דפים

6 בספטמבר 2011

האם אזורי הפינוי סביב פוקושימה מסוכנים?

כמו שדיווחתי, המצב בכורים הגרעיניים הפגועים בפוקושימה, ביפאן, התייצב, וכבר כמה חודשים אין פליטה של חומרים רדיואקטיביים לאטמוספרה. כעת ניתן להתפנות ולבחון את הבעיה הכי חשובה: מה רמת הסיכון של החומרים שנפלטו בתחילת האסון ונחתו באזור פינוי האוכלוסייה סביב התחנה, ברדיוס כ 20-30 ק"מ? מה הנזק שנגרם? האם, ומתי יוכלו המפונים לשוב לבתיהם?

מארק לינאס, איש ירוק מודאג, סופר וחוקר בסוגיות שמירת הסביבה ושינויי האקלים, בוחן סוגיה זו .

בימים האחרונים התריעו גופים אנטי גרעיניים שהסכנה חמורה מאשר השלטונות אומרים ושצריך להרחיב את שטח פינוי האוכלוסייה. מארק לינאס לא מקבל טענות אלו והוא בוחן את הנתונים.
ראשית הוא מצטט מדו"ח האסון בצ'רנוביל, שקבע שהנזק הכי גדול שנגרם, למספר הכי גדול של אנשים, הוא הנזק שבפינוי עצמו. עקירת אנשים מבתיהם יש לה תוצאות שליליות רבות על מצבם הכלכלי, הנפשי והבריאותי של המפונים, והנזק הזה עולה, לעיתים קרובות, על הנזק הבריאותי שהיה עלול להיגרם לו נשארו לחיות באזורים שיש בהם קרינה נמוכה.

באשר לפוקושימה: רמות הקרינה שנמדדו על ידי ממשלת יפאן ופורסמו ב 7 לאוגוסט מראות רמות קרינה ניכרות, ואף מסוכנות בכמה מקומות. במרבית המדידות, ובוצעו עשרות רבות של מדידות, התוצאה הייתה בין 1 ל 10 מיליסיברט לשנה. במקומות בודדים, בהם נחתו יותר חלקיקים רדיואקטיביים, נמדדו רמות קרינה של 133 – 289 מי"ס/שנה.
כדי להבין משמעות המספרים האלה מציין לינאס שקרינת הרקע הטבעית, הממוצעת, בעולם היא כ 2.4 מ"ש. קרינת הרקע משתנה ממקום למקום, על פי הקרקע, ויש מקומות בעולם בהם קרינת הרקע הרדיואקטיבית מגיעה עד 250 מ"ש וחיים שם אנשים, ולא נמצא שהם סובלים מבעיות בריאות.

המאמר ארוך ומפורט, אבל הרעיון הכללי הוא – שהסיכון הבריאותי בקרינה בעוצמה נמוכה כזו הוא נמוך מאד. יש שטוענים שהמודל הסטטיסטי המקובל לפיו מחשבים את הסיכון -  linear no threshold – אינו תקף. לפי מודל זה – לוקחים את רמת הסיכון (ההסתברות של אדם לחלות בסרטן כתוצאה מהחשיפה) שידועה, ברמות קרינה גבוהות, ומחשבים ביחס ליניארי את הסיכון ברמות קרינה נמוכות, שלגביהן אין לנו נתוני תחלואה ממשיים ובדוקים. יש שטוענים שקרינה ברמה נמוכה אינה מסוכנת בכלל, ואף יכול להיות שהיא מאריכה את החיים ומשפרת את הבריאות.

מארק לינאס מחשב את הסיכון לפי השיטה המקובלת, ומוצא שהסיכון נמוך מסיכונים אחרים שאנשים נחשפים להם – כמו עישון סיגריות, נהיגה במכונית או חיים בעיר גדולה, בה יש זיהום אוויר. אדם שחי בעיר גדולה, ונושם במשך כול החיים את האוויר המזוהם יחסית של העיר, יש לו יותר סיכוי לחלות בסרטן מהאוויר המזוהם מאשר יש לו סיכוי לחלות מקרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. ייתכן שהפינוי של חלק מהתושבים מאזור פוקושימה למרכזי פליטים בערים מסכן את הבריאות יותר מאשר הישארותם בבתיהם. כלומר – אומר לינאס – אין למהר ולפנות אנשים בפזיזות, ואין להתייחס בהיסטריה לקרינה רדיואקטיבית בעוצמות נמוכות.
יש צורך להשתחרר מפחד כללי מקרינה, לבדוק באופן פרטני כול ישוב וכול רחוב, ולהחזיר את התושבים למרבית המקומות, שבהן רמות הקרינה נמוכות.
עוד מציין מארק לינאס שההיסטריה האנטי גרעינית גורמת לסגירת תחנות כוח גרעיניות ופתיחה מחדש של תחנות כוח על פחם ומזוט. ייתכן, הוא אומר, שהנזק של זיהום אוויר שגורמות תחנות אלה גדול מנזק הקרינה שגרמה פוקושימה.
יעקב   


אין תגובות: