31 ביולי 2015

נביאי שקר סולאריים.


יש הרבה נביאים, חסידי האנרגיה הסולארית, שמנפיקים נבואות וורודות על עתיד האנרגיה הסולארית. למשל: לירון בן צור (ב"תשתיות") מנבא: (אגב ביקורת על תכנון משק האנרגיה העתידי בישראל, שלא לוקח בחשבון מספיק, לדעתו, את השמש.

מערכת בעלת יכולת לניצול אנרגיית השמש הגבוהה בעשרות אחוזים מאלו המוכרות כיום. בנוסף, בתוך קופסה מודרנית ומעוצבת תחובר סוללה חכמה שתאגור את החשמל שהופק במהלך היום, כזו המאפשרת שימוש חכם ומתוכנן בחשמל שנאגר בה בהתאם לצרכים של הבית המודרני (בדיוק לזמן שאנו מפעילים את המזגן זללן האנרגיה בערב או את מכונת הכביסה הגדושה בבגדים כשהילדים כבר במיטות).

בסדר, ניבא. אפשר לפטור אותו במשיכת כתף, מי הוא בכלל, מה הוא כבר מבין? כול אחד יכול לנבא...
אבל הנה נבואה יותר "כבדת משקל" שמנבא פיטר דיאמנדיס ב"פורבס". (זה כנראה המקור של לירון בן צור, אם כי יש עוד הרבה נביאים כאלה, לא חסר). דיאמנדיס מספר שחברו רוי קורצווייל מנבא שבעוד 20 שנה ארה"ב תפיק את כול החשמל שלה מאנרגיית שמש. אלון מאסק יותר צנוע (מציאותי?) בנבואותיו, ומנבא ש"רק" 50%. אנשים אלה הם אנשים חשובים, עתירי הישגים, "כבדים", תותחים.

דיאמנדיס יש לו תארים באסטרונאוטיקה, הנדסה אסטרונאוטית מ MIT, ותואר ברפואה מהרבארד. הוא מייסד ויו"ר הקרן X Prize . קורצווייל, בוגר MIT, עבד באינטליגנציה מלאכותית, קיבל פרס נשיא ארה"ב לטכנולוגיה, נרשם ברשימת הממציאים הלאומית – National Inventors Hall of Fame , קיבל כ 20 תארים של ד"ר לשם כבוד, כתב ספרים רבים, רבי מכר,  על עתידנות, וב 2012 התמנה מנהל ההנדסה בגוגל. אלון מאסק הוא יזם ידוע (מולטי-מיליארדר), בעל תארים בפיסיקה ובכלכלה, ובעל מפעל טסלה למכוניות חשמליות וחברת ספייסאקס לטילים לחלל. אנשים רבי הישגים, כבדים בהחלט, שאי אפשר לפטור את נבואותיהם בזלזול. הנה תמצית הנבואה:

“By 2025, everybody will be able to produce and store power. And it will be green and cost competitive, i.e., not more expensive or even cheaper than buying power from utilities. It is also the most efficient way to produce power where it is consumed, because transmission losses will be minimized. Power will no longer be something that is consumed in a ‘dumb’ way. Homes and grids will be smart, aligning the demand profile with supply from (volatile) renewables.”

הם אומרים בקיצור: בעוד 10-20 שנה יהיו בשוק לוחות שמש זולים בהרבה ויעילים בהרבה מאלו של היום, וגם בטריות זולות לצבירת האנרגיה, וחשמל מתוצרת עצמית (סולארית) יהיה זול מחשמל ברשת, ומרבית האנשים ייצרו בעצמם את החשמל שהם צורכים, וצריכת החשמל מתחנות כוח (מהרשת) תרד מאד (אפילו ל אפס לפי קורצוויל).

נבואות... נבואות... נבואות... אני לא אוהב להתווכח עם נבואות... כול אחד יכול להתנבא, כולל "תותחים כבדים". אני אומר: נחכה ונראה, ואז נדע... אבל, במקרה זה, אני מרשה לעצמי להוסיף את התגובה והנבואה שלי: בולשיט. בולשיט מוחלט. קורצוויל, דיאמנדיס ומאסק מדברים שטויות.

טום טמרקין הוא מהנדס, בעל חברות בתחום מדידות אוטומטיות ומוני חשמל "חכמים". הוא פעיל בתחום מחקר האנרגיה ובעל אתר המקדם אנרגיית היתוך גרעיני. הוא כתב מאמר מאד ארוך ומפורט המסביר בפרטי פרטים את היכולות, או יותר נכון – חוסר היכולות - של מערכות סולאריות לספק את צרכי האנרגיה העצומים שלנו. (הוא מדבר על ארה"ב). הוא הביא קישורים נוספים למאמרים המפרטים נתונים טכניים וכמותיים מפורטים וממשיים, מציאותיים, (להבדיל מנבואות מבוססות רגש של ה' קורצווייל ומאסק). 

לדוגמה: כדי לייצר את החשמל שארה"ב צורכת דרושים 30 מיליארד (מיליארד!) לוחות שמש בגודל מטר על מטר (1 מ"ר). השטח הדרוש, 30 מיליארד מ"ר, שהם 30 אלף קמ"ר הוא יותר גדול משטחה של מדינת ישראל. אם ייצרו לוח אחד של מטר על מטר כול שנייה, יידרשו 920 שנים כדי לייצר 30 מיליארד לוחות. אם נניח שקיימים בארה"ב כ 50 מיליון בתים צמודי קרקע (סדר גודל נכון) ועל כול בית נשים 40 לוחות (40 מ"ר) – יהיו לנו כ 2 מיליארד לוחות שהם כ 7% בלבד מהכמות הדרושה.

באשר לדרישות האגירה (אחסון) אנרגיה – עבור השעות שאין שמש:

המכולה שבתמונה מלאה כולה במצברים ליטיום-יון לאגירת אנרגיה. כדי לאגור את הכמות הדרושה דרושות 4.4 מיליון מכולות כאלה. על עלות הייצור, התחזוקה והמחזור של כמות כזו של מצברים עוד לא התחלנו לדבר.

העובדה הבסיסית היא שהשמש מספקת אנרגיה מקסימום 20% מהזמן (באקלים חם ומדברי כמו שלנו או של דרום-מערב ארה"ב), ורק 10% מהזמן באזורים יותר צפוניים (למשל גרמניה) , שבהם גרים מרבית תושבי העולם (ושם נמצאים מרבית הגגות). מקור שפעיל רק 10% מהזמן לא יכול לספק את צרכי האנרגיה שלנו. אגירה או אחסון אנרגיה אינה מעשית בכמויות הדרושות.

ה"תותחים הכבדים" (דיאמנדיס, קורצוייל ומאסק ודומיהם), הם חזקים אולי בחשיבה רגשית, אבל בחשיבה כמותית הם אפס.

מתכנני מערכת אספקת החשמל לא יכולים לתכנן לעתיד (נניח ל 20 שנה קדימה) על סמך נבואות מהבטן, אלא רק על סמך אמצעים קיימים, עובדים, ומוכחים. בישראל (ובעולם כולו) יש שיא של צריכת חשמל בשעות הערב, בימי חורף קרים. בשעות אלה אין שמש בכלל (לפעמים אין שמש שבוע שלם). חייבים לדאוג שכול צרכי החשמל שלנו (כולל רזרבה טובה) יסופקו מתחנות כוח רגילות (גז ופחם), שמספקות זרם באמינות, וברציפות, מתי שצריכים. רק ככה נוכל להבטיח את אספקת החשמל הסדירה. השמש לא רלוונטית. לוחות השמש יכולים, לכול היותר, לעזור ולהקטין מעט את צריכת הדלק של המערכת הרגילה, באותן שעות מעטות שהשמש מקרינה ומייצרת (20% מהזמן, אצלנו). כול זה – בלי להתייחס כלל לשאלת המחיר או העלות של אנרגיית השמש (ואמצעי האגירה).

אינני מתנגד ללוחות שמש. אדרבא. כול מי שחושב שהוא יכול לספק לעצמו חשמל מהשמש (ואולי לחסוך כסף), ושהוא רוצה גם לקנות מצבר כדי שיהיה לו חשמל בלילה – בבקשה. קנו, תתקינו, תבורכו. אבל, אפילו אם כול האנשים בעולם (שיש להם גגות) יתקינו לוחות – זה לא רלוונטי. עדיין צריכים מקורות ייצור יציבים (תחנות כוח פוסיליות או גרעיניות).

המציאות, העובדות הן ברורות.
אין טעם להתווכח על נבואות. אבל בהחלט יש צורך להתריע, כדי שמתכנני מערכת אספקת החשמל לא ייתפסו לאשליות.

יעקב
  


28 ביולי 2015

מט רידלי: לקצץ את מיסי הרוח והשמש.

לקצץ את מיסי הרוח והשמש. קורא מט רידלי בטיימס הלונדוני.
מועצת ניקאה, שהתקיימה לפני 1690 שנה (בשנת 325 לספירה), דנה בסוגיה החשובה של השילוש הקדוש והחליטה לפי דעת אטאנסיוס, שהבן (ישו) "הולד, ולכן הינו אחד עם אביו", והוא לא נוצר יש מאין כמו שגרס אריוס. טוב שמחלוקת זו נפתרה, ואנו יכולים לנשום לרווחה.


מועצת ניקאה. (ויקיפדיה) 

וועידת האקלים ה21 בפאריס, בסוף שנה זו, תעסוק בבעיה תיאולוגית לא פחות – איך להגביל את עליית הטמפרטורות ללא יותר מ 2 מעלות, מעל לרמה הטרום-תעשייתית. עובדה היא שאיש אינו יודע בוודאות מה הייתה הרמה הטרום-תעשייתית, עד כמה האקלים רגיש לפליטות התעשייתיות, כיצד תשתנינה הפליטות, מתי יושג הסף של 2 מעלות, כמה שינויים טבעיים במזג אוויר יתרחשו (ובאיזה כיוון), וכמה נזק (או תועלת) תביא עלייה ב 2 מעלות. לכן הוויכוח בוועידת פאריס יהיה דומה (מבחינת הזיקה למציאות) לוויכוח התיאולוגי על השילוש הקדוש.

המדינות המתפתחות (כלומר העניות – הודו, סין, אפריקה) יסרבו להגביל את הצמיחה הכלכלית וההיחלצות מעוני. לעומת זאת, הן ידרשו את 100 מיליארד הדולר שהמפותחות הבטיחו להעביר להן כול שנה (עבור מלחמה באקלים כביכול)... לא נראה שהמפותחות מסוגלות או רוצות לקיים את ההבטחה.

מכיני וועידת פאריס מצאו את הנוסחה הגואלת: כול מדינה תצהיר על תרומתה (הוולונטרית) למאבק האקלים, מבלי שההצהרה תהיה מחייבת. כול מדינה תאמר מה היא יכולה ומתכוונת לעשות, מבלי להתחייב לעשות זאת באמת. רעיון מבריק: התחייבות להצהרה בלתי מחייבת. פטפוטי סרק על טהורת הסמליות.
שרת האנרגיה של בריטניה (גב' אמבר ראד) הצהירה שהיא בעד "הסכם בינלאומי חזק, שאפתני, מבוסס חוקים, שיעשה את המעבר לכלכלה עולמית נקייה לבתי הפיך"... ביודעה בבירור שזה לא יקרה. בינתיים היא פועלת בהגיון רב, להקטנת הנזק שעשו קודמיה בתפקיד, מהלייבור והליברלים. היא פועלת להקטנת הסובסידיות הירוקות, שמטילות עומס כספי אנטי חברתי (יותר על העניים) בצורה של מחירי חשמל גבוהים (פי שניים מאשר בארה"ב). הסובסידיות זורמות לכיסים של יזמים "מאושרים" (מקושרים פוליטית) ובעלי אחוזות – בעלי תחנות הרוח ולוחות השמש.  היה מגוחך להניח שלוחות השמש ותחנות הרוח יכולים לעצור את ההתחממות הגלובאלית הנוראית. כמות האנרגיה שהן מפיקות היא זעירה עד זניחה.

עוד הודיעה גב' ראד שהיא תפסיק את היעדים האקלימיים השאפתניים העצמאיים של בריטניה, כפי שהתקבלו בחוק שינויי האקלים, משנת 2008, של השר דאז, אד מיליבנד (היום מנהיג הלייבור). מיליבנד טען שבריטניה צריכה להוביל ולהיות "אור לגויים" (מיליבנד יהודי).  לראד יש סמכות לפי החוק, לקצץ ביעדים "לפי הנסיבות הבינלאומיות". היא הודיעה שהיעדים של בריטניה יישרו קו עם יעדים אירופיים.

הקיצוץ ביעדים ובסובסידיות הירוקות (ובהעלאות מחירי החשמל) הוא פופולרי בקרב הבוחרים. הם מודאגים מבעיות שינויי האקלים בערך כמו שאבות אבותיהם היו מודאגים משאלת מהות השילוש הקדוש, בשנת 325 לספירה.

(אלו היו קטעים מהמאמר של רידלי, תרגום ותמצות – שלי).
רידלי מבטא בצורה נאה את האופי ההזוי של דיוני האקלים.

יעקב



האנסן ממשיך ומפיץ בהלת שווא.


ד"ר ג'יימס האנסן, האבא של החממיסטים, פירסם מאמר ("מחקר"?) חדש שזכה להדים רבים. במחקר טוען האנסן שהמסת הקרח בקטבים הצפוני והדרומי עלולה להיות מואצת בצורה לא ליניארית, כלומר עלולה להיות המסה גדולה ופתאומית של הקרח, וכתוצאה מכך עלולים פני הים לעלות במטרים אחדים תוך זמן קצר יחסית – למשל 3 מ' עד 2050, ואפילו  5מ' עד 2100. בעצם, האנסן מקפיד על ניסוחים מעורפלים ואומר "מטרים אחדים" תוך "עשרות עד מאות שנים" בלי לנקוב במספרים.

כל המחקר הזה ספקולטיבי, תוך גלגול מספרים, בניית מודלים, הסתמכות על נתוני פאלאו-אקלים (אקלים העבר הרחוק), שדיוקם לא ידוע. הוא לא אומר שזה יקרה – רק שזה "עלול" לקרות או "יכול לקרות – כלומר – "ייתכן" ו"לא מן הנמנע". הכול ספקולציות וניחושים עטופים במסכת הינדוס מספרים, חסרי בסיס של ממש במציאות. הכול פנטזיה ודמיון.

ה"קונצנזוס" המדעי (של החממיסטים), כפי שמבוטא ב IPCC,  מנבא עלייה בפני הים ב 30-90 ס"מ עד 2100. הממסד המדעי-פוליטי טוען כל הזמן ש"המדע 'סגור' וברור" – science is settled, ומגדף את ה"ספקנים" וה"מכחישים" – deniers  - על שהם מטילים ספק בדעה המקובלת (הקונצנזוס), ומעיזים להשמיע הערכות ודעות שונות. והנה – בא האנסן וקורא תיגר, מטיל ספק, ומכחיש את הדעה המקובלת – לכיוון החממיסטי. הוא אומר: הקונצנזוס טועה, עליית פני הים תהיה גדולה פי כמה מאשר הם מנבאים.

יש לשים לב גם לדרך שבו התפרסם המאמר. המאמר, החתום על ידי 12 מדענים מהצוות של האנסן, התקבל לפרסום בירחון מדעי, אבל טרם עבר ביקורת עמיתים – כלומר בדיקה ראשונית שאין בו טעויות גסות. עוד בטרם פורסם המאמר שכר האנסן שירותיו של משרד יחסי ציבור שהפיץ את תמצית הבשורה על המאמר (על האיום הנוראי) בתפוצה רחבה ככול האפשר. הרבה עיתונים, (ביניהם "תשתיות" וואינט) קפצו על המציאה ומיהרו לפרסם את בשורת איוב, שהנה, או-טו-טו כול העולם יוצף, אם לא נתקן את דרכינו ונחזור בתשובה, וננהג לפי המצוות (של האנסן), ונפסיק לפלוט פליטות (כלומר נפסיק לנשום). רק לאחר מכן פורסם המאמר ברשת (לפני הפרסום הרשמי בירחון) .

עיתונים אחדים (יותר רציניים?) כמו הניו יורק טיימס וסוכנות הידיעות AP, סירבו לקפוץ על המציאה של הכותרות המפחידות, וסירבו לפרסם את ההודעה לעיתונות של היחצ"ן של האנסן. הם המתינו למאמר עצמו, ואח"כ פנו לקבל תגובות ממדענים אחרים.  מעניין שאפילו מדענים סופר-חממיסטים כמו מייקל מאן וקווין טרנברט פרסמו תגובות שמגדירות את המאמר "חשוב, אבל ספקולטיבי – לא מבוסס על נתונים מוצקים". (את התגובות הביא אנדי רבקין, בניו יורק טיימס). אפילו אנדי רבקין (העיתונאי החממיסט) והמדענים שהוא מראיין (חממיסטים כולם) מזהירים מפני היסחפות אחרי ספקולציות וזריעת בהלה חסרות בסיס.

מאמר ארוך עם קישוריות נרחבות יש אצל ד"ר קורי, ואצל אנטוני וואטס.

מה שקורה במציאות – באותה מציאות בחוץ, שאותה אנו בוחנים ואותה אנו מודדים (להבדיל ממודלים) הוא שאמנם יש המסת קרח, אבל בקצב לא אחיד, עם עליות וירידות, וקצב כולל לא מהיר ולא מואץ. ההמסה הזו נמשכת כבר כמה מאות שנים, מסיבות לא ידועות, בלי קשר לבני האדם ולפליטות הפד"ח. פני הים עלו בכ 20 ס"מ במאה השנים האחרונות (עוד לפני שפליטות הפד"ח האנושיות היו קיימות). פני הים עולים גם כעת, אין האצה, יש קצב של כ 20-30 ס"מ למאה שנה. זה קצב לא מדאיג ולא מפחיד – נורמאלי. מה יהיה בעתיד? אללה יודע.

אני יכול להרגיע את ד"ר האנסן והקוראים: לא חשוב כמה יעלו פני הים (20 ס"מ או 20 מטר), אנו נצטרך להסתגל למצב (to adapt) – לא תהיה הקטנה משמעותית של פליטות בחצי המאה הבאה לפחות – הדבר לא אפשרי.


יעקב

26 ביולי 2015

הקרח הארקטי גדל ב 1/3 ב 2013.

אנו עוקבים בעזרת לוויינים אחרי השטח המכוסה קרח באוקיינוס הארקטי, מאז 1980. מאז הייתה ירידה של כ 40% בשטח המכוסה קרח, ביום שיא ההפשרה בסוף הקיץ. הירידה הזו היא ברורה ועקבית והיא הובילה מדענים אחדים לנבא שבקרוב יעלם הקרח כליל בקיץ.

מה שמעניין יותר זה למדוד את נפח הקרח (לא רק השטח). הדבר מתאפשר רק מאז שנת 2010 והמדידות מבוצעות על ידי לוויין חדש, קריוסטט, אשר מודד באמצעות רדאר משוכלל, את עובי שכבת הקרח. מדענים ניתחו כ 88 מיליון נתונים שהלוויין מדד, ופרסמו ממצאיהם במאמר מדעי.

הם מצאו שבין השנים 2010 ל 2012 הייתה באמת ירידה של 14% בנפח הקרח. אבל, שנת 2013 הייתה שנה קרה, ונפח הקרח גדל בה ב 33%. שנת 2014 הייתה חמה יותר וההפשרה נמשכה, אבל בתום 2014 עדיין היה נפח הקרח גדול ב 25% לעומת הממוצע 2010-12.



שוברת קרח מפלסת את הדרך למכלית אספקה ב 17 ליולי, במפרץ האדסון
על סיפונה יש משלחת מדעית שהייתה בדרכה לביצוע מדידות חומציות של מי האוקיינוס הארקטי. אלא שאניות אספקה שמביאות אספקה, בקיץ, לישובים של אסקימוסים במפרץ האדסון, נתקעו בכמויות גדולות ויוצאות דופן של קרח.

ממשלת קנדה נאלצה להזעיק את שוברת הקרח לעזרת אניות האספקה, והמדענים על הסיפון שלה נאלצו לדחות את ניסוייהם המתוכננים. קצין במשמר החופים אמר שכמויות הקרח במפרץ האדסון גבוהות יותר מאשר הוא זוכר ב 20 השנים האחרונות.

יעקב

25 ביולי 2015

מחסור באנרגיה בוורמונט הירוקה


וורמונט היא מדינה קטנה בצפון מזרח ארה"ב, שיטחה בערך כשטח מדינת ישראל (25 אלף קמ"ר), ואוכלוסייתה רק כ 626 אלף. בבירתה מתגוררים כ 8000 תושבים, ובעיר הגדולה שלה, בורלינגטון, יש 43 אלף תושבים (בערך כמו בכרמיאל).

בוורמונט פעלה, עד 2014, תחנת כוח גרעינית בשם וורמונט ינקי, אשר סיפקה כ 80% מצריכת החשמל (בלי זיהום אוויר ופליטות). התחנה נסגרה בעקבות מאבק חריף ועיקש שניהלו הארגונים הירוקים, בתמיכה של בית הנבחרים והמושל של המדינה. כולם יודעים שגרעין זה פויה. (כתבנו כמה כתבות על זה).
יש רק שאלה קטנה שמושל המדינה והפעילים שכחו לשאול את עצמם – מאיפה ייקחו חשמל? הם חלמו, כרגיל, על "מקורות מתחדשים" – שמש ורוח, חלומות שווא. שאלה אספקת החשמל לא ממש מעניינת את הפעילים הירוקים – מצדם שלא יהיה חשמל, שאנשים יישבו בחושך ויצרכו פחות חשמל (כך אמר אחד מהם).

כיאה למדינה מתקדמת הם קבעו יעדים ירוקים מאד יפים – 55% אנרגיה מתחדשת עד  2017 (היום השיעור הוא 17%), 75% עד 2032, ו 90% עד 2050. יעדים יפים קל לקבוע, החלק הקשה זה לספק חשמל בצורה סדירה. בלית ברירה חתמה חברת החשמל של וומונט חוזה, לקניית חשמל מתחנת הכוח הגרעינית סיברוק שבמדינה השכנה ניו המפשייר.

הם ניסו לקנות חשמל ירוק ממדינת קוויבק השכנה (בקנדה), חשמל הידרו-אלקטרי. הם ניסו להקים תחנת כוח השורפת עצים, אבל המדינה השכנה, מסצ'וסטס, התנגדה לזיהום האוויר שנגרמת משריפת העצים (וגם לפליטות), וגם חישבו שחבל לשרוף את כול היערות הבתוליים בסביבה. באשר לתחנות הרוח – התושבים התנגדו, בצדק, להשחתת הנוף על ידי שתילת המפלצות האלה לאורך פסגות ההרים הירוקים היפים של וורמונט.

התוצאה של המלחמה המתקדמת והיפה של וורמונט נגד תחנות כוח דומה לתוצאה של המדינה המתקדמת ביותר והירוקה ביותר בארה"ב (והגדולה ביותר) – קליפורניה. גם קליפורניה, כמו וורמונט (הקטנה ממנה פי 100) מייבאת יותר ממחצית החשמל ממדינות שכנות.

חשמל בא מתחנות כוח ולא מחלומות ירוקים. אבל, העיקר הוא שהירוקים בוורמונט ובקליפורניה מרגישים גאים מאד על הישגיהם בסגירת תחנות כוח...

יעקב


בתמונה מושל וורמונט מציג צו לאיסור הפקת גז ונפט בשיטת הפראקינג בתחומי המדינה - כתבנו על הסיפור המוזר הזה (מוזר מישום שאין גז ונפט בשטח המדינה) בפוסט קודם כאן.

23 ביולי 2015

סובסידיות ירוקות אינן בנות קיימא.


סובסידיות ירוקות (לתחנות רוח ולוחות שמש) אינן בנות קיימא, לאורך זמן. אי אפשר לבנות מערכת אספקת אנרגיה על סובסידיות לנצח, סובסידיות ההולכות וגדלות עם גידול מספר המתקנים, הממומנות ממיסים ומחשבונות החשמל. המיסים וההיטלים האלה הולכים וגדלים ומכבידים על הציבור, ובשלב כלשהו, הדבר נמאס עליו וגם על הפוליטיקאים.

זכור המקרה של ספרד, בו התחלפה הממשלה ה"ירוקה" והסוציאליסטית של רודריגז זפאטרו בממשלה הנוכחית, השמרנית, של מריאנו ראחוי, ב2011. זאפאטרו פעל לפי האידאולוגיה האופנתית שכמה שיותר רוח ושמש יותר טוב, יעלה כמה שיעלה. ספרד הוציאה לפחות 64 מיליארד אירו על זה, ועוד הרבה יותר – בהתחייבות לתעריפים גבוהים ל 20 שנה. כאשר התחלפה הממשלה, ב 2011, החליטה הממשלה החדשה שיש כבר מספיק ירוקת, ומספיק כושר ייצור חשמל בכלל, והפסיקה כול השקעה ממשלתית נוספת, ואף קיצצה, בדיעבד,  בהתחייבויות שלה לתשלום תעריפים קבועים ל 20 שנה קדימה. וכמובן, ללא השקעה ממשלתית, ורווחים מובטחים מראש באמצעות תעריף הזנה גבוה מובטח, אין יותר שום השקעות באנרגיה ירוקה  - כי זו לא אנרגיה, זו תעשייה של עשיית כסף קל על חשבון הציבור.

דבר דומה קורה בבריטניה. במאי היו בחירות ונבחרו השמרנים ברוב גדול שאפשר להם להקים ממשלה ללא שותפיהם הקודמים, ה"ליברליים" (שהם שמאל רדיקאלי בבריטניה). עכשיו הם הודיעו על שורה ארוכה של קיצוצים בסובסידיות הירוקות. שרת האנרגיה, אמבר ראד, אמרה (בהגיון רב) שהסובסידיות נועדו להמריץ "תעשיות ינוקא" בראשית דרכן, אבל כעת, אחרי יותר מעשור, כשהתעשיות כבר לא "ינוקא" והאנרגיה המתחדשת היא תחרותית מבחינה כלכלית (לטענתם), צריך להקטין את הסובסידיות, ולתת להן להתקיים בכוחות עצמן. צריך להגן על הצרכנים והציבור, ולא להמשיך ולהעמיס עליהם הוצאות הולכות ומתנפחות.
לא שהסובסידיות בוטלו, חו"ח, הודיעו רק על תכניות לקצץ קצת, פה ושם, בשוליים...  הארגונים הירוקים, והתעשיות הירוקות צועקים, כמובן,  "געוואלד", "הורסים את הענף", "הורסים את כדור הארץ".
גם אוסטרליה, שממשלתה (של רה"מ טוני אבוט) שמרנית, הודיעה על קיצוץ בסובסידיות ירוקות.
בינתיים, בארה"ב,  השיטה היא אחרת. כ 29 ממדינות ארה"ב אימצו "התחייבויות מתחדשות" – Renewable Portfolio Standard – חוקים המחייבים את חברות החשמל לספק אחוז מסוים מהחשמל (למשל 20% עד שנת 2020) ממקורות מתחדשים. (יעלה כמה שיעלה, צרכני החשמל חויבו לשלם). כעת כבר הודיעו 4 מהמדינות על הורדה או דחייה בהתחייבויות שנקבעו בעבר. סובסידיה אחרת היא החזר מס עת אנרגיה מתחדשת -  והיא עומדת לפוג ב 2017.

עושה רושם שבהרבה מקומות התעייף הציבור (והפוליטיקאים) מהוצאות ענק, ההולכות וגדלות, שלא מביאות שום תועלת של ממש, באנרגיה הירוקה. זה אופיין של האופנות – שהן מחלפות מדי פעם.

יעקב

22 ביולי 2015

ההיסטריה החממיסטית הורסת את הסביבה.


ד"ר רחל קונור היא רופאה בדימוס, החיה בסקוטלנד, סמוך לחוות תחנות רוח הענקית וויטלי (בתמונה). היא מצאה שהמים בביתה עכורים וכנראה מזוהמים.  היא חקרה את הנושא, ובדקה את בדיקות המים שעושה משרד הבריאות במחוז שלה. היא מצאה שבמשך 4 שנים (השנים שהיא בדקה) הכילו המים כמות של חומר כימי בשם טרי-הלו-מתאן – THM, בשיעור הגדול ב 70% מהמותר. כמו כן מצאה בקטריות מסוג אי-קולי.  THM  הוא חומר מסרטן, העלול גם לגרום לבעיות בעוברים ולידה.


ד"ר רחל קונור.

ד"ר קונור חושדת שחוות תחנות הרוח ויטליי שנמצאת סמוך לביתה, קשורה לזיהום המים. הרשויות מודות שיש זיהום מים, אבל טוענים שהסיבה לזיהום אינה ידועה, ואילו מפעילי תחנות הרוח טוענים, כמובן, שזה לא קשור לתחנות.

אבל, הקמת תחנות הרוח גרמה להרס שטחים נרחבים של ביצות טבעיות, שבהן יש איזוב וקבול.כמויות אדירות של קבול נעקרו והוזזו כדי להכשיר את השטח ולפלס דרכים לצורך בניית תחנות הרוח. שמונה מיליון טון של סלע ואדמה נחצבו בהרים בסביבה ופוזרו בביצה. החפירות חשפו חריצים ותעלות בקרקע שמובילות הישר למי התהום. כמויות של כימיקלים, סולר ושמנים נשפכו בשטח, וחלחלו למי התהום.

סוזן קרוסת'וייט היא בעלת פנסיון באזור ופעילה נגד תחנות הרוח המשחיתות את הנוף של טבע בתולי וביצתי ומבריחות את התיירים. היא הכינה תיק בן 115 עמודים המפרט את הפגיעות בסביבה של תחנות הרוח. היא טוענת שבניית תחנות הרוח מנוגדת להנחיות הגנת הסביבה של האיחוד האירופאי, וגם להנחיות בדבר טיפול והגנה על מקורות המים. בנוסף לזה – נעקרו כ 3 מיליון עצים מיער טבעי כדי לפנות מקום לחוות הטורבינות. שטח ביצות וחורש טבעי ענקי, המאכלס ללא ספק בעלי חיים רבים נעקר ונהרס לצורך חוות הטורבינות. זו ללא ספק פגיעה בטבע, אבל אירגוני הגנת הסביבה מתעלמים מזה, ובוגדים בכך ביעודם – שימור הטבע. הם תומכים בתחנות הרוח.

פעילי הסביבה בריטיים (ומכול שאר העולם) מתנגדים בחריפות לחיפוש והפקה של גז טבעי בשיטת הפראקינג – בטענה (הבלתי מוכחת והבלתי נכונה) שקידוחי הפראקינג מזהמים את מי התהום. אבל, אותם פעילים אדישים לזיהום ממשי שנגרם על ידי טורבינות הרוח.

לוחות שמש לפחות לא פוגעות בסביבה, בדרך כלל, כאשר הם מונחים על גגות בתים. (הם רק גורמים לזיהום אקולוגי רב בסין, בתהליך הייצור, אבל למי אכפת מהזיהום בסין?). לעומת זאת – גרומות תחנות הרוח פגיעה בשטחי טבע בתולי נרחבים, בפסגות הרים, ביצות, יערות ומקומות אחרים שלא היו בשימוש בני האדם ולא נפגעו קודם. שוב צריך להדגיש את גודל השטח העצום שתחנות הרוח (וקווי החשמל אליהן) משחיתות. ובנוסף, הן קוטלות עופות ומרעישות, ומזהמות את הנוף.

הבעיה הגדולה עוד יותר היא שכול ההשחתה הזו היא לריק, כי, בגלל האופי התזזיתי של הרוח אין אפשרות שתחנות הרוח יספקו נתחים חשובים מצריכת החשמל שלנו, והן תמיד יהיו מין סרח-עודף למערכת תחנות הכוח היציבות הרגילות (פחם, גז, גרעין), סרח עודף המתקיים מסובסידיות חסרות כול הגיון, שאינן "בנות קיימא".

יעקב