ארדן נגד נפט, בעד "פסטוראליה" ועוני.

כדרכם בקודש מנהלים הארגונים הירוקים ("ותושבי הסביבה" שהם מסיתים) קרב למען הפסטוראליה, ונגד פיתוח אפשרי ושיפור כלכלי במדינת ישראל. הדברים אמורים לגבי מרבצי הנפט (בפצלי שמן) שבחבל עדולם עליהם סיפרנו קודם.

חבל עדולם, המשתרע מעמק האלה ועד עמק נחל גוברין, משדר פסטורליה כפרית שלווה - אך מי שעוקב אחרי מה שקורה מתחת לפני השטח יודע כי הפסטורליה הזו מטעה. חבל הארץ היפיפה, שבו על פי המקורות התרחש הקרב בין דוד וגוליית, עומד במרכזו של קרב סביבתי גדול בשנה האחרונה. קרב שיכריע לא רק את צביון המקום, אלא גם שאלות גדולות ואסטרטגיות יותר הנוגעות למשק האנרגיה של ישראל.....  

ל-ynet נודע כי לאחרונה, .... החליט גם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להתנגד לפרויקט. חוות דעת רשמית שלו בנושא קבעה כי אין לאפשר את הפרויקט באזור זה, שכן לא רק שהוא יגרום לנזק סביבתי באזור רגיש וחשוב - אלא שהוא גם יפלוט גזי חממה רבים, בניגוד להתחייבויות שמדינת ישראל לקחה על עצמה.

ובכן, השר הפסטורלי, גלעד ארדן, הוא נגד רווחה כלכלית של תושבי ישראל ואי תלותה של המדינה באספקת נפט חיצונית (כמו למשל באספקה ממצריים). הוא אומר:

"לאור ההבנה כי קידום הפקה של נפט מפצלי שמן בסדר גודל מסחרי באזור זה, ישנה את אופי המרחב לשנים רבות, ואולי אף באופן בלתי הפיך, החלטתי לדרוש כבר בשלב הפרויקט בחינה מעמיקה של הסוגיות...באמצעות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה". 

שמתם לב ? הוא מתנגד לפרויקט באופן עקרוני (בגלל גזי החממה), עוד לפני שבחן את ההשפעה על הסביבה. כדי להרוג את הפרויקט הוא דורש "בחינה מעמיקה" של הסוגיה. אנו כבר יודעים ש"בחינה מעמיקה" פירושו בשפת הירוקים "תשכח מזה". הבחינה נעשית באמצעות "תסקיר השפעה על הסביבה". בהחלט צריך לערוך תסקיר, במטרה למזער ככול האפשר את הנזקים האפשריים. אבל אצל הירוקים והשר הפסטורלי "תסקיר" הוא מילה נרדפת ל"בחינה מעמיקה" ול"תשכח מזה". השר עצמו כבר קבע את דעתו הנחרצת, לפני הכנת תסקיר או בחינה מעמיקה. יש לו דעה פסטורלית בבטן, וזה מה שקובע אצלו, ואצל הירוקים. כול פיתוח היא מילה גסה, המנטאליות הירוקה הפכה את המילה "נפט" למילה גסה במיוחד.

צריך לציין שחבל עדולם הוא "פסטוראלי" בייחוד בגלל דלילות האוכלוסייה בו (אחרת הוא לא יותר פסטוראלי מכול חבל ארץ אחר בישראל). מבחינה זו הוא מתאים דווקא לפיתוח נפט מפצלים, כי הפגיעה שעלולה להיות באוכלוסייה תהיה יותר קטנה. אבל, אצל הירוקים, לא הפגיעה באוכלוסייה הוא הדבר שמפריע אלא הפגיעה בטבע. הטבע נתפס כערך עליון מעל לבני האדם.

צריך בהחלט לבחון את ההשפעות הסביבתיות של פרויקט כזה, אבל במטרה למזער את הנזקים ולקדם את הפרויקט תוך שמירה מקסימאלית על הסביבה. לא צריך לעשות קרקס של "בחינה מעמיקה" במטרה יחידה לחסום את הפרויקט בכול מחיר.

מיותר לציין את המשמעות האסטרטגית והכלכלית של הפיכתה של ישראל לעצמאית מבחינת צרכי האנרגיה. ישראל תזדקק לנפט ותשרוף נפט עוד שנים רבות, בדיוק כמו כול ארצות העולם. אין לשר הפסטורלי אפשרות לשנות עובדה זאת. השאלה היא אם נשתמש בנפט מיובא, או בנפט שלנו. אלה שחולמים על עולם ללא נפט צריכים להסתפק בחלום לעתיד הרחוק. היום, ועכשיו, אין תחליף לנפט. עצירת הפרויקט הזה לא מקדם את הפסטורליה כמו שהוא מקדם את העוני והתלות בנפט זר. באשר לגזי החממה – כנ"ל. השאלה אינה אם גזי חממה כן או לא , אלא אם נפיק את גזי החממה שלנו מנפט ישראלי או מנפט זר. (כמובן, דעתי היא שהטענות על נזקים של גזי חממה מוגזמות).

פרויקט כזה (כמו כול פרויקט תעשייתי גדול) יש בו סיכונים לזיהום הסביבה, ללא ספק. צריך בהחלט לנקוט בכול האמצעים הטכנולוגיים, ובצעדי הפיקוח הנחוצים כדי למזער את הנזקים הסביבתיים. אבל לא צריך להיכנע לאינסטינקטים פרימיטיביים ולנסות לחסום כול פרויקט פיתוח. בני האדם צריכים לחיות, לא רק הטבע.

יעקב

נפט בחבל עדולם

בפוסט קודם הזכרנו את החברה האמריקאית-ישראלית IEI המציעה להפיק נפט מפצלי שמן בחבל עדולם (בעמק האלה) בישראל. היא קיבלה זיכיון ורישיון, וביצעה קידוחי חיפוש המוכיחים שיש מרבצים עצומים של פצלי שמן באזור.

 ן

סלע פצלי שמן, מהם ניתן להפיק כמויות גדולות של נפט וגז. למטה: מפה של  פיזור פצלי השמן.

 במאמר הבא יש סיפור מפורט על השיטה שפיתח המהנדס הקנדי רוג'ר באטלר להפקת נפט מפצלי שמן, תוך חימום הפצלים מתחת לפני הקרקע.

השיטה פשוטה: קודחים שני קידוחים אופקיים מקבילים בתוך שכבת הפצלים, אחד 5 מ' מעל לשני. בקידוח העליון מחדירים קיטור בחום ולחץ גבוהים, החום והקיטור ממיסים את הנפט שספוג בסלעים, והנפט, מעורבב עם מים זורם החוצה דרך הצינור התחתון. יש וריאציות על השיטה – למשל – חברה אחרת עושה ניסיונות עם החדרת אוויר חם במקום קיטור. (ראו תמונה).

SAGD Diagram

בקנדה יש כמויות אדירות של פצלי שמן, ומפיקים מהם כ 3 מיליון חביות נפט לשנה בשיטה הישנה של כריית הפצלים וחימומם במפעל. השיטה החדשה היא הרבה יותר חסכונית ופחות מזהמת כי היא מונעת את הצורך בכרייה, שינוע ופיזר הסלע לאחר ניצולו, ובנוסף לכך היא מאפשרת גישה לשכבות יותר עמוקות שלא ניתן היה להגיע אליהן לצורכי כרייה.

השיטה החדשה של חימום תת קרקעי הוכחה במתקן ניסיוני בקנדה כבר ב 1987, עד היום הוקמו שם יותר מ 50 מתקנים לייצור תעשייתי שמעריכים שיפיקו יותר ממיליון חביות נפט ליום ב 2012. אנו לא מדברים, אם כן, על רעיון ראשוני, אלא על שיטה בדוקה ועובדת.

חברת IEI טוענת שכמויות פצלי השמן שקיימים בארץ יכולים להפיק נפט בכמויות הדומות לאלו של ערב הסעודית וישראל יכולה להפוך למעצמת נפט. בתור מינימום היא יכולה לספק את צרכיה במקום לייבא, לחסוך המון כסף וליצור מקומות עבודה בארץ בתעשיית ההפקה. אלו לא ספקולציות או רעיונות מופשטים. קיומם של פצלי השמן מוכח, שיטת ההפקה מוכחת. צריך רק לקבל אישורים ולהתחיל לעבוד.

פה קבור הכלב – קשה לקבל אישורים – בגלל התעמולה האנטי-נפטית הרואה בנפט מילה גסה, וחומר מזהם ומזיק. על כך בקטע נוסף.  אותי מעודד לדעת שיש כמויות גדולות של נפט בישראל ואני מקווה שיחלו להפיק אותו בקרוב.

יעקב

שידור חי בנושא יום כדור הארץ

שידור חי ממכון איין ראנד בארה"ב
ביום שישי בשעה 22:00 בנושא יום כדור הארץ 

Watch live streaming video from aynrandcenter at livestream.com

מפלס פני הים

הנה גרף שמתאר את מדידות מפלס פני הים שמבוצעות על ידי לווינים. עושה רושם שיש ירידה גדולה בקצב עליית מפלס פני הים בחודשים האחרונים. לא ברור עדיין אם הירידה ממשית, או שמא הנתונים שגויים, ויש בעיה בכיול של מדידות הלויין וחישובן.

בכול אופן – עליית מפלס פני הים בשנים האחרונות היא בקצב של כ 3 מ"מ לשנה שהם כ 30 ס"מ למאה שנים – שהוא אותו קצב של מאה-מאתיים השנים האחרונות. אין בנתונים שום סימן לעליית מפלס פני הים בקצב מוגבר – שהוא נושא ההפחדה העיקרי של החממסיטים.

יעקב

ממעמקים ישאבו נפט.

אני מביא לינק למצגת קצת ישנה (2007) של חברת שברון Chevron – אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם, על הטכנולוגיה והחשיבות של קידוחי נפט במים עמוקים. במפה כאן אנו רואים את המקומות בהם שברון מבצעם קידוחים עמוקים, וגם מפיקה נפט. חברות נוספות קודחות במקומות נוספים. הנפט ממים עמוקים הולך וגדל בחשיבותו, ובכמויות המופקות. הטכנולוגיה החדשה המאפשרת קידוח במים עמוקים פתחה בפנינו שדות נפט חדשים רבים. עיינו במצגת, שעיקרה תמונות, ותתרשמו מהטכנולוגיה.

ותזכרו: יש עוד הרבה נפט (וגם גז ופחם, כמובן).

והנה תמונה אחת של אסדת קידוח אחת.

יעקב

מאותגר דמיון.

נביאי ה peak-oil – שיא-הנפט – עושים אותה טעות שכול הנביאים מהאסקולה המלתוסית עושים. המלתוסים, ממשיכי דרכו של ג'ון מאלתוס, מנבאים שבקרוב יאזלו משאבים אלו או אחרים (מזון, נפט, מחצבים). הם בוחנים את קצב צריכת המשאבים מול קצב הפקתם, ומגיעים למסקנה שהמשאבים עומדים להיגמר בקרוב. כך מנבאים מאז המאה ה 18, והכישלון הטוטאלי של הנבואות האלה (אף אחת לא התגשמה) לא מרתיע אותם.

הטעות היא שהם אינם לוקחים בחשבון את התפתחות הטכנולוגיה, המאפשרת הפקה יותר גדולה של משאבים מאשר היה אפשר בעבר. אם אתה מנסה לעשות אקסטרפולציה מהעבר לעתיד אתה נידון לכישלון אם אינך מתחשב בבלתי ידוע – בטכנולוגיות ושיטות חדשות – שלא ידועות בזמן הנבואה.

כך למשל – בתחום ייצור המזון – עברנו כמה "מהפכות ירוקות" – ראשית שימוש בדשנים כימיים, אח"כ השבחת זנים, והיום – הנדסה גנטית. היום אנחנו מסוגלים לייצר מזון בכמויות שמלתוס לא העלה כלל בדמיונו. זו הבעיה הכללית של המלתוסים – הדמיון שלהם אולי פורה בתחום הפילוסופיה והשירה, אבל בתחום המדע והטכנולוגיה הוא מאד מוגבל.

כנ"ל בתחום האנרגיה – הנפט והגז. על הגז כתבנו, על הנפט נכתוב בפוסט נפרד. אבל עובדה היא שהטכנולוגיות החדשות מאפשרות לנו למצוא ולהפיק הרבה יותר נפט וגז מאשר נביאי ה "שיא-נפט" העלו בדמיונם.

אז, כשתשמעו נביאי זעם מנבאים אסון נוראי, קרוב וודאי (סוף המשאבים, סוף המזון, סוף הנפט) – תזכרו את דברי חז"ל – למי ניתנה הנבואה (אחרי חורבן בית המקדש).

יעקב

גז טבעי בשפע – המשך.

כתבנו באחד הפוסטים הקודמים על כמויות גדולות של גז טבעי שהחלו להפיק בארה"ב בטכנולוגיות חדשות ממרבצים של פצלי שמן או סלעים ביטומנים Shale .

כאן אנו מביאים מחקר שנערך על ידי מנהל האנרגיה הממשלתי של ארה"ב EIA  Energy Information Agency  על גודל רזרבות הגז המצויות ב 32 מדינות בעולם. המפה למטה מראה את המדינות שנחקרו (המסומנות בלבן, אלה שבאפור לא נבדקו, למרות שידוע שיש גם בהן גז רב, כמו למשל ארצות המזרחם התיכון). הכתמים האדומים מסמנים מרבצים של פצלי שמן שמהם ניתן להפיק גז ולגביהם נערך אומדן כמותי של הכמויות הזמינות. הכתמים הצהובים מציינים מרבצים ידועים שבהם יש גז, אך לא נעשתה בהם הערכה כמותית. 32 ארצות אלו הן לא ספקיות הנפט והגז המסורתיות (רוסיה, ערב הסעודית) אלא ארצות אחרות.

הטבלה שלמטה מסכמת את הממצאים, כולל אומדן זהיר של כמויות הגז של פצלי שמן הניתנות להפקה – וגם הרזרבות הידועות של גז קונבנציונלי. שורה תחתונה: יש הרבה גז. הרבה מאד.

Table 1.  Estimated shale gas technically recoverable resources for select basins in 32 countries, compared to existing reported reserves, production and consumption during 2009

שימו לב שמכול הארצות האלה – רק בארה"ב כבר החלו בהפקת גז משכבות סלע אלו, והוכיחו שם את הטכנולוגיה. בשאר הארצות עוד לא התחילו, או נמצאים בשלבים התחלתיים של חיפוש, הקצאת שדות לניצול, והתארגנות לפני התחלת הקידוחים.

יש הרבה גז, בכול העולם. הכמויות יספיקו לעשרות אם לא מאות שנים של צריכה. חבורת ה peakoil שמאיימים עלינו בכך שבעוד שנים מעטות ייגמר הנפט, יכולים להירגע, ולחפש נושא אחר לנבואות הזעם שלהם.

כבר ציינתי שניתן להשתמש בגז כדלק לתחבורה, בארצות רבות כבר משתמשים בו היום.

יעקב

קרינה נמוכה הסכנה או הברכה ?

אתר של הפקולטה להנדסת גרעינית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT מפרסם הסברים על הדרך בה נקבעים תקנים של קרינה מסוכנת.  בין השאר הם מספרים שככול שיורדת רמת הקרינה יש ירידה עוד יותר תלולה בסיכון לתחלואה בסרטן. הדבר מתבסס על מחקר שעשה NCRP – US National Council on Radiation Protection and Measurement, שהתפרסם ב 1980 . הם שתמשו במינון קרינה נמוך, שהיה בסדר גודל של פי 4000 מקרינת רקע. על פי ניסויים אלה, תוך הכנסת מקדם ביטחון גדול, קבעו תקנים לקרינה מותרת – למשל לעובדי הכורים הגרעיניים.

ביפאן, היום, עוצמת הקרינה בסביבה כתוצאה מהפליטות בכורים בפוקושימה היא בסדר גודל של פי 10, 30 או 100 מקרינת רקע (ולא פי 4000 ). מה לגבי מינון נמוך כזה ? ה NCRP קבע שלא ניצפו השפעות שליליות (סיכון לסרטן) ברמות כאלה. אדרבא, נראה שמנות קטנות אלה האריכו את תוחלת החיים. בהתייחסו לתופעה מפתיעה זו של הארכה בתוחלת החיים פירש ה NCRP   את התוצאה כ:"תגובה חיובית לפגיעה ברמה נמוכה, שיצר גירוי של המערכת". הם מציינים: "נראה שאין ספק שתוחלת החיים באוכלוסיות בעלי חיים שנחשפו לקרינה ברמה נמוכה במשך כול חייהים, היא גבוהה יותר מאשר באוכלוסיית בקרה דומה שלא ספגה קרינה, כלומר הקרינה (הנמוכה) האריכה את החיים". הם ממליצים לחקור אוכלוסיות של בני אדם החיים באזורי קרינת רקע גבוהה. יש מספר ניכר של בני אדם החיים באזורים כאלה, בהם קרינת הרקע היא עד 20 mSv לשנה, ולא נראה שיש השפעה שלילית של הקרינה עליהם.

אזורים בעלי קרינת רקע טבעית גבוהה במידה ניכרת מהממוצע נמצאים ב איראן, ברזיל, הודו, אוסטרליה וסין. בארה"ב, תושבי דנבר סופגים יותר מ 10 mSv לשנה קרינת רקע טבעית.

יעקב

צ'רנוביל – המחלוקת.

 בתמונה: צילום אווירי של הכור בצ'רנוביל לאחר התאונה (וויקיפדיה)

בפוסט הקודם על צ'רנוביל כתבנו על דו"ח מקיף משנת 2005 שחובר בחסות ארגון הבריאות העולמי WHO ובשיתוף הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית שבווינה IAEA . הדו"ח הזה, המתון יחסית, מדבר על 52 איש שנהרגו, ועל עוד "אולי, עד" 4000 איש שעלולים לחלות בסרטן ולמות בטרם עת, בעתיד, בגלל הקרינה שספגו כתוצאה מהאסון.

הירוקים, ששונאים אנרגיה אטומית ומפחדים (ומפחידים) מהקרינה לא מקבלים דו"ח זה. המפלגה של הירוקים בפרלמנט האירופי פרסמה דו"ח נגדי ( הנוסח המלא כאן, PDF ) – הטוען שספר מקרי המוות מסרטן שהאסון עלול לגרום הוא בין 30 ל 60 אלף.

על העובדות הבסיסיות אין מחלוקת: הכור בצ'רנוביל התפוצץ, העיף לאוויר לגובה רב את תוכן הליבה – כלומר חומר רדיואקטיבי רב. אח"כ הייתה שריפה של ליבת הגרפית של הכור, שנמשכה 10 ימים, ובמהלכם המשיכו להיפלט חומרים רדיואקטיביים רבים עם העשן, לאוויר. החלקיקים התפזרו על ידי הרוחות לכול חלקי אירופה, כולל שבדיה, פינלנד, אוסטריה, גרמניה, פולין, ואפילו איטליה ואנגליה. המחלוקת על כמות החלקיקים הרדיואקטיביים שנפלטו לא גדולה (הירוקים טוענים: כ  15-30% יותר מאשר ה WHO).

בעת האסון נפגעו כ 237 בני אדם מכמויות גדולות של קרינה. היו אלה עובדי הכור ועובדי כוחות ההצלה שבאו לכבות את השריפה. אנשים אלה חלו במחלת הקרינה, 28 מהם נפטרו במהלך 1986 (שנת האסון, לפני 25 שנה בדיוק) ועוד 19 עד שנת  2004 (שאר ה190 עדיין בחיים).  כמו כן חלו כ 4000 ילדים מסרטן בלוטת התריס. סרטן זה נגרם מיוד 131 רדיואקטיבי שנקלט בבלוטת התריס ונשאר שם. רק 9 מהם מתו, כי סרטן זה אינו קטלני במיוחד.

עד כאן העובדות. מעכשיו והלאה – ספקולציות, ניחושים, הערכות, וזריקת מספרים סתמית. הסיבה לכך היא שאיננו יודעים מה ההשפעה והנזק של קרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. אנו פשוט לא יודעים, כול אחד זורק מספרים לפי תחושות הבטן שלו, על מקרי המוות שעוד יהיו בעתיד  כלומר אחרי יותר מ 20 שנה. עשרות אלפי מחקרים התפרסמו על הנושא, רובם מנסים להפיק מידע על ידי ניתוחים סטטיסטיים של נתונים על תחלואת הסרטן. אין וויכוח על כך שכמויות גבוהות של קרינה גורמות לסרטן, הוויכוח הוא על כמויות קטנות. הסרטן מתפתח לרוב באיטיות ומופיע רק הרבה שנים לאחר המקרה.  קשה מאד להפריד בין תחלואה טבעית (כולל גורמי סיכון כמו עישון, אלכוהוליזם ועוני) לתחלואה שנגרמה על ידי הקרינה מצ'רנוביל. יש גם שטוענים שעליה במקרי הסרטן שכן התגלתה נובעת מריבוי הבדיקות שבוצעו באוכלוסיית הסיכון מעבר לבדיקות הרגילות.

אנו פשוט לא יודעים אם קרינה ברמה נמוכה מסוכנת, ועד כמה. המחלוקת בין הדו"ח של WHO לדו"ח הירוק הוא בדיוק בנקודה זו. WHO טוענים (טענה סבירה) שקרינה נמוכה – בסדר גודל של קרינת הרקע הטבעית, מן הסתם לא מסוכנת. כמו שציינתי, קרינה רדיואקטיבית מצויה בכול מקום בטבע, קרינה מסלעים, מהאדמה ומגזים שנפלטים מהאדמה. רמת הקרינה הטבעית משתנה ממקום למקום, ויש מקומות (למשל דנבר, קולורדו, ארה"ב) בו היא גבוהה פי 100-1000 מאשר במקומות אחרים.

הירוקים טוענים לעומת זאת, שכול קרינה מסוכנת, כול קרינה מסרטנת, אפילו קרינה טבעית ברמה נמוכה. לכן – כול כמות הקרינה שנפלטה מצ'רנוביל ונפגשה עם בני אדם תגרום בסופו של דבר לעליה כלשהי בסיכון לסרטן. הם ממציאים איזשהו פקטור שמבוסס על ניחושים, מכפילים אותו בכמות האוכלוסייה באזורים שאליהם היגיעה איזשהו חלקיק קרינה מצ'רנוביל ( כ40% משטחה של אירופה) – וכך הם מגיעים לניחוש על 30 עד 60 אלף הרוגים (עתידיים) מקרינת צ'רנוביל. הבסיס להערכה זו איננו מצוי בעובדות או בידע שיש, הוא אידיאולוגי – הפחד מהקרינה והרצון לחסום את האנרגיה הגרעינית.

חוסר הידיעה שלנו בנושא משמשת כר נוח להפחדה – אנו תמיד פוחדים מהבלתי נודע. (המצב דומה עם ההתחממות הגלובאלית).

אני, אישית, מעודד מהנתון המוצק שכן קיים: שתוך 20 שנה אפשר לייחס בוודאות (סבירה) לאסון צ'רנוביל "רק" כ 52 מקרי מוות. אין ספק שיהיו עוד מקרי מוות בהמשך, אבל אני נוטה יותר לקבל את ההערכה (המצוצה מהאצבע) של WHO מאשר את ההערכה החמורה הרבה יותר (ומצוצה מהאצבע עוד יותר) של הדוח הירוק.

הנזק הגדול יותר של אסון צ'רנוביל היה הנזק הכלכלי והנזק הנפשי והפיזי שנגרם למאות אלפי אנשים שזוהו כ "אוכלוסיית סיכון", וחלקם פונו מבתיהם. מבחינה זו הנזק של צ'רנוביל מצוי בסדר גודל דומה לנזק של רעידת האדמה והצונאמי ביפאן, אסון טבע של "פעם באלף שנה". אין להקל ראש בנזקי אסון צ'רנוביל, אבל גם לא צריך להיכנס להיסטריה ולסגור את כול הכורים.

יעקב

פאנטזיות על רוח ומציאות.

מה קורה כאשר פאנטאזיות (אשליות, הזיות) מתנגשות עם המציאות ? קורה מה שקריס ברוקר מהטלגרף מכנה מחזור הפאנטזיות. זה קורה בחיים הפרטיים, בפוליטיקה, בהיסטוריה. כאשר אנו פונים לדרך המונעת (אולי באופן בלתי מודע) ממאוויים ואשליות, הכול נראה תקין ומבטיח בהתחלה. זהו "שלב החלום". אבל – מאחר שהאשלייה אינה מעוגנת במציאות, בא במהרה שלב התיסכול, שבו דברים לא מסתדרים, דבר המדרבן למאמץ יתר לשמור על החלום. כאשר, בהמשך, המציאות מתגברת, בא שלב הסיוט, ואחריו – הנפילה למציאות, כאשר האשלייה מתפוגגת לבסוף.

דוגמה לכך הן תחנות הרוח. אלפי תחנות רוח (טורבינות על עמוד) נבנו מתוך תקווה שניתן להפיק אנרגיה מתחדשת ובלתי מזהמת מהרוח, ושהרוח תוכל להחליף את הדלקים הפחמניים כספקית האנרגיה שלנו. כול מהנדס מפוקח יכול היה לאמור מראש שהדבר אינו אפשרי. אבל ה"ירוקים" ניחנו באמונה יוקדת, שגברה על כול שיקול ראציונאלי והנדסי. הם סחפו איתם את דעת הקהל והפיליטיקאים, וגרמו לבניית אלפים רבים של תחנות רוח, בהוצאה אדירה.

שני דוחות חדשים מראים, בפעם המי יודע כמה, עד כמה שאין תועלת בתחנות הרוח. דו"ח אחד הוזמן על ידי קרן ג'ון מויר (קרן מוקדשת לשימור הטבע). הוא מראה שתחנות הרוח מפיקות, באופן ממוצע, רק כ 25% מהיכולת הנומינלית שלהן (כי הרוח לא תמיד נושבת), והחשמל שהן מפיקות לרוב בא בשעות שפל, כאשר הוא לא נחוץ. במקרים רבים, בשעות שיא הן סיפקו רק 1-2% מהצריכה. הדבר אומר שלא ניתן לסמוך כלל על תחנות הרוח, אפילו לא עבור אחוז קטן מהצריכה, ושצריך תחנות גיבוי פחמיות או גרעיניות למלוא גודל הצריכה.

3168 הטורבינות שנבנו בבריטניה סיפקו בממוצע רק 1141 מגואט חשמל, בערך כמו תחנה פחמית אחת. תמורת פחות מ 3% מהחשמל הרוחני שקיבלו בפועל שילמו הצרכנים יותר מ 7% מההוצאות על חשמל. המסקנה של ממשלת בריטניה: לבנות עוד 10,000 טורבינות (בעלות תועלת מפוקפקת) כדי לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות שהם התחייבו להן. כיצד טורבינה שאינה מפיקה חשמל עוזרת לעמוד באיזשהו יעד רק אנשי חזון וחלום יכולים להסביר. באשר להשחתת שטחים גדולים של טבע בתולי לצורך פריצת דרכים לבניית תחנות רוח, ועל היותן קוטלות של ציפורים גדולות, מוגנות, על זה לא אוהבים הירוקים לחשוב.

אומר ברוקר "החלום של שימוש ברוח כדי לספק את החשמל שלנו מתברר במציאות אחת הפאנטזיות היותר אבסורדיות של זמננו".

מה שאותי מעניין הוא מדוע אין האירגונים הירוקים מתנהגים בצורה רציונאלית. גם אם הירוקים, באופן אישי, הם לרוב טיפוסים רוחניים, לא מחוברים למציאות הטכנית, הם יכולים לקחת יועצים שיסבירו להם מה אפשר ומה אי אפשר לעשות, מבחינה טכנית. גם המנהיגים הפוליטיים יכלו, והיו צריכים, להתיעץ עם בעלי מקצוע. במקום זה – גם אלה וגם אלה נגררים אחרי אמונותיהם והרטוריקה שלהם, ועושים דברים שאין להם אחיזה במציאות.

יעקב