אלון
מאסק הוא גאון, אין ספק בכך. אבל אלון מאסק הוא גם
"חסיד ירוק", יצרן של המכונית החשמלית המצליחה,
טסלה. בנושא זה הוא הולך בדרכם של הירוקים ומפיץ נבואות,
בדותות וגוזמאות מנותקות מהמציאות. בלשון מנומסת קוראים לזה hype בלשון עממית: לוקשים. בלי גוזמאות ושקרים
הירוקים לא ירוקים...
הסיפור הוא כזה: טסלה (חברתו של מאסק)
מייצרת כעת כ 50 אלף מכוניות לוקסוס חשמליות בשנה (שנת 2015), מדגמים יקרים מאד
(80-120 אלף דולר למכונית). מאסק הציג לא מכבר דגם של המכונית הבאה של טסלה, מודל 3, מכונית "עממית" במחיר כ 35 אלף דולר בלבד (בתמונה). הייצור הסדרתי של מודל 3 ספק אם בכלל החל, היא בינתיים
בגדר "הכרזה". (הוא הבטיח מסירה של דגם 3 הראשון בסוף שנה זו).
ההכרזה עוררה התלהבות רבה בקרב חסידי
המכוניות החשמליות. 400-325 אלף איש (!) "הזמינו" כבר את המכונית (שעוד
לא קיימת), הם נרשמו באתר טסלה ברשת, ושילמו פיקדון של 1000 דולר (שטסלה מבטיחה
להחזיר למי שיבקש לבטל את ההזמנה).
אלון מאסק התלהב מהפופולריות הזאת, והכריז כי עד שנת 2018 (בעוד שנתיים), פסי הייצור של
טסלה ייצרו מכוניות בקצב של 500 אלף (חצי מיליון) מכוניות לשנה.
להזכירכם: כושר הייצור הנוכחי הוא כ 50 אלף מכוניות (מכול הדגמים), פי 10 יותר קטן
מהמובטח. עוד הוא הבטיח רשמית שהוא יכפיל את כושר הייצור, למיליון מכוניות בשנה,
עד שנת 2020 (בעוד 4 שנים). מה הבעיה עם הבטחות אלה? לא ניתן לקיים אותן. לא אפשרי. לא מציאותי.
ומאסק חייב לדעת זאת. כלומר – הוא מבטיח ביודעין דברים שלא יהיה מסוגל לקיים.
האם הוא קוקו? לא, רק ירוק.
הבטחות חסרות שחר הן הסטנדרט בעולם
ה"ירוק", ובחלק מעולם של טכנולוגית העילית. הדבר לא מקובל בעולם הגשמי,
התעשייתי, ההנדסי של תעשיית הרכב הוותיקה. כך למשל – הניחה טויוטה אבן פינה למפעל
חדש לייצור מכוניות, במקסיקו, שיגיע, בשנת 2020, לכושר ייצור של 400 אלף מכוניות.
התחזית של טויוטה מבוססת על תכנית מפורטת לייצור והשגה של מאות המכונות והמתקנים
הדרושים לפס הייצור, ומערך של מאות ספקי משנה לאלפי החלקים והמכלולים הדרושים. היא
מבוססת על ידע וניסיון של עשרות שנים. האם למאסק יש תכנית מפורטת ומעשית לבניית
פסי הייצור של מודל 3 בהיקף המובטח? לא
דובים ולא יער. אז – על מה מבוססת הבטחתו? על תחושת בטן ורצון להדהים. על כלום.
להזכירכם: טסלה מייצרת את 50 אלף המכוניות שלה
במפעל בקליפורניה שהיא קנתה מטויוטה. מאסק עשה בזמנו שותפות עם טויוטה, ויירש מהם
מפעל ייצור מוכן. ככה הוא הצליח בכלל לייצר איזושהי מכונית. הוא אמור היה להישען
על הידע והניסיון של טויוטה בייצור. אבל טויוטה מצאה אותו (את מאסק, אישית) בלתי
נסבל, השאירה לו את המפעל בקליפורניה ופרשה מהשותפות. כעת מאסק לבד, ללא הגב של
טויוטה. בנוסף - טסלה רשמה הפסדים (המחיר האסטרונומי של 50 אלף המכוניות שמכרו לא
כיסה את העלויות). מנייתה של טסלה, שמחירה הרקיע שחקים בעבר על גלי האופוריה
הרגשית – החלה לרדת. בנוסף – שני מנהלי
הייצור (שמראש לא היה להם ניסיון בייצור מכוניות) התפטרו השבוע (ועוד 3 מהמנהלים הבכירים). מכוניותיה של טסלה
ידועות באי עמידה בלוחות זמנים ופגמים.
חוץ מהבעיה היסודית של ייצור המכוניות
קיימת הבעיה הלא פחות יסודית של מכירת המכוניות. אומר פרשן ידוע: הבעיה העיקרית של
יצרני המכוניות היא לא לייצר מכוניות מדגם כלשהו יותר ממה שניתן למכור. לא ברור
כמה אנשים ייסחפו בהתלהבות הירוקה וילכו באמת לקנות מכונית חשמלית, בייחוד לאחר
שתפוג תוקפה (בעוד שנתיים) של הסובסידיה בסך 7500 דולר שהממשלה האמריקאית נותנת
לכול מכונית (וממשלות אחרות נותנו סובסידיות דומות).
בקיצור: תעשיית הרכב היא דבר רציני, קשה,
מסובך. התעשייה הזו דורשת טיפול דקדקני, ייסודי, מקצועי באלפי דברים. אלון מאסק
יותר איש של "חזון" ופחות איש של פרטים. אבל, יש לו מספיק ניסיון עם
מכוניות טסלה, כדי לדעת שהוא מבטיח דברים בלתי אפשריים. אז מדוע הוא מבטיח? האם
האמת אינה ערך עבורו? לא. האמת אינה חשובה עבור מי שנסחף בהתלהבות ירוקה.
(אני ממליץ לקרוא את המאמרים שבקישור –
סיפור מרתק של עולם משונה).
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה