תכנית ישראלית להפחתת הפליטות

המשרד לאיכות הסביבה פרסם תכנית ישראלית להפחתת הפליטות ב 30% עד 2030. יש הרבה הגיון בתכנית זו – היגיון סיני. כלומר – המשרד לאיכות הסביבה אימץ את השיטה הסינית של פרסום מסמכים מחממי לב שאין בהם תוכן של  ממש.

ראשית הם ממשיכים את השיטה המצוינת של המומחה לדיבורי סרק, שמעון פרס, אשר הבטיח בוועידת קופנהגן בשנת 2009 שישראל תפחית את הפליטות עד 2020 ב 20% לעומת הפליטות שהיו צפויות ללא תכנית הפחתה, כלומר – הפחתה לעומת "עסקים כרגיל". שימו לב: התכנית לא מדברת על הפחתה ביחס למספר מוגדר וברור – כמו שהתחייבו שאר המדינות – למשל הפחתה ביחס לכמות הפליטות בשנת 2005. ההפחתה היא ביחס למספר דמיוני – הפליטות שהיו מתרחשות בשנת 2020 לו לא נקטו בתכנית.  בשיטה זו אתה יכול תמיד לטעון שעמדת ביעדים. למשל: אם הפליטות בשנת 2020 יהיו, נגיד, 120 מיליון טון, אתה יכול לטעון שללא התכנית הפליטות הן היו מגיעות ל 150 מיליון טון (מספר דמיוני) ולכן התכנית הצליחה והביאה להפחתה המובטחת. יש לברך את המשרד לאיכות הסביבה על שאימץ שיטה טובה זו.

כול שאר התכנית של המשרד ממשיכה לפי השיטה הסינית – הם מציינים דברים הגיוניים, שהולכים להתרחש בכול מקרה כ"צעדים מפחיתי פליטות". מצוין. למשל: מעבר לשימוש בגז טבעי להפקת חשמל, במפעלים וגם בתחבורה הכבדה. השימוש בגז טבעי הוא מבורך, הוא מתאפשר בזכות גילוי מרבצי הגז לחופי ישראל. גז טבעי יותר זול, והוא גם מפחית את הפליטות ב 50% ואת הזיהום ב 90%. המעבר לגז טבעי יתרחש בכול מקרה, מסיבות כלכליות.  אבל זה בהחלט תקין ובלתי מזיק שהמשרד לאיכות הסביבה ייחס לעצמו את ההישג של המעבר לגז, ויתפאר, בארץ ובעולם, בהפחתות הפליטות שהושגו הודות תכניותיו הנאורות. צריך גם להציג את ההפחתות כחלק מהתרומה של ישראל להצלת העולם מאסונות אקלימיים, בוועידת האקלים בפאריס.

בקשר לייצור חשמל מגז: זה בהחלט רצוי להגדיל את חלקו של הגז בייצור חשמל, אבל אסור לנו להזניח את תחנות הפחם הקיימות. הביטחון האנרגטי של המדינה מחייב שיהיו יכולות ייצור מגוונות. לכן חייבים להקפיד לשמור את תחנות הכוח הפחמיות במצב תפעול תקין, חייבים לתחזק ולחדש בהן ציוד שמתבלה, לפי הצורך, ולהפעילן באופן שיגרתי ורציף, לצד הגז.

עוד ממליץ המשרד על התייעלות אנרגטית. מצוין. איך לא חשבו על זה קודם? זה נהדר, זה חוסך כסף (יותר עבודה בפחות אנרגיה...), זה חוסך פליטות. זה מושלם. התייעלות אנרגטית מתרחשת כול הזמן, באופן טבעי לגמרה, וגם ללא העצות הטובות של המשרד. עם התקדמות הטכנולוגיה השתפרה צריכת הדלק של המכוניות, צריכת החשמל של המזגנים, ואני מניח גם של שאר התהליכים התעשייתיים. ההתייעלות היא חלק מ"עסקים כרגיל" והיא מתרחשת בלי קשר למלחמה באקלים.  אם משרד הסביבה רוצה לייחס את ההתייעלות לעצותיו הנבונות ולפעולות הלוחמה בפליטות – ולהציג זאת כתרומה ישראלית לאקלים - שיהיה לו לבריאות.

הוא גם מציג יעד של הגדלה באנרגיות מתחדשות (שמש ורוח) – זאת ברוח האופנה, כדי להיות כמו כולם. אנרגיות מתחדשות עולות ביוקר ותורמות מעט מאד להפחתת הפליטות. אבל – אי אפשר בלי מס שפתיים ויישור קו עם השיגעונות העולמיים. כדאי למשרד להדגיש בוועידת האקלים בפאריס את מיליארד השקל (המיותרים) שישראל כבר מוציאה, מדי שנה, על סבסוד מתקנים סולאריים. הרבה תועלת  (הפחתה בפליטות) זה לא מביא, אבל זה יביא "נקודות זכות" בזירת התעמולה הבינלאומית. את הבזבוז הזה אין צורך להגדיל.

לבסוף נוקט המשרד תכסיס יחסי ציבור – כדי "לעשות כותרות" או למשוך תשומת לב – תכסיס תעמולה – וכותב שתכניותיו אלה יחסכו למדינה הוצאות של 125 מיליארד שקל – בעיקר בהוצאות בריאות, שייחסכו בזכות הפחתת זיהום האוויר, עד 2030. זה מספר חסר שחר, בלתי ניתן למדידה, מצוץ כולו מהאצבע, אבל הוא יפה, מושך תשומת לב ומחמם את הבטן. תכסיס תעמולתי טוב.

בין ההמלצות כולל המסמך גם המלצה זו: "הקמת קרן לאומית להתייעלות אנרגטית אשר תאפשר מימון ותמיכה בהתייעלות אנרגטית". מובן מאליו... כול שר רוצה כמה שיותר כוח, וכמה שיותר "קרנות" של כסף ציבורי לחלק למקורביו. אנו לא זקוקים לזה. ההתייעלות האנרגטית מתרחשת מסיבות של כדאיות כלכלית, זה התמריץ הטוב ביותר, אין צורך בעידוד נוסף. אנו לא זקוקים לשום קרן ממשלתית נוספת לבזבוז כספי הציבור  לריק.

יעקב