דפים

10 באוקטובר 2013

ה IPCC סובל מקיבוע מחשבתי



פרופ' ניר שביב כותב את הרשמים הראשונים שלו מדוח ה IPCC מס' 5. בגדול, הוא אומר, לא השתנה כלום בדוח זה לעומת הדוח הקודם, מס' 4 מ 2007. בכול זאת, ה 5IPCC עושה צחוק מעצמו: למרות שאין שום ראיות מדעיות חדשות על תפקידם של בני האדם בהתחממות, ולמרות הסתירה בין תחזיות המודלים והמציאות (המשתקפת במדידות), הם טוענים ליותר "וודאות" במסקנות שלהם ( 95% לעומת 90% בדוח הקודם).

כדוגמה הוא מביא את מסקנתם על הרגישות האקלימית. בדו"ח מס' 4 היא הייתה 2 - 4.5 מעלות, בדוח 5  1.5 - 4.5 , כלומר – מרווח התחזית הוא יותר גדול (דבר המעיד על ידע פחות מדויק). לעומת זאת, הם טוענים במשפט הבא: "ההערכה הזאת מבטאת שיפור בהבנה שלנו"... שיפור בהבנה שהביא להגדלת מרווח התחזית... (בדרך כלל, שיפור בהבנה מתבטא בצמצום מרווח התחזית).

שביב מציין שמרווח הרגישות, 1.5-4.5 מעלות, לא השתנה כלל מאז דו"ח צ'רני משנת 1979, כלומר 34 שנים של מחקר ועשרות מיליארדי דולרים לא הביאו לשום שיפור בהבנת הנושא. שביב מנסה להסביר כיצד ייתכן שכול כך הרבה מאמץ מחקרי לא שיפר את הבנתנו. הוא אומר – שאם התיאוריה שלך נכונה – ככול שאתה אוסף יותר נתונים, ונתונים מדויקים יותר, במשך הזמן, התוצאות "מתכנסות" לכיוון הערך ה"אמיתי", ומרווח התחזית שלך מצטמצם. אבל, אם התיאוריה אינה נכונה – אין התכנסות כזאת, ואין שיפור בהבנה. בשפה פשוטה: הם מחפשים את המפתחות מתחת לפנס הלא נכון, של הפד"ח.

הפער הגובר והולך בין תצפיות לתחזיות מודלים רק מדגיש מצב זה. בגלל הפער הזה הם נאלצו להוריד את הגבול התחתון של הרגישות מ 2 מעלות ל 1.5. ההיגיון היה מחייב שיורידו גם את הגבול העליון, אבל הדבר הזה לא מתיישב עם הנחת היסוד האידיאולוגית של רגישות אקלימית גבוהה. לדעת שביב – אם אתה לא שבוי בידי האמונה שלך על רגישות גבוהה, המחקרים והממצאים כן מתכנסים (משתפרים) – אבל הם מתכנסים על רגישות נמוכה בשיעור של כ 1-1.5 מעלה בלבד להכפלת ריכוז הפד"ח.

עוד בולטת, לדעת שביב, העובדה שה IPCC מתעלם בשיטתיות מהשפעתה הגדולה, הניתנת למדידה,  של השמש על האקלים. הסיבה היא, שלו התחשבו, היה מתמוטט כול הסיפור על התחממות נוראית מעשה ידי האדם.

ראוי לציין כאן גם את המאמר של ד"ר קורי, בו היא מאשימה את ה IPCC בקיבעון מחשבתי, המתבטא בהתרכזות בפד"ח בלבד, תוך התעלמות משאר הגורמים המשפיעים על האקלים.  קורי קוראת לזה: "שיתוק פרדיגמי כרוני".

Diagnosis: paradigm paralysis, caused by motivated reasoning, oversimplification, and consensus seeking; worsened and made permanent by a vicious positive feedback effect at the climate science-policy interface.

 השיתוק המחשבתי הזה מונע התקדמות חקר האקלים. ה IPCC איבד את התועלת [אם הייתה לו אי פעם], ורצוי שיעלם אומרת קורי.

מבקרים אחרים של ה IPCC טוענים, מכיוון הפוך, שה IPCC מראה סימני הזדקנות וכבר לא ממלא את תפקידו כראוי. כלומר – הם טוענים שהוא זהיר ושמרני מדי בתחזיותיו, ולכן, מפספס את התפקיד העיקרי שלו: להגביר את ההפחדה וההיסטריה האקלימית.

אם כולם מסכימים (מסיבות הפוכות), הגיע באמת הזמן לסגור את ה IPCC, אלא, שכמו כול ארגון פוליטי-בירוקראטי – אין שום סיכוי לכך.

יעקב



אין תגובות: