25 ביולי 2015

מחסור באנרגיה בוורמונט הירוקה


וורמונט היא מדינה קטנה בצפון מזרח ארה"ב, שיטחה בערך כשטח מדינת ישראל (25 אלף קמ"ר), ואוכלוסייתה רק כ 626 אלף. בבירתה מתגוררים כ 8000 תושבים, ובעיר הגדולה שלה, בורלינגטון, יש 43 אלף תושבים (בערך כמו בכרמיאל).

בוורמונט פעלה, עד 2014, תחנת כוח גרעינית בשם וורמונט ינקי, אשר סיפקה כ 80% מצריכת החשמל (בלי זיהום אוויר ופליטות). התחנה נסגרה בעקבות מאבק חריף ועיקש שניהלו הארגונים הירוקים, בתמיכה של בית הנבחרים והמושל של המדינה. כולם יודעים שגרעין זה פויה. (כתבנו כמה כתבות על זה).
יש רק שאלה קטנה שמושל המדינה והפעילים שכחו לשאול את עצמם – מאיפה ייקחו חשמל? הם חלמו, כרגיל, על "מקורות מתחדשים" – שמש ורוח, חלומות שווא. שאלה אספקת החשמל לא ממש מעניינת את הפעילים הירוקים – מצדם שלא יהיה חשמל, שאנשים יישבו בחושך ויצרכו פחות חשמל (כך אמר אחד מהם).

כיאה למדינה מתקדמת הם קבעו יעדים ירוקים מאד יפים – 55% אנרגיה מתחדשת עד  2017 (היום השיעור הוא 17%), 75% עד 2032, ו 90% עד 2050. יעדים יפים קל לקבוע, החלק הקשה זה לספק חשמל בצורה סדירה. בלית ברירה חתמה חברת החשמל של וומונט חוזה, לקניית חשמל מתחנת הכוח הגרעינית סיברוק שבמדינה השכנה ניו המפשייר.

הם ניסו לקנות חשמל ירוק ממדינת קוויבק השכנה (בקנדה), חשמל הידרו-אלקטרי. הם ניסו להקים תחנת כוח השורפת עצים, אבל המדינה השכנה, מסצ'וסטס, התנגדה לזיהום האוויר שנגרמת משריפת העצים (וגם לפליטות), וגם חישבו שחבל לשרוף את כול היערות הבתוליים בסביבה. באשר לתחנות הרוח – התושבים התנגדו, בצדק, להשחתת הנוף על ידי שתילת המפלצות האלה לאורך פסגות ההרים הירוקים היפים של וורמונט.

התוצאה של המלחמה המתקדמת והיפה של וורמונט נגד תחנות כוח דומה לתוצאה של המדינה המתקדמת ביותר והירוקה ביותר בארה"ב (והגדולה ביותר) – קליפורניה. גם קליפורניה, כמו וורמונט (הקטנה ממנה פי 100) מייבאת יותר ממחצית החשמל ממדינות שכנות.

חשמל בא מתחנות כוח ולא מחלומות ירוקים. אבל, העיקר הוא שהירוקים בוורמונט ובקליפורניה מרגישים גאים מאד על הישגיהם בסגירת תחנות כוח...

יעקב


בתמונה מושל וורמונט מציג צו לאיסור הפקת גז ונפט בשיטת הפראקינג בתחומי המדינה - כתבנו על הסיפור המוזר הזה (מוזר מישום שאין גז ונפט בשטח המדינה) בפוסט קודם כאן.

3 תגובות:

אליהו, חיפה אמר/ה...

מספר בעיות.

מסתר שהחל מ2007 היו תחנה מספר תקלות. קודם היו בעיות ביכולת הקירור של המפעל, וכתוצאה מכך היו פליטות של מי קרור רותחים לנהר בניגוד לרגולציה.
הסתבר שהדבר נגרם בשל ריקבון בחלקי עץ, וחלודה של ברגי פלדה מערכות הקירור, שנבנתה בשנות ה70.
והפיתרון היה הפחתת תפוקת התחנה 50%, כדי להפחית עומסים על מערכות הקירור..


לאחר מכן התחילו להתגלות חומרים רדיואקטיים מי התהום הסמוכים לכור, רמות שהלכו ועלו עד ל37 פעמים מעל התקן. מקור הדליפה לא התגלה.

ולסוף, הגיע זמן חידוש הרשיון, והסנאט של ורמנט התנה את החידוש בעמידה בכל דרישות הרגולציה.
לאחר בחינה מדוקדקת, החברה המפעילה החליטה שבתנאים כאלו ההפעלה לא תהיה משתלמת וסגרה את התחנה.

וורמונט התחילה לייבא 50% מהחשמל שלה עוד כשהתפוקה של הכור ירדה לחצי, ב2007.
הדרכים שבה הם ניסו לספק את החשמל החסר אכן היו מטופשות, ולא פתרו את המחסור,
אבל הסגירה נראית לגיטימית לחלוטין.

יעקב אמר/ה...

אכן היו בעיות, ועד כמה שקראתי לא חמורות, - ניתן היה לפתור אותן. המושל והסנאט של וורמונט ניהלו מאבק עיקש, כולל משפטי, לסגירת התחנה, לא בגלל הבעיות הקונקרטיות, אלא ממניעים אידאולוגיים. סוכנות האנרגיה האטומית הפדראלית אישרה את המשך הפעלת התחנה, והארכת הרשיון ב 20 שנה (מעבר ל 40 השנים המקוריות). כנראה כפוף לתיקונים כולשהם.
המאבק המשפטי הסתיים דווקא בניצחון בעלי התחנה - הם קיבלו אישור להמשיך ולהפעיל אותה. איני בטוח אם אחרי האישור שקיבלו לא הוגשו עתירות משפטיות נוספות נגד התחנה.

לבסוף החליטו בעלי התחנה לסגור אותה משלוש סיבות: 1. המאבק של שלטונות וורמונט נגד התחנה, 2. אי הוודאות המשפטית. 3. הספק בכדאיות ההשקעה בביצוע התיקונים הנדרשים. כול הדברים האלה יחד הכריעו את הכף, והתחנה נסגרה בהחלטת בעליה - חברת אנטרג'י.

עובדה היא שתושבי וורמונט, ברובם, היו נגד התחנה, והפוליטיקאים (בית הנבחרים והמושל) פעלו במרץ כדי להביא לסגירתה, וגם עובדה היא שאין להם מקורות חשמל חליפיים, והם לא טרחו להתייחס ברצינות לבעיה זו. מזל שיש שכנים יותר שפויים שניתן לקנות מהם חשמל בעת צרה.

יעקב אמר/ה...

וגם: במסגרת המסע הפוליטי-אידאולוגי בעד סגירת התחנה הפיצו מתנגדיה הרבה גוזמאות ודיסאינפורמציה (שקרים) בקשר לבעיות הבטיחות שהיו כביכול בתחנה. ההפחדה, ההגזמה והשקר הם כלי סטנדרטי במאבקים "ירוקים".