22 ביוני 2013

הקונצנסוס מתקרר.


זאת הכותרת של מאמר ב"אקונומיסט", שהינו חלק מסדרה גדולה יותר של מאמרים בכלי התקשורת הגדולים ( main stream media ) שדנים בנושא העצירה או ההאטה בהתחממות. הנה קטעים:

אין ספק שגם אם ההתחממות נמשכת, קצב ההתחממות הואט. מאז 1998, השנה החמה במאה ה 20, הטמפרטורות לא עלו בהתאם לתחזיות המודלים האקלימיים, שחזו עלייה מתמדת ומתמשכת. הן כעת כמעט יותר נמוכות אפילו מהנמוכות שבתחזיות המודלים.

ההאטה הזו, שהציבור מודע לה היטב, תגרום לכך שלא ניתן יהיה להעביר את התכניות שהחממיסטים דורשים – מיסי פחמן או הסכמים בינלאומיים להפחתת הפליטות. לא שהיה סיכוי גדול להעביר את התכניות האלה קודם, עובדה – עד כה לא עברו (בארה"ב), אבל כעת יש תחושה בציבור (לא בלתי מוצדקת) שהממסד המדעי והתקשורת הגזימו בקריאות "זאב! זאב!" (בהפחדה).

התחממות גדולה (אם תתרחש) עלולה לגרום לקשיים גדולים ופגיעה ברווחה, בייחוד בארצות מתפתחות. אבל המאמצים להפחית את הפליטות וההתחממות עלולים גם הם לגרום לפגיעה גדולה בצמיחה הכלכלית, והדבר עלול גם כן לפגוע קשה במיוחד באותן ארצות עניות.

לנוכח הסיבוכיות הגדולה של תהליכי האקלים והבנה מאד מוגבלת שלנו, אני (כותב המאמר באקונומיסט, וגם אני, יעקב) דגלתי בהמתנה והמשך המחקר למשך עשור או שניים, וניצול זמן הביניים לשיפור נוסף בתנאי המחייה של העניים, דבר שיאפשר להם להסתגל יותר טוב בעתיד, אם יהיו בעיות אקלימיות. אבל החממיסטים זועקים "אי אפשר להמתין", ומנסים להכות בספקנים עם הטענה הדוגמטית בדבר הסמכות הבלתי מעורערת של ה"קונצנסוס המדעי".

אם הקונצנסוס המפורסם הזה, של המודלים האקלימיים, מתברר תוך שנים מעטות (כלומר כעת) כבלתי מתאים למציאות (כי הטמפרטורות לא עלו לפי תחזית המודלים), כוחו של ה"קונצנסוס" נחלש. כוחה של כול תיאוריה מדעית גדל ככול שהעובדות החדשות מחזקות אותה, וקטן, אם מתברר שהעובדות שונות.
מדעני אקלים (חממיסטים) מנסים לטעון שהכול בסדר (בסדר עם התיאוריות שלהם), וכמה שנים של האטה אינן סותרות את התיאוריות, וכו' וכו'. כול אלה טענות אד-הוק (לאחר מעשה). אם ההאטה, או ה"פלאטו" (הישורת) היא כן מתאימה לתיאוריות האקלים החממיסטיות, מדוע נחפזים כעת כול המדענים האלה לחפש הסבר להאטה (הסבר שלא היה קודם), ויתירה מזו: הם חלוקים בדעותיהם על מהות ההסבר.
העיתונאי נט כהן, מה "ניו רפובליק" ( TNR, עיתון "ליבראלי" ותיק, מהחשובים בארה"ב, בבעלות יהודית)  מודה לבסוף:

In the end, the so-called scientific consensus on global warming doesn’t look like much like consensus when scientists are struggling to explain the intricacies of the earth’s climate system, or uttering the word “uncertainty” with striking regularity.

תרגום: "מה שנקרא "הקונצנסוס המדעי" על ההתחממות הגלובאלית לא נראה דומה לקונצנסוס כאשר המדענים מתקשים להסביר את התופעות המסובכות של מערכת האקלים של כדור הארץ, ומשתמשים כול העת בביטוי "חוסר וודאות". כלומר: איפה הקונצנסוס?

נט כהן מוסיף שטענת הקונצנסוס המדעי לא התייחסה מעולם לפרטי הפרטים של האקלים (על זה מעולם לא היה קונצנסוס), אלא רק לעובדה הבסיסית שיש התחממות גלובאלית. אבל, אם כך,  הציבור הוטעה והולך שולל. תמיד אמרו לנו: "ההתחממות הצפויה תהיה נוראית, חייבים לפעול עכשיו! כול המדענים מסכימים!"  אם המדענים חלוקים בדעותיהם על שיעור ההתחממות הצפויה, והבלתי ידוע רב מן הידוע, הדבר מקעקע את הטיעון החממיסטי.

אם ההתחממות לא תהיה כול כך גדולה, נוכל להסתגל, כלומר, ללכת בדרך של adaptation, להבדיל ממדיניות של מניעה – mitigation – אותה דוחפים החממיסטים. הם דחפו את מדיניות המניעה (הפחתת הפליטות בכול מחיר) על סמך הטענה שהקונצנסוס המדעי בטוח שצפויה התחממות נוראית.
נראה שהקונצנסוס המופלא הזה מתפרק כעת, לנוכח המציאות, וזה שינוי גדול.
סיכום שלי [יעקב]: אני תמיד אמרתי שקריאות ההפחדה ("זאב!, זאב!") מבוססות על הרגשת בטן או אידיאולוגיה, ולא על מדע.
יעקב





אין תגובות: