הנה מאמר
המתאר את המאמצים להקטנת פליטות פד"ח בעולם.
המאמצים האלה החלו עם האמנה של האו"מ לשינויי אקלים – UNFCCC – United Nations Convention on Climate Change שנחתמה ב 1992, והמשיכו
עם פרוטוקול קיוטו שנחתם ב 1997. זה נמשך עם מאות הכרזות של מדינות ומחוזות על
"יעדים" של " xx% של
אנרגיה מתחדשת עד שנת 20xx". נוצרו, בין השאר,
אינספור בירוקרטיות (פקידים) בלי סוף וועידות אקלים, יערות של תחנות רוח, מרבדים
של לוחות שמש (פאנלים סולריים), ותעשיית אנרגיה מתחדשת המגלגלת מיליארד דולר
ליום. מה הושג עד כה ? כלום. אפס. ראו הגרף הבא.
בגרף: פליטות פד"ח עולמיות וריכוזי הפד"ח באטמוספרה –
1965-2013
ברור כשמש שהפעולות להפחתת פד"ח נכשלו. כדאי לבדוק למה...
המטרה של הסכם האו"מ UNFCCC הייתה, כפי
שנכתב בהסכם: "להשיג ייצוב של ריכוז גזי החממה באטמוספרה ברמה שתמנע השפעה
מזיקה של בני האדם על מערכת האקלים".
הערה שלי (יעקב): שימו לב: האו"מ ידע, עוד ב 1992, לפני כול
דוחות ה IPCC והמחקרים המדעיים, שגזי החממה, מעשה ידי האדם,
גורמים לשינויי מזג אוויר מסוכנים. המסקנות המדעיות היו ברורות כבר אז, science was settled – כול דוחות ה IPCC והמחקרים המדעיים מאז נועדו לא לברר מה האמת,
אלא להמציא הוכחות למסקנה ידועה מראש.
כותב המאמר אומר שהשגיאה הייתה שהמדינות המפותחות לקחו על עצמן את
המשימה להילחם בפליטות, והסכימו להניח למדינות המתפתחות (קרי העניות) להמשיך
ולדאוג להיחלצות מעוני, כלומר להתעשרות. המדינות המפגרות (קרי סין והודו) בנו עוד
ועוד תחנות כוח פחמיות, כי בלי חשמל אין תיעוש ואין התפתחות, ובלי פחם (או גז, מי
שיש לו) אין חשמל. כלומר – משתמע מדברי המאמר – הפחתת פליטות ניתן להשיג רק על
ידי עוני. זה נכון. אנשים עניים צורכים פחות חשמל, נוסעים פחות במכוניות,
קונים פחות מוצרים, אוכלים פחות, ולכן מאפשרים ירידה בפליטות. ירידה בפליטות ניתן
להשיג רק באמצעות עוני. מי שחושב שניתן גם לאכול את העוגה וגם לשמור אותה יתאכזב. (יעקב:
וגם זה: הירידה בפליטות שניתן להשיג באמצעות העוני היא קטנה יחסית, ולא מתקרבת
לשאיפות של המודאגים – ירידה של 50% או 80%.)
עוד צריך לשים לב לניסוח השקרי והמתחסד של אמנת קיוטו. המדינות
העשירות התחייבו, לפי האמנה מ 1997, להוריד את פליטת הפד"ח, עד 2012, ב 12% לעומת
1990. שימו לב – לעומת 1990. למה 1990? כי בשנה זו נפלו חומות ברלין, העולם
הקומוניסטי התפרק, וכול בתי החרושת שלו, ששרפו דלק לריק ולא יצרו מוצרים מועילים,
נסגרו, בלי קשר לפליטות או לקיוטו או לאו"מ. עד 1997, בעת חתימת הסכם קיוטו,
כבר ירדו הפליטות של המדינות המפותחות ביותר מ 12% לעומת 1990. מדינות שלא הורידו
את הפליטות יכלו לקנות "סליחות", כלומר "תעודות יושר",
ממדינות מזרח אירופה, שבהן הפליטות ירדו עם נפילת הקומוניזם. כול הסכם קיוטו היה אחיזת עיניים, שקר ידוע ומוסכם על כולם. זה אופייני להתנהלות הקהילה
העולמית בנושא האקלים. הכול שקר ואחיזת עיניים ופטפוטי סרק חסרי משמעות. אלה העובדות. עיינו בגרף למעלה כדי להיווכח שוב
מה האמת.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה