אוסטרליה ביטלה את מס הפחם.

בתמונה: טוני אבוט "היום בוטל המס..." צילום: Associated Press

הסנאט של אוסטרליה ביטל את מס הפליטות (הפחם) שהונהג שם, בהצבעה, ברוב של 39 נגד 32. מס הפחם עמד במרכז הוויכוח הציבורי באוסטרליה במשך עשור כמעט, מאז שהוצע על ידי מפלגת הלייבור (שמאל) ב 2007, והונהג, בחקיקה. הוויכוח על מס הפחם עמד במרכזן של שלוש מערכות בחירות ותרם לנפילת ממשלת הלייבור ועליית הממשלה הליברלית (מרכז-ימין) של טוני אבוט, לפי כשנה.

אוסטרליה היא הכלכלה מס' 12 בגודלה בעולם, ופליטות הפד"ח לנפש, ליום, עמדו על 49.3 ק"ג – פי 4 מהממוצע העולמי, ויותר מעט מהשיעור בארה"ב. ממשלת הלייבור, שהנהיגה את מס הפחם, העניקה באותו זמן תשלומי קצבאות והנחות במיסים כדי לעזור לאוכלוסייה חלשה לעמוד בעליית המחירים הכללית בעיקבות מס הפחם. זה לא עזר, הבוחרים מקטרים על חשבונות החשמל והאנרגיה הגבוהים, ושונאים את המס הזה.

הבנק העולמי פרסם במאי דו"ח לפיו קיימים מיסי פליטות (פחם) ב כ 40 מדינות ו 20 אזורים. רוב המדינות האלה הם כמובן מדינות האיחוד האירופי, בו נהוג שוק של מכסות פליטה סחירות, אבל השוק הזה חסר משמעות כי עלות "היתר הפליטה" היא מאד נמוכה, וחסרת השפעה.

טוני אבוט הכריז: "היום בוטל המס שביקשתם לבטלו באמצעות הצבעתכם בבחירות, המס שהתחייבתי בפניכם לבטל. זה היה מס חסר תועלת והרסני שפגע ביצירת מקומות עבודה וביוקר המחיה של המשפחות. זהו מס שתרומתו לסביבה היה אפסי." מיסי הפחם היו כאבן ריחיים, כמכשול, בעלות 9 מיליארד דולר, על צוואר הכלכלה האוסטרלית. המס בפגע בתעשיות כמו המכרות, האנרגיה והתעופה, וארגוני התעשיינים התנגדו לו (יחס עם רבים אחרים). ביטול המס יגביר את התחרותיות של התעשייה האוסטרלית.

ראש הממשלה הקודם, מהלייבור (השמאל) – קווין רוד, שחתם בזמנו על פרוטוקול קיוטו, כינה את בעיית שינויי האקלים "האתגר המוסרי הגדול ביותר של ימינו". לעומת זאת הכריז טוני אבוט: "שינויי האקלים אינה הבעיה היחידה, וגם לא החשובה ביותר שהעולם ניצב בפניה".

(דיווח קודם שלנו על אוסטרליה – כאן, מאמר בספקטטור האוסטרלי שפורסם עוד לפני הביטול: כאן).

מדיניות אקלימית (מיסים, סובסידיות, מנדאטים) שבנויה לא על הגיון כלכלי או טכני או מעשי, אלא רק על אידאולוגיה, הפחדה,  ותכניות כפייה באמצעות מיסוי – פגיעה לגחמות הבוחר, ואינה יכולה להאריך ימים.

יעקב

תוספת: הנה פרטים נוספים מהניו יורק טיימס: המס שבוטל הונהג בשנת 2012, והיה בתחילה 23 דולר אוסטרלי לטון, עם תכנית לעלייה מתמדת והדרגתית של שיעור המס. הוא עלה השנה ל 25 דולר לטון, והוטל על חברות גדולות, מכרות, ותחנות כוח. הירוקים, כמובן, צועקים שזה צעד ריאקציונרי ומזיק, ושזו הפעם הראשונה שמס פחם קיים בוטל בעולם. 

סובסידיות ירוקות אינן בנות קיימא.

סובסידיות ירוקות (לתחנות רוח ולוחות שמש) אינן בנות קיימא, לאורך זמן. אי אפשר לבנות מערכת אספקת אנרגיה על סובסידיות לנצח, סובסידיות ההולכות וגדלות עם גידול מספר המתקנים, הממומנות ממיסים ומחשבונות החשמל. המיסים וההיטלים האלה הולכים וגדלים ומכבידים על הציבור, ובשלב כלשהו, הדבר נמאס עליו וגם על הפוליטיקאים.

זכור המקרה של ספרד, בו התחלפה הממשלה ה"ירוקה" והסוציאליסטית של רודריגז זפאטרו בממשלה הנוכחית, השמרנית, של מריאנו ראחוי, ב2011. זאפאטרו פעל לפי האידאולוגיה האופנתית שכמה שיותר רוח ושמש יותר טוב, יעלה כמה שיעלה. ספרד הוציאה לפחות 64 מיליארד אירו על זה, ועוד הרבה יותר – בהתחייבות לתעריפים גבוהים ל 20 שנה. כאשר התחלפה הממשלה, ב 2011, החליטה הממשלה החדשה שיש כבר מספיק ירוקת, ומספיק כושר ייצור חשמל בכלל, והפסיקה כול השקעה ממשלתית נוספת, ואף קיצצה, בדיעבד,  בהתחייבויות שלה לתשלום תעריפים קבועים ל 20 שנה קדימה. וכמובן, ללא השקעה ממשלתית, ורווחים מובטחים מראש באמצעות תעריף הזנה גבוה מובטח, אין יותר שום השקעות באנרגיה ירוקה  - כי זו לא אנרגיה, זו תעשייה של עשיית כסף קל על חשבון הציבור.

דבר דומה קורה בבריטניה. במאי היו בחירות ונבחרו השמרנים ברוב גדול שאפשר להם להקים ממשלה ללא שותפיהם הקודמים, ה"ליברליים" (שהם שמאל רדיקאלי בבריטניה). עכשיו הם הודיעו על שורה ארוכה של קיצוצים בסובסידיות הירוקות. שרת האנרגיה, אמבר ראד, אמרה (בהגיון רב) שהסובסידיות נועדו להמריץ "תעשיות ינוקא" בראשית דרכן, אבל כעת, אחרי יותר מעשור, כשהתעשיות כבר לא "ינוקא" והאנרגיה המתחדשת היא תחרותית מבחינה כלכלית (לטענתם), צריך להקטין את הסובסידיות, ולתת להן להתקיים בכוחות עצמן. צריך להגן על הצרכנים והציבור, ולא להמשיך ולהעמיס עליהם הוצאות הולכות ומתנפחות.

לא שהסובסידיות בוטלו, חו"ח, הודיעו רק על תכניות לקצץ קצת, פה ושם, בשוליים...  הארגונים הירוקים, והתעשיות הירוקות צועקים, כמובן,  "געוואלד", "הורסים את הענף", "הורסים את כדור הארץ".

גם אוסטרליה, שממשלתה (של רה"מ טוני אבוט) שמרנית, הודיעה על קיצוץ בסובסידיות ירוקות.

בינתיים, בארה"ב,  השיטה היא אחרת. כ 29 ממדינות ארה"ב אימצו "התחייבויות מתחדשות" – Renewable Portfolio Standard – חוקים המחייבים את חברות החשמל לספק אחוז מסוים מהחשמל (למשל 20% עד שנת 2020) ממקורות מתחדשים. (יעלה כמה שיעלה, צרכני החשמל חויבו לשלם). כעת כבר הודיעו 4 מהמדינות על הורדה או דחייה בהתחייבויות שנקבעו בעבר. סובסידיה אחרת היא החזר מס עת אנרגיה מתחדשת -  והיא עומדת לפוג ב 2017.

עושה רושם שבהרבה מקומות התעייף הציבור (והפוליטיקאים) מהוצאות ענק, ההולכות וגדלות, שלא מביאות שום תועלת של ממש, באנרגיה הירוקה. זה אופיין של האופנות – שהן מחלפות מדי פעם.

יעקב

האוסטרלים לא מתלהבים מהמלחמה באקלים.

באוסטרליה היו בחירות בשבת האחרונה. ראש הממשלה המכהן, מהמפלגה הליברלית (באוסטרליה היא המפלגה השמרנית) שמר על מקומו ונבחר לקדנציה נוספת. התוצאה מפתיעה, בגלל שהסקרים ניבאו ניצחון דווקא ללייבור (מפלגת העבודה) המרכז-שמאלית-חברתית. כרגיל – הסקרים לא שווים כלום וטעו בגדול כמו אצלנו, בארה"ב, בריטניה ובכול מקום. הם מנבאים מה שהבטן שלהם משתוקקת ולא מה שקורה בשטח. וגם – כרגיל – אנשי השמאל (כלומר העיתונאים) בכו שהאוסטרלים הם "טיפשים, רשעים וחמדנים-קמצנים" בגלל שסירבו לבחור ב"אנשים הטובים" של השמאל  (שמציעים יותר מיסים, יותר רגולציה, ויותר הוצאות "חברתיות").

הממשלה ה"שמרנית" הקיימת נמצאת בשלטון כבר 6 שנים. היא מורכבת מקואליציה של המפלגה הלאומית והמפלגה הליברלית (שהיא בעד כלכלה חופשית), ועוד מפלגות קטנות. היא מתאפיינת בשערוריות ומריבות פנימיות תכופות, ראש הממשלה הראשון, טוני אבוט סולק מתפקידו על ידי הקואליציה, השני מלקולם טורנבול סולק בגלל שהתנגד למכרות פחם חדשים, וראש הממשלה הנוכחי, סקוט מוריסון הוא מועמד פשרה שלא ניבאו לו קדנציה ארוכה (הוא גם נוצרי אדוק).

בהיעדר נושאים בוערים ומחלוקות של ממש החליטה מפלגת הלייבור לעשות את המלחמה נגד שינויי האקלים לנושא מרכזי בבחירות. השמרנים שבשלטון הם "ספקנים" (כלומר לא קונים את ההיסטריה האקלימית). הם ביטלו את המס על הפחם שהנהיגה ממשלת הלייבור הקודמת, שלא היה פופולרי.

אוסטרליה התקינה הרבה תחנות רוח ולוחות שמש ואפילו בטריה גדולה, וסגרה תחנות כוח פחמיות ישנות אחדות, כלומר היא מאד "מתקדמת" במלחמה באקלים. לכן היא סובלת את התוצאה ההכרחית של מדיניות כזו: מחירי חשמל גבוהים כול הזמן וניתוקי זרם לפעמים, כאשר אין רוח ושמש. הניתוקים מעצבנים וגורמים נזק לאוכלוסייה ולתעשייה.

מפלגת הלייבור הבטיחה להגביר את המלחמה באקלים, לקבוע "יעדים" "שאפתניים" (על הנייר, ללא יכולת או תוכנית ביצוע) כמו 50% חשמל "ירוק" עד 2030. היא גם הבטיחה המשך הסגירה של תחנות כוח פחמיות ומס על פליטות פד"ח. היא נורא התלהבה מהמלחמה באקלים וחשבה שהבוחרים יתלהבו גם. אבל לבוחרים יש יותר שכל מאשר לפוליטיקאים השמאליים. הם בחרו דווקא בשמרנים, למרות הסלידה מהבלגן, המריבות הפנימיות, התככים והשלטון הממושך של מפלגות המרכז-ימין.

הקהל באוסטרליה לא אוהב לא את הבזבוזים הגדולים על תחנות רוח שלא עובדות ומשחיתות את הנוף והסביבה, ובטח שלא אוהב את מחירי החשמל הגבוהים (ללא צורך) ואת ניתוקי הזרם. תכנית מצוקת האנרגיה (קיצוב, ניתוקי זרם ומחסור, במחיר גבוה) נדחתה. סקוט מוריסון, לעומת זאת, הבטיח לפעול להורדת מחירי החשמל – שפירושו פחות תחנות רוח...

יש להניח שגורל דומה צפוי לשאר "לוחמי האקלים" גם באירופה וארה"ב שמוכרים תוכניות אוטופיות (לצמצום הפד"ח) אבל נזקים ממשיים במחירי חשמל גבוהים וניתוקי זרם. העייפות הרבה מהמלחמה האקלימית היקרה והעקרה ניכרת כבר באירופה, בה ההשקעות וההתקנות של אנרגיה "מתחדשת" (רוח ושמש) קטנו מאד בשנה האחרונה.

יעקב