דפים

31 ביולי 2015

נביאי שקר סולאריים.


יש הרבה נביאים, חסידי האנרגיה הסולארית, שמנפיקים נבואות וורודות על עתיד האנרגיה הסולארית. למשל: לירון בן צור (ב"תשתיות") מנבא: (אגב ביקורת על תכנון משק האנרגיה העתידי בישראל, שלא לוקח בחשבון מספיק, לדעתו, את השמש.

מערכת בעלת יכולת לניצול אנרגיית השמש הגבוהה בעשרות אחוזים מאלו המוכרות כיום. בנוסף, בתוך קופסה מודרנית ומעוצבת תחובר סוללה חכמה שתאגור את החשמל שהופק במהלך היום, כזו המאפשרת שימוש חכם ומתוכנן בחשמל שנאגר בה בהתאם לצרכים של הבית המודרני (בדיוק לזמן שאנו מפעילים את המזגן זללן האנרגיה בערב או את מכונת הכביסה הגדושה בבגדים כשהילדים כבר במיטות).

בסדר, ניבא. אפשר לפטור אותו במשיכת כתף, מי הוא בכלל, מה הוא כבר מבין? כול אחד יכול לנבא...
אבל הנה נבואה יותר "כבדת משקל" שמנבא פיטר דיאמנדיס ב"פורבס". (זה כנראה המקור של לירון בן צור, אם כי יש עוד הרבה נביאים כאלה, לא חסר). דיאמנדיס מספר שחברו רוי קורצווייל מנבא שבעוד 20 שנה ארה"ב תפיק את כול החשמל שלה מאנרגיית שמש. אלון מאסק יותר צנוע (מציאותי?) בנבואותיו, ומנבא ש"רק" 50%. אנשים אלה הם אנשים חשובים, עתירי הישגים, "כבדים", תותחים.

דיאמנדיס יש לו תארים באסטרונאוטיקה, הנדסה אסטרונאוטית מ MIT, ותואר ברפואה מהרבארד. הוא מייסד ויו"ר הקרן X Prize . קורצווייל, בוגר MIT, עבד באינטליגנציה מלאכותית, קיבל פרס נשיא ארה"ב לטכנולוגיה, נרשם ברשימת הממציאים הלאומית – National Inventors Hall of Fame , קיבל כ 20 תארים של ד"ר לשם כבוד, כתב ספרים רבים, רבי מכר,  על עתידנות, וב 2012 התמנה מנהל ההנדסה בגוגל. אלון מאסק הוא יזם ידוע (מולטי-מיליארדר), בעל תארים בפיסיקה ובכלכלה, ובעל מפעל טסלה למכוניות חשמליות וחברת ספייסאקס לטילים לחלל. אנשים רבי הישגים, כבדים בהחלט, שאי אפשר לפטור את נבואותיהם בזלזול. הנה תמצית הנבואה:

“By 2025, everybody will be able to produce and store power. And it will be green and cost competitive, i.e., not more expensive or even cheaper than buying power from utilities. It is also the most efficient way to produce power where it is consumed, because transmission losses will be minimized. Power will no longer be something that is consumed in a ‘dumb’ way. Homes and grids will be smart, aligning the demand profile with supply from (volatile) renewables.”

הם אומרים בקיצור: בעוד 10-20 שנה יהיו בשוק לוחות שמש זולים בהרבה ויעילים בהרבה מאלו של היום, וגם בטריות זולות לצבירת האנרגיה, וחשמל מתוצרת עצמית (סולארית) יהיה זול מחשמל ברשת, ומרבית האנשים ייצרו בעצמם את החשמל שהם צורכים, וצריכת החשמל מתחנות כוח (מהרשת) תרד מאד (אפילו ל אפס לפי קורצוויל).

נבואות... נבואות... נבואות... אני לא אוהב להתווכח עם נבואות... כול אחד יכול להתנבא, כולל "תותחים כבדים". אני אומר: נחכה ונראה, ואז נדע... אבל, במקרה זה, אני מרשה לעצמי להוסיף את התגובה והנבואה שלי: בולשיט. בולשיט מוחלט. קורצוויל, דיאמנדיס ומאסק מדברים שטויות.

טום טמרקין הוא מהנדס, בעל חברות בתחום מדידות אוטומטיות ומוני חשמל "חכמים". הוא פעיל בתחום מחקר האנרגיה ובעל אתר המקדם אנרגיית היתוך גרעיני. הוא כתב מאמר מאד ארוך ומפורט המסביר בפרטי פרטים את היכולות, או יותר נכון – חוסר היכולות - של מערכות סולאריות לספק את צרכי האנרגיה העצומים שלנו. (הוא מדבר על ארה"ב). הוא הביא קישורים נוספים למאמרים המפרטים נתונים טכניים וכמותיים מפורטים וממשיים, מציאותיים, (להבדיל מנבואות מבוססות רגש של ה' קורצווייל ומאסק). 

לדוגמה: כדי לייצר את החשמל שארה"ב צורכת דרושים 30 מיליארד (מיליארד!) לוחות שמש בגודל מטר על מטר (1 מ"ר). השטח הדרוש, 30 מיליארד מ"ר, שהם 30 אלף קמ"ר הוא יותר גדול משטחה של מדינת ישראל. אם ייצרו לוח אחד של מטר על מטר כול שנייה, יידרשו 920 שנים כדי לייצר 30 מיליארד לוחות. אם נניח שקיימים בארה"ב כ 50 מיליון בתים צמודי קרקע (סדר גודל נכון) ועל כול בית נשים 40 לוחות (40 מ"ר) – יהיו לנו כ 2 מיליארד לוחות שהם כ 7% בלבד מהכמות הדרושה.

באשר לדרישות האגירה (אחסון) אנרגיה – עבור השעות שאין שמש:

המכולה שבתמונה מלאה כולה במצברים ליטיום-יון לאגירת אנרגיה. כדי לאגור את הכמות הדרושה דרושות 4.4 מיליון מכולות כאלה. על עלות הייצור, התחזוקה והמחזור של כמות כזו של מצברים עוד לא התחלנו לדבר.

העובדה הבסיסית היא שהשמש מספקת אנרגיה מקסימום 20% מהזמן (באקלים חם ומדברי כמו שלנו או של דרום-מערב ארה"ב), ורק 10% מהזמן באזורים יותר צפוניים (למשל גרמניה) , שבהם גרים מרבית תושבי העולם (ושם נמצאים מרבית הגגות). מקור שפעיל רק 10% מהזמן לא יכול לספק את צרכי האנרגיה שלנו. אגירה או אחסון אנרגיה אינה מעשית בכמויות הדרושות.

ה"תותחים הכבדים" (דיאמנדיס, קורצוייל ומאסק ודומיהם), הם חזקים אולי בחשיבה רגשית, אבל בחשיבה כמותית הם אפס.

מתכנני מערכת אספקת החשמל לא יכולים לתכנן לעתיד (נניח ל 20 שנה קדימה) על סמך נבואות מהבטן, אלא רק על סמך אמצעים קיימים, עובדים, ומוכחים. בישראל (ובעולם כולו) יש שיא של צריכת חשמל בשעות הערב, בימי חורף קרים. בשעות אלה אין שמש בכלל (לפעמים אין שמש שבוע שלם). חייבים לדאוג שכול צרכי החשמל שלנו (כולל רזרבה טובה) יסופקו מתחנות כוח רגילות (גז ופחם), שמספקות זרם באמינות, וברציפות, מתי שצריכים. רק ככה נוכל להבטיח את אספקת החשמל הסדירה. השמש לא רלוונטית. לוחות השמש יכולים, לכול היותר, לעזור ולהקטין מעט את צריכת הדלק של המערכת הרגילה, באותן שעות מעטות שהשמש מקרינה ומייצרת (20% מהזמן, אצלנו). כול זה – בלי להתייחס כלל לשאלת המחיר או העלות של אנרגיית השמש (ואמצעי האגירה).

אינני מתנגד ללוחות שמש. אדרבא. כול מי שחושב שהוא יכול לספק לעצמו חשמל מהשמש (ואולי לחסוך כסף), ושהוא רוצה גם לקנות מצבר כדי שיהיה לו חשמל בלילה – בבקשה. קנו, תתקינו, תבורכו. אבל, אפילו אם כול האנשים בעולם (שיש להם גגות) יתקינו לוחות – זה לא רלוונטי. עדיין צריכים מקורות ייצור יציבים (תחנות כוח פוסיליות או גרעיניות).

המציאות, העובדות הן ברורות.
אין טעם להתווכח על נבואות. אבל בהחלט יש צורך להתריע, כדי שמתכנני מערכת אספקת החשמל לא ייתפסו לאשליות.

יעקב
  


אין תגובות: