בניו
יורק טיימס מופיע מאמר ארוך על הצרות של החברות הצרפתיות ארבה areava – יצרנית
של כורים גרעיניים ו EDF – חברת החשמל הצרפתית,
המפעילה של הכורים. שתיהם חברות ממשלתיות (של ממשלת צרפת), שתיהם פעילות בכול
העולם, ושתיהן בצרות עמוקות.
צרפת מייצרת כ 75% מהחשמל בכורים גרעיניים ומפעילה 58 כורים. ארצות
אחרות שיש בהם מספר ניכר של כורים הן: ארה"ב-100, דרום קוריאה-23, יפאן-48,
סין-23, הודו-21, רוסיה 34, שבדיה-10, קנדה-19, אוקרינה-15. עוד ארצות רבות
מפעילות כורים בודדים כול אחת.
מבחינת בניית כורים חדשים – להלן הארצות שבונות כורים כעת: סין-23,
רוסיה-9, הודו-6, ארה"ב-5, דרום קוריאה-4, ועוד שורה של ארצות עם אחד או
שניים.
צרפת היא הארץ הכי וותיקה ומנוסה בבניית כורים (יחד עם ארה"ב)
אבל, אחרי כול השנים, היא אינה מסוגלת כעת לבנות כורים חדשים בלוח זמנים ומחיר
סבירים. כך למשל – הכור שארבה החלה לבנות בפינלנד ב 2003 היה אמור להיות מוכן ב
2009, ולעלות 3 מיליארד אירו. כעת מקווים שאולי יהיה מוכן ב 2018, יעלה פי 3
מהמתוכנן, וחברת ארבה הודיעה שכבר הפסידה 4.5 מיליארד אירו בפרויקט זה. בנוסף התגלו
פגמים בכור שהיא בונה בצרפת, שעלולים לסכן את השלמת הכור.
חברת ווסטינגהאוז האמריקאית, שהתמחתה בבניית כורים, שייכת כעת לחברה
טושיבה היפאנית. גורמים נוספים שבונים כורים הם דרום קוריאה ורוסיה, אבל אין
לארצות אלה ניסיון בינלאומי.
כאמור תעשיית הכורים הגרעיניים, מהדור הנוכחי, נמצאת בדעיכה. הכורים
גדולים מדי, מסובכים מדי, יקרים מדי. בנוסף ישנה התנגדות חריפה לכורים בדעת הקהל
בארצות רבות (למשל – גרמניה ויפן), בגלל חשש מנזקי הקרינה ותאונות אפשריות, וישנה
הבעיה הלא פתורה של טיפול והטמנה של פסולת גרעינית.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה