גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע

"העברת ההצעה לתיקון חוק הגנים הלאומיים בקריאה טרומית ב-27 ביולי 2011 עוררה זעם וחשש רב בקרב ארגוני סביבה למיניהם. ההצעה מרחיבה את סמכויותיו של השר להגנת הסביבה ומאפשרת לו להעניק לתאגידים הפועלים שלא למטרות רווח היתרים לניהול ותפעול של גנים לאומיים. למרות שאין מדובר בהעברת גנים לאומיים לבעלות פרטית אלא במתן זיכיונות ניהול בלבד, ארגוני סביבה כמו "החברה להגנת הטבע" ו"אדם טבע ודין" מיהרו לזעוק כנגד הניסיון ל"הפרטת הגנים הלאומיים".  סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע הזהיר כי "שמירת הטבע לא תתאפשר באופן המיטבי והנכון תחת ניהול פרטי". מתנגד חריף נוסף להצעת החוק, ח"כ דב חנין (חד"ש),  אף ציין כי הוא רואה בהצעת החוק עדות לכך "שנחשול ההפרטה מגיע עד לסמלים הלאומיים שלנו". 
את העמדות מעל תוקף חבר הבלוג, ד"ר אמיר שני, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי מלונאות ותיירות באונ' בן גוריון מציג במאמר (בקישור) את האלטרנטיבה לגישה הרווחת בתחום הטיפול בשמורות טבע וגנים לאומיים, גישה המכירה בחשיבות הפיתוח הכלכלי של ערכי הטבע בשילוב עם האניטרסים של האוכלוסיה המקומית. 

בנושא זה כתב גם פרופ' איתן צ'רנוב (ז"ל) מן המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית:

עד כה האמינו כי הימצאותם של תושבים באזור השמורה מסכנת את קיומה... מסתבר שההפך מכך הוא הנכון. אם השמורה מנוהלת בתפישה נכונה, הופכים תושביה להיות מגיניה הטובים ביותר. הרעיון הבסיסי של שילוב האוכלוסייה המקומית בחיי השמורה, באחריות לה ובהפקת רווחים ממנה, הוא הדרך לשמור על הטבע. כל דרך אחרת, אשר איננה מתחשבת בתושבי האזור, הופכת אותם לאויבי השמורה. בשמורות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם, נובע עיקר ההרס מתושבי האזורים הסמוכים להן, אשר איש לא השכיל להבין מהי חשיבותן, לא התייעצו עימם על גבולות וייעודי קרקע, אילצו אותם לשנות ממנהגיהם ומורשתם, ואינם זוכים לתמורה הגונה מהתיירות הזורמת אליהן. כך הופכת השמורה להם לרועץ, והם הופכים לה לאויב. השמורה צריכה להיות להם מקור פרנסה וגאווה. ("שמורות ביו ספריות" , 1988).

בתמונה מעל: אחת הדוגמאות המפורסמות בישראל לנזקים הנגרמים לאתרי מורשת וטבע המנוהלים בגישה הריכוזית  באתר המורשת העולמי עבדת בשנת 2009. הנייר של ד"ר שני לפניכם:

גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע אמיר שני from Boaz Arad-Erder

טורבינות הרוח בבריטניה והתפוקתן הזעירה.

הנה פיזור טורבינות הרוח בבריטניה:

בבריטניה מותקנות כ 5100 טורבינות בהספק כולל (נומינאלי) של כ 10 ג'יגוואט. על פי הסטטיסטיקות של משרד האנרגיה הבריטי, כמות החשמל המיוצר בפועל (בטורבינות יבשתיות וימיות יחד) הוא 27.68% מכושר היצור הנומינלי, כלומר, הטורבינות מייצרות חשמל פחות מ 30% מהזמן – בגלל שזהו הזמן בו הרוח נושבת במהירות המתאימה (לא יותר מדי ולא פחות מדי).

באנגליה הייתה סערה גדולה בסוף השבוע האחרון, וראו מה קרה לאחת מטורבינות הרוח... הן אוהבות רוח, אבל , עד גבול מסוים...

בגרף הבא אתם יכולים לראות כמה חשמל יצרו 5000 הטורבינות בחודש מרץ, ביחס לכמות הכללית של חשמל שנצרכה באותו חודש.

מהגרף אפשר להסיק, בראיה גסה את המסקנות הבאות:

1.    הרוח יצרה מעט מאד חשמל, ביחס לשאר המקורות והצריכה (השטח הצבוע הכחול).

2.    כחצי מהחשמל נוצר בשעות הלילה (ב"עמקים" שבציור) – כלומר מתי שלא צריך אותו, וכאשר תחנות הכוח הפחמיות של עומס בסיס המשיכו במילא לפעול (לשרוף פחם), כי לא ניתן לכבות אותן במחזור יומי.

3.    היו ימים רבים (אולי כ 1/3 מהימים) שהרוח לא תרמה כלום או תרמה מעט מאד, כי הרוח לא נשבה בכול בריטניה הגדולה (ראה מפה למעלה).

בס"ה תרמו כול המקורות המתחדשים לייצור 11.3% מהחשמל בבריטניה בשנת 2012, ומזה – הרוח קצת פחות מחצי – כלומר כ 5% . שאר ה"מתחדשים" הם: המקור המתחדש הישן והטוב, עצים (השם המודרני, התקין פוליטית: ביומסה), הידרו, פאנלים סולאריים ועוד.

יעקב

סכנה לתקופת קרח קטנה חדשה

"תקופת הקרח הקטנה" – Little Ice Age – שרר בין השנים 1600-1850 (בערך) ואפיינו אותה חורפים קרים וקשים במיוחד. הקור הגדול בא זו זמנית עם תקופה של פעילות מועטה של השמש, שנקראת מאונדר מינימום The Maunder minimum – (בהמשך הייתה תקופת פעילות שקטה בשם דלטון מינימום). ה BBC מדווח על סכנה למינימום חדש ברמת דומה למאונדר.

פרופסור מייק לוקווד, מאונ' רידינג בבריטניה, מומחה לפעילות השמש, מזהיר שהשמש נכנסת כעת לתקופה שקטה הדומה לאותן תקופות מינימום קודמות.

במאה ה 20 השמש הייתה בתקופה של פעילות מוגברת שהגיעה לשיאה ב 1985. מאז רמת הפעילות נמצאת בירידה גדולה, המהירה ביותר מזה 10,000 שנה. לוקווד בדק 24 מחזורי שמש קודמים, על פי איזוטופים מסוימים שנמצאו בליבות קרח, ומצא שהירידה במחזור הנוכחי היא המהירה ביותר.

לדבריו יש סיכוי של 25-30% לרדת לרמה דומה למאונדר מינימום, וסיכוי של יותר מ 50% לרדת לרמה של דלטון מינימום. לוקווד טוען שהירידה בפעילות השמש כבר גרמה לחורפים הקרים והקיצים הפושרים בשנים האחרונות (מה שנקרא: העצירה בהתחממות). הוא מזהיר שתקופה של קור עז וחורפים קשים תהיה לה השפעה קשה על מדיניות האנרגיה והתחבורה של בריטניה.

מדעני האקלים החממיסטים, חרדי הפד"ח, טענו תמיד שהשפעתה של השמש מזערית ובלתי רלוונטית, והם טוענים גם עכשיו, שהשפעת השמש היא מחזורית, מה שמתקרר היום, צפוי להתחמם בחזרה בעתיד, אבל השפעת הפד"ח היא לתמיד, וההתחממות תחזור בעתיד.

הסכנה לתקופת קרח קטנה חדשה ממחישה היטב שהתקררות האקלים היא בעיה הרבה יותר חמורה לאנושות מהתחממות.

פרטים נוספים באתר של וואטס. כאן תמצאו מאמר נוסף על השינויים בעוצמת התדרים השונים של האור מהשמש, בעקבות השינויים בפעילות השמש (בשני הקטעים יש קישוריות למאמרים נוספים בנושא השפעת השמש). ההנחה של החממיסטים שהם יודעים הכול על השפעת השמש על האקלים, ושההשפעה אינה גדולה (ביחס לפד"ח) – נראית יותר ויותר חלשה.

יעקב

המפלצות מגיעות לרמה

פרויקט להקמת 29 מפלצות רוח ברמת הגולן, בהספק של 58 מגווט אושר על ידי רשות החשמל ויוקם על ידי חברת אנלייט.

המחיר המובטח, בשיטת תעריף ההזנה הגבוה – feed-in tariff – הוא 51 אג' לקוט"ש, ל 20 שנה (צמוד למדד). המחיר הזה הוא פי 2.5 יותר גבוה ממחיר החשמל שרשות החשמל משלמת לתחנות כוח גזיות פרטיות, שהוא מתחת ל 20 אג' לקוט"ש. כמו כן- המחיר אינו מכסה הוצאות אחרות כמו חיבור הטורבינות לרשת ואחזקת תחנות גיבוי. הוא גם אינו מכסה את הפגיעה בנוף וקטל הציפורים.

לפי הסקרים שנעשו, והתחשיבים של ההכנסות, מעריכים שהרוח תועיל לנשוב והטורבינות יפיקו חשמל כ 30% מהזמן – אבל בזמנים בלתי נצפים מראש. חלק מהחשמל הזה (כנראה חלק גדול) יופק בלילה, בשעות שפל של ביקוש, כאשר במילא יש עודף של חשמל ברשת, כלומר – זה חשמל שלא צריך אותו ואין מה לעשות איתו.

העניין הוא ששתי תחנות הכוח הפחמיות הגדולות, בחדרה ואשקלון, עובדות 24 שעות ביממה, ומספקות את כול עומס הבסיס בסדר גודל של 4-6 ג'יגווט. לא ניתן לכבות תחנות פחם בהתרעה קצרה, היות ותהליך הדלקתן מחדש, עד לתפוקה מלאה אורך כ 12 שעות. כאשר יש עודף של חשמל ניתן לנתק טורבינת קיטור בתחנות הפחמיות, כך שהפחם בוער לריק, מבלי להניע טורבינה. שורה תחתונה: ה כמות הזעירה של 58 מגווט שתחנות הרוח יפיקו, מדי פעם, לא תעזור בכלום לירידת הפליטות או הזיהום, כי תחנות הכוח הפחמיות ימשיכו לעבוד "על ריק" (או על "מלא") בזמן הזה.

אנרגיית הרוח אין לה עתיד בכלל, בישראל. (לא שיש לה עתיד גדול במקומות אחרים). בישראל אין רוחות חזקות, ואין שטחים גדולים, פתוחים המתאימים לטורבינות. אפשר להקים כמה טורבינות פה ושם, אבל לא מספר משמעותי.

תחנות הרוח אין בהן שום צורך ושום תועלת, לא מבחינת הפחתת הפליטות ולא מבחינת הפחתת הזיהום. הן ממש, ממש מיותרות לחלוטין. אז בשביל מה כול זה – למה רשות החשמל חותמת איתם חוזי אספקה עם מחיר גבוה מובטח, עם הוצאה של 80 מיליון ₪ לשנה, ל 20 שנה? בשביל מה כול המשחק הזה? רק כדי לחקות את הדברים המטופשים שעושים במקומות אחרים? רק כדי להיות אופנתי? רק כדי להראות ש"עושים משהו" למען האנושות? רק מתוך הרגשה רגשית ש"מתחדש זה טוב" בלי לבחון את הפרטים המעשיים?

בנוסף לכול – הטורבינות מזיקות לסביבה (בניגוד לפאנלים סולאריים) – הן משחיתות את הנוף, מרעישות וקוטלות ציפורים.

יעקב

חברה של פאנלים סולאריים ישראלית – פשטה את הרגל

חברת SBY, חברה ישראלית שהתמחתה בהתקנת פאנלים סולאריים על גגות בתים – קרסה. זו חברה גדולה יחסית, שהיה לה מחזור של כ 100 מיליון שקל, והיא קרסה בשל חוב של כ 46 מיליון שקל לספקים בארץ ובחו"ל, לקבלני משנה (מתקינים) ולעובדים.

קריסה זו מצטרפת לשורה ארוכה של קריסות סולאריות בעולם, אבל אין בה לקח מיוחד בקשר לאנרגיה סולארית. היא קרסה בשל ניהול לקוי, ותמחור נמוך מדי.

העסק של הפאנלים הסולאריים מעולם לא היה על אספקת האנרגיה או הפקת רווח מאספקת אנרגיה. העסק הוא אך ורק ניצול הסובסידיות הממשלתיות, המתבטאות במחיר גבוה, מובטח ל 20-25 שנה לחשמל סולארי. משגברה התחרות, הורידה רשות החשמל (הממשלתית) בהתמדה את התעריפים המובטחים, וכך קטן פוטנציאל הלקוחות, בניגוד לתחזיות האופטימיות מדי של העוסקים בענף.

גם ה"מנכסות" לא גדלו כמצופה, ובעל החברה לא השכיל להיערך בזמן למציאות החדשה. מה שנידרש בעסק זה לא לנחש את הביקוש בשוק למוצר שחי בשוק, אלא לנחש את הגחמות של רשות החשמל, שחיה בעולם פוליטי שרירותי ולא דווקא הגיוני שניתן לחזותו מראש.

אבל השורה התחתונה היא שפשיטת הרגל הזאת לא מלמדת שום דבר. טבעי הוא שבתחום פעילות חדש יהיו פשיטות רגל רבות. מה יהיה על בעלי הפאנלים, שקיבלו מהחברה אחריות על המתקנים ל 20 שנה?  מה עם בעלי המתקנים שמימנו התקנתם מהלוואות? מי יתחזק את המתקן? ימים יגידו. אין רווחים ללא סיכון, גם אם הרווחים באים מהממשלה.

יעקב

קיצוניות ירוקה: איסור למשאפי אסטמה.

קאס סונשטיין, פרופסור למשפטים מפורסם, מהארוורד, לשעבר עוזר של הנשיא אובמה לענייני רגולציה, מביא דוגמה למקרה של השתוללות בלתי רציונאלית של האידיאולוגיה הירוקה, כפי שהיא מיושמת על ידי רשויות השלטון בארה"ב.

רשות המזון והתרופות בארה"ב FDA , אסרה על מכירה של מספר משאפים,  inhaler, של תרופות נגד אסטמה. התכשירים, שנמכרו ללא מרשם, היו מאד יעילים וזולים, והקלו על סבלם של מיליונים חולי אסטמה בארה"ב. מדוע אסרה? האם התכשירים התגלו כמזיקים לבריאות? לא. האם אין היעוד של ה FDA לעזור לאנשים, בייחוד חולים, ולא לפגוע בהם ?

התכשירים השתמשו בגזים פלואורידיים CFC, כדי לרסס את התרופה בגרון של החולה. ה CFC  נאסרו לשימוש לפי אמנה בינלאומית הנקראת "פרוטוקול מונטריאול" שנחתמה בשנת 1988 ואושררה, בהתלהבות, על ידי הנשיא רייגן. נטען אז (לדעת רבים – ללא בסיס מדעי מוצק, אבל זה וויכוח אחר) שה CFC גורם לחור באוזון, ולכן – בערך – הורס את כדור הארץ. כול ארצות העולם חתמו על האמנה, ובחלק מהן (המערביות) אכן עברו לשימוש בגז אחר, יותר יקר, במזגנים, מקררים, ותכשירי ריסוס כמו "מטהרי" (מסריחי)  אוויר.

המשאפים של חולי האסטמה משתמשים, ופולטים, כמויות זעירות בלבד של CFC, שאינן פוגעות בכלום. השימוש בהם אינו מעלה ואינו מוריד כלום בנושא האוזון (לא ברור אם המעבר לגזים אחרים במזגנים כן עזר במשהו, כי החור באוזון נמשך, וייתכן שהוא בכלל תופעה טבעית, לא קשורה ל CFC ). אבל, השימוש במשאפי אסטמה הקל מאד על מיליוני חולים.

הפגיעה בחולי האסטמה היא דוגמה למעשה פוגעני, קיצוני ובלתי רציונאלי של אידיאולוגים ירוקים.

יעקב

הפחד מקרינה רדיואקטיבית מוגזם.

הניו יורק טיימס מביא כתבה המפרטת מדוע הפחד מפני קרינה רדיואקטיבית הוא מוגזם ומזיק.

אין ספק שקרינה רדיואקטיבית בעוצמה חזקה מזיקה, וגורמת למחלת קרינה, או לסרטן בהמשך, דבר זה ידוע היטב. מאידך – קרינה חלשה היא תופעה טבעית, בלתי מזיקה. אנו חיים בסביבה בה יש קרינה חלשה, כול הזמן, קרינת רקע, וזה לא מזיק. מה שלא ידוע בצורה טובה הוא מהו הגבול או הסף של הקרינה המזיקה.

מה שנלמד, הן מהפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי ב 1945, והן מהתאונות שהיו בצ'רנוביל ובפוקושימה הוא שהסכנה מקרינה בעוצמה נמוכה אינה כה גדולה כמו שחשבנו.

עיקר המידע בא ממעכב אחרי ניצולי הירושימה ונגסאקי. רופאים חוקרים עקבו שנים רבות אחרי בריאותם של 112 אלף תושבים יפאנים, ש 86 אלף מהם היו במרחק של פחות מ 10 ק"מ ממוקד נפילת הפצצות, וחלקם ספגו מנות גבוהות של קרינה. מתוך כ 11 אלף מקרים של תחלואה בסרטן באוכלוסייה זו (לאורך זמן), רק 527 נגרמו על ידי הקרינה, שהם בערך מ 2/3 אחוז. המחקרים גם הוכיחו, שגם אחרי יותר משני דורות, לא התגלו מוטציות גנטיות (מומים מולדים בצאצאים). עוברים שנפגעו מקרינה ברחם, בעת פיצוץ הפצות, כן נולדו עם מומים, אבל אין פגיעה גנטית של קבע, בדורות הבאים – כלומר – גם אנשים שנפגעו בעצמם מקרינה הולידו, בהמשך, ילדים בריאים.

כללית, הראו המחקרים שחשיפה של פחות מ 100 מיליסיברט אינה גורמת נזקים. מרבית אלה שנפגעו בצ'רנוביל, וכול אלה שנפגעו בפוקושימה ספגו מנות קרינה הרבה יותר נמוכות מזה. יש, אם כן, ראיות מוצקות, שקרינה רדיואקטיבית במנות נמוכות אינה מהווה סיכון, בניגוד לפחדים השכיחים.

בפוקושימה, למשל, שוררת במרבית אזורי הפינוי קרינה בעוצמה מתחת ל 100 מיליסיברט, כלומר קרינה מתחת לסף הסכנה. לכן, מסתבר בדיעבד, שהפינוי של 82 אלף תושבים היה מיותר (חוץ מאשר לזמן קצר, מסיבות של זהירות מונעת, בטרם נגמר האירוע ונמדדה רמת הזיהום). מבחינת הקרינה התושבים יכולים לחזור לבתיהם, אבל השלטונות אינם מאפשרים זאת, על סמך תקנים קיימים.

הבעיה היא שהדעה הזו, על סף בלתי מזיק של 100 מיליסיברט, אינה מקובלת עדיין. התקנים המקובלים לקרינה מותרת מדברים על רמה הרבה יותר נמוכה – של כ 10-20 מיליסיברט. עדיין הפחד גובר על הראיות, ומכתיב תקנים מחמירים "ליתר ביטחון".

מצד שני, גם פינוי התושבים גורם נזקים כלכליים ובריאותיים משמעותיים לאנשים המפונים. נזקים אלה נגרמים במטרה למנוע נזק מקרינה, שאין בו ממש. הזהירות המוגזמת גורמת יותר נזק מהקרינה.

כותב המאמר קורא לשנות את התקנים, ולנהוג בצורה רציונאלית נוכח אירועי קרינה. הוא אומר שלא צריך לתת לפחד להכתיב את צעדינו.

יעקב

תחנת כוח גרעינית חדשה תיבנה בריטניה.

ממשלת בריטניה חתמה על חוזה עם חברת החשמל EDF לבנייה של תחנת כוח גרעינית חדשה בהינקלי פוינט, בסומרסט, דרום מערב אנגליה.

EDF היא חברה ממשלתית צרפתית, אחת משש חברות החשמל הפועלות באנגליה (מבלד פועלה בצרפת וארצות אחרות). התחנה תוקם על ידי חברה ממשלתית צרפתית אחרת, ארבה Areva , ובפרויקט ישותפו שתי חברות סיניות.

עלות התחנה נעמדת ב 16 מיליארד ליש"ט, שהם כ 25 מיליארד דולר.בתחנה יהיו 2 יחידות של 1.6 GW כ"א, סה 3.2 ג'יגאווט, והיא תספק כ 7% מצריכת החשמל של אנגליה. על פי התחזיות כעת, היא עשויה להתחיל לפעול בעוד 10 שנים, אבל, אם לשפוט לפי תקדימים, היא תעלה כפול ממה שמעריכים כעת, ותתחיל לפעול לא לפני 15 שנה, אם בכלל.

כדי להבטיח את ההשקעה והרווחיות, חתמה EDF חוזה עם ממשלת בריטניה המבטיח לה מחיר מינימום של כ 15 סנט של דולר לקוט"ש, ל 35 שנה. זהו מחיר גבוה למדי, פי שניים ממחיר השוק הסיטונאי של החשמל כיום. לפי החוזה, אם מחיר השוק יהיה נמוך, תשלים ממשלת בריטניה למחיר המינימום, אבל אם המחיר יהיה גבוה יותר, תחזיר EDF את ההפרש לממשלה. די ברור כעת שהחוזה הזה מעמיס עלות נוספת על חשבונות החשמל של הצרכנים הבריטיים.

תהיה זו התחנה הגרעינית הראשונה ביותר משנות דור, שתבנה בבריטניה. התחנות הקיימות, המספקות כ 19% מהצריכה, עומדות להיסגר בהדרגה עד אמצע העשור הבא, בגלל התבלות, והתחנה הזו היא ראשונה מבין 10 תחנות חדשות המתוכננות להחליף את הישנות.

הפרויקט עדיין לא סגור, עוד לא הושגו כול הרישיונות הדרושים, הירוקים עוד ילחמו נגד התחנה מלחמת חורמה בהפגנות ועתירות משפטיות. EDF מקווה להגיע להחלטה סופית ב 2014, אבל הסיכוי הוא שזה ייקח יותר זמן.

הסיפור עם התעריף המובטח איננו סימפטי כלל, ונוגד את עקרונות השוק החופשי וגם את הנחיות האיחוד האירופי, ויצטרך לקבל אישור מיוחד משם. אבל, בלי התעריף המובטח, לא היו היזמים מוכנים להיכנס להשקעה ענקית זו. ממשלת בריטניה, באמצעות שר האנרגיה ה"ירוק" שלה, אד דייוי, התאמצה מאד לקדם את הפרויקט, כי הם רוצים (באמת, מכול הלב) להקטין את השימוש בפחם, ובלי גרעין זה לא אפשרי. באשר ל 9 התחנות האחרות הנחוצות והמתוכננות: EDF מתכננת עוד תחנה באתר אחר שבו היא כבר מפעילה תחנה גרעינית ישנה – בסיזוול, אבל בקשר לשמונה האחרות – אין שום יזם שמגלה התעניינות, ושום דבר באופק.

עוד הרבה מים יזרמו בתמזה עד שהתחנה תיכנס לפעולה, וגם כך היא לא תשיג יותר מאשר להחליף חלק קטן מהתחנות הגרעיניות שעומדות להסגר. אבל, אם תבנה, היא לפחות תפיק חשמל באופן קבוע ורציף ובטוח.

יעקב 

שוטי, שוטי ספינתי...

השימוש באנרגיה של הרוח איננו חדש. התחום בו השתמשו ברוח הכי הרבה הוא הספנות. עד אמצע המאה ה 19, כול ההובלה הימית העולמית נעשתה באמצעות ספינות מפרש. הדבר הוכיח שבהחלט ניתן לעשות שימוש מועיל באנרגיית הרוח. בהמשך עברו לשימוש בספינות קיטור, ואח"כ בספינות מנוע, מונעות על ידי מזוט (דלק מנפט, הזול והמלוכלך ביותר).

היום יש ניסיון של ניצול אנרגיית הרוח להפקת חשמל, על ידי בניית עשרות או מאות אלפים של טורבינות.  ארצות נורמאליות ושפויות לכאורה, כמו בריטניה וגרמניה, מתכננות (על הנייר) להפיק את מרבית החשמל שלהן באמצעות תחנות רוח, עד 2030, או 2050 (או לא חשוב איזו שנה).

כדי להמחיש עד כמה הרעיון בלתי מעשי – בואו נתבונן בתחום בו הרוח הייתה תמיד הכי חזקה, היסטורית, הכי מתאימה, הכי מנוצלת – תחום הספנות. הרוח, כמו שאומרים חסידיה (השוטים) היא חופשית. מדוע לא מנצלים את הרוח בתחום הספנות? האם מישהו יכול לתאר לעצמו את ההובלה הימית מוסבת לעבוד על רוח? אני לא שמעתי על משוגע כזה.

הסיבות מדוע השימוש ברוח להובלה ימית אינו מעשי הן ברורות. ספינת המפרש הגדולה ביותר אי פעם הייתה במשקל 14 אלף טונות. ספינת מכולות גדולה היום היא בת 140 אלף טונות, פי 10. אנרגיית הרוח שניתן לאסוף במפרשי ספינה אחת כנראה לא מספיקה להנעה של ספינה ענקית, רק לספינה קטנה. בסדר, מדוע שלא נעבור לספינות קטנות, ובמקום כול ספינה גדולה נבנה 10 קטנות?

אח"כ – ספינת מפרש שבויה בידי גחמות הרוח. כאשר הרוח לא נושבת, היא יושבת במים וממתינה. לפעמים יש סערה שסוחפת אותה רחוק מנתיבה המתוכנן, ומבזבז עוד מזמנה. ספינת מפרשים לוקח לה לפחות פי 3 זמן לעבור מסלול נתון (למשל חציית האוקיינוס). מה הביעה, יגידו החסידים, נבנה פי 3 ספינות...

כמות המטענים הימיים (הטונות) גדלה, מאז אמצע המאה ה 19 עד היום, פי... אינני יודע פי כמה. אולי פי אלף, אולי יותר. שיטות הייצור והשיווק המודרניות דורשות אספקה של סחורה בזמן קצר, ידוע, ומוגדר, שניתן לסמוך עליו.

בקיצור: הבעיה היא כמותית. הרוח יכולה לשמש להובלה ימית – זה מוכח, היסטורית. אבל היא לא יכולה להוביל את כמות המטענים הענקית שדרושה היום, ולא בזמן הקצר והקבוע, הדרוש, ולא במחיר סביר.

יגידו החסידים: בסדר, אי אפשר לבנות רק על רוח, אבל בואו נתקין מפרשים על אוניות המשא המודרניות, הגדולות (בנוסף למנוע).  הדבר יחסוך דלק, יגביר את המהירות, למה לא? הרוח בחינם... בכול זאת אין מתקינים מפרשים על אוניות משא, כי העזרה שהרוח עשויה לעזור אינה שווה את המאמץ. זה משחק בקטנות, העזרה של הרוח זניחה.

כנ"ל טורבינות רוח להפקות חשמל. זה לא מעשי ולא אפשרי, בכמויות הדרושות וברמת הביטחון והאמינות הדרושה, בעולמנו, במציאות של היום. אולי הדוגמה של הספנות יותר קלה להמחשה ותפיסה, ויכולה להמחיש את האבסורד שבניסיון להשתית את אספקת החשמל המודרנית (של אנגליה או גרמניה, למשל) על הרוח.

יעקב

גבריאל: לרסן את מחירי האנרגיה בגרמניה.

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית SPD  בגרמניה קוראת לרסן את עליית מחירי החשמל הנובעת מהסבסוד לחשמל מתחדש. מנהיגה, סיגמר גבריאל, אמר: "חייבים לוודא שהחשמל המתחדש הוא בר השגה  affordable , ואנו צריכים לשים קץ לאשליה שניתן לרדת מפחם ומאנרגיה גרעינית בו זמנית. הדבר אינו אפשרי".

גבריאל היה שר הגנת הסביבה והבטיחות הגרעינית בממשלה קודמת של ראש הממשלה, מרקל, בין השנים 2005-2009, הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר. מרקל פתחה בשיחות להרכבת קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים בראשות גבריאל. מרקל עצמה יודעת שהייקור המתמיד של החשמל לא יכול להימשך, וצריך לשנות את מדיניות תעריפי ההזנה הגבוהים, המובטחים לאנרגיה מתחדשת. המחיר הגבוה של החשמל, הנובע מכך, פוגע התחרותיות התעשייה הגרמנית וגורמת למפעלים לעבור לחו"ל. אבל, הקטנת הסובסידיות תעצור את המשך ההשקעה באנרגיה מתחדשת וה"מהפכה האנרגטית" שגם ככה צולעת.

גבריאל, שאמור לקבל תפקיד בכיר בממשלה החדשה, אם וכאשר תקום, הוסיף ואמר: "אנו חייבים לעצב את מהפכת האנרגיה בצורה כזו, שהמחירים לא יעלו יותר מדי, שאספקת החשמל תהיה מובטחת, ושלא נלחם מלחמות אידיאולוגיות על גז, פחם ומתחדשות. אנו צריכים גישה הדרגתית לאנרגיה מתחדשת, לא כזו שפוגעת פגיעה קשה בתעשייה שלנו."

כלומר – אנו צריכים לרבע את המעגל, או לאכול את העוגה וגם לשמור עליה. אי אפשר לאמור שגבריאל לא יודע "מה צריך". מה שהוא ומרקל לא יודעים הוא – איך עושים זאת... כי זה לא אפשרי.

אבל, אם אתם לא מאמינים לי כאשר אני אומר שמהפכת האנרגיה של גרמניה אינה רציונאלית ואינה אפשרית – אז הנה אומר זאת אחד שאמור לדעת, ושאינו שייך, רחמנא-ליצלן, למחנה ה"ימין" האידיאולוגי, משרתי האחים קוץ', אלא דווקא מנהיג מפלגת השמאל בגרמניה.

המהפכה האנרגטית בגרמניה תיפול על בעיית המחיר, אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא, כמובן, שלא ניתן, מבחינה טכנית-הנדסית לבנות מערכת אספקת חשמל על אנרגיה מתחדשת תזזיתית. זה לא עובד, לא אפשרי, בשום מחיר. מערכת אספקת חשמל בהיקף אדיר שאנו צריכים חייבת להיות מבוססת על מקורות יציבים, הזמינים תמיד, כמו פחם, גז או גרעין. המקורות ה"מתחדשים" יכולים, לשחק תפקיד שולי, קטן, בתוך המערכת המבוססת על מקורות יציבים. לא יותר.

יעקב

האמת על מחיר אנרגיית הרוח, פרק 4

חסידי אנרגיית הרוח מפיצים זה שנים את הסיסמה "הרוח זולה", "חשמל מהרוח יותר זול (או לפחות לא יותר יקר) מחשמל ממקורות פחמיים".  הטענה הזו מבוססת על אמונת בטן, ועל אקרובטיקה עקומה במספרים. אל תאמינו, זה לא נכון.

אבל, נניח, לרגע, שמחיר קוט"ש חשמל מהרוח אכן לא יותר גבוה ממחיר קוט"ש פחמי או גזי, האם הייתם קונים חשמל רוחני? לא, כי אלו לא שני מוצרים דומים או שווי תועלת. החשמל מפחם או גז – אתה מקבל אותו מתי שאתה צריך – לפי הדרישה שלך, חשמל רוחני אתה מקבל מתי שהרוח מועילה לנשוב, לא מתי שאתה צריך. אז שני המוצרים אינם כלל ברי השוואה. למה הדבר דומה – נניח שמציעים לך שתי מכוניות, אחת נוסעת מתי שאתה מתניע אותה, כלומר, מתי שאתה צריך, או רוצה, והשנייה נוסעת רק מתי שיש רוח. נניח שמחיר המכוניות זהה – איזו מכונית היית קונה?

חסידי הרוח מתעלמים מהבדל מהותי זה. ככה, למשל, דואג אחד מהם לעדכן אותי בנתוני מכרז חשמל מברזיל, בו התקבלו מחירים נמוכים במיוחד לחשמל רוחני – 4.6 סנט של דולר לקוט"ש.  זה אכן מחיר זול (כ 17 אג' לקוט"ש בתרגול לשקלים), נמוך מעט, אפילו, מהמחיר שמשולם ליצרני חשמל מגז, אצלנו. אינני מכיר את כול הנתונים והפרטים של המכרז בברזיל, אינני יודע איזה סובסידיות מיוחדות משלמים שם לחשמל מהרוח,  מה המחיר שם לחשמל חלופי, ואיזה עיזים נוספות יש בחוזה (כמו מנגנוני עדכון למחירים המובטחים לאורך 30 שנה).

הנה מקרה יותר קל (עם נתונים יותר מפורטים)  של מכרז לחשמל רוחני מסצ'וסטס, ארה"ב. המחיר שהתקבל הוא 8 סנט של דולר לקוט"ש, מחיר טוב שגרם לעיתון בוסטון גלוב להכריז בכותרת שמנה: "מחירי החשמל מהרוח הם תחרותיים לעומת מחירים קונבנציונליים". 

מה האמת? הנה: המחיר אכן טוב, לעומת המחירים שבהם נחתמו חוזים קודמים שהיו 18.7 ו 20.5 סנט לקוטש.  אלא שהמחיר הסיטונאי הממוצע לחשמל בניו אינגלנד, לשנת 2012, היה מתחת ל 4 סנט לקוט"ש, ככה שמחיר החשמל הרוחני הוא יותר מאשר פי שניים גבוה יותר ממחיר מקורות רגילים.

בנוסף, המחיר הזה לא כולל את כבלי התמסורת ההכרחיים כדי לחבר את חוות הרוח לרשת. מחיר החיבור הוא מעל 1.6 מיליארד דולר... את זה מצפים שישלם מישהו אחר.

בנוסף נהנה החשמל הרוחני מסובסידיה קבועה בצורת זיכוי ממס PTC  בשיעור של 2.2 סנט לקוטש. ועוד – זיכוי מס של 30% על ההשקעה בבניית תחנות הרוח – ITC . אל תטעו, "זיכוי מס" הוא שווה ערך לכסף מזומן בארה"ב – בעלות תחנות הרוח הן חברות שיש להן גם עסקים אחרים (לא קשורים לאנרגיה) שמרוויחים כסף, וזיכוי המס מהרוח הוא רווח נקי, במזומן, עבורן.

ולבסוף – צריך גיבוי, ומישהו צריך לשלם עבור זה. תחנות הרוח הקיימות בניו-אינגלנד מפיקות חשמל בערך 25% מהזמן (כאשר הרוח נושבת). אתה לא יכול להתייחס לתחנות הרוח כספקיות חשמל עצמאיות, כי, כאמור, הן מספקות רק חלק קטן מהזמן. אם אתה צריך אספקה סדירה רצופה ובטוחה, אתה זקוק למערכת שלמה שכוללת תחנות רוח ותחנות גיבוי, לזמן שאין רווח, וצריך לחשב את עלות החשמל על פי עלות המערכת כולה, כולל הגיבוי.  בנוסף, גורמת ההפעלה התזזיתית של תחנות הגיבוי לבזבוז דלק, הגדלת העלויות והגברת הפליטות.

ועוד. תחנות הרוח מקבלות חוזה מובטח ל 20 או 30 שנה, במחיר קבוע מראש. כול קוט"ש שהן  מצליחות להפיק – חייבות הרשתות לקנות ולשלם עבורו. הלוקסוס הזה נמנע מיצרנים אחרים (פחם או גז). מהם קונים את החשמל רק מתי שצריך, מתי שיש ביקוש, ובמחיר שוק תחרותי. אין להן ולא קנייה מובטחת ולא מחיר מובטח.

כאשר באים חסידי הרוח לנסות לסתור את הטענות שלעיל, כול מה שהם מצליחים לעשות הוא לזרוק ערימה של השמצות וקללות אישיות אבסורדיות ("אתה שליח השטן, של האחים קוץ'") כלפי אלה שיש להם העוז והחוצפה להצביע על המספרים הנכונים והנתונים האמתיים, ולנפץ את האשליה.

אז אל תאמינו לסיפורי בדים ירוקים. חשמל רוחני הוא ברכה לבטלה וגם יקר. זה לא עובד. מאות המיליארדים שבזבזו בעולם על תחנות הרוח הם אינדיקציה לחוסר השפיות של העולם, לא ליעילות תחנות הרוח.

יעקב

כישלון המודלים האקלימיים, חלק 5,

הנה גרף שהכין ד"ר רוי ספנסר שממחיש היטב את כישלון התחזיות של המודלים האקלימיים, כישלון שהדו"ח מס' 5 של ה IPCC, בסיכום שלו למנהלים, ניסה להעלים או להקל בערכו. הנה הגרף:

הקווים הדקים מציינים את התחזיות של 90 מודלים אקלימיים מהסט האחרון, CMIP5. ממוצע המודלים הוא הקו השחור. הקווים הירוק והכחול – מדידות אמת. כול המודלים הם "חמים" מדי. הם משקפים את הנחות היסוד (האמונה) של מפתחי המודלים, לא את המציאות.

יעקב

ההתחממות טובה לאנושות.

ההתחממות הקלה שהייתה מאז שנת 1900 עשתה רק טוב לאנושות, והשפעתה תמשיך להיות חיובית לפחות עד שנת 2080. רק אחרי זה, אם עליית הטמפרטורות תהיה 3 מעלות או יותר מעל לרמה הטרום-תעשייתית (לפי התחזיות הבלתי מבוססות של ה IPCC ), ייתכן שיגברו ההשפעות השליליות על החיוביות. זאת המסקנה של מחקר כלכלי מקיף של הכלכלן ריצ'רד טול מאונ' סוסקס באנגליה, מומחה לענייני כלכלה וסביבה.

המחקר של טול, משנת 2009, הוא פרק אחד בספר חדש בשם "כמה עלו הבעיות העולמיות" שערך ביורן לומבורג, את המחקרים המפורטים בספר ניתן לקרוא באתר "קופנהגן קונצנזוס".

פרופסור טול חישב שההתחממות הגלובאלית שהייתה הוסיפה כ 1.4% לתל"ג העולמי, והתוספת הזאת תגדל עד 2025 לכ 1.5% מהתל"ג. עבור העניים ביותר בעולם, זה ההבדל בין חיים ומוות. [יעקב: משפט אחרון זה הוא דמגוגיה ממדרגה ראשונה!].

התוצאות החיוביות של ההתחממות הן: פחות מקרי מוות הקשורים לאקלים. הרבה יותר אנשים מתים מקור מאשר מחום. פחות קור = פחות מקרי מוות. הדבר נכון בכול הארצות, הן בארצות צפון קרות והן בארצות חמימות. (גם אצלנו, בישראל, למרות האקלים החם, אנו עדים לאלפי זקנים השוכבים במסדרונות בבתי החולים הצפופים – בחורף, לא בקיץ). גם בבריטניה וגם ביוון עולה התמותה ב 18% בחורף, לעומת הקיץ. בעשור האחרון מעריכים שהיו כ 29 אלף יותר מקרי מוות לשנה, בחורף, בבריטניה. ולא רק מקרי מוות. ההוצאה לחימום, בחורף, שמהווה בעיה עבור העניים, גדולה הרבה יותר מההוצאה לקירור (מיזוג) בקיץ. קיטון בקור מאפשר חיסכון באנרגיה והוצאות בשיעור יותר גדול מהגידול בחום.

התועלת הגדולה ביותר מפליטות הפד"ח אינה ההתחממות הקלה – אלא ההשפעה הישירה של הפד"ח על הגברת גידול הצמחייה, כי הפד"ח הוא מזון (דשן) לצמחייה. מחקרים שונים מוכיחים את הגידול המוגבר, הן של צמחייה טבעית (יערות) והן של גידולים חקלאיים, והעובדה ששטחים חצי מדבריים הפכו ב 31% יותר ירוקים בשנים האחרונות, לעומת כ 3% בלבד שהפכו יותר "חומים" (פחות צמחייה).

מה עם אסונות אקלימיים או תופעות קיצוניות (בצורת, שיטפונות או סופות)? האם אין התגברות בנזקי תופעות אלו? לא, אין, אלו סתם סיפורי בדים, קובע דוח ה IPCC בכבודו ובעצמו. להד"מ. הנה ציטוטים: "לא נצפו מגמות שינוי בסופות במאה השנים האחרונות, לא מבחינת מספר הסופות ולא בעוצמתן."

האמת היא ששיעור מקרי המוות מבצורת, שיטפונות או סופות ירד ב 98% מאז .1920  הדבר לא קורה בגלל שיש פחות תופעות קיצוניות אלא בגלל שהאנושות התפתחה מבחינה כלכלית ומדעית, וישנן בידה כעת הידע והאמצעים לנקוט בצעדי התגוננות. לדוגמה: ההתראה המוקדמת וצעדי הפינוי בציקלון האחרון בהודו, לפני שבועיים, חסכו בוודאי אלפי קורבנות.

כלי התקשורת בנויים על דיווח סנסציוני, בעיקר דיווח שלילי על אסונות והם מצניעים או נמנעים לפרסם את ההתקדמות והחדשות הטובות – כי זה נורמאלי, זה לא חדש, וזה לא מוכר עיתונים. העובדה היא שהאנושות התקדמה והשתפרה הרבה מאד, בכול התחומים במאה השנים האחרונות. (כמובן, ההתחממות אל הייתה הגורם הגדול לשיפורים, אלא, במקרה הטוב, גורם מינורי).

יקשו החממיסטים: מה זה משנה? אם בכול זאת צפוי נזק מההתחממות החל מסוף המאה הזו, אנו חייבים לפעול, כבר מעכשיו, למזעור הנזק. למה לא לפעול?

למה לא? באמת...

הסיבה היא ברורה. כול ה"פעולות למזעור הנזק" (למניעת פליטות פד"ח) כבר גרמו, כבר עכשיו, נזק אדיר, בעיקר כלכלי, לאנושות. בניית תחנות רוח, פאנלים סולאריים, ביו-דלק, ושריפת עץ במקום פחם בתחנות הכוח – כול אלה מעשים שנעשו מתוך כוונה להפחית את הפליטות, השיגו הפחתה אפסית בפליטות, אבל הן גרמו הרבה נזקים. הם העלו את מחירי החשמל, דחקו אנשים עניים לעוני אנרגטי, פגעו בתעשייה, העלו את מחירי המזון (בגלל ש כ 5% מיבולי העולם משמשים לדלק במקום למזון). כפי שלומבורג חישב, מדינות אירופה עתידות להוציא, כ 167 מיליארד ליש"ט לשנה, כול שנה, עד שנת 2100, עבור מדיניות אקלימית (סובסידיות לאנרגיה מתחדשת). בריטניה עתידה להוציא 1.8 טריליארד ליש"ט במשך המאה הזו. תמורת סכום אדיר זה, תושג, אולי, מניעה של התחממות בשיעור של 0.005 מעלות – קטנה מכדי שניתן יהיה למדוד אותה. השקעה אדירה תשיג תמורה אפסית.

למה הדבר משול? לאדם בריא שממליצים לו לעבור עכשיו טיפול הקרנות נגד סרטן (טיפול מסוכן וקטלני) כדי למנוע מצב, שאולי, יחלה במחלה בעוד 20 שנה. התרופה הרבה יותר מזיקה מהמחלה שאולי תתרחש בעתיד ואולי לא, ודי ברור שהטיפול עכשיו לא תורם הרבה למניעה של המחלה בעתיד.

עד כה דיווח על מחקריו של טול  ואחרים, המצביעים על תוצאות חיוביות של ההתחממות.

הפרשנות שלי: ההתחממות שהייתה הייתה קטנה מכדי שתשפיע איזושהי השפעה של ממש, חיובית או שלילית, בעולם הממשי. כול הטענות על השפעות שהיו עד כה (לטוב או לרע) הן דיבורי סרק, המביעים את הדעה הקדומה של הכותב. האנושות התקדמה המון, במאה השנים האחרונות, מבחינת הבריאות, הרווחה ורמת החיים, בכול התחומים. כמה מההתקדמות הזו הושגה בזכות ההתחממות? מי שטוען שהוא יודע את זה מוכר לוקשים (הדבר אמור לגבי החישוב שההתחממות הוסיפה 1.4% לתל"ג העולמי). אנחנו לא יודעים. לדעתי – שינויי האקלים עד כה לא הייתה להם שום השפעה, לטובה או רעה, שניתנת למדידה או כימות.

נכון הוא שההתחממות מתונה (לו הייתה יותר ממשית ומורגשת) הייתה גורמת ליותר תוצאות חיוביות מאשר שליליות. נכון שהחממיסטים והתקשורת מדברים כול הזמן רק על אסונות, ומגזימים גוזמאות נוראיות במטרה להפחיד. נכון – התקשורת והמדענים מסתירים ולא מציינים את ההשפעות החיוביות. אבל כול זה תיאורטי. ההשפעה הממשית, לכאן או לכאן, קטנה מכדי שניתן יהיה להבחין בה ולייחס אותה בבירור לאקלים, ולא לגורמים אחרים.

אך כדאי לזכור: התחממות אינה רק רע, רק אסון, יש לה גם השפעות חיוביות.

יעקב

סכנת חושך באירופה כבר החורף.

המדיניות האנרגטית הבלתי רציונאלית של אירופה, הדוחפת אנרגיה ירוקה תזזיתית ובלתי מעשית, עלולה לגרום, כבר החורף, מחסור בחשמל וניתוקי זרם. כך מדווחת חברת הייעוץ כפ-ג'מיני Capgemini,  אשר פרסמה, יחד עם חברות אחרות, את הדוח השנתי מס' 15 לשוק האנרגיה באירופה. (הדוח בצרפתית, תקציר באנגלית באירואקטיב).

הבעיה העיקרית היא חוסר כושר ייצור חשמל בכמות מספקת. הדבר נובע משתי רפורמות סותרות שהונהגו בשנים האחרונות. הראשונה הייתה הפרטה של אמצעי הייצור (תחנות הכוח) – כעת רוכשות רשתות החלוקה הלאומיות חשמל מהיצרנים על פי מכרזים, כלומר ממי שמציע מחיר הכי זול. תחנות הכוח המופרטות מתקיימות על בסיס כלכלי – כלומר – כדי להתקיים הן חייבות לכסות הוצאותיהן ולהרוויח כסף. הרפורמה השנייה הייתה הרפורמה הירוקה, שמציבה יעדים של כמות מינימלית של אנרגיה מתחדשת (שמש ורוח  - 20% עד 2020), יחד עם עידוד עמוק של מקורות אלה על ידי תעריפי הזנה גבוהים מובטחים, ומנדטים (הטלת חובה להשתמש בכול החשמל הירוק המיוצר, בלי קשר למחיר או למכרזי האספקה הרגילים).

ככה קורה, שכאשר הרוח נושבת או השמש זורחת, חייבות הרשתות לקנות את החשמל הירוק, ומאידך, היצרנים הירוקים יכולים למכור את החשמל הירוק בשוק במחיר נמוך ואף מחיר שלילי, כי הממשלה משלימה הכנסה לתעריף המובטח. יוצא שתחנות הפחם והגז מצליחות למכור את החשמל שלהם פחות שעות בשנה. המספרים מראים שתחנות הכוח הגזיות פעלו בספרד רק 11% מהזמן בחצי הראשון של 2013, בעוד בגרמניה, לאורך כול 2012, פעלו תחנות אלה רק 21% מהזמן. איגוד יצרני החשמל מעריך שתחנה חייבת לפעול (ולמכור חשמל) לפחות 57% מהזמן כדי לכסות הוצאותיהן ולשמור על רווחיות. גורם אחר שהשפיע לרעה על תחנות הגז הוא הוזלת הפחם שהושגה הודות למעבר ארה"ב לשימוש מוגבר בגז, והיווצרות עודפי פחם בשוק.

מכון אחד מעריך שמעתה עד 2016 ייסגרו תחנות כוח גזיות בהיקף כושר ייצור של 150 GW – בכול אירופה, והן מהוות 60% מכושר הייצור המותקן. הן עומדות להיסגר בגלל חוסר כדאיות של המשך התפעול וחוסר היכולת לכסות את הוצאות התפעול הקבועות, בגלל הנתח הקטן של השוק שנותר להן. אך תחנות אלה חיוניות כדי להבטיח אספקה בעת שאין שמש ורוח, ובלעדיהן צפויים מחסור וניתוקי זרם.

במקביל שוררת התמרמרות רבה בקרב ציבור הצרכנים באירופה, נגד המחיר הגבוה של החשמל, ונגד הסובסידיות הירוקות שגורמות למחיר גבוה. לא ברור באיזו מידה יהיה אפשר להמשיך עם הסבסוד הירוק לאורך זמן, וחוסר הוודאות פוגע בנכונות של החברות לבצע השקעות גדולות בתחום בניית תחנות כוח מכול סוג שהוא. בעיה נוספת היא תשתית רשתות ההובלה של חשמל וגז. עבודות תשתית אלה דורשות השקעה גדולה ונמשכות הרבה זמן, גם בגלל תהליך הרישוי הקשה, והשגת הקרקעות הנחוצות. התשתיות הנוכחיות אינן מאפשרות חיבור יעיל של כול מקורות הייצור והרשתות באירופה, ושיפור גדול של הרשתות בלתי אפשרי בטווח הקרוב.

אירופה זקוקה להשקעה מתמדת בהקמת תחנות כוח חדשות, מכול הסוגים, כדי לענות לביקוש, ולהשלים את החסר הנוצר מהתיישנות תחנות וותיקות, והוצאה לגמלאות של תחנות פחמיות בגלל רגולציה ירוקה. אירופה זקוקה גם לתחנות הגזיות שהולכות ונסגרות – וכדי למנוע סגירתן תצטרך לשלם להן "דמי כוננות" – מספיק כסף כדי לשמור על הרווחיות, ולכסות את ההוצאות הקבועות גם ללא ייצור חשמל שוטף מספיק. "דמי כוננות" אלה הם הוצאה נוספת שתתוסף לסובסידיות הירוקות ותייקר עוד את החשמל לצרכן. קוראים לזה בביטוי המליצי "שווקי כושר ייצור בכוננות". רפורמה יסודית נחוצה בשוק החשמל באירופה, אומרים מומחי Capgemini. קצב גידול האנרגיות הירוקות חייב לקטון, ולהתאים עצמו לכושר הקליטה של התשתיות והשוק.

במצב הנוכחי יש סכנה גדולה ואמתית לביטחון האנרגטי של אירופה. תחנות הכוח הגזיות הולכות ונסגרות. מלאי הגז המצוי במאגרים הוא הנמוך ביותר בשנים האחרונות. מרווחי הביטחון באספקת החשמל הצטמצמו ביותר. אם יהיה חורף קשה, עלולה להיווצר סכנה ממשית של ניתוקי זרם.

יעקב

ה IPCC "מתקן" את העובדות.

סטיב מקאינטייר מספר לנו על "תיקון" (קרי סילוף) העובדות בדוח IPCC 5.

בטיוטה השנייה של הדו"ח, שנשלחה למבקרים לעיון וביקורת, נכלל הגרף הבא, המשווה בין תחזיות המודלים מהדו"ח הקודם, AR4, לתוצאות המדידות מאז ועד היום.

מהגרף הזה רואים בבירור שהמדידות מראות ערכים נמוכים יותר מהתחזיות, ערכים שנופלים אפילו מתחת לטווח חוסר הוודאות של המודלים. הגרף הזה מציג תמונה נכונה של המצב.

גרף זה "הועלם" (הושמט) מהגרסה האחרונה, הרשמית, של הדוח, ובמקומו הוכנס הגרף הבא, גרף ספגטי חדש.

הקווים הדקים הרבים והמבלבלים מציינים ריצות פרטניות של המודלים השונים, אבל מרווחי השגיאה, הצבועים בכתום, אפור וירוק מציינים את מרווחי השגיאה של דוחות 1, 2, ו 3, אבל מרווח השגיאה של דוח מס' 4 (האחרון לפני 5) לא צויר בגרף זה. מקאינטייר הוסיף מרווחים אלה (שהועלמו) בקווים העבים הצהובים והאדומים, כפי שהופיעו בדוח AR4. גם כאן רואים בבירור שהטמפרטורה במציאות (הקו הכחול) נופל מחוץ לתחזיות, כולל מרווח השגיאה שלהם. את הדבר הזה טשטש הIPCC על ידי שנמנע מלצייר את מרווחי השגיאה מדוח 4.

בלוגרים חממיסטים טענו שהגרף העליון, מהטיוטה, הושמט מכיוון שאינו נכון, נפלה בו שגיאה והוא לא מייצג נכון את התחזיות של AR4 ומרווח השגיאה שלהם. טענה זו לחלוטין אינה נכונה, כפי שסטיב מקאינטייר מראה. אפילו ריצ'רד בטס (מראשי המט-אופיס החממיסטי) מאשר שהגרף העליון, זה שהוצג בטיוטה השנייה והושמט מהדוח הסופי (ציור ראשון למעלה), נכון. הוא רק טוען שהגרף השני הוא יותר טוב "מבחינה מדעית".

מקאינטייר אומר  שאתה לא יכול להשיג משהו "יותר טוב מבחינה מדעית" על ידי השמטת נתונים – במקרה שלנו השמטה של מרווח חוסר הוודאות של דו"ח 4. ואם אתה משווה תוצאות אמת לתחזיות הדוחות הקודמים אתה חייב להביא את הגרף כפי שהיה בדוחות הקודמים, כלומר בדוח AR4, שזה הגרף העליון שהושמט. אתה לא יכול לעשות השוואה "יותר טובה" על ידי זה שאתה מחליף את הגרף שהיה בדוח 4 בגרף חדש שלא היה בדוח 4.  בנוסף – גרף הספגטי שהוצג לא הופיע בספרות המקצועית, שעליה היה אמור ה IPCC להסתמך. הם המציאו אותו לצורך דוח 5. יש לציין גם שאיש מבין המבקרים החיצוניים של הטיוטות של דוח 5 לא טען שהגרף שבטיוטה אינו נכון, ולא דרש להוציאו מהדוח. המעשה נעשה ברגע האחרון, על ידי עורכי הדוח, ללא כול ביקורת ואישור מצד מבקרים חיצוניים. זה בלתי תקין בעליל לשנות את הדוח, אחרי ש 3 טיוטות שלו עברו ביקורת מקיפה ואישור של כול הגורמים, בייחוד נוכח העובדה שלא הייתה שגיאה בטיוטה (בניגוד לטענות).

היתרון הגדול (מבחינת ה IPCC (   של הציור שנכלל (התחתון) הוא שהוא מטשטש את העובדה שהטמפרטורות מחוץ לטווח התחזיות.

ידוע שבעבר ה IPCC ביצע את הטריק של "העלם את הירידה" בשחזור הטמפרטורות של בריפא. הוא עשה זאת (כפי שהתגלה בקליימטגייט) כדי לא לפגוע במסר ההפחדה הקדוש, ולא לתת נשק בידי הספקנים.

בדוח החדש ממשיך ה IPCC עם הטריקים שלו, הפעם "העלם את הגרף", והכול בשם המטרה הקדושה של ההפחדה האקלימית, שהיא היעוד והשליחות הרשמית של ה IPCC.

יעקב

עוד על "תיקון העובדות" – בפוסט הזה, והזה, של ד"ר קורי, ושם יש קישוריות נוספות להרבה דיונים בנושא.

מדיניות אנרגיה ירוקה בלתי שפויה, פרק 5.

קריסטופר בוקר כותב על הבט נוסף של מדיניות האנרגיה הבלתי מציאותית של ממשלת בריטניה. מאחר והבריטים בכול זאת לא אוהבים לשבת בחושך ולסבול מניתוקי זרם, נוקטת חברת הרשת הלאומית, הממשלתית, National Grid בצעדי חירום.

היא הוציאה חוזים לאספקה והקמה של חוות של דיזל-גנראטורים דוגמת זו שבצילום. אלפי גנראטורים עומדים הכן, באתרים רבים כמו זה בתמונה. הם מחוברים בצורה ממוחשבת לרשת וניתנים להפעלה מיידית ממרכזי הבקרה של חברת החשמל, כדי למנוע ניתוק זרם במקרה של מחסור בחשמל. הם מיועדים, כמובן, לשמש גיבוי לתחנות הרוח התזזיתיות. חברת רשת החשמל משלמת כסף כבד לבעלים ולמפעילים של החוות האלה, כדי שהגנראטורים יהיו בכוננות, מתוחזקים ומתודלקים כול הזמן. כסף זה נוסף לכסף הכבד שמשלמים לבעלי תחנות רוח, באמצעות תעריף הזנה גבוה ומובטח ל 20-30 שנה. באותו זמן בריטניה סוגרת תחנות כוח פחמיות, בגלל צווים ירוקים של האיחוד האירופי.

יש לחוות אלה, כמו לכול תכנית ממשלתית, שם גדול: "רזרבה תפעולית לטווח קצר". כעת כבר יש כושר ייצור מותקן בנפח 3.5GW של רזרבות כאלה, והתכנית תורחב לעתיד לכושר של 8 GW.

מיותר לציין שהדיזל-גנראטור שורף את הדלק הכי יקר שיש (סולר), בצורה הכי פחות יעילה (כמות אנרגיה המופקת ליחידת דלק), פולט הכי הרבה פד"ח, אבל מה שהכי חמור – פולט הכי הרבה מזהמים אחרים, כי אין לו אמצעי סינון וטיהור פליטות שיש בתחנות כוח רגילות.

עצה לאזרחי בריטניה: תחזיקו גנראטור חרום בבתיכם, ליתר ביטחון, (כאילו שמישהו זקוק לעצות ממני...) ואל תסמכו על ממשלתכם.

בינתיים מדווח הטיים שתחנות הרוח ייצרו הכנסה של 2 מיליארד ליש"ט עבור בעליהן, מתוך זה 900 מיליון ממכירת חשמל לרשת ו 1.1 מיליארד מסובסידיות.

יעקב