לדברי אבידן, התחום הסולארי מאפשר להשקיע הון עצמי נמוך, בשיעור 20% בלבד מהפרויקט, כששאר הסכום מושג באמצעות מינוף פיננסי גבוה. "80% מינוף זה לא משהו נורמאלי, בטח לא בימים האלה, אבל התחום בנוי כך שהסיכוי להפסיד את ההשקעה הוא נמוך. נחתם הסכם מראש עם חברת החשמל למשך 20 שנה, ובו היא מתחייבת לרכוש את החשמל במחיר צמוד למדד. מדובר באפס סיכון, כשאפשר להשיג תשואה של 15% על ההון העצמי שהושקע".
תחנת כוח סולארית בקיבוץ קטורה בערבה.
בעלי הון עושים רווחים גדולים על חשבון הציבור, בחסות הממשלה, שמחייבת את חברת החשמל לשלם עבור חשמל סולארי תעריף פי חמש ממחיר החשמל הרגיל, לצרכן.
כידוע, התחנה מפיקה חשמל רק מתי שמתחשק לה (לא בלילה, ולא בימים מעוננים) – כך שחברת החשמל צריכה להפיק חשמל בכמות מספקת, מתחנות רגילות, כדי להבטיח אספקת זרם תקינה כול הזמן.
צריך לאפשר לאנשים, חברות ומפעלים להקים תחנות סולאריות לשימוש עצמי. למשל – מפעלי ים המלח יכולים בהחלט להרוויח (אולי...) אם ייצרו את החשמל שהם צורכים בצורה סולארית במקום מדלק. אבל זה לא מה שמתרחש בארץ (ובכול העולם) – הממשלה, ולא הצרכנים, קונה את כול החשמל הסולארי במחיר גבוה. היא מאפשרת ליזמים זריזים להרוויח בגדול, עם השקעה עצמית נמוכה, וללא סיכון – והכול על חשבוננו.
הממשלה צריכה לחדול מהתכנית הזאת. צריך לתת לתחנות הסולאריות והפאנלים שכבר הוקמו לרוץ כמה שנים, ולראות מה התועלת שבהם, וכיצד הם עובדים. אין טעם לעודד עוד ועוד חשמל סולארי על חשבון משלם המיסים. אם, במרוצת הזמן, יתברר שהעסק הסולארי מביא תועלת והוא יכול להיות רווחי – בבקשה, שיקימו יזמים תחנות סולאריות כמה שהם רוצים, רק שלא יעשו לרווחים גדולים על חשבון המיסים שלנו.
יעקב
