כי לא תיעד בצורה מפורטת ומדוייקת את החוויה, אלא שירבט רישומים לא עקביים ולא מדוייקים. "פנקס קטן במושב הקדמי אינו יכול להתחרות ברשומות דיגיטליות מוקלטות שעמדו לרשותו של מאסק", ציינה.

יעקב אמר/ה...

כללית ההערות של מוסק אינן משנות את התמונה הבסיסית שהיא נכונה, כפי שתוארה על ידי ברודר. ראה קטע חדש בנושא...