תחנות כוח סולאריות בקליפורניה.

בימים אלה עומדים להתחיל בבניית שתי תחנות כוח סולאריות במדבריות דרום קליפורניה. אלו תחנות טרמיות, לא פוטווולטאיות – כלומר – הן מרכזות את קרינת השמש על ידי מערכת מראות, ומחממות נוזל (שמן?) אשר מרתיח מים, יוצר קיטור ומניע טורבינה-גנרטור חשמלי רגיל.

שימו לב לממדי מערכת המראות שמרכזת את חום השמש:

זו מערכת אחת.

כדי לבנות את התחנה המתוכננת, בהספק של 665 מגווט (הספק שהוא כ 60% מזה של תחנת פחם גדולה כמו זו של אשקלון) צריכים, שימו לב: 26,540 (עשרים ושיש אלף, חמש מאות וארבעים!) מפלצות כמו זו שבצילום (שממדיה כ 12 X 12 מ'). השטח הדרוש: 18,452 (שמונה עשרה אלף) דונם. והכול בשביל תחנה אחת, בהספק 665 מגאווט. המחיר של התחנה – כ 2.3 מיליארד דולר (לעומת כ 1 מיליארד או פחות עבור תחנה רגילה).

הפרויקט מוקם לא בגלל שמישהו חושב שזה טוב או כלכלי להקים אותו אלא בגלל שממשלת קליפורניה חייבה את חברות החשנל, בחוק, להפיק 30% מהחשמל שלהן ממקורות מתחדשים, עד 2020. חוק זה חוק, אז חברות החשמל מזמינות את בניית התחנות. שלא יעלה על דעתכם שהן גם משלמות עבורן. את זה עושה הממשלה. החברה מקבלת 30% מההשקעה כמענק, ועוד 80% כהלוואה בתנאים מועדפים (ריבית שלילית ?) ובערבות ממשלתית. (30% ועוד 80% זה 110, לא כן? גם אני תהיתי, אבל זה מה שכתוב בניו יורק טיימס, יכול להיות שהממשלה מממנת 110%, למה לא?).

נשארו עוד כמה בעיות קטנות – הבעיה של אספקת חשמל בלילה ובימים מעוננים... והבעיה של הקמת קווי ממסר של מתח גבוה מהמדבר למקומות היישוב והצריכה של החשמל, בעיה מסובכת הן מבחינת העלות והן מבחינת זכות המעבר והאישורים הסביבתיים. בעיה נוספת היא – כיצד ינקו את המראות מאבק המדבר המצטבר ופוגע ביעילותן, מאיפה יקחו מים לשטוף את המראות?

אגב סביבה – המפלצות האלה המשחיתות שטחי קרקע בתוליים אדירים, ופוגעות ב"מרקם החיים העדין" של הטבע המדברי (ובצב המדבר) קיבלו אישור מזורז מרשויות שמירת הטבע, כדי שיספיקו להינות מהסובסידיה שתוקפה פג בקרוב.

יעקב

אנרגיית רוח בדנמרק.

דנמרק היא המדינה המתקדמת ביותר בעולם בניצול אנרגיית הרוח או בבניית תחנות רוח. אומרים שכושר הייצור הנומינאלי של התחנות (כאשר הרוח נושבת) הוא כ 24% מהצריכה של דנמרק, בעוד הייצור בפועל, בשנים האחרונות היה כ 11-13% מהצריכה – שהוא נתח מכובד מאד.

אלא שהמספרים האלה קצת מטעים. דנמרק היא מקרה מיוחד של ארץ קטנה, שרשת החשמל שלה מחוברת לשכנותיה הגדולות יותר, נורבגיה, שוודיה וגרמניה. דנמרק מייבאת ומייצאת חשמל משכנותיה, ולעיתים אף משמשת תחנת מעבר לחשמל מסקנדינביה לגרמניה.

המאמר שבקישורית מפרט מחקרים שנעשו על החשמל הרוחני בדנמרק, ומביא קישוריות למקורות רבים של נתונים ומחקרים אחרים בנושא.

ראשית, נראה בגרף זה את הגודל היחסי של שוק החשמל בדנמרק, ביחס לשכנותיה (ומקורות החשמל)..

אנו רואים שמשק החשמל בדנמרק ממש זעיר, ביחס לשכנותיה. עוד רואים שאצל השכנות (לפחות מסקנדינביה) המרכיב של חשמל הידרואלקטרי (מים) הוא גדול מאד, וגם הגרעיני.

חשמל הידרואלקטרי הוא חבר טוב של חשמל רוחני, כי תחנות כוח הידרואלקטריות ניתן לכבות ולהתניע בקלות, תוך התראה קצרה, על ידי פתיחה או סגירה של שיבר, לפי הקפריזות של הרוח. מאידך, כאשר יש רוח, תחנות ההידרו שמחות לקנות את החשמל הרוחני, ולחסוך את המים במאגרים.

בגרף זה אנו רואים את מקורות אספקת החשמל בדנמרק, הרוב בא ממקורות רגילים, פחם, גז, קצת מנפט וביומאסה (עצים ופסולת). בשנים האחרונות, יחד עם גידול הרוח (בכחול) הייתה גם החלפה של תחנות פחמיות בגזיות.

בנוסף, דנמרק היא ארץ קרה, ובארצות קרות חלק גדול מתחנות הכוח משמשות גם לייצור מרכזי של קיטור ומים חמים לחימום הבתים (התחנות דו-תכליתיות). פירוש הדבר שלא ניתן לכבות תחנות פחמיות כאשר נושבת הרוח, כי זקוקים למים החמים לחימום הבתים.

הסיכום של המחקר הארוך הוא שקשה לדעת בדיוק, אבל מעריכים שחשמל מהרוח מספק רק כ 7.5% מהצריכה של דנמרק היום, בעוד השאר משמש לייצוא. ארצות סקנדינביה שמחות לקנות חשמל דני, רוחני, בזול, כי זה מאפשר להן לחסוך במים במאגרים. לעיתים יש בסקנדינביה שנים יבשות, וחסר מים במאגרים.

דנמרק יכולה להפיק כול כך הרבה (יחסית) חשמל מהרוח בזכות שכנותיה: כאשר אין רוח, השכנות מכסות את החסר ושולחות חשמל שבא בעיקרו מההידרו (ממאגרי המים). כאשר יש רוח – השכנות קונות את עודף החשמל כי יש להן אפשרות לנצל אותו. הן פשוט מכבות תחנות הידרו (תחנות פחמיות לא ניתן לכבות ולהדליק בהתראה קצרה).

ישנה גם הבעיה הכלכלית: אם אתה תלוי בשכנים אתה חייב לשלם להם כמה שהם דורשים. דנמרק כנראה משלמת יקר עבור חשמל שהיא מייבאת, ומקבלת מחיר נמוך עבור חשמל שהיא מייצאת – כי הייצוא שלה הוא ייצוא של "אין ברירה" (אין מה לעשות עם חשמל מיותר מהרוח). השכנות אינן תלויות בדנמרק בנושא אספקת החשמל, לכן להן "עושות טובה" – כלומר קונות ומוכרות חשמל בתנאים שלהן.

לבסוף – החיסכון בפליטות פד"ח – שזה הנושא שלשמו התכנסנו. הרי אין שום סיבה אחרת בעולם מדוע דנמרק הקימה כול כך הרבה תחנות רוח. תחנות הרוח הן יקרות, פוגעות בטבע, בציפורים, בנוף, ובבני האדם (על ידי רעש). אז מה עם הפליטות? יש קיטון? אם תחנות הרוח מחליפות תחנות הידרו – כמו שהן עושות, אין חיסכון בפליטות פד"ח. הקיטון בפליטות פד"ח שדנמרק השיגה, בזכות תחנות הרוח, הוא הרבה יותר קטן אפילו מאותו 7% של חשמל שהן סיפקו בפועל, ולא עומד בשום פרופורציה למאמצים שעשו.

והמחיר... לא מדברים על זה... זה לא נחמד...

בכול אופן – המקרה של דנמרק מוכיח שמי שקיווה שתחנות הרוח יחליפו את התחנות הפחמיות, ויביאו לצמצום משמעותי של הפד"ח, התעלם מהמציאות, ומההיבט הפיסי-הנדסי-כלכלי של בעיית אספקת החשמל.

יעקב

מכוניות חשמליות: "יותר תקווה ממציאות"

זאת הכותרת של מאמר ב ynet המספר על מחקר שמפרסם המכון האמריקאי JD power .

הם מנבאים (גם הם בנביאים) שבשנת 2020 יימכרו כ 5.5 מיליון מכוניות היברידיות או חשמליות, שהם כ 7.3% מכלי הרכב שיימכרו. לעומת זאת, השנה (2010) צפויות להימכר כמיליון מכוניות כאלה – שהם כ 2.2% .

כלומר: עד 2020 לפחות, נתח השוק של המכוניות החשמליות לא יהיה גדול, ולא ישפיע השפעה של ממש לכיוון צמצום פליטות הפד"ח.

שימו לב שהמספר הנ"ל כולל מכוניות היברידיות – המכוניות ההיברידיות נוסעות רוב הזמן על בנזין, צריכת הדלק שלהם (והפליטות) קטנה רק ב 25% מזו של מכונית רגילה (או פחות, תלוי בתנאי הנסיעה).

הסיבות לחדירה איטית של מכוניות חשמליות ברורות: מחיר גבוה של הבטריות, טווח מוגבל, זמן טעינה ארוך. הסיבה הנוספת שאיש אינו מזכיר: מחסור בחשמל הצפוי לשרור במדינות המערב כולן, בגלל אי בניית תחנות כוח.

עוד מזכיר המחקר שהקונים הפוטנציאליים של מכוניות חשמליות הם אנשים מבוגרים ועשירים. הם שכחו לציין גם שאלו אנשים "ירוקים", שמונעים על ידי האידיאולוגיה שלהם ולא על ידי שיקולים כלכליים. הכמות של אנשים כאלה כמובן מוגבלת.

מה שהמחקר אינו מזכיר הוא שאנשים אלה מחזיקים שתיים, שלוש או ארבע מכוניות, ולא מפריע להם שאחת מהן תהיה חשמלית. מן הסתם, השימוש במכונית החשמלית יהיה "קל" – כלומר בעיקר כדי לעשות סיבוב ברחובות ביום א' ולהשוויץ. אם נמדוד את הנתח של המכונית החשמלית בכמות הקילומטרים שנגמעו – הנתח יהיה הרבה יותר קטן מהאחוזים שמוזכרים למעלה.

האם אני שונא מכוניות חשמליות? ממש לא. אבל הרעש התעמולתי הגדול שעושים מסביבן אינו עומד בשום פרופורציה לנתונים המעשיים ולתועלת שלהן.

יעקב

"מפלצת" אי הוודאות במודלים אקלימיים

ד"ר ג'ודי קורי, מדענית אקלים ידועה, מקדישה פוסט בבלוג שלה לשאלה החשובה: מה מידת המהימנות של מודלים אקלימיים, מה אפשר ללמוד מהם ומה לא.

תשובתה הקצרה: "אני לא בטוחה". הנה כמה משפטים מהקטע:

"התחלתי לחשוב על אי הוודאות של מודלים אקלימיים, והמידה שבה היא באה (או יותר נכון – לא באה) לידי ביטוי בדוחות ה IPCC ". "מפלצות חוסר הוודאות הן תולדה של מפלצת הסיבוכיות complexity ".

"אני חושבת שיש בעיות עמוקות וחשובות שלא זוכות למספיק תשומת לב וחקירה, ביחוד לנוכח הרמה הגבוהה של בטחון שה IPCC נותן למסקנות שהוסקו על סמך המודלים, ביחס לייחוס ההתחממות [לבני האדם] ולרגישות האקלים".

בעברית פשוטה: רמת הוודאות של מסקנות ה IPCC, המבוססות בעיקר על מודלים, נמוכה.

"המורכבות של המודלים נובעת מאי-הליניאריות של המשוואות, ריבוי המימדים (הנעלמים) – ריבוי (מיליונים) דרגות חופש, והקשר ההדדי (התלות) של תת מערכות רבות."

"אי היכולת לשחזר אירועי העבר מדגיש את החסרונות של המודלים האקלימיים, ואת הצורך להשקיע הרבה בשיפורם. אבל הצלחה בשיחזור העבר (לו הושגה) הייתה נותנת רק בטחון מועט באמינות התחזיות לעתיד" – כי המורכבות הגדלוה אינה מאפשרת להסיק מסקנות פשוטות מהעבר לעתיד.

"מודלים ממוחשבים הפכו לכלי המרכזה של מדעי האקלים, לעיתים ע"ח כלים יותר מסורתיים כמו חישובים תיאורטיים-פיסיקליים או עריכת ניסויים ומדידות. קהילת מדעני האקלים מוזהרת בזאת מפני הסתמכות יתר על מודלים אקלימיים במחקריהם, בייחוד נוכח חוסר הוודאות המבני שלהם."

הפוסט ארוך, מפורט ויסודי, ונכתב על ידי מומחית, שעבדה מקרוב עם המודלים. יש בו קישוריות למחקרים ודעות רבות בנושא. ולבסוף – יש בו 202 קומנטס של אנשים מביני דבר, בעיקר של אנשים בעלי נסיון עם מודלים מתחומים אחרים. כולם אומרים: מודל חייב להיות מאומת verified – חייבים לערוך ניסויים מעשיים ומדידות שיאמתו אם המודל מתאים למציאות אותה הוא מנסה לתאר. מודל שלא אומת – אינו אמין. אין אנו יכולים לדעת את מידת התאמתו למציאות. זה המצב עם מודלים אקלימיים.

יעקב

בתמונה מעל המודל המשולב: 

This coupled climate model of Earth uses of data from the NCAR Community Climate Model, the Los Alamos National Laboratory Parallel Ocean Program, and the Naval Postgraduate School sea-ice model.

(Gary Strand, NCAR)

נילסן: מוכנים לרכוש רכב ירוק... עד ששומעים את המחיר

בפוסט קודם "ילד טוב ב-40 אגורות"  סיפרנו על תעשיית הסקרים מטעם המשמשת את החברות ה"ירוקות" לקידום האג'נדה שלהן.

בסקר קצת יותר רציני שנערך לאחרונה על ידי "נילסן" שהיא חברת סקרים מכובדת ומוכרת, נמצא כי לקוחות פוטנציאליים מוכנים לשקול רכישת רכב חשמלי עד שהם שומעים מה המחיר.

חברת נילסן סקרה 2,300 רוכשים פוטנציאליים של רכב חשמלי ובחנה אם הם מוכנים לשלם יותר עבור מכונית חשמלית לעומת מכונית רגילה.
65 אחוזים מן הנשאלים בארה"ב ויותר מ-76 אחוזים מן הנשאלים בבריטניה לא הסכימו לשלם יותר. כאשר הביעו הנשאלים הסכמה היא הייתה על תוספת של לא יותר מ-5 אלף דולר לעומת מחיר רכב דומה בשוק (וזה הרבה פחות מן ההפרש במחיר גם אחרי שמוסיפים סובסידיה של מעל 7500 דולר כפי שכתבנו בפוסט על מחיר הוולט).

עורכי הסקר שמומחיותם היא בניתוח שוק הפרסום מציינים כי למרות הפרסום הגלובלי למען החשיבות הסביבתית של החיסכון בדלק, 78 אחוזים מן הצרכנים בארה"ב ובריטניה מוכנים לרכוש רכב חשמלי בעיקר על מנת להפחית עלויות דלק ואילו "עזרה לסביבה" הינו שיקול משני עבורם.

עורכי הסקר מציינים כי מבין 20 קטגוריות של פרסומות למוצרים, הפרסום בשוק הרכב מייצג את הצמיחה הגדולה ביותר בפרסום במחצית הראשונה של 2010, מתוך 3.5 מיליארד דולר שהוצאו על ידי תעשיית הרכב בפרסום במחיצית הראשונה של 2010, כ-42 מיליון דולר הושקעו על מנת לפרסם רכבים חשמליים (השבי וולט והניסאן לייף). בעיקר על ידי ג'נרל מוטורס, חברת האם של שברולט. 

נראה כי כספי משלם המיסים שהוזרמו על מנת לחלץ את ג'נרל מוטורס מושקעים בפרסום מוצרים שהשוק אינו מעוניין בהם.

ג'ו מנשיין וחוק מכסות הסחר

לקראת הבחירות המתקרבות בארה"ב הצליח המועמד הדמוקרטי של מערב וירג'יניה להגיע למקום הראשון במצעד תשדירי הבחירות הפופולריים עם הסרטון הבא.

על מנת לבדל את עצמו ממדיניות אובמה ולייצג את תושבי מערב וירג'יניה שילב מנשין את ההגנה על הזכות לשאת נשק עם ההתנגדות (המאד אגרסבית) לחוק מכסות הסחר. ( Cap and Trade) בכך מצטרף מנשין למחוקקים ביוטה שהעבירו החלטה עליה כתבתנו בפברואר השנה נגד חוק מכסות הסחר וקראו לממשל בוושינגטון לחדול מחקיקה להפחתת פליטות פחמן דו חמצני. (ראו בקישור).

להשחיל כדור רובה בתוך חוק המכסות הינה מחווה מרשימה אולם כאשר נשאל מנשין בעבר על עמדתו בנושא הוא השמיע  "זמירות" אחרות. מן הסרטון הבא בו מנשין מביע את תמיכתו באובמה לפני בחירתו לנשיאות אפשר ללמוד עד כמה שוות ההבטחות של פוליטיקאים וגם כיצד חולפת תהילת עולם.

ילד טוב ב 40 אג'.

ה"ירוקים" החולמניים ממשיכים, כדרכם, לחפש חיזוק נפשי באמצעות אשליות. למשל:

78 אחוז מהציבור בישראל מוכן לשלם יותר על החשמל שהוא צורך כדי לצמצם את זיהום האוויר - כך עולה מסקר שנערך על ידי מכון סמית עבור חברת "אקו אנרג'י"

בסקר לא קשה לקבל את התשובות שאתה מחפש – במקרה זה המזמין היה חברה המתפרנסת מאשליות וסובסידיות (אנרגיה ירוקה) – אקו-אנרג'י. עורכי הסקרים יודעים את המלאכה, ויודעים שפרנסתם משתפרת אם הם מספקים למזמין את התשובות שהוא מחפש. לכן – הם מנסחים את השאלות בהתאם.

למשל: הם שאלו: "האם היית מוכן לשלם 40 אג' יותר לקילווט חשמל ירוק? "

(כלומר פי שניים מהמחיר היום).

40 אג' ?? מה הבעיה. כולם מוכנים. כולם רוצים להיות "ילדים טובים" במחיר 40 אג'. אם היו שואלים: "האם תהיה מוכן לשלם 3000 ₪ בחשבון חשמל דו חודשי במקום 1500 ?" היו עונים אינסטינקטיבית: "השתגעת? 1500 ₪ יותר?"

כול אחד מוכן להיות ילד טוב תמורת 40 אג', אבל אם המחיר 1500 ₪, הסיפור שונה.

והעיקר: את השאלה האמיתי לא שאלו:

"האם תהיה מוכן לשלם 3000 ₪ בלי להביא שום תועלת ממשית וגם לסבול מהפסקות חשמל שגרתיות?"

זהו העתיד של החשמל הירוק. זאת השאלה האמיתית.

בינתיים ממשיכות חברות רודפות סובסידיות (כסף שלנו) להלעיט אותנו בתעמולה ובסקרים מטעים.

יעקב

מהו מודל מועיל ?

רבות דובר על הערך המדעי של המודלים האקלימיים שעליהם מבוססות מרבית הטענות ה"מודאגים" ונבואות האסון. מה ערכן של התחזיות שמסיקים ממודלים?

ד"ר רוג'ר פילקה האב מספר על קטע בנושא שקרא בספרו החדש של סטיבן הוקינג. The Grand Design by Stephen Hawking and Leonard Mlodinow   

סטיבן הוקינג מגדיר ארבע קריטריונים שמודל "טוב" צריך לעמוד בהם:

-         הוא אלגנטי (פשוט).

-         מכיל מעט אלמנטים שרירותיים שניתנים ל"התאמה" (adjustable)

-         מתאים ומסביר את כול התופעות הידועות, שנצפו.

-         עושה תחזיות מפורטות על תצפיות (או תופעות) עתידיות, כך שהתצפיות יהיה בכוחן, בעתיד, לאשר או לשלול את תקפות המודל לפי התאמה או חוסר התאמה של המדידות בעתיד לתחזית.

המודלים האקלימיים שמפורטים בדו"ח של ה IPCC (AR4 מ 2007) נכשלים בכול ארבע המבחנים האלה.

למשל, כפי שמציין ד"ר קווין טרנברט (אחד מבוני המודלים העיקריים, הנמצא עמוק בתוך מחנה ה"מודאגים"):

None of the models used by IPCC are initialized to the observed state and none of the climate states in the models correspond even remotely to the current observed climate. In particular, the state of the oceans, sea ice, and soil moisture has no relationship to the observed state at any recent time in any of the IPCC models.

תרגום: אף אחד מהמודלים לא מאותחל עם נתוני המצב הנוכחי שנמדדו, ושום מצב ממצבי המודלים אינו מתאים, אפילו במעט, למצב הנצפה, הנוכחי של האקלים. בפרט – מצב האוקיינוסים, הקרח הצף, הלחות בקרקע – אין להם שום קשר למצב שנצפה בפועל, בשום זמן מהזמנים הקרובים, באף אחד מהמודלים שבשימוש ה IPCC .

המודלים האקלימיים אין להם, עד עתה,  ערך רב, בטח שלא יכולת לחזות את העתיד.

יעקב

אשליה והונאה רוחנית

כותרת ב  ynet :

מהמרים על הרוח: ארגון הסביבה "גרינפיס" ומועצת אנרגיית הרוח העולמית (GWEC) חוזים שתוך שני עשורים, עד שנת 2030, יוכל העולם להפיק חמישית מצריכת החשמל שלו בעזרת אנרגיית הרוח.

כרגיל, הכותרת הזו לקוחה מתחום הנבואה, האשליה העצמית, ההזיה וההונאה.

ראשית שימו לב למפרסמי הדו"ח, ארגון גרינפיס וארגון מגדלי (מייצרי) הטורבינות. שני הארגונים אינטרסנטיים – הראשון מבחינה אידיאולוגית השני מבחינה כספית.

הם אומרים שהיום (2009) מפיקים רק 340 טרוואט (2% מהצריכה) מהרוח, אבל עד תום העשור (2020) יפיקו כ 12% ועד 2030 – 20%.

כול המספרים האלה (לגבי ההווה והעתיד) אין בהם ממש. כותבי הדו"ח משלים את עצמם, או מנסים להטעות אותנו.

צריך להבין את משמעות המספרים. כאשר אומרים על תחנת כוח פחמית או גזית שכושר הייצור הנקוב שלה נניח 100 מגוואט, פירושו שהיא מפיקה 100 מגאווט ברגע שאתה מתניע את המנוע. לאורך השנה היא מפיקה קצת פחות כי יש ימים מעטים שהתחנה מושבתת לצורך תחזוקה. אבל כאשר היא פועלת, היא מפיקה 100 מגאווט. לעומת זאת, תחנת רוח בעלת הספק נומינלי של 100 מגוואט מפיקה 100 מגוואט רק כאשר מתחשק לה – כלומר כאשר יש רוח במהירות מתאימה. (ברוח חלשה או חזקה מדי היא לא מפיקה כלום, במצבים אחרים היא מפיקה חלק מההספק הנקוב, לפי עוצמת הרוח).

בפועל לאחר ניסיון של כמה שנים טובות, אנו יודעים כבר שתחנות הרוח אינן מפיקות בפועל, לאורך זמן, יותר מ 20% מההספק הנקוב שלהן.

בעיה שנייה היא שהן מפיקות את החשמל מתי שבא להן (מתי שהרוח נושבת), ולא מתי שאנו צריכים אותו (בשעות שיא הצריכה). אם הרוח נושבת כאשר הביקוש לחשמל נמוך, התחנות הפחמיות מספקות את כול הביקוש, ולא ניתן לכבותן. תוספת החשמל מהרוח הוא מיותר לחלוטין ולא מביא שום תועלת. לעיתים קרובות משביתים בכוונה את הטורבינות מפני שאין מה לעשות עם החשמל המיותר בשעות אלה. לא ניתן לאגור את החשמל.

מדוע אם כן ממשיכים לבנות תחנות רוח בקצב מוגבר כפי שמציינים בדו"ח (החלק הזה לצערנו, נכון). בגלל ההיסטריה החממיסטית והגחמות השרירותיות של הממשלות, שבאות לידי ביטוי בחוקים. ממשלות רבות בעולם מחייבות בחוק את חברות החשמל לייצר חלק מהאנרגיה שלהן מ"אנרגיה מתחדשת", יעלה כמה שיעלה. כדי לציית לחוק, ולהמשיך ולפעול 0ולהרויח מהתעריפים השרירותיים שהממשלות מאשרות להם), בונות חברות החשמל את הטורבינות. אם יש כושר הפקה נקוב של חשמל רוחני, בגודל הנדרש, יצאו חברות החשמל ידי חובתן, ולא חשוב אם המפלצות מפיקות חשמל בפועל או לא. הכול למראית עין בלבד.

אכן, בשנה האחרונה נבנו תחנות רוח בקצב מוגבר (עלייה ב 42% לעומת השנה שעברה, כמו שמציינים בדו"ח). הכול בזכות החוקים המחייבים והסובסידיות הנדיבות. אבל זה לא יימשך. מצד אחד – ההיסטריה החממיסטית הולכת ודועכת (כך אנו מקווים), מצד שני – הניסיון שנצבר עם התחנות שנבנו מלמד על חוסר התועלת שבהן. ומצד שלישי – נגמר הכסף. המשבר הכלכלי, הדפסות כסף המאסיביות, הגירעונות הממשלתיים – כול אלה מלמדים שקצב הבנייה של תחנות חסרות תועלת לא יכול להמשך (אנו מקווים). אז התחזית שלהם (20% עד 2030) היא לחלוטין הזויה.

הנה למשל מאמר על תחנות הרוח באנגליה:

Dr. David Whitehouse is an astrophysicist, author of the acclaimed book The Sun: A Biography and a former BBC science editor. Speaking to Troy Media, Whitehouse explains, “Renewable-energy sources such as wind, wave and solar just have not got the power to make a big difference to an industrialised society which requires concentrated industrial-strength power generation to keep us warm.”

תרגום: מקורות מתחדשים כמו רוח, גלים או שמש אין בכוחם לספק כמות משמעותית מהכמות הגדולה והמרוכזת (התעשייתית) שהחברה המתועשת המודרנית זקוקה לה.

עוד אומר וויטהאוס שההסתמכות המוגברת על תחנות רוח באנגליה תגרום לכך שהיא תסבול ממחסור בחשמל והפסקות זרם.

אשליה נוספת היא הטענה על הפחתת הפליטות. אין דבר כזה.

על פי הדו"ח, שימוש כה נרחב באנרגיית רוח יחסוך בכל שנה פליטה של 1.6 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני (שהיה נפלט כתוצאה מהפקת חשמל משריפת פחם)

זה חישוב תיאורטי חסר שחר. הם מניחים שקילוואט אחד המופק על ידי הרוח יחליף קילוואט מופק מפחם, ולפי זה, ולפי כושר הייצור הנקוב,  הם מחשבים את הפחתת הפליטות. לא דובים ולא יער. כאמור, אין שום קשר בין כושר הפקה נקוב להפקה למעשה של חשמל רוחני, וגם כאשר אותם 20% הספק נקוב מסופקים, אין הם חוסכים את הפליטות של התחנות הפחמיות, החייבות להמשיך ולבעור כדי להיות בכוננות לספק חשמל כאשר תיפסק הרוח. עוד אשליה, או הונאה מצידם.

מעבר לחוסר התועלת שלהן – יש את הבעיה של הנזק הסביבתי של קוטלי הציפורים האלה.  הוא עצום. בניית תחנות הרוח גורם להשחתה של שטחים נרחבים של טבע בתול והן מהוות מפגע סביבתי חמור.

יעקב

האמנם "הונאה פסאודו-מדעית" ?

האנשים הטובים (קרי חממיסטים) לא אהבו את הטענה של ד"ר הארולד לואיס על "ההונאה הפסאודו-מדעית" הגדולה. אדרו רבקין הגיב בבלוג doth earth בניו יורק טיימס. הוא הפנה לד"ר לואיס כמה שאלות, ופירסם את התשובות. הנה (כרגיל תמצית ופאראפרזה):

רבקין: בואו נפרק את חבילת ההתחממות הגלובאלית לכמה שאלות משנה יותר ממוקדות.

-          בכמה מסוגלים בני אדם לחממם את כדור הארץ? כלומר – האם זה אפשרי בכלל ?

-          עד כמה חיממו בני האדם את כדור הארץ עד כה ?

-          כמה התחממות היא יותר מדי (כלומר מסוכנת) ?

-          מהי הדרך הטובה כדי להקטין את הסכנות והסיכונים האקלימיות הנגרמים על ידי אוכלוסייה הולכת וגדלת , והולכת ומתעשרת ?

ד"ר לואיס:

הונאה היא תחום נרחב. יש רמאים גדולים ויש רמאים קטנים. מה שמטריד אותי בפרשה זו הוא הנסיון לדכא את הדיון והדו-שיח על ידי טענות שהמדע סוכם. ולשאלות הספציפיות:

-          איש אינו יודע כמה מסוגלים בני אדם לחממם את האקלים. המדע מסובך מאד. זה יכול להיות אולי מעלה או שתיים למאה שנה, אבל אם מישהו אומר שהוא יודע הנ"ל רמאי.

-          אנו גם אינו יודעים בכמה בני האדם כבר חיממו את האקלים. במסגרת מה שאנו יודעים בבירור – זה יכול להיות אפס. אין נתונים ברורים.

-          כמה חימום הוא מסוכן ? לא קיימת מידה ידועה וברורה. בני אדם מסתגלים וחיים בסביבות קרות מאד עד חמות מאד. העובדה שאנו מתאימים את עצמנו בצורה פעילה ואינטליגנטית לשינויי הסביבה זה מה שמייחד אותנו מהחיות. כמובן – להסתגלות אנו זקוקים לאנרגיה. הדבר האחרון שאנו רוצים במצב זה זה צנע באספקת האנרגיה.

-          מה הדרך לצימצום סיכוני האקלים נוכח גידול האוכלוסיה ? צריכים לגשת לבעיה בצורה הגיונית ומסודרת. ראשית לזהות ולכמת את הסיכונים, ואח"כ לחפש פתרונות. אני זוכר בשנות ה50 המאוחרות, כאשר הרוסים שיגרו את הספוטניק לחלל הושמע המשפט: "כאשר אתה מרגיש מפוחד ובצרה רוץ במעגלים וצרח, זה יעודד אותך".  זו לא הדרך הנכונה...

רבקין:

עמדתך בנושא ההונאה תופסת לשני הצדדים: אם מישהו אומר שאין נשקפת סכנה גדולה משינויי האקלים – עמדתו תהיה גם היא מבוססת על חוסר ידיעה, ולכן, לשיטתך, הונאה.

לואיס:

כול מי שטוען שהוא מבין את המדע מספיק טוב כדי שיוכל להמליץ המלצות לגיבוש מדיניות (כלומר לכפיית "פתרונות") הוא רמאי. אבל יש הונאה מזיקה יותר, ומזיקה פחות. ההונאה המזיקה פחות – מטרידה אותי פחות. כול הונאה בלתי קבילה, באופן כללי, אבל התוצאות של ההונאה גם כן חשובות.

פרט מעניין נוסף: בין 150+ הקומנטס לקטע של ריבקין בניו יורק טיימס, הרוב הגדול הוא של ספקנים, המצדדים בלואיס ולא בנסיונו של רבקין להשמיץ אותו. ועוד: בסוף כול קומנט יש המלצות. הקומנטס של הספקנים מומלצים בשיעור פי שנים או שלוש יותר מאשר של ה"מודאגים".

יעקב