הכותרת
היא של מאמר של מיודענו, ביורן
לומבורג, בניו יורק טיימס. אבל, גם העשירים זקוקים לדלק פחמני. הדבר דומה קצת
לאוכל - העניים זקוקים לאוכל, זה ברור,
אבל העשירים גם כן זקוקים לאוכל...
בכול אופן, הנה דבריו של לומבורג: [הערות שלי בסוגריים מרובעים].
רבים מודאגים מבעיית ההתחממות הגלובאלית, אבל מיליארדי אנשים מודאגים
יותר מבעיה מידית. הם עניים מאד ומבשלים ומחממים את בתיהם באש פתוחה או בתנורים
דולפים, השורפים דלק מזוהם כמו עץ, גללים, גזם או פחם. כ 3.5 מיליון בני אדם מתים
טרם זמנם, כול שנה, כי הם נושמים אוויר מזוהם בתוך בתיהם, זה 200 אלף יותר מאשר
מתים כתוצאה מזיהום אוויר חיצוני, סביבתי.
אין ספק ששריפת דלק ממאובנים גורם לאקלים חם יותר, והטיפול בבעיה
חשוב. [אני אומר שיש ספק...]. אבל, הבעיה היא תיזמון וקדימויות. בחלקים רבים של
העולם, דלק מאובן חיוני, ויישאר כך למשך כמה עשורים, כי הוא האמצעי היחידי להציל
אנשים מהעשן והחושך של עוני אנרגטי.
יותר מ 1.2 מיליארד אנשים בעולם אין להם חשמל, רובם באפריקה ואסיה.
באפריקה, למשל, דרומית לסהרה, וללא אפריקה הדרומית, כושר הייצור הכולל של חשמל הוא
28 ג'יגאווט עבור אוכלוסייה של 860 מיליון נפש. לצורך השוואה: אריזונה
(ארה"ב) יש לה כושר ייצור דומה ל 6.5 מיליון. [בישראל, כושר הייצור הוא כ 12
ג'יגאווט, ל כ 8 מיליון תושבים, כלומר – חצי מזה של אריזונה....]
עוד יותר אנשים, כ 3 מיליארד, מבשלים ומחממים בתיהם באש פתוחה או אש
בתנורים דולפים ומזהמים. מה שהעניים צריכים זה דלק מאובן, זול ואמין, כעת, עכשיו,
עד שאפשר יהיה, בעתיד היותר רחוק, לעבור לאנרגיה יותר ירוקה [שלא קיימת היום]. וזה
לא רק בעיית האש והתנורים הביתיים - הם זקוקים לאנרגיה כדי לפתח את החקלאות
והתעשייה, ולשפר את חייהם, כלומר להיחלץ מהעוני. [וגם אלה שאינם עניים כול כך
זקוקים לאנרגיה ממאובנים, היחידה שיש היום, כדי למנוע הידרדרותם לעוני].
ב 30 השנים האחרונות, סין הצליחה לחלץ אולי 680 מיליון איש מעוני
גדול, על ידי זה שאפשרה להם גישה לאנרגיה מודרנית, רובה מופקת מפחם. הזיהום בסין
זוועתי, וגם פליטות הפד"ח בשמיים, אבל העוני יותר גרוע. מרבית הארצות העניות
היו מאמצות את העסקה ( היחלצות מעוני תמורת זיהום) ברצון. במידה וסין מתעשרת, היא
תתפנה לטפל בבעיית הזיהום, כפי שעשו ארצות המערב, כאשר הן התעשרו.
היום, 81% מצרכי האנרגיה של האנושות מסופקים על ידי דלק מאובן [פחם,
נפט, גז – אני חושב שהאחוז יותר גבוה. 81% מהחשמל, אולי, אבל מהצריכה הכוללת של
אנרגיה – האחוז יותר גבוה). האחוז הזה לא ירד לפחות עד 2035, אבל הצריכה אז תהיה
יותר גבוהה.
הרבה אנשים מתקשים להתמודד עם הצורך הברור של העולם המתפתח ליותר
אנרגיה זולה ואמינה. כך למשל, הודיע ממשל אובמה, שלא ישתתף יותר במימון תחנות כוח
פחמיות על ידי הבנק העולמי וגופי סיוע אחרים, בעולם השלישי. [ כלומר, אובמה אומר:
מצדי שיישארו עניים]. אבל, שר האוצר של דרום אפריקה אמר [את המובן מאליו]: כדי
להתפתח צריכים ליצור מקומות עבודה, ובשביל זה אין לנו ברירה אלא לבנות תחנות כוח
חדשות, ולהשתמש שבמקור האנרגיה הזמין בשפע ובמחיר זול: פחם".
לומבורג ממליץ לפתח את שדות הגז, בשיטת הפראקינג, כמו בארה"ב,
בכול העולם. הגז מספק אנרגיה עם פחות מעשירית הזיהום, וחצי מהפליטות ביחס לפחם.
ארצות המערב צריכות להגביר את מאמצי המחקר, במטרה לפתח טכנולוגיות לאנרגיה ירוקה
שתהיה זולה ואמינה כול כך שכולם יאמצו אותה. [טכנולוגיה שלא קיימת היום].
האתר של לומבורג – כאן.
במאמר נוסף מספר לומבורג על הבזבוז
הנוראי וחסר התועלת במדיניות הפחתת הפליטות הנוכחית, באירופה.
עד כאן לומבורג.
אני אוסיף כמה מילים שלומבורג לא אמר, כי הן לא תקינות פוליטית,
ועיתון מכובד כמו הניו יורק טיימס לא יפרסם.
לכול חרדי האקלים והסביבה, לאליטה העשירה בעולם המערבי, אכפת מהעניים באפריקה ואסיה כקליפת השום. הם
רואים את הבעיה עיקרית של האנושות, את הבעיה שגורמת להרס הסביבה, בריבוי
האוכלוסין. זה משתקף גם בהערות (קומנטס) למאמר בניו יורק טיימס. כדי להציל את כדור
הארץ, הם חושבים (אבל לא מעיזים להגיד) שהעניים חייבים להישאר עניים, ואם הם מתים
מוות מוקדם, מה טוב, זה תורם לקיטון האוכלוסייה. מה שהאנשים הטובים האלה אינם מבינים,
הוא שדינם וגורלם של העשירים בעולם המפותח אינו שונה מגורל העניים באפריקה. איש
אינו יכול להתקיים בלי אנרגיה, כמו שלא יכול להתקיים בלי אוכל, גם העשירים לא.
עוד, הם לא קולטים שעולם ללא אנרגיה פחמית הוא אוטופיה (בעת הזאת). לא ניתן לכפות על אנשים עוני אנרגטי, או עוני
בכלל. העניים יעשו מה שהם יכולים כדי להיחלץ מעוני, ולא יתחשבו בדעת העשירים או
בסביבה. ועוד: העוני הוא הסיבה לזיהום – לא הפתרון לבעיית הזיהום או הקיימות.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה