28 בספטמבר 2012

תחיית הפחם באירופה


באירופה החלו לבנות במרץ תחנות כוח פחמיות חדשות. על פי הפרויקטים שבדרך ייכנסו לשימוש, עד 2015, תחנות כוח פחמיות חדשות בהספק כולל מעל 10 GW . (בערך כושר הייצור הכולל של ישראל). באותו זמן ייסגרו תחנות כוח פחמיות ישנות בהספק של 3.5 GW. השימוש בפחם נמצא בעלייה לא רק בהודו וסין, אלא גם באירופה, בייחוד בגרמניה ה"ירוקה" ובאנגליה.

התחנות החדשות נועדו להבטיח אספקת חשמל סדירה, עם הסגירה ההדרגתית של תחנות גרעיניות ותחנות ישנות שהתבלו. באותו זמן ייכנסו לפעולה באירופה רק כ 1.5GW  תחנות כוח גזיות. התחנות הגזיות פולטות הרבה פחות מזהמים, וגם לפחות 25% פחות פד"ח. בארה"ב ישנה מגמה מואצת למעבר מפחם לגז, שגם הביאה עד כה לירידה משמעותית הפליטות הפד"ח בארה"ב. אז למה בונים באירופה תחנות פחמיות ולא גז?
כי פחם יש להם, והוא זול, וגז אין להם, והוא יקר. וגם – באירופה עדיין לא החלו לנצל את הרזרבות הגדולות של גז באבן ציפחה, הניתן להפקה בשיטת הפראקינג. מדינות אירופה, בהשפעם הירוקים, אסרו על שימוש בפראקינג. התוצאה הישירה של איסור "ירוק ומתקדם" זה – יותר פחם ויותר זיהום.

באירופה הנהיגו עוד בסביבות השנה 2005 מכסות פחם סחירות, ותחנות הכוח חייבות לרכוש מכסות פחם. מסתבר שמכסות הפחם זולות ולמרות העלות שלהן הפחם עדיין יותר זול בהרבה מהגז, באירופה. תכנית המכסות הסחירות באירופה מוכיחה עוד פעם שמכסות זה דבר בלתי אפשרי, שלא עובד, ולא תורם כלום להורדת הפילטות, וההנחה שניתן להוריד את הפליטות באמצעות מכסות סחירות היא אשלייה.

בארה"ב פרסמה הסוכנות להגנת הסביבה EPA טיוטת תקנות שמשמעותן המעשית – איסור בנייה של תחנות פחם חדשות. אבל, בארה"ב אין צורך בתקנות אלה. הגז בארה"ב זול, בזכות הפראקינג, ומחירו בסיבות 3 דולר, בעוד שבאירופה (המייבאת חלק גדול מהגז מרוסיה) המחיר הוא 13.5 דולר. בארה"ב יש מעבר מואץ לתחנות כוח גזיות, בגלל המחיר הזול. האירוניה הגדולה היא, שמכרות הפחם בארה"ב, שראו את הביקוש בתוך ארה"ב יורד, החלו לייצא פחם לאירופה הרעבה...

ומה עם אנרגיה מתחדשת, זו שאמורה הייתה להחליף את התחנות הגרעיניות בגרמניה? שלומה טוב. אירגון תחנות הרוח מתגאה שכושר הייצור המותקן של טורבינות רוח באירופה מגיע כבר ל 100 GW, בגרמניה לבד יש 23 אלף טורבינות רוח. אבל כול זה לא רלוונטי. כאשר צריך חשמל, צריך פחם (או גז). הרוח נושבת לפעמים, ולפעמים לא. לא חשוב כמה טורבינות רוח תתקין, אתה צריך תמיד שיהיה לך כושר ייצור אמין (פחמי) זמין, לספק את כול הצריכה. תחנות הרוח אין בהן שום תועלת.

כאשר התנהל לפני כ 3 שנים, הוויכוח הגדול על תחנת הכוח הפחמית באשקלון הילכו עלינו אימים ה"ירוקים" ואמרו שבכול העולם יורדים מפחם, ועוד מעט יטילו עלינו קנסות. שטויות במיץ. כול העולם בונה במרץ תחנות פחמיות כי אנשים מסרבים לשבת בחושך. (בשבילנו, בעלי הגז הכחול-לבן, כמו בשביל ארה"ב, הגז יותר כדאי מהפחם, יחד עם זאת גם הפחם נחוץ, ולא צריכים להיות תלויים במקור אחד בלבד).
עלול להיווצר רושם שאני מאוהב בפחם, או שאני מקבל כסף מחברות הפחם, ולא היא. אני רק מציין מצב עובדתי, אני רק מראה עד כמה החלומות הירוקים אינם מציאותיים.

יעקב


26 בספטמבר 2012

הדיבייט בין אפשטיין למק'קיבון

כתבנו בעבר על מאמר ההפחדה הפופולרי של מק'קיבון "המתמטיקה המפחידה של ההתחממות הגלובליתהאקטיביסט אנטי-תעשייתי מק'קיבון המוצג לנו בדרך כלל כ"מומחה" לנושאי אקלים מעל דפי העיתונות המהללת. 

מק'קיבון הקים את הארגון האקטיביסטי "350" שמטרתו להילחם בהתחממות הגלובלית על ידי הפחתת פליטות הפד"ח האנושי (ודיכוי התעשייה) על פי הגדרות אותם קבע ד"ר הנסן. 

ב-7 באוגוסט השנה סיפרנו כיצד איתגר אלכס אפשטיין את מק'קיבון לדיבייט בעקבות מאמרו שעורר התרגשות רבה (וצוטט גם בישראל) וכתבנו על הביקורת חריפה מצד אפשטיין ועמיתיו במרכז לקדמה תעשייתית (CIP ). ובכן העימות, כך נראה, עומד להתקיים בתאריך ה-5 בנובמבר באוניברסיטת דיוק. מבצע גיוס התרומות למימון האירוע יצא לדרך כאן.  התורמים מסכום של 35 דולר ומעלה יזכו לקישור להורדת צילום הוידאו של העימות.

בדברי ההקדמה כותב אפשטיין על מלחמתו של ביל מק'קיבן נגד הדלקים הפוסיליים, תעשייה אותה מק'קיבן מכנה "אוייב הציבור מספר 1". והוא טועה. אומר אפשטיין:

If McKibben’s new movement to turn the American public against fossil fuels is successful, it would be a death-blow to our already-teetering economy. And to environmental health around the world.

 "אם תצליח תנועתו החדשה של מק'קיבן להסיט את הציבור באמריקה נגד הדלקים הפוסיליים, תהיה זאת מכת מוות לכלכלתנו המקרטעת זה מכבר, ולבריאות הסביבה בכל העולם."

הבלוג הירוק יעקוב אחרי העימות המעניין וידווח, אתם מוזמנים לתרום לעימות בקישור מעל ולבלוג הירוק בקישור תרומות בעמודה מימין לפוסט. למידע נוסף אודות אלכס אפשטיין והמרכז לקדמה תעשיתית (CIP ) כאן.

בועז

עידכון: ראו וידאו שהפיק אפשטיין לקראת העימות:


25 בספטמבר 2012

טויוטה יורדת ממכוניות חשמליות.


טויוטה הודיעה כעת על ביטול תכניותיה לייצור המוני של מכונית המיני החשמלית שלה, eQ . טויוטה הכריזה בשנת 2010 שהיא מתחילה בייצור סדרתי של המכונית הכול-חשמלית (ללא מנוע בנזין) שהיא פיתחה, ותכננה למכור אלפים אחדים ממנה, לפחות, החל משנת 2012. כעת היא הודיעה שתמכור כ 100 מכוניות כאלה, ולא תייצר יותר.

טאקשי אוצ'יאמדה, סגן נשיא החברה, והעומד מאחרוי פיתוח המכונית ההיברידית המוצלחת של טויוטה, פריוס, אמר לכתבים: "עברו שנתיים, והקשיים רבים. היכולות הנוכחיות של מכוניות חשמליות אינן עונות לצרכי הצרכנים מבחינת טווח נסיעה, המחיר וזמן הטעינה".

כעת נשארה טויוטה עם מיזם יחיד של מכונית חשמלית, הג'יפ RAV4 שהוא מפתחת יחד עם טסלה. היא מצפה למכור 2600 ג'יפים במשך 3 שנים. לשם השוואה: מכונית הבנזין הנמכרת ביותר שלה היא הקמרי, היא מכרה 37 אלף יחידות כאלה בארה"ב בחודש אוגוסט האחרון. המכירות של הפריוס ההיברידי, הנטען, נמוכות גם כן – היא תכננה למכור 35-40 אלף מכוניות כאלה ביפאן, ב 2012, ומכרה עד כה רק 8400 – 20% בלבד מהמתוכנן. הפריוס הנטען מאפשר לנסוע על חשמל כ 20 ק"מ לפני שנכנס לפעולה מנוע הבנזין.

חברת ניסאן הצליחה למכור כ 38 אלף מכוניות חשמליות ליף, מאז שיצאה לשוק בסוף 2010. היעד שהציב הנשיא אובמה – מיליון מכוניות חשמליות על הכבישים עד 2015, מנותק מהמציאות.

אני שואל שאלה הפשוטה: הם לא ידעו מראש שזה המצב? הם לא קראו את הבלוג שלנו? כול מי שעיניים בראשו ויודע לעשות 1+1 הבין לפני ארבע-חמש שנים את מה שטאקשי אמר כעת. אז בשביל מה שרפו טויוטה ואחרים מיליארדים בייצור (להבדיל ממחקר ופיתוח) מוצר שאין בו הגיון?

יעקב

24 בספטמבר 2012

המכוניות החשמליות לא מצמצמות את צריכת הבנזין.


את הקביעה הזו קובעת וועדת התקציבים של הקונגרס (CBO) בארה"ב. המדיניות הפדראלית לסבסוד מכוניות חשמליות תעלה למדינה 7.5 מיליארד דולר עד 2019, ותשיג אפס צמצום בצריכת הדלק אומר הדו"ח של ה CBO. כרבע מההוצאה היא על סובסידיה ישירה לרוכשי מכוניות חשמליות, בשיעור 7,500 דולר לכול מכונית – ל 200 אלף המכוניות הראשונות של כול יצרן. (הרבה מים יעברו בירדן עד שזה יקרה...).
שאר ההוצאה היא על סובסידיות והלוואות "תמרוץ" ישירות ליצרני המצברים והמכוניות החשמליות. תכנית התמרוץ למכוניות חשמליות החלה כבר ב 2007, לפני המשבר, תחת הנשיא בוש.

הייצור של מכוניות חשמליות ומכוניות כלאיים (היברידיות) נטענות הוא חלק מהפעולות של חברות המכוניות לצורך עמידה בדרישות חסכון בבנזין שמתחייבות מחוקי הקונגרס. חוקים אלה מחייבים שב 2025 ה CAFÉ (צריכת הדלק הממוצעת של כול המכוניות שחברה מסוימת מוכרת) – חייב לעמוד על כ 39 מייל לגלון באופן מעשי (17 ק"מ לליטר). (כולל טנדרים וג'יפים).

ה CBO קובע שככול שיימכרו יותר מכוניות חשמליות (המוריד את ממוצע צריכת הדלק) יאפשר הדבר במקביל מכירה של יותר מכוניות גדולות – שהן המכוניות המניבות רווחים לחברות. שורה תחתונה היא שמה שייחסך במכוניות חשמליות יבוזבז במכוניות האחרות. הסיכום:
As a result, tax credits will have "little or no impact on the total gasoline use and greenhouse gas emissions of the nation's vehicle fleet over the next several years."


הסובסידיות תהיה להן השפעה מזערית או אפסית על צריכת הדלק הכללית ופליטות הפד"ח מצי הרכב, לאורן השנים הבאות.

זהו דו"ח מקל. המצב האמיתי יותר גרוע, כי אפילו לו נוצר חיסכון בבנזין אין פירושו שהיה חיסכון בפליטות, כי צריך לקחת בחשבון את הפליטות של ייצור החשמל להזנת מכוניות חשמליות.

אבל כול זה משחק בנדמה לי. אין סיכוי שימכרו מספר משמעותי של מכוניות חשמליות כול עוד המחירים שלהן פי שניים ויותר ממכונית בנזין שהינה יותר אמינה ובעלת טווח יותר גדול.

יעקב 

22 בספטמבר 2012


היכן יחיו מיליארדי בני אדם נוספים בעתיד?

ציטוט: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו... אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי ".

מלינדה גייטס מבקשת לעשות לתכנון המשפחה מה שעשה אל גור בנושא ההתחממות הגלובלית.  כך מדווח ה"גיסט".  "מטרתי היא להחזיר את הנושא לאג'נדה הגלובלית" אומרת גייטס.
תכנון המשפחה, כמו כל סוג של תכנון סובל במיוחד במדינות העניות. כך בתחום הזיהום הסביבתי, הביטחון התזונתי, הביטחון האנרגטי ועוד. תושבי הארצות העניות ביותר בהן אין האוכלוסיה מסוגלת לנהל מאום מעבר לקיום ושרידות קצרת טווח, הן אלו הסובלים גם מחוסר בקרה על תכנון המשפחה. (ראו את הרצאת מלינדה גייטס כאן).

יש סיבות טובות וחשובות רבות להיות עשירים, משגשגים, בריאים ולהיות מסוגלים לתכנן את החיים המשפחתיים ולשמור על סביבה בריאה. אך רצוי שהכוונות הטובות לא יגרמו לנו להתעלם מהסיבות לכך שרוב האנושות חיה כיום בסביבה בריאה ובטוחה יותר מאי פעם בהיסטוריה. האנושות נהנית מאיכות ואריכות חיים ללא תקדים וחשוב ללמוד מה הוביל למצב זה אם רוצים לעזור לעניי העולם.

בראש ובראשונה נובע הדבר מן השגשוג שהביאה המהפכה התעשייתית והמדעית של המאה ה-19, המהפכה שלא היתה אפשרית ללא זכויות קניין וחופש כלכלי ואישי הנמשך עד היום (למרות המכשולים הרבים). יחד עם זאת שהנתונים הללו כה ברורים נוטים הוגים רבים להתעלם מהם ועוסקים בעיקר בנבואות שחורות המתארות את "נזקי" המהפכה התעשייתית והטכנולוגיה - בכך הם כורתים את הענף עליו ניתן להצמיח את הפתרונות.


תרשים: גרף המציג את אוכלוסיית העולם משנת 10,000 לפני הספירה עד לשנת 2000, המדגים את הצמיחה העצומה שהתאפשרה בעקבות המהפכה התעשייתית. מקור: ויקיפדיה.


אחת הסיבות לתכנון המשפחה אותה מקדמים "מודאגי הסביבה" היא הסכנה לכאורה של "טביעת הרגל" האנושית והשפעתה הסביבתית המזיקה. טיעון זה חזר ועלה גם בעת הדיון שערכתי עם נציג התנועה הירוקה ב-3 ביוני השנה.  בהמשך למסורת המלתוסיאנית המבוססת על החיבור אודות האוכלוסיה שכתב מלתוס בשנת 1798, אנו שומעים טיעונים כאלו משלל כותבים וחוקרים.

בשנת 1968 כתב אחד מנביאי הזעם הירוקים, פול ארליך, בספרו "פצצת האוכלוסיה" כי אוכלוסיית העולם עומדת להינגף ברעב ומחלות בעקובת הגידול שיצא מכלל שליטה. על פי דו"ח שהוכן בשנת 1994 על ידי פרופ' דיויד פימנטל, פרופ' לאקולוגיה חקלאית באונ' קורנל בשיתוף עם חוקר במכון המחקר הלאומי למזון ותזונה ברומא על מנת להשיג קיימות כלכלית ולהמנע מאסון על אוכלוסיית ארה"ב לקטון בשליש. ואלו רק דגימות מעטות מריבוי הספרות החוזה עתיד קודר לאנושות כתוצאה מריבוי אוכלוסין, ראו כאן.

ההיסטריה בהיסטוריה


Tertullian (c. 160 – c. 225 AD)
מקור ויקיפדיה

החרדה מפני "התפוצצות" אוכלוסיה הינה חרדה היסטורית מוכרת, היא עלתה לדיון ציבורי לראשונה במאה השנייה לספירה כאשר כאשר אוכלוסיית העולם הוערכה בכ-190 מיליון איש  (כ-4% מאוכלוסיית העולם כיום).

הציטוט בו נפתח הפוסט: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו...  אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי "... איננו ציטוט מודרני. זה הוא ציטוט היסטורי מכתביו של טרטוליאן איש קרתגו בן המאה השנייה לספירה. קיימים אף איזכורים קודמים לו של חרדה זאת שאופיינית לאוכלוסיות שהושפעו מאד ממשברים של בצורת ורעב.

מה בעצם הופך את החרדה אותה העלה ההוגה מקרטגו לכל כך מנותקת מהמציאות כיום? ברור לכל בר דעת כי אין שום מניעה לקיים את כמות האוכלוסיה שכה הדאיגה את טרטוליאן מקרטגו או את מלתוס, בן המאה ה-18 כיום. הטכנולוגיה והידע שנצברו במאות השנים האחרונות משנים למעשה את כללי המשחק, אנו לא צריכים בהכרח להידרש לפרוייקטים עתידניים כמו "Sea Steading " המציע לבנות קולוניות על פני הים על מנת לגבש צורות חיים חופשיות מבחינה פוליטית וכלכלית. כבר כיום מסוגלת התרבות האנושית לתמוך בערים מאוכלסות בצפיפות שהיתה נתפסת על ידי אנשי קרטגו בני המאה השניה או תושבי לונדון של המאה ה-18 כמדע בידיוני.

למשל, העיר ניו יורק מקיימת אוכלוסייה בצפיפות שהיתה מאפשרת לדחוס את כל 7 מיליארד תושבי העולם לשטח של כ-649 אלף קמ"ר ולאכלס את כולם במדינה אחת בסדר גודל של טקסס. כמובן שיש להוסיף על כך את כל השטחים והמשאבים הנדרשים על מנת לספק אנרגיה, מים, מזון וכו' למדינת "טקסס החדשה" הזאת אולם הדבר אפשרי ועוזר לגבש אמות מידה ופרופורציות. כל זאת עוד בטרם החלה האנושות ליישב את שטחי הים והפלנטות הקרובות. 

טים דה שנט, באתר "במייל מרובע" מציג אינפוגרפיה של משמעות הריכוז של אוכלוסיית העולם על שטח בצפיפות בה חיים בערים שונות בעולם.


המפתח לפתרון בעיות העולם השלישי ושל האנושות בכלל נמצא לפנינו, ראינו אותו בפעולה במהלך המאות האחרונות. וביסודו הידע והיצירה האנושית המסוגלים לפרוץ בהינתן מסגרת אינלקטואלית ופוליטית מתאימה. אמצעי מניעה ותרומות אותם מציעה הקרן של ביל ומלינדה גייטס הם אולי פתרון טלאים זמני המפחית במעט את הסבל, אך מה שזקוקים לו עניי העולם הוא את החופש הפוליטי וכלכלי ליצור ולשגשג.

בועז


אין עתיד למכונית החשמלית



מאמר של "רויטרס" מספר ש GM (ג'נרל מוטורס) מפסידה עד 49 אלף דולר על כול מכונית שבי-וולט שהיא מוכרת. בוב לוץ, לשעבר מהנדס ראשי ב GM טוען לא נכון, הם מפסידים פחות... בכול אופן – GM השקיעה כ 1.2 מיליארד דולר בפיתוח הוולט, ואין סיכוי שתרוויח מספיק לכיסוי ההשקעה. ההשקעה הניבה הרבה יחסי ציבור ופרסום עצמי [וגם תמיכה ממשלתית], אבל לא רווח כלכלי.

הוולט (ומכוניות חשמליות אחרות) לא נמכרת, רק כ 13500 מכוניות נמכרו עד כה, לעומת תכנון של 40,000 לשנה זו. הוולט יקרה, מחירה 40 אלף דולר (בהשוואה למחיר של פחות מ 20 אלף לשבי-קרוז – מכונית הבנזין המקבילה). גם סובסידיה של 7.500 דולר + שממשלת ארה"ב נותנת לכול רוכש אינה ממתיקה מספיק את הגלולה. שבי החלה להציע את הוולט בליסינג, במחיר הפסד, כדי להיפטר מהמלאים הבלתי מכורים.

 הבעיה העיקרית היא הבטרייה. היא יקרה מדי (אולי 6000 דולר עלות), מכילה פחות מדי חשמל (מאפשרת רק טווח נסיעה מוגבל), ולוקחת הרבה זמן (שעות) בטעינה. חסידי המכונית החשמלית תלו תקוות בירידת מחיר הבטריות ושיפור תכונותיהן. אבל מסתבר שהטכנולוגיה של בטריות לי-יון היא "בוגרת" – כלומר לא הולכת להשתפר עוד בקרוב. מדענים מחפשים בקדחתנות בטריות מסוג אחר (כימיה אחרת) שיכילו יותר חשמל במחיר יותר זול, אבל, כפי שהתברר בכנס חוקרים שהוקדש לנושא, יש הרבה מחקרים אבל שום פתרון מעשי באופק, ואיש אינו יודע אם ומתי תהיה פריצת דרך מדעית-טכנולוגית. אנשים קפצו על עגלת המכונית החשמלית לפני שהיה פתרון לבעיית היסוד של הבטרייה.

המכוניות החשמליות הן צעצוע לאנשים עשירים (מכונית שלישית או רביעית שלהם) "מצילי כדור הארץ" וחובבי טכנולוגיה בכול מחיר. לדייב כהן חסרה המילה בעברית המתאימה: דאווין. הוא מסכם במילים כדרבנות:
 Those of us who have followed these issues over the last decade have been subjected to a constant of barrage of techno-optimistic (and political) nonsense which flies in the face of Reality. We might just say same as it ever was and move on, and that's what I'm going to do today. Electric cars have no future, and even if they did, it's a case of too little, too late.

למכוניות חשמליות אין עתיד.

[דייב כהן לא מזכיר בעיה חשובה אחרת: לו כן היו מכוניות חשמליות – מאיפה היו לוקחים חשמל עבורן?].


תוספת:
גם יצרניות אחרות של מכוניות חשמליות לא ממריאות. טסלה, שמכרה אולי 2000 ממכויות הספורט (החשמליות) היוקרתיות שלה, במחיר 110 אלף דולר האחת, לפני שסגרה את קו הייצור שלהן, מקווה כעת למכור אולי 5000 מהדגם היותר "עממי", דגם S, במחיר 57 אלף דולר "בלבד" בשנה זו. אלון מוסק, הבעלים של טסלה, צופה שיהיו אולי מיליון מכוניות חשמליות על הכביש תוך 6-8 שנים. אולי, אבל לא במחירים האלה...  
חברת פיסקר, שמייצרת מכנית חשמלית בשם קרמה, המוצעת ב 103 אלף דולר, סובלת מצרות – היא נאלצה להחזיר את כל המכוניות שמכרה לתיקון כדי למנוע דליקות בבטריות. מזל שהיא לא מכרה ממש הרבה...
שתי החברות, טסלה ופיסקר, קיבלו, כול אחת, הלוואת "תימרוץ" ממשלתית בגובה של כ 500 מיליון דולר. אכן, סוסים מתים זקוקים להרבה תימרוץ...

יעקב


21 בספטמבר 2012

אין סובסידיות – אין רוח

תעשיית הרוח בארה"ב בצרות (הכוונה לטורבינות הרוח לייצור חשמל). מפעלים נסגרים על ימין ושמאל, עובדים מפוטרים, בחודשים האחרונים פוטרו כ 1700 עובדים.
בשנות השיא, 2008-9 עבדו בענף כ 85000 עובדים בארה"ב, מאז צומצמו כ 10 אלפים מהם. בעיה אחת היא עודף כושר ייצור, בעיה אחרת היא תחרות מיצרנים סיניים (שגם להם עודף כושר ייצור). ביולי הטילה ארה"ב מכסי מגן על מוצרי רוח מסין (כמו גם על פאנלים סולאריים).

אבל, הבעיה העיקרית היא החשש מאיבוד הסובסידיות. הממשל הפדראלי נותן סובסידיה (הנחת מס – tax credit ) של 2.2 סנט על כול קילווט חשמל מיוצר על ידי תחנות רוח (בין אם הוא נחוץ ובין אם לאו). לשם השוואה: מחיר החשמל הממוצע, לצרכן, בארה"ב הוא כ 10 סנט לקילווט. הסובסידיה הזו "עולה" כ 1 מיליארד דולר בשנה. היא נקבעה בחוק, שעומד כעת לפוג ב 31 בדצמבר. השנה לא נוטה הקונגרס לחדש את הסובסידיה, הטענה היא שזו כבר לא "תעשיית ינוקא", שהתעשייה צריכה להסתדר בלי הסובסידיה, ולא ניתן לבנות תעשייה על בסיס סובסידיות לנצח – זה לא "בר קיימא". 

בהיעדר סובסידיה נמנעים משקיעים מלבנות תחנות רוח חדשות.

מלבד הסובסידיה הישירה הזו, מקבלות תחנות הרוח עוד שורה ארוכה של "עידודים" ממשלתיים כמו מאנדטים המצווים על חברות החשמל לרכוש אנרגיה "מתחדשת", הלוואת ומענקים ממשלתיים מקרנות ה"תימרוץ", ועידודים למיניהם ברמה של המדינות והרשויות (למשל קרקע חינם, פטור מעמידה בתקני שמירת הסביבה ועוד). יש לציין שמספר הטורבינות בארה"ב יותר קטן מזה שבאירופה, כי באירופה שורר משטר סיבסוד כבד מאד – בצורת תעריפי הזנה feed-in tariffs המבטיחים למפעילי טורבינות מחיר גבוה (מעל מחיר השוק לצרכן) לכול קוט"ש מיוצר, למשך 20 או 25 שנה. גם באירופה מתחילים הירהורי חרטה, בספרד ביטלו לחלוטין סובסידיות חדשות, בגלל שאין כסף, וגם באנגליה מדברים על צימצום הסובסידיות.

כמו שכתבתי מספר פעמים, תחנות הרוח לא מביאות שום תועלת, בגלל האופי התזזיתי (intermittent ) של הרוח. הם גם לא מאפשרות צימצום של פליטות, כפי שבדיקת הנתונים מוכיחה. נקווה שאכן חוק הסובסידיות לא יחודש והנזק של מפלצות הרוח יפסק.
יעקב 

המסת הקרח הצפוני הסתיימה*.

הכותרת מתייחסת להמסה העונתית לשנה זו, שהסתיימה בימים אלה. הקרח הגיע להיקף הקטן ביותר מאז תחילת מדידות הלוויין ב 1979, כאשר השטח המכוסה יותר מ 15% בקרח הוא כ 3.41 מיליון קמ"ר. זהו שיא (שלילי) כאמור, כאשר השיא הקודם היה בשנת 2007 בשיעור 4.17 מיליון קמ"ר. הממוצע של השנים 1979-2000 היה כ 6 מיליון קמ"ר. כעת החלה הקפיאה של החורף, והיקף הקרח חוזר לעלות בהדרגה.

extent map
time series

מה המשמעות של זה ? מה תהיה ההשפעה? כמובן, החממיסטים אומרים ש"המצב גרוע מאשר חשבנו", ואסונות נוראיים יתרחשו.

“The scientific community realizes that we have a planetary emergency,” Dr. Hansen said.  

אבל הוא אומר אותו דבר כבר יותר מ 20 שנה, לא חשוב מה קורה בחוץ. זה לא אומר שהוא לא צודק, זה רק אומר שהוא, ואף אחד אחר לא ממש יודעים.
אנשים אחרים אומרים שלא ברור מה יתרחש, אם בכלל יתרחש משהו שלילי.

אני רוצה להתעכב כרגע רק על נקודה אחת – האלבדו – או מקדם החזרת הקרינה. החממיסטים אומרים שהיעלמות הקרח הצפוני (בקיץ) תגרום להגדלת השטח הכהה (מים) והקטנת השטח הבהיר-בוהק (קרח), המחזיר קרינה מהשמש. כתוצאה מכך תיספג יותר קרינה ותיגרם התחממות נוספת.
זאת ספקולציה, לא חישוב כמותי מבוסס. אחרים אומרים שקרינת השמש באזורי הקוטב, בשלהי הקיץ היא במילא נמוכה, והשינוי הזה באלבדו לא ישפיע הרבה מבחינה כמותית.
ד"ר קורי פרסמה מחקר לפני שנה שטוען ששטח מים חופשי גדול בקוטב גורם לעליית הלחות באוויר, ולכן לשלגים כבדים בכדור הארץ הצפוני, בחורף, כפי שהיה בשנים האחרונות. גידול שטח השלג גורם לגידול באלבדו – כלומר להחזרת קרינה רבה יותר לחלל, כלומר – להתקררות. ייתכן בהחלט שהאפקט הזה (האלבדו של השלגים) גדול יותר מקיטון באלבדו באוקיינוס הארקטי, השרוי במילא ברובו בחושך במשך 6 חודשי החורף.
ד"ר קורי ואחרים אומרים שיש אינדיקציות ששטח הקרח היה נמוך גם בשנות ה 1930, שהמצב היום אינו חסר תקדים, ושהיקף הקרח מושפע ממחזורי אקלים טבעיים, שלאו דווקא קשורים בבני אדם ופליטות פד"ח.
אני אכתוב עוד קטע על המסת הקרח הצפוני בהמשך.

דרך אגב: היקף הקרח הימי, הדרומי – מסביב ליבשת אנטרקטיקה הגיע לשיאים חסרי תקדים בשנה זו, והוא גבוה במידה ניכרת מהממוצע הרב שנתי. זה מלמד שייתכן והמסת הקרח היא תופעה מקומית בקוטב הצפוני.
יעקב

* הכותרת היא תרגיל בהמצאת כותרות מגמתיות והעברת מסרים. האתרים החממיסטים שמים כמובן כותרות הפוכות, בנוסח: "המסה חסרת תקדים של קרח צפוני, אסונות נוראיים בדרך".


18 בספטמבר 2012

תחליפי נפט: הגז.


ראש ממשלתנו והקנדל שלו מייחסים חשיבות איסטרטגית עליונה למציאת תחליפי נפט. לכן הם הקימו מנהלה של פקידי ממשלה למטרה קדושה זו, והקציבו לכך 1.3  מיליארד שקל (על פני 10 שנים), כסף ממשלתי (שלי ושלך). הם כנראה מאמינים שאם יש בעיה, שפיכת כסף ממשלתי תפתור אותה. מעניין למה הם לא הקימו מנהלת ממשלתית למלחמה בסרטן... אם הממשלה יכולה לפתור כול בעיה ?

כול העולם מחפש תחליפי נפט בקדחתנות לפחות מאז 1973, בעת שהיה משבר הנפט הגדול הראשון בעולם. כול העולם – זה כולל את ממשלת ארה"ב, עם הכיסים העמוקים שלה. בינתיים, 40 שנה יותר מאוחר, ואחרי מאות מיליארדי דולרים מבוזבזים לריק, עדיין 99% מהתחבורה נוסעת על בנפט. למזלנו, אין מחסור בנפט, ובעיית התחליפים לא כול כך דחופה. ההיסטריה של ראש הממשלה לא כול כך מובנת.

חוץ מזה – התחליף לנפט כבר קיים, לא צריך לחפש הרבה – זה הגז. הגז זול מהנפט, זול בכ 50% בערך, וייתכן שיותר. הגז זמין – אצלנו יש רזרבות של גז ל 50-100 שנה. הרזרבות הגדולות שלנו יבטיחו מחיר נמוך לגז הישראלי, בארץ. הגז הכחול-לבן גם משחרר אותנו מתלות בנפט ערבי. הגז זמין בארה"ב, בזכות טכנולוגיית הפראקינג, והוא זול מאד גם שם. הוא גם יחסית נקי – מכוניות על גז פולטות 23% פחות פד"ח ו 90% פחות מזהמים אחרים – לעומת הבנזין. הטכנולוגיה של מכוניות שנוסעות על גז ידועה, קיימת, ובשלה, כבר נמצאת בשימוש, אפילו אצלנו בארץ.

בארה"ב וקנדה החלו להסב משאיות ארוכות טווח לשימוש בגז. באיטליה – 11.6% מהמכוניות שנמכרו השנה מונעות בגז. ברוסיה ובהודו יש מליוני מכוניות על גז. ניתן להסב כול מכונית קיימת לשימוש בגז – הדבר לא מסובך ולא יקר במיוחד. ההוצאה העיקרית היא התקנת מיכל דלק עמיד בלחץ עבור הגז (כמו בלון גז). בארץ כבר קיימות מכוניות שעברו הסבה לגז, ויש תחנות דלק המוכרות גז. עד כה משתמשים בארץ בגז בישול (פרופאן) המופק בתהליך זיקוק הנפט, אבל כשיגיע הגז הטבעי מתמר, בכמויות גדולות, בוודאי יעברו להשתמש בו. השימוש בגז מאפשר לנהגים באיטליה לנסוע פי שלוש קילומטרים באותו מחיר כמו הבנזין. מכונית על גז פולטת פחות פד"ח ממכונית היברידית (חשמל-בנזין).

בארץ יש בעיה: לא מאפשרים למכוניות גז לחנות בחניונים תת קרקעיים, מטעמי בטיחות. לבעיה זו יש פתרון פשוט: מאווררים יותר חזקים בחניונים, וחיישנים לדליפות גז. כאשר יגדל השימוש במכוניות גז, יצטרכו החניונים להצטייד בהתאם.

אפשרות נוספת היא להפוך גז לדלק נוזלי (בנזין). הדבר אפשרי.
הנה עצה לאדונים נתניהו וקנדל: תסגרו את המנהלת המיותרת שהקמתם, תחסכו לנו בזבוז של 1.3 מיליארד שקל לריק. תחליף טוב לנפט כבר קיים.

יעקב


הערה:

הגז הוא אכן תחליף לשימושים רבים של דלקים אחרים ולראייה המשק הישראלי שעבר מהפך בשנים האחרונות והגדיל את צריכת הגז במעל 200%. 

יחד עם זאת יש מגבלות לשימושי גז שהופכות את השימוש בנפט לחיוני ולכן הוא יהיה עימנו לזמן רב לעתיד.

למשל: תחנות חשמל מבוססות גז יותר רגישות לתקלות (בתחנה גזית מספיק תקלה אחת לשתק את התחנה בעוד שבתחנה מבוססת פחם או דלק נדרשות 3 תקלות במקביל להשבתה), בעייה איסטרטגית בהסתמכות על אפיק אנרגטי אחד ויש גם בעיות חמורות במגבלות צנרת ההובלה הנוכחית המסכנות את הביטחון האנרגטי.

לכן יש לפתח את האפיקים העוסקים בפיתוח משאבי הנפט של ישראל בשפלת יהודה (עדולם) ואפיקים נוספים בדחיפות.  

בכל מקרה חבל לבזבז לשווא מאות מיליוני שקלים על מנהלת מיותרת.

בועז

16 בספטמבר 2012

כלכלת "סולינדרה" בסין.


"סולינדרה" היתה כידוע חברה לייצור פאנלים סולאריים בארה"ב שפשטה את הרגל אחרי ששרפה מעל 500 מיליון דולר, כספי תימרוץ ממשלתיים, שאותם השקיעה הממשלה מנימוקים אידאולוגיים ואנטי כלכליים. סולינדרה אינה תופעה ייחודית או יוצאת דופן, היא מאפיינת את תעשיות ה"אנרגיה המתחדשת" בכול העולם. ("אנרגיה מתחדשת" במרכאות מפני שאין פה הרבה אנרגיה, ולכן לא מתחדש כלום).
הנה מאמר של פרופ' פטריק צ'ובנק, אמריקאי המלמד באוניברסיטה בבייג'ינג, המספר על מצב התעשייות ה"מתחדשות" בסין, שאותן נוהגים להביא כדוגמה ומופת להתפתחות האנרגיה המתחדשת. (תרגום, תימצות ופאראפרזה למאמר - שלי).
ב3 באוגוסט התאבד הבעלים של חברת צ'נגסינג סולארי בגלל פשיטת רגל. הדבר משמש סימן וסמל להתמוטטות של כול התעשיה הסולארית המהוללת של סין, הנגרמת בגלל גודל יתר ורמת חוב גבוהה. סובסידיות ממשלתיות בסין יצרו תריסרי חברות כמו סולינדרה, שכולן על סף התמוטטות. בשנת 2010 פרסמה ממשלת סין תוכנית חומש בה הוגדרו תעשיות הפאנלים הסולאריים, טורבינות הרוח והמכוניות החשמליות כבעלות עדיפות איסטרטגית לאומית, שבעידודן תשקיע הממשלה משאבים גדולים. משקיעים נהגו בהתאם ובנו הרבה מפעלים בתחום.
בקיץ הזה פשטה את הרגל חברת LDK, היצרנית השניה בגודלה בעולם לייצור צ'יפים מסיליקון לפאנלים סולאריים. החברה הפסידה מאות מיליוני דולרים, ופיטרה מעל 10,000 עובדים. ממשלת המחוז נחלצה לעזרתה בהזרמה של 315 מיליון דולר כסף ממשלתי כדי למנוע פגיעה עוד יותר חמורה בכלכלת המחוז. חברה אחרת, סאנטכ, החברה הגדולה ליצור פאנלים סולאריים בעולם, מפסידה מאות מיליוני דולרים בכול רבעון וחובותיה מסתכמים במעל 3.5 מיליארד דולר. מעריכים שגם היא תפשוט את הרגל אם הממשלה הסינית לא תזרים כסף רב. החברות הסיניות טוענות שהן סובלות בגלל מכסי מגן שהטילו עליהן באירופה וארה"ב – אבל האמת היא שהן סובלות מעודף כושר ייצור. מאז 2010 ירדו מחירי הפאנלים והמרכיבים שלהם בכ 60-70% והמחירים הנמוכים האלה אינם מכסים את הוצאות הייצור וגורמים להפסדים שאינם "ברי קיימא".
דבר דומה קורה עם טורבינות רוח. שתי החברות הגדולות בסין, גולדווין וסינוול, סבלו מנפילה של כ 90% ברווחים בשנת 2012. המפעילים של חוות טורבינות ראו נפילה של כ 70% ברווחים, בגלל תפוקה נמוכה. הרגולטור הממשלתי של רשת החשמל בסין מצא שכמחצית האנרגיה הרוחנית במונגוליה הפנימית נשארה לא מנוצלת, כ 40-50% מהחוות של הטורבינות כלל אינן מחוברות לרשת [מפני שאין מה לעשות עם החשמל הרוחני, הזמין רק לסרוגין, בזמנים בלתי ניצפים מראש].
לפני שנתיים, חברת BYD משנזן הייתה מאד פופולארית, ווארן באפט קנה 20% ממנה, וככול שאני זוכר, גם עידן עופר שלנו שותף. חברת BYD התמחתה בייצור באטריות למכוניות חשמליות, ואח"כ עברה לייצור המכוניות עצמן, והוכרזה כ"הדבר החם הבא". היא עמדה להפוך את סין לשחקן מרכזי בתחום המכוניות החשמליות. למרות ששרפה הרבה סובסידיות ירוקות, BYD הצליחה למכור רק 400 מכוניות חשמליות ו 8000 מכוניות הברידיות בשנה שעברה (מספרים זניחים). רווחי החברה במחצית הראשונה של 2012 נפלו ב 94%.
עד כאן המאמר.
התעשייה של "האנרגיה המתחדשת" היא כולה בועה הבנוייה על אידיאולוגיה ואשליות, ומתעלמת מהמציאות ההנדסית והכלכלית. היא כולה בנויה על סובסידיות, כלומר היא לא מבוססת על מוצרים שמביאים תועלת אלא על כסף שהממשלות מזרימות להן. אין בהן שום ממש, הן נידונו להכשל ולהיעלם. הממשלות ינסו להחיותן בצורה מלאכותית עוד זמן מה, אבל אי אפשר לסבסד לנצח. הכשלון ברור לכול מי שהאידאולוגיה אינה מעוורת את עיניו.
חסידי האנרגיה הסולארית (אצלנו ובעולם) אומרים: "ראו, מחיר הפאנלים ירד, והוא צפוי לרדת עוד. הפאנלים הסולאריים מגיעים ל'פאריטי' – כלומר למחיר שווה ותחרותי לעומת אנרגיה ממאובנים". הדבר הוא אשלייה, wishful thinking . מחיר הפאנלים ירד בגלל עודף כושר ייצור, סובסידיות והצפה נואשת כדי להפטר מעודף סחורה. מחיר הפאנלים יחזור לעלות לאחר שמרבית החברות שאינן מסוגלות להמשיך במחירי הפסד, תיעלמנה. הפאנלים העכשויים הם יקרים מאד ביחס לכמות האנרגיה הזעירה שהם מפיקים, זו אמת פיזיקלית שלא עומדת להשתנות בקרוב. מאוויים ואשליות אינם משנים את המציאות, הם רק גורמים לבזבוז מאות מיליארדי דולרים לריק.
אולי ימציאו בעתיד פאנלים סולאריים מהפכניים, יותר יעילים בהרבה, שיהיו גם מועילים. אבל התקווה להמצאות עתידיות, שאיננו יודעים אם ומתי תתממשנה, אינן סיבה להקים היום עשרות חברות ולייצור מאות אלפי דונאמים של פאנלים פרימיטיביים שאין בהם תועלת.
יעקב


13 בספטמבר 2012

מחסור באנרגיה בעולם


הנה עוד נתונים על צריכת האנרגיה בעולם, ועל המחסור באנרגיה.

קרוב ל 2 מיליארד בני אדם, בעולם כולו, התחברו לראשונה לחשמל בין השנים 1990 ל 2008, אבל כ 1.3 מיליארד עדיין לא מחוברים לחשמל, ועוד כ מיליארד יש להם חיבור חלקי ולא מספיק.  במקומות רבים (למשל בגדד, או הודו, או אפריקה) יש חשמל רק שעות מעטות בכול יום, כלומר - במרבית שעות היממה אין חשמל.
צריכת האנרגיה בעולם עלתה מ 283 קוואד ב 1990 ל 505 בשנת 2008. רבים שכן מחוברים היו רוצים להשתמש ביותר חשמל אבל לא יכולים להרשות לעצמם. זה נקרא עוני באנרגיה (עוני פשוט).

בין 2.7 ל 3 מיליארד אנשים בעולם חסרים אמצעי בישול מודרניים (חשמל או גז) ומשתמשים באמצעים פרימיטיביים כמו עצים, גזם חקלאי או גללים. הדבר גורם לעשן וזיהום בתוך הבתים. מעריכם שכ 2 מיליון אנשים מתים מוות מוקדם, כול שנה, בגלל מחלות הנגרמות מהעשן בבתים, מרביתם ילדים ונשים.

מצד שני, גם בעולם המפותח ישנם "עניי אנרגיה". עליית מחירי האנרגיה גורמת לאנשים עניים לקצץ בצריכת האנרגיה או בצריכה של דברים חיוניים אחרים כדי שלא יישבו בקור וחושך. מעריכם שיש כ 600,000 עניי אנרגיה בגרמניה, 4 מיליון בבריטניה ואולי 16 מיליון בארה"ב. ההגדרה של "עניי אנרגיה" היא - אנשים שמוציאים יותר מ 10% מהכנסתם עבור אנרגיה. יש מחקר סטטיסטי באנגליה, המרמז שכ 7800 אנשים מתים כול חורף בגלל הקור, כלומר בגלל חוסר היכולת לחמם בתיהם כראוי.

אני מביא את המספרים האלה כדי להמחיש כמה גדולה ועצומה וחיונית היא בעיית אספקת האנרגיה. המלחמה חסרת הפשרות של הגורמים הירוקים בכול מקורות האנרגיה הממשים (פחם, נפט, גז, גרעין) מחמירה מאד את בעיית העוני בעולם. שימו לב: אני לא מבחין בין "עו ני" ל"עוני אנרגטי" - זה אותו דבר.

באשר להתחממות הגלובאלית: המלחמה (כביכול) בהתחממות הגלובאלית גורמת (בטוח) לעוני, בעוד המלחמה בעוני גורמת (אולי) להתחממות גלובאלית. שני הדברים מאד קשורים זה בזה.

יעקב

סין תמיד תשרוף הרבה פחם


מקורות האנרגיה של סיןבשנת 2011 היו: 70% פחם, 29% נפט. והשאר אנרגיה גרעינית והידרו-אלקטרית. טורבינות רוח ושמש? הסינים צריכים אנרגיה, לא סיפורים.

התחזיות לעתיד הן שאפילו בשנת 2035 סין תצרוך יותר פחם מאשר שאר העולם ביחד, ואפילו בשנת 2050 מרבית האנרגיה של סין תיוצר מפחם.

סין תולה הרבה תקוות באנרגיה גרעינית. כרגע (אמצע 2012) יש בסין 15 תחנות כוח גרעיניות בפעולה, ו 33 נוספות, עם יכולת ייצור של  35 ג'גאווט בבניה לפי תכניות החומש של ממשלת סין יהיה להם כושר יצור של 70 ג'יגאווט בשנת 2020.

בשנת 2011 צרכה סין 4 מיליארד טון פחם, בערך פי 3 מאשר צרכה ב שנת 2000. צריכת האנרגיה שלה, עד 2035 צפויה לעלות בערך פי 2.5 לעומת היום, לפי קצב הגידול של 3 השנים האחרונות, ואפילו אם לוקחים 
בחשבון האטה בקצב הצמיחה הכלכלית.

שורה תחתונה: אין פיתוח בלי אנרגיה, ואין אנרגיה בלי פחם כמרכיב מרכזי. הדבר נכון לכול טווח הזמן שבו ניתן לעשות תחזיות  20-40 שנים קדימה. המטרה הקדושה של צימצום פליטות הפד"ח מתנגשת במטרה הלא פחות קדושה של החלצות מעוני.

יעקב

12 בספטמבר 2012

סיקור מכנס כלכליסט: אז כמה עולה לנו דחיית אספקת הגז?

אתמול ביקרתי בכנס כלכליסט ותיעדתי את המושב העוסק בנושאי אנרגיה. ניסיתי לאמוד את הנזקים למשק החשמל כתוצאה מן העיכובים שהערימו המשרד להגנת הסביבה והשר ארדן בשילוב עם התנועות הירוקות על תהליך החיבור של צינור גז צפוני ואספקת גז  ישראלי למשק, נזקים אלו הועצמו כתוצאה ממניעת הקמת תחנה פחמית יעילה שהיתה מסוגלת להעניק גיבוי זול ונקי יותר מן הדלקים אותם אנו נאלצים לשרוף החל משנת 2011 (עם ניתוק הגז המצרי). 

מלבד הנזקים לאיכות האוויר שנגרמו כתוצאה משרפת דלקים מזהמים נגרם נזק כלכלי ברור ומיידי כתוצאה ממחיר הדלקים הגבוה ומשבר מתמשך ומסוכן הנובע מחוסר הרזרבות של חברת החשמל. 

יו"ר חברת החשמל: "משבר האנרגיה של משק החשמל הינו החמור ביותר שהיה מאז ומעולם"

האלוף (מיל) יפתח רון טל, יו"ר חברת חשמל תאר את מצבו המשברי של משק החשמל, להערכתו: "משבר האנרגיה של משק החשמל הינו החמור ביותר שהיה מאז ומעולם"... כאשר ישראל מתנהלת ללא רזרבות, ההתנהלות היא ברמת רזרבות העומדת סביב ה-5% כאשר הרזרבות המקובלות הן בסביבות 20%.

בנוסף מתרחש מתחת לאפינו משבר קשה של פריצת תקציב חברת החשמל שהיה מיועד לעמוד על 11 מיליארד שקלים שהוקצבו לרכישת גז, תקציב זה צמח ל-23.3 מיליארד ש"ח למימון דלקים חלופיים ויקרים יותר.
סכום זה אינו מכוסה על ידי העליה בסך של כ-25% בתעריפי החשמל שחלו מאז 2011 כאשר להערכת רון טל היה צורך להעלות תעריפים בכ-47%.

הנה קטע מדברי רון טל:



רון טל "משבח" את גלעד ארדן שהתיר לשרוף דלקים מזהמים על מנת למנוע השבתה של תחנות כוח ומטיב להתעלם מ"תרומתו" של ארדן לתמרון שוק החשמל למצב הביש בו הוא נמצא. ולרמות הזיהום הגבוהות הנובעות ממצב זה.

אם חשבתם שזה כל הסיפור, אז הנה החדשות: דלקים לא מגיעים כבמטה קסם לתחנות הכוח.

על מנת להוביל את הדלקים בכמויות המוגדלות נדרשה הקמה של מערכת תשתית עצומת מימדים שכללה הרחבת צינורות ויכולת קיבולת בהשקעות שהגיעו, בנתיים, למעל 160 מיליון ש"ח.

אם מישהו חשב שהוא "מציל את הסביבה" בכך שמנע הקמת כניסות של צנרת הגז בצפון הארץ הרי שהמציאות מלמדת שהתחליף הוא צנרת הובלת דלקים מוגדלת ומתקני אגירה לדלקים בקנה מידה חסר תקדים.

הנה המפה הסכמטית של תהליך שידורגי מערכת הובלת הדלקים שנדרשה על מנת למנוע השבתת תחנות אתרים שונים ומפעלים:

את המצב סיכם בשיחה אישית עימי מנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו:






סיקור הוידאו המלא של המושב זמין לתורמים לבלוג.  

בועז

7 בספטמבר 2012

כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב?



בשעתו סיפרנו על הכתבה מאפריל של דה מרקר על הדו"חות אותם מפיקים בכירים ממשרד האוצר וממנגנון המדינה לשעבר עבור חברות אנרגיה סולארית, דו"חות המגיעים למסקנה "המתבקשת" כי הצרכן הישראלי צריך לשמוח על האפשרות שניתנה לו לשלוח את היד לכיס ולסבסד את החברות הללו ואף להתחייב כלפיהן בהתחייבויות פנטסטיות של 20 שנה קדימה, גם אוהד הצטרף ועיין בדו"ח אריאב (מקושר כאן) והנה הוא מנסה לענות לשאלה "כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב?"

נעבור לדו"ח:
כבר בעמוד 3, הדוח מספר על כך שהמחיר הראוי לקווט"ש שיוצר מאנרגית השמש הוא 80 אגורות. זאת למרות שהדוח מציין שחודש לפני השלמת אותו הדו"ח ממש, החברה שזכתה במכרז להקמת פאנלים סולריים באשלים, הציעה מחיר מכירה של 54 אגורות בלבד לקווט"ש. כנראה שאחד מהשניים טועה, אבל מי?
עלות הדלקים
בעמוד 12, קובע הדו"ח שעלות הגז לייצור קווט"ש בתחנת כח גז במחזור משולב בעלת ניצולת (יעילות) של 57% היא 21.6 אגורות. בואו נבדוק את החישוב: ביעילות של 57%, דרושות 7 יחידות גז בעלות של 5.5$ ליחידת גז על מנת לייצר 1,000 קווט"ש, כלומר, 154 ש"ח ל- 1,000 קווט"ש. יוצא אפוא שעלות הגז לקווט"ש הינה 15.4 אגורות בלבד. אפשר להבין טעות חד פעמית, גם היא עומדת על שיעור של 25%. הרי בסה"כ מדובר על פקיד ממשלתי. בשבילם זה עוד בתחום הסביר. אבל הבעיה היא שמכאן זה רק מתדרדר.
עלות ההון
בעמוד 13, מניח הכותב ש- 30% מהפנאלים הסולריים יחליפו תחנות כח גז במחזור (ה- 70% הנותרים יוחלפו על ידי תחנות כח גז במחזור משולב). עוד נכתב, שהתחנה בעלת המחזור הפתוח (פחות יעילה ממחזור משולב) שאותה יחליפו הפאנלים הסולריים, תפעל רק 300 שעות בשנה, כלומר פחות משעה ליום! (מעניין איך מסדרים את משמרות העבודה בתחנה כזו).
נבדוק את הנתונים: בעמוד 3 בדו"ח הסטטיסטי של חברת החשמל[1] רואים שבשנת 2011 כושר הייצור של תחנות הגז במחזור פתוח בישראל עמד על 3.1 ג'יגהוואט, כלומר בשנה (8,760 שעות), יכולת הייצור שלהם עמדה על כ- 27,000 ג'יגהוואט/שעה. כשנעבור לעמוד 4 בדו"ח חברת החשמל, נראה שהתחנות הללו ייצרו באותה שנה כ-2,700 ג'יגהוואט/שעה, כלומר הם פעלו כ- 10% מהזמן. בחישוב מהיר ואפילו ללא שימוש במחשבון, נגלה כי תחנות אלו פעלו כ- 2.4 שעות ביום. הטעות קצת גדלה יחסית לטעות הקודמת. אם מקודם טעה אריאב ב- 25%, אז הפעם הטעות עומדת על 140%. בואו נודה שגם עבור ירום אריאב, מדובר על טעות קצת מוגזמת. בכל אופן, בשיטה זו מצליח אריאב להעלות את מחיר ההון ההשוואתי ולהגיע לעלות הון אסטרונומית של 17.6 אגורות לקווט"ש, סטייה של 140%, קורה.
ביטחון
בהמשך הדו"ח, ממשיך אריאב וטוען לתועלות ביטחון שונות ומשונות שתורמות עוד כ- 10 אגורות למחיר הקווט"ש שיש להעביר מקופת המדינה ליזמים החרוצים שמקימים עבורנו פאנלים סולריים. ניחא, ביחס לטעויות הקודמות ואלו שעוד יבואו בפסקאות הבאות, 10 אגורות תוספת למחיר היא עניין פעוט.

חשבון ביניים: אז על כמה אנחנו עומדים?
בעמוד 15, עושה אריאב הפסקה ומחשב את עלות הביניים שהושגה עד כה, עלות שהושגה לאחר מאמץ לא מבוטל. בחישוב הביניים, אנו מגלים שעוד בטרם הסתיימו חישובי הפלאים, עלות קווט"ש חשמל שמופק מאנרגית השמש כבר עברה את רף ה- 50 אגורות. הידד!
נבדוק את הנתונים: בעמוד 32 בדו"ח הסטטיסטי של חברת חשמל, נכתב בפירוש שהמחיר הממוצע לקווט"ש הוא 39.37 אגורות. כלומר אריאב טוען שחברת החשמל, למרות אי יעילותה, עוד מרשה לעצמה להפסיד (עוד בטרם הסתיים החישוב של אריאב) מעל ל- 10 אגורות על כל קווט"ש.
מה ההפסד השנתי? בשנת 2011 נצרכו בישראל כ- 53 מיליארד קווט"ש (ראו עמוד 20 בדו"ח של חברת חשמל). יוצא אפוא, שחברת החשמל הפסידה כ- 5.3 מיליארד ש"ח בשנה, כבר בשלב התפעולי. אומנם חברת החשמל אינה גוף רווחי, אבל בשורת הרווח התפעולי של חברת החשמל, לא מופיע הפסד של 5 מיליארד ש"ח. זאת ועוד, הרי בעמודים 3-4 לדו"ח של חברת חשמל, כבר ראינו שנכתב שהעלות הממוצעת של חברת החשמל לקווט"ש הוא פחות מ-40 אגורות. משהו פה לא מסתדר.
מס פליטות
עכשיו הגיע תורו של החיסכון בפליטות מזהמים. לא ניכנס כאן לדיון האם פחמן דו חמצני הוא מזהם אלא ניקח טענה זו לכאורה כעובדה מוגמרת.
בעמוד 20, משווה אריאב את החיסכון בפליטות שנחסך הודות לחשמל המופק מאנרגית השמש לשני סוגים של תחנות כח. תחנת כח פחמית (בשיעור של 70%) ותחנת כח גז (בשיעור של 30%). רגע, רגע, רגע, בעמוד 13, כאשר חושב מחיר ההון, ההשוואה בוצעה כנגד תחנת כח גז במחזור משולב (בשיעור 70%) וכנגד תחנת כח גז במחזור פתוח (בשיעור של 30%).
מאיפה הגיעה התחנה הפחמית לחישוב? האם זאת טעות תמימה? ברור שלא, כאשר אריאב מחשב את עלות ההון, הוא מעדיף להשוות את הפאנלים הסולריים לעלויות ההון של תחנת כח גז (תחנה שמאופיינת בעלות הון גבוהה יחסית), אך כאשר מחשב אריאב את עלות הפליטות, הוא בוחר להשוות את הנתונים, לפליטות של תחנת כח פחמית.
בעזרת להטוטנות זו, מצליח אריאב, להעלות עוד ועוד את המחיר הראוי שיש לשלם לחשמל שמקורו באנרגיה סולרית. "החלפת סוסים" זו מסייעת לאריאב להגיע בחישובו לכמות פליטות של 825 גרם של פחמן דו חמצני לקווט"ש, זאת למרות שחברת חשמל מדווחת בעמוד 25 בדו"ח הסביבתי[2] לשנת 2011, שכמות פליטות הפחמן הדו חמצני הממוצעות הינן 707 גרם לקווט"ש. עוד טעות של 15%, אם לרגע חשבתם שזאת טעות נמוכה ביחס לטעויות הקודמות, הסירו דאגה מלבכם, אריאב מחליט שעלות טון של פחמן דו חמצני הינה 15 אירו (75 ש"ח). מאחר שפחמן דו חמצני נסחר באופן שוטף בבורסות בעולם, ניתן לראות בנקל את הטעות... טעות של 100%[3].
אבל זה לא הכל, לאחר שטעה לאורך כל המסמך, מחליט אריאב לטעון טענה ששוברת את כל השיאים: מאחר שייצור החשמל מאנרגית השמש יחול רק בשנת 2020, יש להעלות את המחיר (המופרז) בשיעור נוסף של 2.5% בגין כל שנה ושנה, עד לשנת 2020... אני דווקא זכרתי שכאשר מחשבים שווי נוכחי נקי יש להחסיר שיעור מסוים בגין כל שנה של "המתנה" עד אשר "פוגשים את הכסף". כנראה למדנו לפי אסכולה שונה.

לסיכום
למי שדאג לאופן שבו התנהלה מדינת ישראל בתקופה שאריאב היה מנכ"ל האוצר, יש נחמה פורתא, ירום אריאב הוא לא חסר הבנה בעקרונות הכלכלה ובחשבון פשוט כמו שנדמה מן הדו"ח הזה. כנראה סיבות אחרות גרמו לו להגיע למטרה המסומנת מראש. למרבה הצער המטרה של הכשרת השרץ והטלת עלויות נוספות על כלל משלמי חשבונות החשמל והמיסים בישראל אינה ראויה.   

אוהד