זה שם
מאמר מערכת בוואשינגטון פוסט. את החלום של המכונית החשמלית הרג סופית, כנראה,
ג'ון ברודר, מהניו יורק טיימס, בסיפור
הטרגי-קומי על ה"טסלה" החשמלית התקועה.
בנאום מצב האומה מינואר 2011 קבע
הנשיא אובמה "יעד" של מיליון מכוניות חשמליות על כבישי ארה"ב
עד 2015. כמו כול היעדים המצוצים מהבטן (שאין מאחוריהם בדיקה היתכנות טכנולוגית
וכלכלית), גם היעד הזה הוא פטפוטי סרק. בשנתיים האחרונות קנו תושבי ארה"ב 71
אלף מכוניות חשמליות והיברידיות נטענות.
בזבוז של מיליארדי דולרים בסובסידיות
פדראליות אינם יכולים לכסות על העובדה שהמכוניות החשמליות אינן עונות על דרישות
הצרכנים. הן נותנות ביצועים נחותים עבור מחיר הרבה יותר גבוה. אגודת
הפיזיקאים קבעה שאין סיכוי שהמכונית החשמלית תחליף את מכונית הסטנדרטית בעתיד
הנראה לעין. כך קבעו
גם מומחים אחרים.
המכונית החשמלית היא שגיאה, אבל איזה
סוג של שגיאה בדיוק? ברור שזו שגיאה ידועה מראש, שעולה ביוקר. אבל – הכישלון הזה
נובע מעל לכול ממקרה של צדקנות קיצונית. הממשל הניח שהמטרה ראויה ודחופה. הם חשבו
שהאמריקאים צריכים לרצות מכוניות חשמליות, ולכן הם אכן יקנו אותן.
לבסוף ציטוט מדברי שר האנרגיה היוצא,
צ'ו, שלא מוותר על החלום. הוא אמר בתערוכת מכוניות בוואשינגטון: "המהנדסים
בחדר, ואלה שעוקבים אחרי הנושא בוודאי שואלים את עצמם 'איזה סמים עישנו [קובעי
היעדים]?'. אנו לא מעשנים סמים ולא הוזים [אומר צ'ו], אלה יעדים שאפתניים אבל ברי
השגה". בהערת אגב מציין וואשינגטון פוסט שלצ'ו
עצמו אין מכונית, אבל אשתו נוהגת במכונית ספורט 325iBMW עם מנוע 6 צילינדרים, זוללת דלק, ולא במכונית חשמלית. (צ'ו עצמו, שר בממשל
אובמה, מוסע לעבודה בשיירה של מכוניות גדולות של השרות חשאי).
פרשת המכונית החשמלית, כמו בטר-פלייס
אצלנו, היא עוד דוגמה למצב שאנשים שבויים בידי החלומות האידיאולוגיים שלהם, עד כדי
חוסר יכולת להבחין במציאות.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה