דפים

15 ביוני 2011

המכונית החשמלית לא כול כך ירוקה


המכוניות החשמליות אינן כה ירוקות כמו שחשבנו, מגלה מחקר שמתפרסם בבריטניה.  המחקר מחשב את כול הפליטות לאורך חיי המכונית כולל הפליטות שנוצרות בתהליך הפקת החשמל, וגם את הפליטות של תהליך ייצור הבטריות ומיחזורן. לפי המחקר המכונית חייבת לנסוע כ 129 אלף מייל עד שמאזן הפליטות משתווה למכניות בנזין, ורק אחרי 160 אלף מייל  מתחיל החסכון להיות מורגש. רוב המכוניות לא מגיעות לגיל מופלג כזה.
הבעיה עם המכונית החשמלית היא ייצור הבטריה. במכוניות חדשות הבטריה היא ליטיום-יון. בטריה אחת של מכונית חשמלית מכילה משהו כמו 3000 תאים של בטריות  בסדר גודל של סללה של מחשב נייד. 3000 עד 6000 (תלוי בדגם) סוללות של נייד במכונית אחת! הפקת הליטיום היא תהליך מסובך ועתיר אנרגיה, החל מכרייתו במכרות, דרך הפקת החומר (וגם יסודות נדירים אחרים הדרושים), וכלה בתהליך הייצור של הבטריה ואח"כ המיחזור שלה. יש גם להניח שכול מכונית תצטרך להחליף בטריות לפחות פעם בחיים שלה, כלומר כול מכונית צורכת שני סטים של בטריות. הליטיום הוא יסוד די נדיר, שעלול לאזול עד שנת 2050 אם יתחילו להשתמש בו בהיקף נרחב.
הרבה אנשים מאמינים שהעתיד שייך למכונית החשמלית. זה אופנתי לחשוב ככה. ממשלות בעולם נותנות סובסידיות גדולות לרוכשי המכונית החשמלית, כדי לעודד את הפצתה. אבל אופנות חשיבה משתנות, ומה שזקוק לסובסידיות בדרך כלל נכשל. אני אינני מוכן לחתום על הנבואה הזו. המכונית החשמלית אינה מעשית כרגע, וכדי שתהפוך למעשית וכדאית חייבות להתרחש כמה פריצות דרך טכנולוגיות. השאלה אם, ומתי, יומצאו ההמצאות החדשות בתחום זה היא שאלה שאין לה תשובה. דווקא הטכנולוגיה נוהגת להפתיע, ופתרונות צצים בכיוונים שאיש לא חושב עליהם. משום כך אני נוטה להאמין שאם כולם מנבאים דבר אחד, קרוב לוודאי שמה שיתרחש יהיה דבר אחר.
התמונה של היגואר החשמלית, מתערוכת לוס אנג'לס, 2010 היא תמונה יפה, בלי קשר לשאלה של עתיד המכונית החשמלית.
יעקב

אין תגובות: