פליטות הפד"ח לשיא

כך זועק העיתון המודאג, גארדיין.  הפליטות גדלו בכמות שיא, לשיא חדש של 30.6 ג'וגטון אומרת סוכנות האנרגיה העולמית. "כול היעדים הטובים של הגבלת ההתחממות ל 2 מעלות צלסיוס הופכים לאוטופיה". הירידה הקלה בפליטות בשנת 2009 נבעה מההאטה הכלכלית, אך השנה המגמה התהפכה. יותר מ 3/4 מהפליטות באות מהארצות המתפתחות.

כמובן, היעדים של הפחתת הפליטות היו תמיד אוטופיה או הזיה – דבר שאין אפשרות לממשו במציאות. באשר לסיפור על 2 מעלות צלסיוס (היעד שאומץ בוועידת קופנהגן ב2009 ) – הוא היה תמיד שטות מוחלטת, כי איש אינו יודע כמה פליטות שוות מעלה אחת (או שתיים). בכול אופן – פליטות הפד"ח העולמיות אינן יורדות.

"כולנו צריכים להיות מזועזעים ממצב חמור זה" אומרים נביאי הזעם. הלורד שטרן אומר שמצב זה (שנקרא בשם קוד "עסקים כרגיל") יגרום לשיבושים חמורים בחייהם של מאות מיליוני בני אדם, שיובילו להגירה המונית ומלחמות".

מה צריך לעשות? בירול (כלכלן ודובר בסוכנות האנרגיה) אומר: " צריך לנקוט בצעדים נועזים, מרחיקי לכת, מיידיים – כדי שיהיה לנו סיכוי". הבנתם ?

"צעדים נועזים, מרחיקי לכת"... בלה... בלה... בלה... מילים ריקניות. איזה צעדים בדיוק? תיק"ו.

בינתיים כולם רואים שאין אפשרות להוריד את הפליטות. תחנות הכוח שפעילות כיום ושנבנות יהיו פעילות לפחות עשור אם לא יותר, וימשיכו לפלוט פד"ח בקצב רגיל, אין במה להחליף אותן. תחנות כוח גרעיניות נסגרות בכול מקום, גם בגלל פוקושימה – ופירושו יותר תחנות פחמיות. הסכם קיוטו להפחתת הפליטות השיג בדיוק אפס הפחתה, אפס מוחלט, מפני שהיה מבוסס על הגיגים ירוקים רומנטיים, מנותקים מהמציאות הפיזית-הנדסית-אנושית של העולם שלנו. הסכם קיוטו העקר, תוקפו פג ב 2012 ומרבית מדינות העולם כבר הודיעו שלא יצטרפו להסכם המשך לקיוטו, הסכם שלא הצליחו להשיג.

בקיצור – אין כול אפשרות מעשית להוריד את הפליטות, ולא תהיה הורדה של הפליטות. אני אמרתי, ואומר את זה לפחות מאז קיוטו (1997) .

למזלנו, הפליטות אינן מהוות בעיה חמורה (לדעתי), וכול נבואות הזעם של הלורד שטרן ודומיו הן  דברי הבל, בדיוק כמו חלומותיהם על הורדת הפליטות.

יעקב

סוף התחנות הגרעיניות בגרמניה.

ממשלת גרמניה קיבלה החלטה חדשה, לסגור את כול תחנות הכוח הגרעיניות עד שנת 2022. לגרמניה יש 17 תחנות כוח גרעיניות, שסיפקו, עד לאחרונה, 23% מאנרגיית החשמל.

בשנת 2000 התקבלה החלטה, על ידי ממשלת הקואליציה –סוציאל-דמוקרטים-ירוקים לסגור את כול התחנות הגרעיניות עם תום 40 שנים של אורך חיים מתוכנן לכל אחת מהן – שפירושו שהתחנה האחרונה תיסגר עד 2022. ממשלת מרקל השמרנית ביטלה החלטה זו והחליטה לפני שנה להאריך את חיי התחנות בכ 8-13 שנים, בגלל מחסור בחשמל. החלטה זו בוטלה היום, וממשלת גרמניה הנוכחית בעצם מאשררת את ההחלטה של קודמתה.

7 מ 17 התחנות, הישנות ביותר, נסגרו לאחרונה, בעקבות פוקושימה, לשלושה חודשים לבדיקות. כעת הוחלט לא לחזור ולהפעילן, כלומר – סגירתן סופית. התחנות האחרות יסגרו בהדרגה, האחרונה שבהן (הכי חדשה) עד 2022.

מאיפה ייקחו חשמל ? שאלה טובה.

השר לאיכות הסביבה הבהיר שהממשלה תדאג שלא יהיו שיבושים באספקת החשמל. אבל מדיבורים לא ניתן להפיק חשמל.

כצעד ראשון הודיעה גרמניה לשכנותיה, שהיו קונות אצלה חשמל בעבר, שישכחו מזה. גרמניה לא תמכור יותר חשמל לשכנותיה. שמעתם, דנמרק ? מעכשיו יהיה לכם חושך כאשר הרוח לא נושבת. לגרמנים לא איכפת שתשבו בחושך.

באשר לגרמניה עצמה – צריך להתחיל במרץ לבנות תחנות כוח פחמיות או על גז. אם הירוקים הגרמנים יחסמו גם את בניית התחנות הפחמיות, כמו שהם נוהגים, תשב גרמניה בחושך, למרות ההבטחות החגיגיות של ממשלתה.


תוספת:

מנבאים תחילתו של עידן הדה-אינדוסטריאליזציה - ביטול התעשייה, או המהפכה האנטי תעשייתית בגרמניה שתגרם בגלל מחסור בחשמל. כלומר - ייתכן שתתגשם באיחור מה תכניתו של הנרי מורגנטאו אשר הציע ב 1945 להפוך את גרמניה לארץ חקלאית שייאסר עליה פיתוח התעשייה, בשל פשעי המלחמה, וכדי להמנע ממלחמה נוספת.

אבל ייתכן שהגרמנים יינצלו מחושך. הם החלו עוד בשנה שעברה בתכנית לבניית 26 תחנות כוח פחמיות חדשות. פחם יש להם בשפע, וחשמל צריך. כול הדיבורים על רוח ושמש זה כס"ת לפיתוח האמיתי עם תחנות פחמיות. התחנות הפחמיות נחוצות בכול מקרה, כדי להחליף תחנות פחמיות אחרות שמספקות כ 80% מהצריכה, והולכות ומזדקנות וזקוקות להחלפה.

יעקב

יש גם נפט בשפע

כבר עשרות שנים מפחידים אותנו נביאי הזעם בכך שהנפט עומד להיגמר. Peak oil – השיא בתפוקת הנפט – כבר מאחורינו הם אומרים, מעתה והלאה כמויות הנפט שעומדות לרשות האנושות ילכו ויקטנו.

הראינו בסידרה של מאמרים קודמים שיש מרבצים אדירים של גז טבעי בעולם, שמפיקים מהם גז בטכנולוגיה חדשה, ששמה פראקינג (Hydraulic fracturing or fracking ). הודות לשיטה זו, כמויות הגז העומדות לרשותנו הן למעשה בלתי מוגבלות. הגז יכול לשמש להפקת חשמל בתחנות כוח, לשימושים תעשייתיים (חימום דוודים), וגם לתחבורה, בין בשימוש ישיר של מיכלי גז במכוניות או בהפיכתו של הגז לבנזין.

גם סיפרנו על שיטות הפקה חדשות של נפט מפצלי שמן, או – מה שנקרא באנגלית – סלעים צפופים tight rock. סיפרנו על חברה שמנסה להפיק נפט בישראל, בחבל עדולם, אם רק תתגבר על התגדותו ושנאתו לנפט של שר הפאסטורליה, גלעד ארדן.

הניו יורק טיימס מספר במאמר ארוך על התפתחות הפקת הנפט בשיטת ה fracking בארה"ב. כבר סיפרנו על שדות הנפט החדשים שפותחו בשדה בקן bakken בדקוטה הצפונית, שמפיק כיום 400 אלף חביות ליום ויגיע תוך כמה שנים לשלושה מיליון. בשדות דומים בטקסס מפיקים 100 אלף חביות ליום, ויכולים להגיע עד 2020 לשלושה מיליון גם כן. הכמויות עצומות. זה כמו אלסקה, אקואדור או כווית נוספים – והכול בתוך גבולות ארה"ב, ביבשה, לא בעומק הים. כול זה תוצאה של פיתוחים טכנולוגיים של 3-4 שנים אחרונות. בטקסס כבר קדחו 5000 קידוחים בשטח שדה שנקרא הנשר פורד.  ארה"ב יכולה להגדיל את תפוקת הנפט שלה ב 25% עד 2020 . ישראל יכולה להפיק נפט שיספיק לסיפוק כול צרכיה ואף לייצוא. זאת מלבד מרבצי הגז המוכחים, תמר ולווייתן.

לכול אלה שדוחפים לכיוון אנרגיה ירוקה (שלא קיימת) בגלל סיום עידן הנפט (כביכול) – אתם יכולים להירגע. עידן הנפט לא יסתיים בעתיד הנראה לעין.

יעקב

המלחמה נגד המפלצות

הגארדיאן הבריטי (לא עיתון של ריאקציונרים...) מספר לנו שהשבוע יצעדו מאות או אולי אלפים של מפגינים בעיר קארדיף, בירת ויילס, בנסיון נואש למנוע פיגוע טרור אסטתי. המחאות, שהן המשך למאבק בן חודשים רבים, מוחות נגד תוכנית להקים עוד 800 טורבינות רוח בהרים הקמבריים בוויילס, ולבנות רשת של יותר מ 160 ק"מ של דרכי גישה לתרנים המפלצתיים אלה שגובהם 50 מטר. פירוש הדבר להפוך את שיטחי הטבע הבתוליים היחידים שנותרו לתחנת כוח אחת גדולה המשתרעת על פני מאות קילומטרים ריבועים של יער וביצה. הנה קטעים מהמאמר בגרדיאן.

אין ביקוש של השוק (של אנשים) לפרויקט הזה, והחשמל שיופק (אולי, לפעמים...) הוא בכמות קטנה ממה שתחנת כוח אחת רגילה מספקת. ההחלטה להקים את המפלצות היא פוליטית, המימון הוא ממיסים, ומהיטל חובה על תעריפי החשמל.

לפוליטיקאים ופקידי האוצר, הפרויקט הזה דומה לנושאת מטוסים – פרוייקט בולען של כסף שנותן אפשרות לפוליטיקאים להשוויץ בוועידות בינלאומיות. את הכפרים בסביבה משחדים עם מענקים של 20,000 ליש"ט לשנה כדי שיסכימו לטורבינות. בעל משק, שרוצים להקים טורבינות בשטחו, יכול לצאת לפנסיה לאיי באהאמה מהכסף. התאחדות בעלי הטורבינות ששמו RenewableUK  מקבלת מיליארד שטרלינג סובסידיות עבור 550 החברים באירגון. העיתונות מתייחסת אליהם כאירגון מחקר, בעוד הם אירגון שדלנות לסחיטת כספי ציבור.

לדוגמה: רק 19 טורבינות, המוקמות באדמותיו של הדוכס מבופור, ישלשלו 12 מיליון שטרלינג לכיסיו של הדוכס, 7 מהם הם סובסידיה ישירה מהקופה הציבורית. הדוכס נחשב ל"מפעיל טורבינות".. התופעה חוזרת על עצמה בכול רחבי בריטניה. למשל באפריל קיבלו קבוצה של בעלי אחוזות בסקוטלנד כמעט מיליון ליש"ט כדי לא לספק חשמל לרשת עמוסה שלא יכלה לקלוט את החשמל.

הדבר מלמד על האבסורדים שמתרחשים כתוצאה מהצוו הפוליטי השרירותי שהתקבל כחוק: "בריטניה חייבת להפיק 15% מהחשמל ממקורות מתחדשים", יעלה כמה שיעלה. המחיר המוערך יהיה מעל 100 מיליארד ליש"ט בסביבות השנה 2020. הסכומים האלה אינם עומדים בשום פרופורציה לתועלת שהציבור מפיק. (אני: איזו תועלת ?).

כול עוד יש אנשים שאינם מבחינים ביופי שבנופים טבעיים, המאבק שלנו לשימור הטבע והנופים יהיה קשה. אבל עלינו להיאבק להגן על הנופים שלנו (nimby – לא בחצר האחורית שלי) – אם אנו לא ניאבק מי ישמור על הנוף שלנו, ביחוד שהמשחיתים מרוויחים מזה כסף טוב?

פרויקט הטורבינות בווילס הוא השחתה נמהרת וחסרת אחריות של הטבע, ושל מאגר סופגי פד"ח (היערות), על חשבון משלם המיסים. אנו נוהגים לשמר אוצרות של יופי, במוזיאונים לאומנות או בשכונות היסטוריות לשימור בערים, אבל הטבע אינו מוגן (מלבד פרקים ושמורות). מטילים עלינו מיסים והיטלים כדי לסבסד את תחנות הרוח למען "שימור כדור הארץ" מנזקים עתידיים וספקולטיביים של התחממות. האם לא כדאי לשמר את כדור הארץ מנזקים עכשוויים וברורים של השחתת הטבע עם מפלצות רוח?

לסיכום של יעקב: איני יכול להמנע מלחזור על מה שאני תמיד אומר: לו רק הפיקו תחנות הרוח חשמל....

יעקב

נקודות הסכמה (?)

ד"ר ג'ודי קורי, ובישופ היל כתבו קטע על נקודות ההסכמה וחוסר ההסכמה בין החממיסטית למכחישים (או בין המודאגים לספקנים)

בנושא ההתחממות הגלובאלית. הנה נקודות ההסכמה, כפי שסיכם אותן ד"ר אריק וולף בסמינר שהיה בקיימברידג'.

1. פד"ח סופג קרינה אינפרה אדומה, כפי שמוכיחים ניסויי מעבדה. 

ג'ודי קורי (ג'ק) -  (וכולם): אמת.

2. אפקט "החממה" (למרות שמו הבעייתי) הוא ממשי. כדור הארץ חם יותר בזכות גזי החממה, פד"ח ואדי מים.

ג'ק: אמת.

ספקנים אומרים: לא ברור מה חלקו של הפד"ח, אם בכלל. גזי חממה מחממים את כדור הארץ, אך העיקרי בהם הם אדי המים.

3. אפקט החממה לא מגיע לרוויה עם עליית הריכוז של הפד"ח.

ג'ק: נכון, למרות שהנושא לא פשוט.

הספקנים אומרים: ספיגת גלי אינפרא אדומים בהחלט יורדת (יחסית) עם עליית ריכוז הפד"ח, גם אם לא עד כדי רוויה. 

4. ריכוז הפד"ח באטמוספירה עלה במידה ניכרת ב 200 השנים האחרונות.

ג'ק (וכולם) מסכימים.

5. כמעט כולם מסכימים שעליית ריכוז הפד"ח נגרמת על ידי בני אדם, בעיקר על ידי שריפת דלק פחמי.

ד"ר יאן פלימר חושב שלהרי געש חלק נכבד.

ג'ק: החלק של בני האדם אינו מוטל בספק, השאלה היא איזה חלק נגרם על ידי בני אדם ואיזה על ידי גורמים אחרים.

6. אם אנו מסכימים לטענות עד כאן – נובע שאנו צריכים לצפות להתחממות כול שהיא.

ג'ק: טענה חלקית, לא מדויקת.

ספקנים רבים אומרים שגם אם הפד"ח גורם להתחממות בניסויי מעבדה, הרי באטמוספרה הוא רק מרכיב קטן ביותר מבין אינספור רכיבים, וייתכן שהשפעתו הכמותית על ההתחממות היא זניחה.

7. אני חושב שכולם מסכימים שהייתה התחממות ב 50 השנים האחרונות.

ג'ק – אין ספק בקשר למגמה – מגמת התחממות, יש ספק בקשר לשיעור, אם השיעור של ההתחממות האמיתי הוא כפי שטוענים.

8. אין הסכמה על הגורמים להתחממות. אבל אני חושב שיש הסכמה שתפקידה של השמש קטן.

ג'ק: יש חוסר הסכמה מוחלט באשר לגורמי ההתחממות. אפילו בדו"ח ה IPCC נאמר שאיננו מבינים היטב את השפעת השמש.

הספקנים: השאלה הגדולה היא מה חלקם של תהליכים טבעיים רגילים (שאיננו יודעים את כולם, השמש היא אחד מהם) לעומת חלקם של בני האדם. ההתחממות אינה חורגת מהתחממויות טבעיות בעבר.

9. בנושא עליית מפלס פני הים: הרוב מסכימים שאכן פני הים עולים, חוץ מד"ר מולנר שטוען שאינם עולים.

ג'ק: הנושא מסובך. אין טעם לדבר על עליה גלובאלית. עליית פני הים מושפעת מגורמים מקומיים, והסיכון שבה גם כן מקומי.

אני: העלייה שנצפתה עד היום היא בסדר גודל 20-30 ס"מ למאה שנה ואין סימנים לגידול הקצב.

10 . הנושא החשוב והעיקרי מכול נתון במחלוקת עמוקה. זהו נושא הפיד-בקים, ההיזון החוזר – עד כמה תגרום עליית הטמפרטורות בגין הפד"ח לתהליך שרשרת של עליות נוספות. ד"ר וולף הציע לקבל את קביעת ה IPCC שהכפלת ריכוז הפד"ח (רגישות האקלים) תגרום לעלייה של 2-4.5 מעלות בטמפרטורה הגלובלית . רבים לא הסכימו. אז הציע להסכים על עלייה צפוי של מעלה אחת, בגלל הפד"ח ללא פיד-בקים. גם לזה אין הסכמה מלאה. 

ג'ק: זה נושא חוסר הוודאות העיקרי. אינני קונה את טענת ה IPCC ("מאד סביר"). איננו יודעים.

הסיכום של ג'ודי קורי: יש מעט מאד נושאים חשובים שעליהם יש הסכמה, והרבה נקודות מפתח נתונות למחלוקת מדעית לגיטימית, הנובעת מכך שידיעותינו בנושאים אלה מאד חלקיות.

הסיכום שלי: הטענות העיקריות של החממיסטים אינן מבוססות. לא ברור בכלל שיש התחממות יוצאת דופן, לא ברור בכלל שההתחממות הולכת להיות הרת אסון, לא ברור בכלל מה תפקידו של הפד"ח (בני האדם) בכול זה. הטענות של החממיסטים (ושל ה   IPCC ) כאילו החלק המדעי ברור וידוע אינן אמת.

קראו גם את הקומנטס בבלוג של קורי ושל בישופ היל.

יעקב

היברידית - החשמלית ההגיונית.

המכונית החשמלית ששי אגסי מקדם היא מכונית חשמלית טהורה  - יש לה רק מנוע חשמלי, עם כול המגבלות הנובעות מכך שהזכרנו במאמרים קודמים.

מכונית חשמלית יותר הגיונית וגם בעלת הצלחה מוכחת למעשה היא המכונית ההיברידית, דוגמת טויוטה פריוס.

טויוטה פריוס מיוצרת ומשווקת מאז שנת 1997, יותר מ 2 מיליון מכוניות כאלה נמכרו עד עכשיו, והביקוש להן גדול. הסיבה להצלחה היא שהעסק עובד, המכונית נוסעת. יש למכונית מנוע בנזין רגיל, שהוא המנוע העיקרי, שעובד רוב הזמן. יש לה גם מנוע עזר חשמלי שעוזר למנוע הבנזין במצבים קשים (זינוק, האצה או עליה תלולה). המנוע החשמלי אינו פועל מרבית הזמן, לכן אינו זקוק להרבה חשמל. החשמל שהוא מקבל מסופק על ידי חבילת בטריות קטנה יחסית (במשקל 53 ק"ג), וזולה יחסית (כ 2500 דולר). הבטריה מתמלאת מכוח הבלימה של המכונית עצמה, כלומר היא מנצלת אנרגיה שהולכת לאיבוד ברכב בנזין רגיל.

היתרון של המכונית ההיברידית: חסכון של כ 25% בבנזין.  החיסרון – העלות הנוספת של המרכיבים החשמליים – כ 3-5 אלף דולר למכונית. אני טענתי וטוען שהחיסכון בדלק אינו מכסה את ההפסד במחיר הקנייה, אך הדבר תלוי במחירי הדלק, וההפרש לא גדול. מי שקונה מכונית היברידית יש לו מכונית שנוסעת, ללא המגבלות של מכונית פול-חשמלית, במחיר שאינו בשמיים. כלומר: איני אומר שמכונית היברידית היא עסק טוב, אבל היא עסק סביר, ומי שרוצה "לתרום את חלקו", או להשוויץ שהוא "תורם את חלקו", יכול בהחלט לקנות מכונית היברידית.

חלק ממכירות המכונית ההיברידית יש לייחס לסובסידיות שניתנו לרוכשים על ידי הממשלות בעבר, ולתמריצים אחרים – כמו גישה למסלולים מהירים בכבישים בארה"ב.

יעקב

בלוף המחירים של בטר-פלייס

אנו הבענו ספקות גדולים בקשר להצהרות היומרניות של שי אגסי על המכונית החשמלית שהוא הולך לשווק בישראל, ותכניתו לשיטת המינוי להחלפת בטריות.

ב 2008  הוא הבטיח אותן ב 2009, אח"כ 2010, ועכשיו זה סופי (אולי) – סוף 2011. הוא גם הודיע על המחיר (123 אלף ₪) ומחיר מינוי המינימאלי – 13 אלף ₪ לשנה.

באוקטובר 2007 הצהירה כי "לקוחות שנרשמים לרשת (הטעינה), יוכלו לקבל מכוניות מסובסדות שיהיו זולות לרכישה ואחזקה, ממכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית".

לא דובים ולא יער. אשר ניבאנו מתגשם.

הצהרותיו היו הבטחות שווא של סוכני מכירות חלקלקים, לא מעוגנות במציאות.

על פי המחירון שפורסם כעת, על פי ה"תכלס" – המכונית החשמלית לא זולה אפילו באגורה שחוקה אחת ממכונית בנזין, לא לרכישה ולא לתחזוקה. (ייתכן אפילו שהיא קצת יקרה יותר). אין שום תועלת בגין החיסכון בבנזין יקר, או ההנחה הגדולה במיסוי, כלומר – החיסכון הזה זורם לכיסם של אגסי את עופר, ולא מגיע לצרכן.

הנה חשבון קטן – המיסים על המכונית החשמלית הם כ 10% בלבד (בזכות היותה "ירוקה") לעומת כ 90% על מכונית בנזין. כלומר: אנו משלמים לייצרן כ 110 אלף ₪ (מתוך 123), שהם מעל 35 אלף דולר (לעומת עלות כ 15-18 אלף דולר למכונית בנזין בחו"ל). אכן – 35 אלף דולר הוא מחירה הנכון (בחו"ל) של מכונית חשמלית, אבל – כולל בטריות (שעולות לבד כ 15 אלף דולר). האדונים שי אגסי ועידן עופר (בטר פלייס), לוקחים מאיתנו 35 אלף דולר ונותנים לנו מכונית בלי בטריה. בשביל בטריה אנו צריכים לעשות מינוי אצלו ולשלם עוד 13000 ₪ (מינימום) כול שנה. ניתן לכנות זאת בשם התואר המתון: שוד בצהרי היום.

איזו סיבה יש לאדם שפוי לקנות מכונית חשמלית שהטווח שלה מוגבל ל 160 ק"מ? 160 ק"מ על פי הבטחות אגסי, שערכן (של ההבטחות) לא מי יודע מה. בארץ, עם מזגן, הטווח יהיה הרבה פחות. מדוע שבן אדם נורמאלי יקנה מכונית חשמלית שמחייבת אותו לרוץ כול יום לתחנת החלפה, ולתכנן נסיעותיו על פי מצאי תחנות ההחלפה ? מדוע שבן אדם נורמאלי יחשוף עצמו לתלות בהבטחותיו של אגסי, בדבר טיב השרות של תחנות ההחלפה? מדוע שבן אדם נורמאלי ישקיע 123 אלף ₪ במכונית שהוא לא יודע אם יוכל למכור אותה כעבור שנתיים או שלוש? אין שום סיבה. אף בן אדם רגיל מן היישוב לא ייקנה מכונית חשמלית בתנאים אלה.

אז מה החשבון של אגסי? למי הוא ימכור ?

כותב המאמר בוואינט מנחש שאגסי ימכור את המכונית החשמלית לחברות ליסינג במחיר סודי, הרבה יותר נמוך, מחיר שישתלם לחברות הליסינג. אני מעריך שמחיר זה חייב להיות בין חצי לרבע מהמחירון שפורסם. אני לא קונה את הניחוש הזה. לקוחות הליסינג לא יסכימו לקבל מכונית שההצלחה שלה והאמינות שלה לא הוכחו בשוק. גם לא בחצי חינם.

החשבון של אגסי פשוט יותר. אין לו בינתיים הרבה מכוניות למכור. חברת רנו לא מסוגלת לספק הרבה מכוניות, אגסי לא הזמין הרבה מכוניות. הוא מנסה למכור בהתחלה את המעט שיש ללקוחות מסוג "ירוק ועשיר", שיש להם הרבה כסף, ולא אכפת להם שהמכונית השלישית או הרביעית שלהם תהיה חשמלית, במילא לא משתמשים בה הרבה. הוא ימכור לפלח השוק ה"אידיאולוגי" – פלח מצומצם מאד. זה – בתור צעד ראשון. אחרי זה אלוהים גדול. או שיוריד מחירים או שיתקפל וירד מהרעיון.

אני טענתי בעבר, וטוען היום: המכונית החשמלית היא רעיון טוב, אבל זמנו טרם הגיע. הטכנולוגיה הקיימת של בטריות מוגבלת ביכולותה, ויקרה מאד. אדון שי אגסי קפץ לים מסיבות אידיאולוגיות, כדי להציל את האנושות מהתחממות (כך אמר במו פיו) בלי רגליים במציאות הכלכלית וההנדסית. ההכרזה על המחירון הגבוה במידה הזויה מוכיחה זאת, בינתיים.

יעקב

השפעת פוקושימה ביפאן – תחנות נסגרות.

אסון פוקושימה נותן את אותותיו, על החלטות הפוליטיקאים ומדיניות הממשלות בנושא האנרגיה הגרעינית.

ראש ממשלת יפאן הורה לסגור תחנת כוח גרעינית אחת בדרום יפאן, כי היא נמצאת על החוף, באזור מועד לרעידת אדמה וצונאמי. החברה החליטה לבנות סכר מגן נגד צונאמי בגובה 15 מ', אבל עד שהסכר יושלם, בעוד כשנתיים, תהיה התחנה סגורה, על פי דרישה מפורשת של ראש ממשלת יפאן. זה כמובן צעד סמלי, בעל אופי פוליטי, כדי לרכך את הפחדים של הציבור. יש ביפאן 54 תחנות כוח גרעיניות, כנראה כולן באותה רמת סיכון פחות או יותר. אבל חייבים לבחור קורבן לדוגמה, ככניעה לדעת הציבור וכדי להראות ש"עושים משהו".

אי אפשר לסגור יותר תחנות – כי אז ישבו בחושך, וגם את זה הקהל לא יאהב. אז סוגרים אחת, באופן סמלי, ומקווים להסתדר עם החשמל החסר הזה.

ליפאן הייתה תוכנית לבנות עוד 14 תחנות כוח גרעיניות, כדי להביא את ייצור החשמל מתחנות גרעיניות לרמה של 30% בשנת 2030 – מרמה של 20% כעת. ראש ממשלת יפאן הודיע על "בחינה מחדש" של התכנית הזו – כלומר הקפאת ההליכים לבניית תחנות חדשות עד הודעה חדשה.

לבחון מחדש ולהקים וועדה – זה מה שפוליטיקאים תמיד עושים. מאיפה ייקחו חשמל – אין לאיש פתרון.

יפאן נמצאת כבר עכשיו (בעקבות השבתת תחנות פוקושימה) בגרעון גדול באספקת חשמל. בשנה שנתיים הקרובות ילמדו היפאנים על בשרם כיצד חיים תחת משטר צנע בחשמל.

קנו מניות של יצרני הדיזל-גנרטורים. עסקיהם יפרחו .

יעקב

עדכון מפוקושימה.

המצב בכורים בפוקושימה הוא קריטי אך יציב.

אתמול הצליחו עובדים להכנס למבנה של כור מס' 1 ולתקן מדיד של מים. הם גילו שמפלס המים הוא מתחת לתחתית מוטות הדלק, שמוטות הדלק נחשפו והותכו כנראה כולם, והדלק התפזר בתחתית הכור. המיכל של הכור כנראה דולף, והמים המוזרמים אליו כול הזמן בורחים. יחד עם זאת הטמפרטורה לא גבוהה במיוחד, דבר המלמד שלא מתרחשת ריאקצית שרשרת גרעינית, ופירושו שתוך זמן סביר ניתן יהיה להביאו לסגירה מוחלטת.

גם בשני הכורים האחרים, מס' 2 ו 3 כנראה המצב דומה.

כרגע לא נראה שיש סכנה להחמרת המצב. חברת החשמל מנסה לתקן את הצנרת בכורים, כדי להמשיך בפעולה קבועה של הזרמת מים וקירור במשך כמה חודשים עד לסגירה קרה מוחלטת של הכורים.

באשר לנזק הסביבתי – הוא גדול. איזור ברדיוס 20 ק"מ מהכורים פונה מתושבים, כבר מהתחלה. כ 80,000 תושבים פונו.   השבוע לקחו השלטונות את התושבים לבתיהם לזמן קצר של שעתיים, כדי לאפשר להם לאסוף חפצים חיוניים. כמות הקרינה הנספגת בשעתיים לא גדולה, אבל לחיות שם באופן קבוע אי אפשר. הפינוי הזה הוא לחודשים רבים, לפחות, ולא ברור אם אפשר יהיה לשוב לשכונות ולעיירות האלה בהמשך, או שיוכרזו שטח סגור לעשרות שנים.

יעקב

הסכנות שבאנרגיה גרעינית.

האנרגיה הגרעינית יש לה כמובן בעיות, זה לא שהיא הפתרון המושלם – אנגריה ללא תופעות לוואי מזיקות. עורך כתב העת "האדמה" The Land, סימון פיירלי, מעלה כמה מהבעיות האלה כתשובה למונביוט.

בעיה גדולה עם התחנות הגרעיניות היא שדרוש צוות מיומן, מאורגן וממומן היטב כדי להפעילן. כרגע יש בעולם כ 500-600 כורים גרעיניים פעילים, בעיקר בארצות מפותחות ועשירות (ארה"ב, אירופה, יפאן, רוסיה). אם ילכו לפזר כ 12,000 כורים גרעיניים בכול העולם (כמספר תחנות הכוח), כולל בארצות פחות מפותחות ופחות יציבות ומסודרות, בהן הטכנאים פחות מיומנים, והתשתיות הטכנולוגיות חסרות, הדבר יבטיח הרבה תאונות דוגמת צ'רנוביל או פוקושימה. הסכנה ממשית וגדולה מאד.

יותר גרוע: תחנת כוח גרעינית אי אפשר לסגור אותה ודי. גם כאשר סוגרים תחנה גרעינית חייבים להמשיך ולקרר אותה ולטפל בה ובדלק המשומש במשך שנים, אם לא היא עלולה להתפוצץ ולפזר קרינה. בארצות מפגרות ובלתי יציבות עלולות להתרחש מהפכות, מלחמות פנימיות, חילופי שלטון (ראה ארצות ערב היום), ובתקופות מעבר כאלה עלול להווצר מצב שאין מי שיטפל 

בתחנה הגרעינית וימממן את פעולות הכיבויה המסודר. במצב אנדרלמוסיה כזה או במקרה של הדרדרת לבארבריות, הופכות תחנות כוח גרעיניות מוזנחות לאסון וודאי ונוראי.

סימון פיירלי צודק בנקודה זו. לא הייתי רוצה לראות כורים גרעיניים, לא במצריים, לוב, אלג'ירה או איראן, גם לא בארגנטינה, קונגו, ניגריה או ערב הסעודית (אלה רק דוגמאות). אני גם לא מאושר משני כורים גרעיניים שמתחילים לבנות בטורקיה, אחד ממש בקרבתנו, על חוף הים התיכון, ליד אדנה. אם המערב, סין, רוסיה, הודו, קוריאה ויפאן – יבנו כולם כורים בקצב מזורז לא ניתן יהיה למנוע ממדינות אחרות, פחות יציבות לבנות גם כן.

הדור הנוכחי של הכורים הגרעיניים סובל מבעיה יסודית זאת – הוא לא נכבה לבד, הוא דורש טיפול יקר וממושך לצורך פירוק וסגירה מסודרת. (de-commissioning ). הוא גם דורש פתרון אחסון בטוח לדלק המשומש – פתרון שעוד לא נמצא.

בגלל זה חייבים להתקדם ולפתח כורים חדשים. יש רעיונות שנמצאים בשלב מחקר ופיתוח. יש כורים שסוגרים את עצמם בצורה בטוחה ללא התערבות אדם – כלומר – כאשר מזניחים אותם הם לא מתפוצצים אלא נסגרים לבד. או כורים קטנים, תת קרקעיים. צריך לפתח את הכורים לתצורה בטוחה יותר, לפני שמפזרים אלפים מהם בכול העולם. מה שלא צריך, ואי אפשר, הוא לחזור לאחור ולקבור את האנרגיה הגרעינית, להתעלם מקיומה, כאילו שלא הומצאה, לחזור לעידן הפרה-גרעיני.

יעקב