דפים

20 במאי 2015

שקרים ירוקים מזעזעים.


קרן המטבע העולמי פרסם מחקר שכותרתו "מה השיעור של הסובסידיות העולמיות לאנרגיה".
כלי התקשורת מדווחים על המחקר – למשל באתר "תשתיות", וכותבים:

 10 מיליון דולר בדקה, 5.3 טריליון דולר בשנה, זה הסכום אותו מקבלות חברות האנרגיה הפוסילית ברחבי העולם כסובסידיה מהממשלות השונות, זאת על פי הערכה חדשה של קרן המטבע העולמית. הקרן קוראת לגילוי "מזעזע...

זהו שקר מזעזע.

הממשלות לא מעבירות כסף לחברות האנרגיה הפוסילית. (רק לחברות האנרגיה הירוקה – שמש ורוח, ומכוניות חשמליות).

אז איך קרן המטבע מרשה לעצמה להפיץ שקר בוטה שכזה? מה הטענה של קרן המטבע IMF? הם בכול זאת פרסמו מחקר, ואכן טוענים מה שהעיתונות מדווחת (ראו ציטוט למעלה).
תשובה: הם עשו "טריק" רמייה ממניע אידאולוגי, הם "הגדירו מחדש" את המילה "סובסידיה", בהגדרה שרירותית שהם המציאו. 
ההגדרה המקובלת של המילה היא: תשלום ממשלתי הניתן ליצרן או לספק כדי להוזיל את מוצריהם.
ככה כולם מבינים את המילה "סובסידיה". זה כסף ממשי שמועבר מכלל הציבור (בכוח הממשלה) ליצרן זה או אחר.  האם הממשלה מעבירה כספים ליצרני דלק פוסילי? לא. קרן המטבע אינה טוענת שכן.
אז מה הם כן טוענים? קרן המטבע טוענים שההגדרה לעיל אינה "נכונה" וזו הגדרתם "הנכונה":

A key factor in estimating the magnitude of current subsidies is which definition of “subsidies” is used. Pre-tax consumer subsidies arise when the price paid by consumers (that is, firms and households) is below the cost of supplying energy. Post-tax consumer subsidies arise when the price paid by consumers is below the supply cost of energy plus an appropriate “Pigouvian” (or “corrective”) tax that reflects the environmental damage associated with energy consumption and an additional consumption tax that should be applied to all consumption goods for raising revenues.

הם אומרים שחייבים (לדעתם) להוסיף לכול המוצרים שאנו צורכים מס שמשקף את הנזקים לסביבה שצריכת המוצר (בייחוד אנרגיה) גורם לסביבה. אם הממשלה אינה מטילה מס כזה, פירוש הדבר שהיא "מסבסדת" – לדברי עורכי ה"מחקר" הזה.

מותר להם לחשוב שהממשלה צריכה להטיל מס על כול מוצר (בייחוד אנרגיה פוסילית) "מס נזקי סביבה". זו דעתם, וכול אחד רשאי לחשוב מה שהוא רוצה. מותר להם לחשוב, למשל, שהממשלות צריכות להטיל מס על המזון, כי גידול וייצור המזון כרוך בנזקים לסביבה. מותר להם, למשל, לחשוב שהממשלה צריכה להטיל מס על נשימה, כי כאשר אנו נושמים  אנו פולטים פד"ח, שכידוע, הורס את כדור הארץ. הם כנראה מאמינים שכמה שיותר מיסים יותר טוב, ואם אין מס על נשימה, פירושו שבני אדם מקבלים סובסידיית נשימה מהממשלה.

הטריק שהם עושים זה שהם משתמשים בייצור הדמיוני שהם המציאו – "מס נזקי הסביבה"  שאינו קיים – כדבר שקיים, וטוענים שאי גביית מס דמיוני זה מהווה "סובסידיה". חורה להם כאשר אנשים מציינים את העובדה הנכונה שאנרגיות "ירוקות" מממומנות על ידי סובסידיות (אמתיות, ממשיות, כסף טוב, לא סובסידיות דמיוניות), ולכן הם יוצאים במסע תעמולה אידיאולוגי לסירוס ושיבוש המונח "סובסידיות" כדי "להוכיח" את מה שהם מאמינים בו. זה בדיוק כמו שהקומוניסטים קראו למדינות שלהם "דמוקרטיות עממיות" בעוד שבאמת הם היו בדיוק ההיפך מדמוקרטיה ומעממי. זה טריק רמייה וותיק וידוע. ג'ורג' אורוול זיהה את התופעה עוד לפני 1948 וקרא לה בשם "ניוספיק – newspeak".

(נקודה משנית: את נזקי הסביבה הממשיים מאד הנגרמים על ידי האנרגיות הירוקות הם, משום מה, לא טורחים לחשב כ"סובסידיות". "מס נזקי סביבה זה דבר שצריך להטיל, לדעתם, רק על דבר שהם שונאים).
הכתבים המדווחים מצטטים את המשפטים הראשונים שהובלטו בכוונה בראש המחקר (בחצי העמוד הראשון) ואינם טורחים לקרוא (ואינם מסוגלים להבין) את החצי השני של העמוד. הם ששים אלי כותרות סנסציונית מטופשות – כי אלה משרתים את האידאולוגיה של הכתבים ואת הצורך למכור את עצמם ואת עיתונם.

כל ה"מחקר" הזה של קרן המטבע IMF, אינו "מחקר" ולא בטיח. הוא טריק במכירת לוקשים (שקרים בלעז), טריק של שטיפת מוח ופרסום ויחסי ציבור לאידיאולוגיה של כותבי המחקר (ונותני החסות של ה IMF).
אחת התוצאות המזעזעות של ההיסטריה האקלימית זה כמות הזבל והשקרים  המגמתיים שמוסדות "מכובדים" כביכול כמו ה IMF – מפיצים. לא שקרן המטבע IMF הוא מוסד "מכובד" במיוחד. זה מוסד שבו פקידים חוגגים על הכספים של אחרים.

יעקב

אין תגובות: