דפים

20 במאי 2019

האוסטרלים לא מתלהבים מהמלחמה באקלים.

באוסטרליה היו בחירות בשבת האחרונה. ראש הממשלה המכהן, מהמפלגה הליברלית (באוסטרליה היא המפלגה השמרנית) שמר על מקומו ונבחר לקדנציה נוספת. התוצאה מפתיעה, בגלל שהסקרים ניבאו ניצחון דווקא ללייבור (מפלגת העבודה) המרכז-שמאלית-חברתית. כרגיל – הסקרים לא שווים כלום וטעו בגדול כמו אצלנו, בארה"ב, בריטניה ובכול מקום. הם מנבאים מה שהבטן שלהם משתוקקת ולא מה שקורה בשטח. וגם – כרגיל – אנשי השמאל (כלומר העיתונאים) בכו שהאוסטרלים הם "טיפשים, רשעים וחמדנים-קמצנים" בגלל שסירבו לבחור ב"אנשים הטובים" של השמאל  (שמציעים יותר מיסים, יותר רגולציה, ויותר הוצאות "חברתיות").

הממשלה ה"שמרנית" הקיימת נמצאת בשלטון כבר 6 שנים. היא מורכבת מקואליציה של המפלגה הלאומית והמפלגה הליברלית (שהיא בעד כלכלה חופשית), ועוד מפלגות קטנות. היא מתאפיינת בשערוריות ומריבות פנימיות תכופות, ראש הממשלה הראשון, טוני אבוט סולק מתפקידו על ידי הקואליציה, השני מלקולם טורנבול סולק בגלל שהתנגד למכרות פחם חדשים, וראש הממשלה הנוכחי, סקוט מוריסון הוא מועמד פשרה שלא ניבאו לו קדנציה ארוכה (הוא גם נוצרי אדוק).

בהיעדר נושאים בוערים ומחלוקות של ממש החליטה מפלגת הלייבור לעשות את המלחמה נגד שינויי האקלים לנושא מרכזי בבחירות. השמרנים שבשלטון הם "ספקנים" (כלומר לא קונים את ההיסטריה האקלימית). הם ביטלו את המס על הפחם שהנהיגה ממשלת הלייבור הקודמת, שלא היה פופולרי.
אוסטרליה התקינה הרבה תחנות רוח ולוחות שמש ואפילו בטריה גדולה, וסגרה תחנות כוח פחמיות ישנות אחדות, כלומר היא מאד "מתקדמת" במלחמה באקלים. לכן היא סובלת את התוצאה ההכרחית של מדיניות כזו: מחירי חשמל גבוהים כול הזמן וניתוקי זרם לפעמים, כאשר אין רוח ושמש. הניתוקים מעצבנים וגורמים נזק לאוכלוסייה ולתעשייה.

מפלגת הלייבור הבטיחה להגביר את המלחמה באקלים, לקבוע "יעדים" "שאפתניים" (על הנייר, ללא יכולת או תוכנית ביצוע) כמו 50% חשמל "ירוק" עד 2030. היא גם הבטיחה המשך הסגירה של תחנות כוח פחמיות ומס על פליטות פד"ח. היא נורא התלהבה מהמלחמה באקלים וחשבה שהבוחרים יתלהבו גם. אבל לבוחרים יש יותר שכל מאשר לפוליטיקאים השמאליים. הם בחרו דווקא בשמרנים, למרות הסלידה מהבלגן, המריבות הפנימיות, התככים והשלטון הממושך של מפלגות המרכז-ימין.

הקהל באוסטרליה לא אוהב לא את הבזבוזים הגדולים על תחנות רוח שלא עובדות ומשחיתות את הנוף והסביבה, ובטח שלא אוהב את מחירי החשמל הגבוהים (ללא צורך) ואת ניתוקי הזרם. תכנית מצוקת האנרגיה (קיצוב, ניתוקי זרם ומחסור, במחיר גבוה) נדחתה. סקוט מוריסון, לעומת זאת, הבטיח לפעול להורדת מחירי החשמל – שפירושו פחות תחנות רוח...

יש להניח שגורל דומה צפוי לשאר "לוחמי האקלים" גם באירופה וארה"ב שמוכרים תוכניות אוטופיות (לצמצום הפד"ח) אבל נזקים ממשיים במחירי חשמל גבוהים וניתוקי זרם. העייפות הרבה מהמלחמה האקלימית היקרה והעקרה ניכרת כבר באירופה, בה ההשקעות וההתקנות של אנרגיה "מתחדשת" (רוח ושמש) קטנו מאד בשנה האחרונה.

יעקב

אין תגובות: