קבוצה של
חוקרי אקלים חממיסטים מלווים בקבוצה גדולה
יותר של עיתונאים ותיירים סתם יצאו למסע
תענוגות – כלומר "מחקר" לאנטרקטיקה.
הם
האמינו בסיפורי ההתחממות והמסת הקרח ושכחו להוציא את הראש מהחלון ולהביט סביבם. או
– שכחו להסתכל לאן הם נוסעים – כי היום ניתן לראות בתמונות
לוויין את השטח אליו אתה נוסע כמעט בזמן אמת.
התוצאה – הם נתקעו בקרח, בים, כ 180 ק"מ מהחוף האנטרקטי (2800
ק"מ דרומית לאוסטרליה) והקרח סגר עליהם ואינו מאפשר להם לצאת.
הם נאלצו לשגר
קריאות מצוקה, ושתי אניות שוברות קרח נשלחו לחלצם, אך שתיהם נתקלו בקרח עבה ובלתי
חדיר ולא הצליחו להגיע לספינה התקועה. עכשיו מתכננים לחלץ את 54 החוקרים והתיירים באמצעות
הליקופטר, המצוי על אחת מספינות החילוץ. גם מבצע זה מתעכב בשל סערה, שלג
ורוחות עזות במקום. ולא לשכוח: כעת קיץ החצי הכדור הדרומי.
מסע המחקר הזה ניסה לשחזר מסע אחר של חוקר
אוסטרלי בשם דגלס מוסון אשר ערך מסע מחקר לאנטרקטיקה בשנה 1929-30. מוסון לא נתקל אז בקרח
ימי והצליח להגיע ולמפות את חופי יבשת אנרקטיקה. כנראה שהאמונה החממיסטית חזקה,
והחוקרים לא ציפו למצוא קרח ימי היום (אחרי מאה שנה של התחממות נוראית) במקומות
שהים היה פתוח לפני 83 שנה.
מצב הקרח הימי באנטרקטיקה טוב, כלומר הוא גדול יותר במידה ניכרת
מהממוצע מאז תחילת המדידות הלוויין.
סיפור היה משעשע, לו לא היו חיי אדם בסכנה... אבל, הצילומים שחברי
המשלחת שולחים דרך טלפונים לווייניים הם מרהיבים. נקווה לסוף טוב.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה