סין מצטרפת לפטפטת הסרק

סין היא הפולטת הגדולה ביותר של פד"ח בעולם, הפליטות שלה ימשיכו ויגדלו בעתיד – כי היא בונה מאות תחנות כוח פחמיות כעת.

עד כה סין נמנעה מלהשתתף בפסטיבל הפטפטת של וועידות האקלים הבינלאומיות, וטענה (כמו הודו) שההיחלצות מעוני של מאות מיליונים של סינים קודמת לכול פעילות "אקלימית". סין, בתור מדינה "מתפתחת" (קרי ענייה) הייתה פטורה מ"יעדי" האקלים הקודמים, וגם נמנעה מלפרסם יעדים כאלה (בכמה יופחתו הפליטות עד בוא המשיח בשנת 2050). סין פעלה בעיקר כדי להביא למימוש ההבטחה חסרת השחר של המדינות העשירות להעביר 100 מיליארד דולר לשנה למדינות העניות דרך קרן האו"מ ל"מלחמה באקלים".

הדברים השתנו כעת. סין למדה שמילים לא עולות כסף, ויוצרות דווקא אווירה של הרמוניה ושיתוף של אשליות. לקראת וועידת פאריז בסוף השנה הזו היא הנפיקה "הצהרת כוונות" לפי מיטב הרוח האקלימית: הצהרה ארוכה וחסרת כול תוכן. (אני ממליץ לקורא את ההצהרה – מלאכת אומנות של ניסוח מהודר וריקני).

מדווח "תשתיות ירוקות":

סין אף מתחייבת להפחית עד 2030 את פליטות הפחמן הדו חמצני שלה ליחידת ייצור מוצר ב-60% עד-65% מרמת הפליטות ליחידת ייצור משנת 2005. מאחר והפליטות של סין עדיין גדלות ככל שהכלכלה שלה גדלה, היא מנסה להראות שהיא מפחיתה את הפליטות. סין מתכננת לקצץ משמעותית בשימוש בפחם ולהגדיל את השימוש בגז הטבעי, מקור האנרגיה הנקי ביותר מבין הדלקים הפוסיליים, ואף את השימוש באנרגיות מתחדשות.

בדו"ח המפורט שהגישה המדינה לאו"ם, היא מונה את צעדי המדיניות שהיא מתכוונת לנקוט בהם, הכוללים: התייעלות אנרגטית, שיפור התכנון האורבני והתחבורה הציבורית, ואפילו קידום נטיעת עצים בהתנדבות, מאחר וסין מתכוונת להגדיל פי כמה את גודל השטח המיוער שלה, שסופג את פליטות הפחמן הדו חמצני אל האטמוספירה.

הכול מילים ריקות. סין לא תעשו שום דבר מעבר להתפתחויות טבעיות, רגילות (עסקים כרגיל). סין התפתחה במהירות מדהימה בשני העשורים האחרונים, אולם עכשיו הגיעה לרוויה מסוימת – הם התחילו מבסיס אפס, ונזקקו להרבה פלדה, בניינים, מפעלי תעשייה חדשים, מסילות ברזל וכו'. עכשיו הם הגיעו לרוויה, כבר יש מספיק מפעלי מלט, פלדה, מסילות ברזל, תעשייה. קצב הגידול במפעלים בסיסיים אלה (הצורכים הרבה אנרגיה) יקטן וכן יקטן קצב הצמיחה של הכלכלה בכלל, בהכרח (בלי קשר לאקלים). מצד שני, מאות מיליוני סינים "התעשרו" ועברו להיות "מעמד בינוני" והם זקוקים כעת (וגם יכולים לשלם) מלבד לאוכל, גם לבידור, שירותים פיננסיים שירותי בריאות וחינוך, ושירותי פנאי – כך שכלכלת סין עוברת לאט, לאט, מכלכלה של תעשייה לייצוא – לכלכלה של שירותי פנים, הצורכים פחות אנרגיה. בכלכלה כזו, התל"ג גדל אבל הצריכה של אנרגיה אינה גדלה באותו קצב. לכן תהיה "הפחתה של פליטות ליחידת ייצור – תל"ג " – מה שהסינים הבטיחו בנייר האקלים – בלי קשר לאקלים.

מצד שני – חתמו הסינים עם הרוסים הסכם על הנחת צינור גז מסיביר, כך שבקרוב הם יחלו לבנות תחנות כוח על גז במקום פחם. הם גם פעילים במרץ לפיתוח הפקת גז עצמית בשיטת הפראקינג, ולא מן הנמנע שבעתיד הקרוב תהיה להם אספקת גז טבעי פנימית, בסין. המעבר לגז יביא לקיטון הפליטות וגם לקיטון זיהום האוויר. שוב – זה לא קשור לאקלים. אז הסינים מוכרים כ"התחייבות אקלימית" את מה שמתרחש בכול מקרה באופן טבעי, לפי "עסקים כרגיל".

הם גם אומרים בהתחייבות ש"גידול הפליטות ייפסק ב 2030". אולי ייפסק ואולי לא, שנהיה בריאים עד אז, איש אינו נביא – אבל להבטיח אפשר, הנייר סובל הכול.

הם יישרו קו עם המערב, והצטרפו לחגיגת פטפטת והבטחות הסרק, דהיינו – למאבק באקלים.

יעקב.