קריסטופר
בוקר כותב על הבט נוסף של מדיניות האנרגיה הבלתי מציאותית של ממשלת בריטניה.
מאחר והבריטים בכול זאת לא אוהבים לשבת בחושך ולסבול מניתוקי זרם, נוקטת חברת הרשת
הלאומית, הממשלתית, National Grid בצעדי
חירום.
היא הוציאה חוזים לאספקה והקמה של חוות
של דיזל-גנראטורים דוגמת זו שבצילום. אלפי גנראטורים עומדים הכן, באתרים רבים כמו
זה בתמונה. הם מחוברים בצורה ממוחשבת לרשת וניתנים להפעלה מיידית ממרכזי הבקרה של
חברת החשמל, כדי למנוע ניתוק זרם במקרה של מחסור בחשמל. הם מיועדים, כמובן, לשמש
גיבוי לתחנות הרוח התזזיתיות. חברת רשת החשמל משלמת כסף כבד לבעלים ולמפעילים של
החוות האלה, כדי שהגנראטורים יהיו בכוננות, מתוחזקים ומתודלקים כול הזמן. כסף זה
נוסף לכסף הכבד שמשלמים לבעלי תחנות רוח, באמצעות תעריף הזנה גבוה ומובטח ל 20-30
שנה. באותו זמן בריטניה סוגרת תחנות כוח פחמיות, בגלל צווים ירוקים של האיחוד
האירופי.
יש לחוות אלה, כמו לכול תכנית ממשלתית,
שם גדול: "רזרבה תפעולית לטווח קצר". כעת כבר יש כושר ייצור מותקן בנפח
3.5GW של רזרבות כאלה, והתכנית
תורחב לעתיד לכושר של 8 GW.
מיותר לציין שהדיזל-גנראטור שורף את
הדלק הכי יקר שיש (סולר), בצורה הכי פחות יעילה (כמות אנרגיה המופקת ליחידת דלק),
פולט הכי הרבה פד"ח, אבל מה שהכי חמור – פולט הכי הרבה מזהמים אחרים, כי אין
לו אמצעי סינון וטיהור פליטות שיש בתחנות כוח רגילות.
עצה לאזרחי בריטניה: תחזיקו גנראטור
חרום בבתיכם, ליתר ביטחון, (כאילו שמישהו זקוק לעצות ממני...) ואל תסמכו על
ממשלתכם.
בינתיים
מדווח הטיים שתחנות הרוח ייצרו הכנסה של 2 מיליארד ליש"ט עבור בעליהן,
מתוך זה 900 מיליון ממכירת חשמל לרשת ו 1.1 מיליארד מסובסידיות.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה