בריטניה שבויה בידי האופנה החממיסטית האנטי
פחמית והבלתי מציאותית של אירופה. כתוצאה מכך היא סוגרת תחנות כוח פחמיות, המספקות
חשמל בזמינות ואמינות גבוהה, ובונה במקומן תחנות רוח יקרות שלא תמיד זמינות, כי
הרוח לא תמיד נושבת. התוצאה היא – כמובן – מחסור בחשמל.
ב 4 בנובמבר נוצר מחסור בחשמל ובריטניה נאלצה
לנקוט בצעדי חרום, כדי למנוע ניתוקי זרם. המחסור נגרם בגלל שורה של תקלות טכניות
שהשביתו זמנית כמה תחנות כוח, והיעדר רזרבות כושר תפוקה מתאימות, שדרושות בדיוק
כדי להתגבר על מצבים של תקלות לא צפויות.
רשת החשמל הבריטית נאלצה להשתמש בתכנית
חרום, במסגרתה התבקשו עשרות בנייני משרדים גדולים לכבות את מתקני מיזוג האוויר
והאוורור בין השעות 5 ל 6 אחה"צ, שעות צריכת שיא חשמל בבריטניה. הבניינים המשתתפים
מקבלים תשלום עבור ההרשמות לתכנית. כעת קיבלו פיצוי כספי מוגדל על תרומתם בפועל לירידת
הצריכה בשיא. התכנית הונהגה בשנה שעברה, אך השתמשו בה בפועל (כיבוי מזגנים) לראשונה
כעת, בלית ברירה, כדי למנוע ניתוקי זרם. אלה היו בעצם ניתוקי זרם מרצון, תמורת
תשלום.
האירוע הוכיח את חוסר אמינותן וזמינותן של
תחנות הרוח. יש בבריטניה לפחות 6500 טורבינות רוח, ביבשה ובים. הן בעלות
"כושר ייצור" מקסימלי (רק כאר הרוח נושבת) של כ 13 ג'יגה-ווט חשמל. אבל,
ביום המחסור הן הפיקו פחות מ 400 מגאווט, שהם רק כ 3% מכושר הייצור הכולל שלהם
ופחות מאחוז אחד מצריכת החשמל הכוללת. הדבר מוכיח, הלכה למעשה, שלא ניתן לסמוך על
תחנות הרוח בכלל, וחייבים להחזיק כושר ייצור רגיל (פחמי) זמין, בכמות מספקת לכיסוי
כול הצריכה (בתוספת רזרבה) – בלי להתחשב ברוח. הטענה הסטנדרטית של הירוקים
ש"הרוח תמיד נושבת במקום כולשהו" הופרכה על ידי המציאות.
רשת החשמל הודיעה מספר שעות מראש על המחסור
הצפוי, ונאלצה, בנוסף, לשלם מחירים גבוהים פי 60 מהמחיר הרגיל, כדי
להפעיל מחדש בחיפזון, הפעלת חרום, תחנת כוח גזית שהושבתה לאחרונה. השימוש המועדף
(בחוק) של חשמל ירוק (מתחנות רוח) גרם להקטנה של קניות החשמל מתחנות אחרות, וגרם
בכך, להשבתה של תחנות כוח גזיות בגלל חוסר כדאיות כלכלית. כעת נאלצו להפעיל מחדש
את התחנות האלה, בשיטת "יעלה כמה שיעלה", כשההוצאות נופלות על צרכני
החשמל.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה