וורמונט יאנקיי

וורמונט יאנקיי הוא שמה של תחנת הכוח הגרעינית היחידה שפועלת במדינת וורמונט בארה"ב. התחנה החלה בפעולתה בשנת 1972 ורישיון התפעול שלה מסתיים בשנת 2012 – כי באותם זמנים (1970) החליטו, מסיבות שרירותיות, להעניק רישיון תפעול ל 40 שנה.

תחנת הכוח וורמונט יאנקיי מספקת כ 80% מצריכת החשמל של וורמונט, ואף מאפשרת למדינת וורמונט לייצא חשמל למדינות שכנות.

כעת, לאחר "החזר המשכנתא" (כלומר כיסוי הוצאות הבניה), הוצאות התפעול של התחנה מאד נמוכות, והחשמל שהיא מספקת הוא כמעט בחינם.

ארגוני הסביבה והתנועות הירוקות מנהלים קמפיין נמרץ נגד אנרגיה גרעינית, בטענה שהיא מסוכנת, בגלל חשש מזיהום רדיואקטיבי. התחנה בוורמונט פעלה 40 שנה בסדר (עם תקלות זעירות) בלי לזהם כלום. אבל הירוקים  חזקים בוורמונט והעבירו החלטה בסנאט של וורמונט, ברוב 26-4 לא לחדש את הרשיון, דהיינו – לסגור את התחנה.

בנובמבר 2010 נבחר מושל חדש בוורמונט אשר נמנה עם המתנגדים החריפים של התחנה, והיא כנראה תיסגר, אחרי מסכת של דיונים משפטיים.

אנשים שואלים: טוב, ומאיפה יבוא חשמל ? נוצר "חור" של 80% בכושר ייצור החשמל, זו בעיה לא ? היינו יכולים לשער שממשלת וורמונט חשבה על נקודה פעוטה זו כאשר החליטה לא להאריך את הרישיון. סנטור, ממנהיגי מחנה המתנגדים לתחנה הודה שלמעשה אין חלופות לתחנה. "נצטרך לצרוך פחות חשמל"... כלומר – לשבת יותר בחושך... הפתרון הירוק לבעיות הסביבה.

ספק אם תושבי וורמונט יישבו בחושך. הם יקנו חשמל ממדינות שכנות, בתוך ארה"ב ומקנדה. הם ישלמו מחיר יקר יותר. ואותן מדינות יפיקו יותר חשמל מתחנות גרעיניות או פחמיות, כדי לספק לוורמונט. אם יש לך שכנים טובים, אתה יכול גם לסגור תחנות כוח שלך ולהרגיש נורא ירוק, וגם לא לשבת בחושך. פתרון בת היענה. אלא שהישיבה בחושך, הצנע באנרגיה היא בעצם המטרה של הקיצונים הירוקים, ואם היו יכולים היו סוגרים את כול תחנות הכוח, ומחזירים אותנו לחיי טבע – כלומר לחיים סביב מדורה מעשנת ומסריחה.

יעקב

תעמולה ירוקה ורווח פוליטי

עוד סיפור מעניין מאתר CIP. ב-16 במאי חתם מושל וורמונט על צו איסור הפקת נפט באמצעות "פראקינג" במדינתו. המושל הסביר כי זה הוא עניין גדול "Big Deal" היות ויש אי וודאויות ביחס לטכנולוגיה ואם ישתמשו בה יפגעו מי התהום ותהרס הסביבה אותה "לווינו מילדינו". לטענתו היות וצפוי מחסור עתידי במים לשתייה והיות והאנושות הסתדרה אלפי שנים בלי גז נפט היא תסדר גם בעתיד בלעדיו. 

האיסור על קידוחי פראקינג, הסביר המושל, מייצג את הדרך אותה מתווה וורמונט למדינות אחרות על מנת לשמור על "איכות חיים". תשואות...

 בתמונה: מושל וורמונט מדגמן עם השלט Don't frack vermont במעמד החתימה על הצו.

מישהו צריך לספר למושל כי רוב פני הפלנטה שלנו מכוסים במים - מה שחסר הוא מקור אנרגיה זול ושופע  שיכול לספק את האנרגיה על מנת להפכם למי שתייה. אך מה שמעניין בכל הפרשה הזאת הוא שניתן ללמוד ממנה משהו על הפוליטיקה המתהווה בממשק שבין אקטיביזם סביבתי ומנגנוני השלטון. הצהרות ירוקות המנותקות מן המציאות זוכות לאהדה רבה וכנראה שעוד נשמע רבות על כך שוורמונט אסרה על קידוחי פראקינג בשטחה. יש בכך רווח פוליטי גדול בהיותך אביר "המוסר והקדמה" של התנועות הירוקות בעולם. תשאלו את השר ארדן איך זה מרגיש...

אנו מאמצים בישראל אופנות שלא תמיד מתאימות לנו. בניגוד לישראל שצפויה לשבת בחושך בין הפסקות חשמל ולאבד פוטנציאל לביטחון אנרגטי בעתיד, במקרה של וורמונט יש רק מה להרוויח פוליטית. מדוע? משום שוורמונט אינה מפיקה גז ונפט.  אפס, כלום, מאום, זירו.... 

המושל "שכח" לציין במעמד המכובד והמתוקשר שאין רזרבות נפט וגז בוורמונט ואיש גם אינו מבקש לקדוח בשטחה.
את העבודה "השחורה" עושים במקומות אחרים וכ-8,444 מיליוני רגל מעוקבים של גז טבעי הנצרכים על ידי תושבי וורמונט מידי שנה ומאפשרים להם לשמור על איכות החיים שלהם מוזרמים למדינה על ידי צינורות מקנדה השכנה שבה כבר קיימת מסורת של 50 שנה של קידוחי פראקינג. מעניין מה היו אומרים תושבי וורמונט אם המושל היה באמת מתכוון לאמירותיו על כך "שהאנושות הסתדרה אלפי שנים בלי גז ונפט" וסוגר את עורק החיים של המדינה; הוא הצינור המזרים את הגז של אותם קידוחי פראקינג עליהם הוא "אוסר".
התנהגותו של מושל וורמונט מזכה אותו במקום של חוסר כבוד ליד נשיא המלדיבים מוחמד נשהיד שעל תעלוליו כתבנו בבלוג זה בעבר.

למען הסר ספק, יש להקפיד בקידוחים על טווחי ביטחון סבירים, אך גם לאיסור קידוחים בשל אידיאולוגיה אנטי-תעשייתית ולגרום לעיכובים יש מחיר, מחיר כבד. לשמחתם של תושבי וורמונט הם לא נדרשים לשלם את המחיר של מחסור באנרגיה  אלא רק להתענג על ההצהרות מחממות הבטן של המושל הנאור.

קיומנו ואיכות חיינו תלויים בקידום הפקת אנרגיה תוך צימצום הסיכונים במידה סבירה - לא ניתן להשיג מטרה זאת על ידי תעמולה שיקרית והתנהגות חקיקתית חסרת אחריות המשמשת לרווח תעמולתי.

בועז

מחסור באנרגיה בוורמונט הירוקה

וורמונט היא מדינה קטנה בצפון מזרח ארה"ב, שיטחה בערך כשטח מדינת ישראל (25 אלף קמ"ר), ואוכלוסייתה רק כ 626 אלף. בבירתה מתגוררים כ 8000 תושבים, ובעיר הגדולה שלה, בורלינגטון, יש 43 אלף תושבים (בערך כמו בכרמיאל).

בוורמונט פעלה, עד 2014, תחנת כוח גרעינית בשם וורמונט ינקי, אשר סיפקה כ 80% מצריכת החשמל (בלי זיהום אוויר ופליטות). התחנה נסגרה בעקבות מאבק חריף ועיקש שניהלו הארגונים הירוקים, בתמיכה של בית הנבחרים והמושל של המדינה. כולם יודעים שגרעין זה פויה. (כתבנו כמה כתבות על זה).

יש רק שאלה קטנה שמושל המדינה והפעילים שכחו לשאול את עצמם – מאיפה ייקחו חשמל? הם חלמו, כרגיל, על "מקורות מתחדשים" – שמש ורוח, חלומות שווא. שאלה אספקת החשמל לא ממש מעניינת את הפעילים הירוקים – מצדם שלא יהיה חשמל, שאנשים יישבו בחושך ויצרכו פחות חשמל (כך אמר אחד מהם).

כיאה למדינה מתקדמת הם קבעו יעדים ירוקים מאד יפים – 55% אנרגיה מתחדשת עד  2017 (היום השיעור הוא 17%), 75% עד 2032, ו 90% עד 2050. יעדים יפים קל לקבוע, החלק הקשה זה לספק חשמל בצורה סדירה. בלית ברירה חתמה חברת החשמל של וומונט חוזה, לקניית חשמל מתחנת הכוח הגרעינית סיברוק שבמדינה השכנה ניו המפשייר.

הם ניסו לקנות חשמל ירוק ממדינת קוויבק השכנה (בקנדה), חשמל הידרו-אלקטרי. הם ניסו להקים תחנת כוח השורפת עצים, אבל המדינה השכנה, מסצ'וסטס, התנגדה לזיהום האוויר שנגרמת משריפת העצים (וגם לפליטות), וגם חישבו שחבל לשרוף את כול היערות הבתוליים בסביבה. באשר לתחנות הרוח – התושבים התנגדו, בצדק, להשחתת הנוף על ידי שתילת המפלצות האלה לאורך פסגות ההרים הירוקים היפים של וורמונט.

התוצאה של המלחמה המתקדמת והיפה של וורמונט נגד תחנות כוח דומה לתוצאה של המדינה המתקדמת ביותר והירוקה ביותר בארה"ב (והגדולה ביותר) – קליפורניה. גם קליפורניה, כמו וורמונט (הקטנה ממנה פי 100) מייבאת יותר ממחצית החשמל ממדינות שכנות.

חשמל בא מתחנות כוח ולא מחלומות ירוקים. אבל, העיקר הוא שהירוקים בוורמונט ובקליפורניה מרגישים גאים מאד על הישגיהם בסגירת תחנות כוח...

יעקב

בתמונה מושל וורמונט מציג צו לאיסור הפקת גז ונפט בשיטת הפראקינג בתחומי המדינה - כתבנו על הסיפור המוזר הזה (מוזר מישום שאין גז ונפט בשטח המדינה) בפוסט קודם כאן.

וורמונט יאנקי תיסגר

תחנת הכוח הגרעינית וורמונט יאנקי תיסגר בסוף שנת 2014, על כך הודיעה חברת אנטרג'י, בעלת התחנה. על הוויכוח סביב סגירתה כתבנו כאן.

התחנה החלה לפעול בנובמבר 1972 (והיא אחת הוותיקות ביותר), עם רישיון ל 40 שנה. וועדת האנרגיה האטומית הפדראלית אישרה הארכת הרישיון לעוד 20 שנה, עד 2032. מדינת וורמונט, שהמושל והממשלה שלה בעלי דעות אנטי-גרעיניות, החליטה להביא לסגירת התחנה, והעבירה מספר החלטות בנידון. הם אף הגישו תביעה משפטית נגד הממשל הפדראלי, במטרה להביא לסגירה מיידית של התחנה. שתי אינסטנציות של בתי משפט פסקו נגד מדינת וורמונט, ואפשרו לתחנה להמשיך ולפעול על פי הרישיון הפדראלי. כאשר נראה היה שהמשך הפעולה מובטח, הודיעה, פתאום, בעלת התחנה, חברת אנטרג'י, על סגירת התחנה מסיבות כלכליות.

מה שהביא לסגירת התחנה הוא הגז. הגז מופק בארה"ב בכמויות גדולות, בשיטת הפראקינג, ומחירו נמוך. כתוצאה מכך – מחיר החשמל המופק בגז נמוך. בארה"ב יש שוק חופשי (פחות או יותר, תחת רגולציה כבדה) של חשמל, ורשתות החשמל רוכשות חשמל במכרזים מהיצרנים. מסתבר שהמחיר הסיטונאי הנמוך של החשמל הפך את וורמונט יאנקי (תחנה קטנה יחסית של כ 600 מגאווט בלבד) לבלתי כלכלית. גורם אחר הוא ההשקעות הגדולות לשיפור הבטיחות שהיו דרושות כדי להמשיך ולתפעל את התחנה לפי רישיון הוועדה לאנרגיה אטומית.

עוד שלוש תחנות כוח גרעיניות בארה"ב הודיעו לאחרונה על סגירתן, מאותן סיבות, וגם תחנות נוספות עלולות ליפול.

הגז "הרג" את התחנות הגרעיניות, ולא צופים בניית תחנות חדשות בארה"ב מלבד השתיים שבנייתן כבר החלה.

יעקב

מלחמת וורמונט הירוקה נגד תחנות הרוח.

תמונה יפה וצבעונית זו היא מאתר הארגון VCE – אנשי וורמונט (ארה"ב) למען סביבה נקיה.

מה חסר בתמונה זו? ניחשתם. מפלצות הרוח. אבל יש מי שמתכנן למלא את פסגות ההרים בזוועות האלה.

אנט סמיט, מנהלת הארגון הזה, VCE, קוראת לבחינה מחדש של התכניות להקמת חוות של תחנות רוח בוורמונט – כלומר – היא קוראת להפסיק עם הקמת תחנות רוח ענקיות, תעשייתיות, שמשחיתות את הנוף ואת הטבע.

היא מונה את הבעיות הרגילות:

התחנות מתמוטטות לעיתים, נדלקות, מעיפות גושי קרח או פרופלורים, ומהוות סכנה למי שנקלע לסביבה או חי שם. הן הורגות ציפורים, הן משחיתות מאות אלפי דונמים של חורש בתול בראשי הגבעות, והורסות את מרחב המחייה של חיות וציפורי בר. הן משחיתות פלגי נהרות ופוגעות בשטחי רביה של דגים, הן דורשות מאות קילומטרים של דרכים חדשות ביער, עושות רעש למרחק של יותר ממייל, המפריע לשינת בני אדם ומשגע אותם, הן מפעילות אורות מנצנצים הפוגעים בנוף ובעצבים.

קוראי הבלוג הזה כבר יודעים את כול המגילה... אבל עכשיו מתחיל האסימון לרדת גם אצל ארגונים שבאמת חרדים לשמירת הסביבה, והם מתחילים להבין איזה אסון זה.

מה שהירוקים עדיין לא מבינים הוא שתחנות הרוח מפיקות מעט מאד חשמל, והכמות שהן מפיקות זעירות מכדי לקדם את המטרה המוצהרת של הפחתת גזי החממה. כולו אשליה ונזק ללא תועלת.

יעקב

היו הרים ירוקים?

מדינת וורמונט, בצפון מזרח ארה"ב נקראת מדינת ההרים הירוקים על שם שרשרת הרים בשם זה, הדיועים ביופיים. 1.4 מיליון תיירים באים כול שנה לטייל ולנפוש בהרים הירוקים, ומכניסים למדינה 1.4 מילארד דולר.

את אוצר הטבע הזה הולכים כעת להשחית. הולכים להקים 21 טורבינות רוח, בגובה כ 150 מ' כול אחת. כדי להקים את הטורבינות יש צורך לפרוץ עשרות קילומטרים של דרכים, על פסגות ההרים, להרוס אלפי דונמים של יער קדום, בתול, להשחית מדרונות, ולפגוע בנהרות ובבעלי חיים. חורבן גמור של אוצר טבע יקר ערך. וזו רק ההתחלה. קיימת תוכנית להקים מאות או אפילו אלפים של מפלצות כאלה.

סטיב ורייט, שהיה ממונה על מחלקת שימור הדגה וחיות הבר במדינת וורמונט, יוצא בקריאה נרגשת בניו יורק טיימס, לגייס את ארגוני הסביבה, וכול מי שהסביבה יקרה לו להלחם במפלצות. הוא אומר שהארגונים לא נלחמים נגד פגע זה כי הם לא רוצים להראות כמי שמתנגדים לאנרגיה ירוקה. הוא אומר לארגונים: אל תלכו שולל אחרי האופנה של מלחמה בהתחממות הגלובאלית. הטורבינות האלה מפיקות מעט מאד חשמל, והתועלת שלהם אפסית. אבל השחתת הנוף היא ממשים ומוחשית ביותר. 
פירוט רב על הבעיות עם תחנות רוח, כולל חישובי כדאיות מבחינת מחיר האנרגיה והחסכון בפליטות תמצאו בקטע של המהנדס וילם פוסט.
 

יעקב

סגירת כור גרעיני בניו יורק.

"אינדיאן פוינט" היא תחנת כוח גרעינית היושבת על הגדה המזרחית של נהר ההאדסון, כ 60 ק"מ מצפון לעיר ניו יורק. היא מפיקה כ 2000 מגאווט חשמל ומספקת כ 30% מהחשמל לעיר ניו יורק והסביבה.

בתחנה שני כורים שהחלו לפעול ב 1974 ו 1976. רישיון ההפעלה המקורי, שניתן ל 40 שנה עומד לפוג ב 2013 ו 2015.

מושל מדינת ניו יורק, אנדריו קומו, דורש שהרשיון לא יחודש והכורים ייסגרו. אביו, שהיה בעבר מושל גם כן, כבר דרש בזמנו לסגור את התחנה. הטענות שלהם כבדות משקל. התחנה קרובה מדי למרכז אוכלוסין אדיר – ניו יורק. אם חלילה תתרחש תקלה ויהיה צורך לפנות אנשים מאזור של נניח – 20 ק"מ (כמו בפוקושימה) לא ניתן יהיה לבצע את הפינוי, כי באזור גרים יותר מדי אנשים. אם תהיה דליפה רדיואקטיבית היא עלולה לפגוע בריכוזי האוכלוסייה שמסביב.

יש הרבה הגיון בדרישה. רצוי לבנות תחנות כוח גרעיניות רחוק מריכוזי אוכלוסיה. רצוי גם לחדש תחנות, לבנות תחנות חדשות, עם אמצעי מיגון משופרים, ולא להתמיד לנצח בהפעלת תחנות ישנות.

הבעיה היא שאין מקורות חשמל אלטרנטיביים, זמינים. אם יסגרו את אינדיאן פוינט (כמו את וורמונט יאנקיי) יישבו תושבי ניו יורק בחושך.

הארגונים הירוקים בולמים כול עבודת פיתוח של מקורות אנרגיה חדשים (מלבד רוח ושמש, שאינם מפיקים אנרגיה של ממש). כך נבלמה תעשיית הכורים הגרעיניים כבר בשנות ה 1970, וחדלה להתפתח ולהתחדש מאז. במקום לדרוש שכורים חדישים ובטיחותיים יותר יחליפו את הישנים, ושיהיו יותר מרוחקים מריכוזי האוכלוסייה, חסמו הירוקים לחלוטין כל אפשרות לבנות כורים חדשים.

גם תחנות כוח קונבנציונליות, על פחם לא נותנים לבנות, ועל גז – קשה לקבל רישיון. בנוסף אסרה מדינת ניו יורק קידוחי גז לניצול המקורות החדשים שהתגלו בשטחה ( מרבץ Marcellius ) "עד לבחינה מחדש של ההשפעה הסביבתית".

מלחמת החורמה של הירוקים נגד כול מקור אנרגיה של ממש מאלצת את תושבי ניו יורק להמשיך ולחיות בצל הסיכון של תחנה מיושנת בחצר האחורית שלהם.

דרך אגב: הקרבה לריכוזי אוכלוסייה היא הסיבה שאני מתנגד להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל. ארצנו קטנה מדי, אנו לא רוצים להסתכן בסגירת שטחים גדולים מחמת הקרינה. בנוסף קיים הסיכון של פגיעת טיל אויב בכור גרעיני – נגד זה קשה להתגונן. אנו יכולים להסתדר שנים רבות קדימה עם תחנות כוח פחמיות וגזיות, לא חייבים תחנות גרעיניות. בעולם הגדול, לעומת זאת, בארצות הגדולות, אין מנוס מפיתוח האנרגיה הגרעינית.

יעקב