השימוש בפחם וגז בתחנות כוח הולך וגדל, בעולם, ומוביל אותנו במסלול בו
פליטות הפד"ח תלכנה ותגדלנה בהתמדה במשך כ 40 השנים הבאות לפחות. זאת משתמע
ממחקר שפרסמו רוברט סוקולוב וסטיבן דייויס, שני
פרופסורים מארה"ב, בכתב העת (לענייני סביבה)
ERL.
השיטה למדידת פליטות פד"ח שבה משתמש האו"מ היום, היא לקויה,
ויוצרת תמונה חלקית, אומרים החוקרים. הם מציעים לספור לא רק את הכמות הנפלטת היום,
כמו שנהוג לעשות, אלא גם את הכמות שתיפלט בשנים הבאות, כתוצאה מתחנות כוח שנבנות
כבר היום. אם מחליטים לבנות תחנת כוח
פחמית חדשה היום, הרי בניית התחנה תימשך 3-5 שנים, ואח"כ מתוכננת התחנה לעבוד
(ולפלוט פד"ח) במשך כ 40 שנה – אורך חיים מתוכנן. לפי שיטה זו מתברר שתחנות
הכוח הפוסיליות (פחם וגז) שהיו בבנייה בשנת 2012 צפויות לפלוט כ 19 מיליארד טון
פד"ח במשך החיים שלהן. הכמות הזאת היא גדולה מהכמות של 14 מיליארד טון שפלטו
כול התחנות הפעילות בשנת 2012.
"אנו יודעים, היום, את כמות הפליטות שמתרחשת היום, אבל אין לנו
נתונים לגבי כמות הפליטות שלגביהן כבר התחייבנו לעתיד (על ידי בניית תחנות כוח
חדשות), התחייבות שאין חזרה ממנה, שידועה וניתן לחשב אותה כבר היום.
כמות התחנות החדשות שנבנות, בסין, הודו וארצות אחרות, גדל בצורה
מהירה, ומעט מאד תחנות ישנות נסגרות (בגלל מחסור בחשמל). למעשה, המחויבות הכוללת
של הפליטות מהסקטור תחנות הכוח לא ירד באף שנה מאז 1950, אלא כול הזמן עלה. המחויבויות
האלה (פליטות עתידיות) גדלו בשיעור של כ 4% בשנה בין 1950 ל 2012. כמעט כול העולם
המתפתח (המפגר) סומך על אנרגיה פחמית כמניע את מנוע הפיתוח וההיחלצות מעוני.
"עתיד עתיר פחם הולך ונוצר היום על ידי מדיניות ההשקעה בתחנות כוח"
אומרים המחברים.
המחברים מיצרים על המצב הזה, הם ממליצים להשתדל יותר להתקדם אל העתיד
הוורוד נטול הפחמן. אבל הם צודקים בניתוח העובדתי שלהם: זה לא יקרה. הפחמן,
והפליטות, ישלטו בחיינו שנים רבות קדימה, זה דבר בלתי הפיך, הנובע ממדיניות ההשקעה
והפיתוח שמיושמת היום.
העובדות הן פשוטות: אין פיתוח והיחלצות מעוני ללא אנרגיה. אין אנרגיה
ללא פחם. לא ניתן לדון אנשים לחיים בעוני ולמנוע מהם להתפתח.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה