פאנטזיות על רוח ומציאות.

מה קורה כאשר פאנטאזיות (אשליות, הזיות) מתנגשות עם המציאות ? קורה מה שקריס ברוקר מהטלגרף מכנה מחזור הפאנטזיות. זה קורה בחיים הפרטיים, בפוליטיקה, בהיסטוריה. כאשר אנו פונים לדרך המונעת (אולי באופן בלתי מודע) ממאוויים ואשליות, הכול נראה תקין ומבטיח בהתחלה. זהו "שלב החלום". אבל – מאחר שהאשלייה אינה מעוגנת במציאות, בא במהרה שלב התיסכול, שבו דברים לא מסתדרים, דבר המדרבן למאמץ יתר לשמור על החלום. כאשר, בהמשך, המציאות מתגברת, בא שלב הסיוט, ואחריו – הנפילה למציאות, כאשר האשלייה מתפוגגת לבסוף.

דוגמה לכך הן תחנות הרוח. אלפי תחנות רוח (טורבינות על עמוד) נבנו מתוך תקווה שניתן להפיק אנרגיה מתחדשת ובלתי מזהמת מהרוח, ושהרוח תוכל להחליף את הדלקים הפחמניים כספקית האנרגיה שלנו. כול מהנדס מפוקח יכול היה לאמור מראש שהדבר אינו אפשרי. אבל ה"ירוקים" ניחנו באמונה יוקדת, שגברה על כול שיקול ראציונאלי והנדסי. הם סחפו איתם את דעת הקהל והפיליטיקאים, וגרמו לבניית אלפים רבים של תחנות רוח, בהוצאה אדירה.

שני דוחות חדשים מראים, בפעם המי יודע כמה, עד כמה שאין תועלת בתחנות הרוח. דו"ח אחד הוזמן על ידי קרן ג'ון מויר (קרן מוקדשת לשימור הטבע). הוא מראה שתחנות הרוח מפיקות, באופן ממוצע, רק כ 25% מהיכולת הנומינלית שלהן (כי הרוח לא תמיד נושבת), והחשמל שהן מפיקות לרוב בא בשעות שפל, כאשר הוא לא נחוץ. במקרים רבים, בשעות שיא הן סיפקו רק 1-2% מהצריכה. הדבר אומר שלא ניתן לסמוך כלל על תחנות הרוח, אפילו לא עבור אחוז קטן מהצריכה, ושצריך תחנות גיבוי פחמיות או גרעיניות למלוא גודל הצריכה.

3168 הטורבינות שנבנו בבריטניה סיפקו בממוצע רק 1141 מגואט חשמל, בערך כמו תחנה פחמית אחת. תמורת פחות מ 3% מהחשמל הרוחני שקיבלו בפועל שילמו הצרכנים יותר מ 7% מההוצאות על חשמל. המסקנה של ממשלת בריטניה: לבנות עוד 10,000 טורבינות (בעלות תועלת מפוקפקת) כדי לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות שהם התחייבו להן. כיצד טורבינה שאינה מפיקה חשמל עוזרת לעמוד באיזשהו יעד רק אנשי חזון וחלום יכולים להסביר. באשר להשחתת שטחים גדולים של טבע בתולי לצורך פריצת דרכים לבניית תחנות רוח, ועל היותן קוטלות של ציפורים גדולות, מוגנות, על זה לא אוהבים הירוקים לחשוב.

אומר ברוקר "החלום של שימוש ברוח כדי לספק את החשמל שלנו מתברר במציאות אחת הפאנטזיות היותר אבסורדיות של זמננו".

מה שאותי מעניין הוא מדוע אין האירגונים הירוקים מתנהגים בצורה רציונאלית. גם אם הירוקים, באופן אישי, הם לרוב טיפוסים רוחניים, לא מחוברים למציאות הטכנית, הם יכולים לקחת יועצים שיסבירו להם מה אפשר ומה אי אפשר לעשות, מבחינה טכנית. גם המנהיגים הפוליטיים יכלו, והיו צריכים, להתיעץ עם בעלי מקצוע. במקום זה – גם אלה וגם אלה נגררים אחרי אמונותיהם והרטוריקה שלהם, ועושים דברים שאין להם אחיזה במציאות.

יעקב