25 ביוני 2013

משבר האנרגיה הירוקה בספרד, פרק 2.

בציור: דון קישוט נאבק בתחנות הרוח, גוסטאב דורה 1863, מקור ויקיפדיה.

הנה עוד על הבעיות של אנרגיה ירוקה בספרד, מתוך הנייר של מכון אוקספורד למחקרי אנרגיה.

לספרד כושר ייצור של כ GW 100, וזה הרבה יותר מהצריכה, שהיא בערך חצי מזה... כושר הייצור הוא מגוון מאד, הנה המקורות (2011): 25% תחנות גז מחזור משולב, פחם – 12%, הידרו 19%, רוח 21%, גרעין 9%, שמש 5%, קו-גנרציה ומקורות אחרים 9% .
למספרים למעלה יש להוסיף אזהרה ש"כושר ייצור" של מקורות תזזיתיים (רוח ושמש) אינו אותו דבר כמו "כושר ייצור" של תחנות גרעיניות, פחם וגז. האחרונות מפיקות חשמל מתי שמדליקים אותן ומושבתות טכנית רק כ 10% מהזמן לצורך תחזוקה. (הן מושבתות בצורה יזומה כאשר אין ביקוש לאנרגיה שלהן). המקורות המתחדשים מפיקים רק כאשר הרוח נושבת והשמש זורחת, וסטטיסטית זה לא יותר מאשר 1/3 מהזמן, ולא בזמנים שניתן לשלוט עליהם או לתכנן עליהם.

שוק החשמל פועל כך: רשת חלוקת החשמל היא כנראה ממשלתית ומונופוליסטית, לעומת זאת תחנות הכוח המייצרות חשמל הן פרטיות. הרשת קונה חשמל לפי הצרכים, במכרז יומי, מהספקים המציעים את המחיר הזול ביותר. לשוק תחרותי זה פולשות האנרגיות הירוקות, הנהנות מתעריפי הזנה מובטחים feed in tariffs  - כלומר כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת, והירוקים מייצרים חשמל, הם מקבלים עדיפות, והרשת חייבת לקנות את כול החשמל שלהם, לפני המקורות האחרים, לפעמים גם במחיר אפס. כלומר הירוקים מקבלים ישירות מהרשת מחיר אפס (המחיר שנקבע במכרז), אבל מקבלים מהממשלה את התעריף המובטח בכול מקרה...

גורם נוסף הוא הירידה (באחוזים בודדים) בצריכת החשמל בספרד, בגלל המשבר הכלכלי, שעומדת בניגוד לתחזיות העלייה בצריכה שהיו בעבר. המקורות הירוקים (רוח ושמש) מספקים, אם כן, אחוז ניכר מהצריכה, בימים מסוימים, כאשר יש רוח ושמש, האחוז הזה הגיע בממוצע עד 30% בספרד, ואפילו עד 45% בחודשים הראשונים של 2013, כאשר תנאי מזג האוויר היו טובים. (רוחות חזקות זה טוב?).

הבעיה היא – שבתנאים אלה רשת החשמל קונה פחות חשמל מהתחנות הגזיות והפחמיות, ואלה מתקשות לממן את התפעול שלהן. כך למשל – התחנות הגזיות נבנו מתוך הנחה שיעבדו כ 6000 שעות בשנה (מתוך 8760), אולם לאחרונה עבדו רק כ 2000 שעות – בשאר הזמן לא היה ביקוש לחשמל שלהן. בתנאים כאלה התחנות מפסידות כסף, ובעליהן מבקשים לסגור אותן או למכור אותן לארצות אחרות. אבל.. מי ייצר חשמל כאשר הרוח לא נושבת? אז הממשלה חייבת למצוא דרך לשמור על התחנות האלה, כלומר לממן את ה"בטלה" שלהן, או ה"כוננות" שלהן.

יוצא, אם כן, שמלבד המחיר הגבוה (פי שניים או שלוש מהמחיר הרגיל) שהממשלה מבטיחה ליצרנים הירוקים, יש לממשלה הוצאות נוספות על מימון השבתת תחנות כוח גזיות והחזקתן בכוננות לגיבוי הרוח בעת רגיעה רוחנית.

מחיר נוסף הנובע מהחשמל הירוק הוא מחיר ההובלה והחלוקה. הפקת החשמל הירוק מתרחשת היכן שהרוח נושבת או השמש זורחת, וזה לאו דווקא קרוב למרכזי צריכת החשמל. לכן חייבת הרשת (הממשלה) לבנות קווי ממסר ארוכים. גורם אי יעילות נוסף הוא הצורך לכבות ולהדליק תחנות גזיות לעתים קרובות, לפי גחמות הרוח. התהליך של הדלקה או כיבוי, או של הפעלה "על ריק" (כדי לא לכבות) או של הפעלה בכושר ייצור מוקטן, גורם לבזבוז דלק, וגידול הוצאות ההפעלה של התחנות הרגילות.

בטבלה למעלה רואים את ההוצאות הנוספות (מעבר למחיר החשמל עצמו), המוטלות על הרשת (בגרמניה), כדי לקלוט חשמל ממקורות שונים. אנו רואים שבזמן שההוצאות הנוספות של פחם, גז וגרעין הן אפסיות, ההוצאות הנוספות של המקורות הירוקים הן גבוהות, ועולות יותר ככול שגדלה החדירה של המקורות האלה (כלומר האחוז מתוך כלל האספקה).

על בעיות דומות ואף חמורות שבעתיים של גרמניה, שהיא יותר שאפתנית וגרנדיוזית, וממשיכה במלוא הקיטור קדימה (בניגוד לריצת האמוק הספרדית שנעצרה לגמרי), נכתוב פוסט נפרד.

יעקב


אין תגובות: