וועידות הפטפטת האקלימית מתקיימות באופן סדיר מאז 1982, באתרי נופש
מפוארים, לשמחת הפעילים הירוקים. וועידה נוספת, "החשובה מכולן" תתקיים
בסוף השנה הזו בפאריס.
עד כה לא הושג כלום. אומנם נתחם, ב1997, הסכם קיוטו, אבל
הרבה הפחתת פליטות הוא לא השיג, ומה שהשיג הוא רק באמצעות חשבונאות יצירתית – לא
הפחתות של ממש. הדרך, שהייתה נקוטה בעבר, להגיע להסכם בינלאומי, בו יתחייבו כול
המדינות בעולם להפחית את הפליטות בכמות מוגדרת, נכשל כישלון חרוץ בקופנהאגן, ב
2009.
לקראת פאריס אימצו גישה חדשה – שהיא פחות מחייבת, פחות רצינית ופחות
מובילה להפחתות, אבל לפחות מאפשרת, אולי, להגיע להסכם כולשהו. לפי התכנית הזו,
יגישו כול המדינות, עד ספטמבר, תכנית משלהן, בה תפרט כול מדינה (מרצונה החופשי) מה
היא יכולה לעשות למען המלחמה באקלים. כול מדינה תציג את היעדים שלה, שהיא יכולה
להשיג לדעתה. היעדים האלה לא יהיו "מחייבים" – וגם עצם הגשת התכנית
איננה בגדר חובה שאפשר לכפות אותה. אבל, לפחות יהיה נייר שאפשר להתפאר בו.
מדינות רבות, ובראשן סין והודו, טענו עד כה, וממשיכות לטעון, שחלק
גדול מאזרחיהן חיים בעוני מחפיר, על סף הרעב או אפילו מתחתיו, ושיפור מצבם של
העניים על ידי פיתוח כלכלי קודם לכול. הם לא מוכנים לפגוע בפיתוח ובעניים - למשל על ידי הימנעות מבניית תחנות כוח
פחמיות. בכול זאת, סין הצטרפה
ל"לוחמי האקלים" של הקהילה הבינלאומית והגישה, בצעד
סמלי חסר תוכן ממשי, תכניתה למלחמה. לא חשוב
שהפליטות שלה (הגדולות בעולם) ימשיכו לגדול לפחות עד 2030 העיקר הכוונות היפות.
הודו עוד לא הגישה שום תכנית וספק אם תגיש.
על חוסר האפשרות להוריד פליטות כתב רוג'ר
אנדריוס קטע ב 2014, ממנו לקוח הגרף שלמטה:
הקו השחור מציין את העלייה הניכרת בפליטות הפד"ח העולמיות מ 1990
עד 2014 - והקו האדם מציין תחזית לשנים
הבאות לפי המגמות שעד כה. הקו הכחול מציין את ההפחתות שחייבות להתרחש כדי למנוע
אסונות אקלימיים – לפי ה IPCC.
רוג'ר
עדכן את הגרף הנ"ל – תוך הכללת התכניות להפחתה שהוגשו עד כה לקראת וועידת
פאריס. מתוך הנחה שכול המדינות יגישו תכניות הפחתה, וכול התכניות תתגשמנה ככתוב,
הנה התמונה החדשה:
הקו הכתום החדש מציין את התפתחות הפליטות בהנחה הכי אופטימית שאפשר –
שכול המדינות יעשו כמיטב יכולתן כפי שהן מבטיחות בתכניות שהגישו. התוצאה, בעברית
צחה: חרטא-ברתא. לא יהיו הפחתות משמעותיות של פליטות. לא במאה השנים הבאות... זו
עובדה.
אם אכן יתרחשו האסונות האקלימיים שה IPCC מתריע בפניהם נצטרך לחיות עם זה – כלומר להסתגל.
אין אפשרות למנוע את הפליטות. כול הבזבוזים האדירים למען מטרה קדושה זו הם לריק.
יעקב
תוספת:
תוספת:
עוד מאמר מנתח את ההצעות (הבלתי מחייבות) שהגישו הארצות השונות לקראת וועידת פאריס ומוצא שהן רחוקות מלהתקרב לשיעור הורדת הפליטות הנדרשת (לדעתם) כדי למנוע אסונות אקלימיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה