צינור קייסטון ושנאת הנפט.

בארה"ב מתקיים כעת וויכוח ציבורי נוקב על פרוייקט גדול להנחת צינור נפט, שנקרא צינור קייסטון. הצינור מתוכנן להוליך נפט גולמי שמופק מחולות זפת בקנדה אל בתי זיקוק בטקסס. אורכו כ 3500 ק"מ, יחצה את ארה"ב מצפון לדרום ועלותו כ 7 מיליארד דולר. הצינור ייצור עשרות אלפי מקומות עבודה בארה"ב, ויקטין את תלותה של ארה"ב בנפט מיובא מארצות לא נחמדות, כמו ערב הסעודית או וונצואלה. הצינור יביא גם תועלת כלכלית רבה (וממשית, בניגוד לתחנות הרוח), וגם תועלת ביטחונית – הקטנת התלות האנרגטית בארצות חוץ. והצינור תוכנן בקפידה שלא יגרום נזק לסביבה. הדבר נבדק בשבע עיניים, וכול אמצעי הזהירות ננקטים למטרה זו.

בכול זאת הארגונים הירוקים מתנגדים בחריפות לצינור, ומפגינים הפגנות סוערות ומתמשכות נגדו. הטענה הרשמית היא שאם תהיה תקלה ותהיה דליפה עלול להיווצר נזק סביבתי. כלומר – ההתנגדות היא לנזק תיאורטי. לעומת זאת, לנזק הסביבתי הגדול והמוחשי של הרס פסגות ההרים בוורמונט (ובמקומות אחרים) אין הירוקים מתנגדים.

עוד שתי הערות בקשר לצינור זה: אין הגיון להוליך נפט גולמי 3500 ק"מ מקנדה לטקסס לבתי הזיקוק. יותר הגיוני לזקק את הנפט בקנדה, או במדינות צפון ארה"ב, ואז להוביל תזקיקים למרכזי הצריכה (בחוף המזרחי והמערבי). התזקיקים הם בעלי נפח יותר קטן, ופחות מזהמים. הסיבה שבונים את הצינור בכלל היא שהארגונים הירוקים לא מאפשרים בניית בתי זיקוק חדשים.

הירוקים מתנגדים לצינור לא בגלל שהוא עלול לזהם, אלא בגלל שזה נפט, והם מתנגדים בפרינציפ לנפט. הם טוענים שהוא יגרום להרס כדור הארץ בגלל ההתחממות הגלובאלית. נקודה שהם מתעלמים ממנה היא שהנפט הזה יישרף בכול מקרה. כבר היום מיבילים נפט גולמי מקנדה לארה"ב במיכליות, דבר שיקר יותר ומזהם יותר, ומזיק יותר מכול הבחינות. אם ארה"ב לא תרכוש את הנפט הוא יועבר בצינור לחוף המערבי של קנדה ומשם לסין, וישרף שם. אנו זקוקים לאנרגיה הזו, והיא בכול מקרה לא תשאר קבורה באדמה. הנזק של הפליטות (אם יש כזה) ייגרם בכול מקרה. ההתנגדות הירוקה היא התנגדות ריגשית, מתוך השנאה לנפט, התנגדות ללא הגיון.

יעקב

היו הרים ירוקים?

מדינת וורמונט, בצפון מזרח ארה"ב נקראת מדינת ההרים הירוקים על שם שרשרת הרים בשם זה, הדיועים ביופיים. 1.4 מיליון תיירים באים כול שנה לטייל ולנפוש בהרים הירוקים, ומכניסים למדינה 1.4 מילארד דולר.

את אוצר הטבע הזה הולכים כעת להשחית. הולכים להקים 21 טורבינות רוח, בגובה כ 150 מ' כול אחת. כדי להקים את הטורבינות יש צורך לפרוץ עשרות קילומטרים של דרכים, על פסגות ההרים, להרוס אלפי דונמים של יער קדום, בתול, להשחית מדרונות, ולפגוע בנהרות ובבעלי חיים. חורבן גמור של אוצר טבע יקר ערך. וזו רק ההתחלה. קיימת תוכנית להקים מאות או אפילו אלפים של מפלצות כאלה.

סטיב ורייט, שהיה ממונה על מחלקת שימור הדגה וחיות הבר במדינת וורמונט, יוצא בקריאה נרגשת בניו יורק טיימס, לגייס את ארגוני הסביבה, וכול מי שהסביבה יקרה לו להלחם במפלצות. הוא אומר שהארגונים לא נלחמים נגד פגע זה כי הם לא רוצים להראות כמי שמתנגדים לאנרגיה ירוקה. הוא אומר לארגונים: אל תלכו שולל אחרי האופנה של מלחמה בהתחממות הגלובאלית. הטורבינות האלה מפיקות מעט מאד חשמל, והתועלת שלהם אפסית. אבל השחתת הנוף היא ממשים ומוחשית ביותר. 
פירוט רב על הבעיות עם תחנות רוח, כולל חישובי כדאיות מבחינת מחיר האנרגיה והחסכון בפליטות תמצאו בקטע של המהנדס וילם פוסט.
 

יעקב

הטירוף החממיסטי הורג אנשים באפריקה

ההיסטריה החממיסטית הולידה שורה של מעשי טירוף זוועתיים. אחד הוא החוק המחייב שריפת המזון שלנו (ביו-דלק). הנה דוגמה נוספת – התעללות בתושבים באפריקה כמתואר בהמשך.

פרוטוקול קיוטו מ 1997 קבע יעדים לצימצום פליטות הפד"ח. היעדים מנותקים מהמציאות הפיסית-הנדסית בה אנו חיים ולא ניתנים להשגה. לכן קבע קיוטו מנגנונים שמאפשרים לעקוף בדרכי רמייה את המכסות, ולדווח שכאילו הורדת את הפליטות מבלי להוריד אותן באמת.  כלומר – קיוטו עצמו קבע כללים איך לרמות את אלוהים.

כך נקבע (בין השאר) כלל שמי שאינו מסוגל בעצמו להוריד את הפליטות (כי הוא לא רוצה לשבת בחושך) יכול לקנות "זיכוי" של פד"ח מאחרים – כמו הסליחות שנהגו למכור האפיפיורים במאה ה 15 לאצילים שחיו חיי חטא והוללות אבל רצו בכול זאת לקבל כרטיס לגן עדן. כך קמו חברות זריזות שראו הזדמנות לרווח בעיסקי מכירת סליחות (carbon credits) בחסות קיוטו, האו"מ והבנק העולמי. חברות אלה אומורות לנטוע יערות שסופגים פד"ח, ומייצרים נקודות זיכוי פחמן שאותן מוכרים לחוטאים העשירים באירופה תמות רווח נאה.

אחת החברות שהוקמה למטרה זו היא "חברת היערות החדשה" באוגנדה, בבעלות חברה בריטית, עם מימן מהבנק HSBC (בנק ענק מהונג קונג) ומהבנק העולמי. הבעיה היא היכן לנטוע יערות? איפה יש אדמה בתולה פנויה למטרה זו? יש שמועה שהם הלכו לברוא ג'ונגלים ויערות עד כדי לנטוע יערות חדשים, מהסוג המייצר סליחות פחמן. אין (עדיין) אישור לשמועה זו, אבל הנה מה שהם כן עשו: הם שיחדו אנשים בממשלת אוגנדה, וקיבלו זיכיון על שטחי אדמה באוגנדה. הבעיה היא שיושבים שם אנשים, כושים. אז הלכו וגרשו אותם בכוח, כ 20,000 כושים, שרפו את ביקתותיהם ואיימו עליהם איומי מוות. הכול למען המטרה הקדושה של הונאת אלוהים לפי פרוטוקול קיוטו. (המטרה האמיתית היא להפיק רווחים מהאיוולת של אחרים).

אנו רואים כאן עוד מופע של הרעיון המטורף שניתן להשתמש בקרקע חקלאית למטרה אחרת מאשר לגידול מזון – במקרה זה לגידול של סליחות או נקודות זיכוי פחמן. אין בעולם עודף של אדמה חקלאית למטרות כאלה. וגם ישנו הרעיון המטורף שהצמחיה שגדלה על אדמות אלה (וסיפקה מזון לתושבים) אינה קולטת פד"ח, ורק היער החדש של "חברת היערות החדשה" הוא שמייצר סליחות אמיתיות, שניתן למכור בכסף טוב לפראיירים, בחסות האו"מ.

יעקב

מרבצי גז באנגליה

מרבצי גז גדולים התגלו בשכבות של פצלי שמן בצפון אנגליה (ליד ליברפול). הגז ניתן להפקה בשיטה החדשנית של פראקינג. חברת קואדרילה, בעלת הזיכיון באזור הודיעה על כמויות עצומות – כהערכה ראשונית, אחרי שני קידוחי ניסיון. גם אם הם מגזימים את הכמויות פי 10 עדיין הכמות מספיקה לשנים רבות של צריכה בבריטניה.

בריטניה, שהפיקה בעבר גז בשיטות הישנות, מהים הצפוני, עברה, בשנים האחרונות לייבא לפחות 25% מצריכת הגז שלה באמצעות מיכליות וצינורות מאירופה, במחיר מאד יקר. עכשיו הדבר עומד להשתנות.

ההפקה המסחרית של הגז עדיין די רחוקה, אבל קבוצות ירוקות כבר הגישו תביעה נגדה בטענה ששיטת הפראקינג מזהמת את הסביבה. גם סוכנות שמירת הסביבה באירופה בודקת את העניין.

תוכניות אחרות לבניית תחנות רוח בים ואפילו תחנות גרעיניות עלולות להיפגע אם היזמים יחששו מהתחרות של הגז הזול בהפקת חשמל.

כבר כתבנו שהפקת הגז משכבות של סלע בטומני בשיטת הפראקינג חוללה מהפכה בעולם האנרגיה, היא דוחה בהרבה שנים את הרגע שמפניו מפחידים אותנו – הרגע בו ייגמר הנפט.

יעקב

התחממות כדוה"א? עסקי ההפחדות.

זאת הכותרת של מאמר ארוך שמתפרסם ב NRG היום, פרי עטו של ד"ר גבי אביטל.

אין חידושים במאמר, אך יש סיכום די ארוך של כול הכשלים של התחזיות החממיסטיות וההגזמות הבלתי מבוססות של אלה שכול הזמן מנסים להפחיד אותנו עם התיאוריה על ההתחממות הגלובאלית.

המאמר מבוסס, במידה רבה, אומר אביטל, על הספר "הכוכבים המקררים" של הנריק סוונסמרק ונייג'ל קולדר, שני מדענים דניים, שתורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת "עם עובד".

ד"ר אביטל כותב על התחזיות להתקררות גלובאלית הרת אסון, משנת 1975, על הבעיתיות וחוסר הדיוק שבמדידות הטמפרטורות הגלובאליות ועל חוסר הסבירות של הטענה שהמודלים האקלימיים מסוגלים לחזות את האקלים 100 שנה קדימה. הוא גם מספר על פני הים שאינם עולים בקצב שהמודלים חוזים, על הטורנאדואים וההוריקאנים שאינם יותר גרועים (תכופים או חזקים) מאשר בעבר, ועוד.

כמובן, בויכוח הארוך, יש לחממיסטים תשובות ונימוקי נגד לכול נקודה. ד"ר אביטל מציג צד אחד של הוויכוח, הצד שנראה לו יותר סביר. דבר אחד אפשר להסיק בוודאות, לדעתי: טענות החממיסטים כאילו המדע ברור וסגור ואין יותר על מה להתווכח הן אבסורדיות.

יעקב

ביו-דלק מזיק לסביבה.

דו"ח חדש שפרסמה הוועדה המדעית שליד סוכנות הגנת הסביבה של הקהילה האירופית מדגיש שוב את הנזק שבשימוש בביו-דלק.

האיחוד האירופי וארה"ב, שניהם חוקקו חוקים המחייבים את חברות הדלק למהול כמות גדלה והולכת של ביו-דלק (אתנול) בדלקים לתחבורה. הדבר נעשה במטרה מוצהרת להילחם בהתחממות הגלובאלית. הרבה מחקרים הוכיחו שהביו דלק אינו חוסך, או מקטין את פליטות הפד"ח מפני שבתהליך ייצורו משתמשים בהרבה דלק פוסילי (גז), ולכן הוא חסר תועלת לחלוטין מבחינת האקלים, אבל מזיק מבחינות רבות אחרות.

הדו"ח החדש מדגיש נקודה פשוטה ומובנת מאליה – לא ברור איך לא חשבו על זה קודם. הרעיון של הביו-דלק היה שהפד"ח שהביו-דלק פולט לאטמוספרה כאשר שורפים אותו במנוע הרכב אינו אלא אותו פד"ח שהצמחים קלטו מהאטמוספרה בעת שצמחו, ולכן השימוש בביו-דקל הוא ניטראלי מבחינת הפד"ח.

הדו"ח החדש קובע שהדבר לא נכון. לו לא גידלו גידולים של ביו-דלק (תירס – בארה"ב) היו גדלים באותם שדות צמחים אחרים, תרבותיים או גידולי בר. הצמחים האחרים היו קולטים פד"ח מהאטמוספרה. אלה שעשו את מאזן הפד"ח של הביו-דלק לא לקחו בחשבון את כמות הפד"ח שצמחים אחרים היו קולטים. מאזן פליטות הפד"ח של הביו-דלק, הוא, אם כן, חיובי ולא ניטראלי. הם פולטים פד"ח לא פחות מאשר הנפט.

אפילו אל גור הבין שזו שגיאה, והאתנול אינו חוסך פליטות. בכול זאת הטירוף של חוקי הביו-דלק או האתנול נמשך, כלומר החוקים לא בוטלו, וכמות האתנול שהם מחייבים הולכת וגדלה כול שנה. כלל דגול הוא בידי החממסיטים והירוקים שלעולם לא מודים בטעות ולא מתקנים את הדרך.

כמו שאני מדגיש תמיד – עצם הרעיון שיש לנו מספיק מזון, ושניתן לשרוף את האוכל שלנו במנועים, והדבר "יציל" את כדור הארץ – זה רעיון מטורף לחלוטין.

יעקב

הקרח הארקטי – הנקודה הנמוכה של 2011.

הקף הקרח הארקטי (שטח הכיסוי) הגיע בשנת 2007 למינימום של תקופת המדידה בלווינים, מאז 1979.  רבים ניבאו בביטחון שתוך כמה שנים יעלם הקרח הארקטי לחלוטין, בקיץ.

הדבר לא קרה עד כה, ובשנים 2008,9,10 היו שטחים גדולים יותר של קרח מאשר ב 2007, בשיא הפשרה של הקיץ.

השנה נראה, במבט ראשון (ייתכנו תיקונים בהמשך), ששיא ההפשרה הגיע קצת יותר מוקדם, והוא נמצא מאחורינו. השנה הייתה שנה חמה, אבל שטח הקרח, שהיה קטן מאשר ב 2008,9 או 10, הוא בכול זאת גדול מאשר השיא השלילי של 2007. ראו ציור.

אין ספק שהשטח, וכנראה גם העובי, של הקרח המכסה את האוקיינוס הארקטי הולך וקטן, בעיקביות, לפחות לאורך ה 30+ שנים בהן יש מדידות לויין. אבל, קצב הקיטון אינו כה מהיר כמו שניסו לתאר אותו. גם הסיבות להמסת הקרח הן רבות, ולא לגמרה ברורות. משערים ששני גורמים שמשפיעים על ההמסה, ושאינם קשורים להתחממות הגלובאלים הם הרוחות והפיח. הרוחות דוחפות גושי קרח דרומה, אל מחוץ לאוקיינוס הארקטי, דבר שגורם להמסתו. הפיח השחור מצטבר על הקרח וגורם לו לספוג יותר חום מהשמש. אבל כול אלה ניחושים, הסיבות המדויקות, וההשפעה של כול גורם אינם ידועים.

מכון מחקר אחד, מברמן, גרמניה, קפץ בראש, ופירסם לפני כולם חישוב כאילו שטח הקרח הצפוני הגיע השנה לשיא שלילי, והיה קטן מאשר ב 2007. חמישה מכוני מחקר אחרים, העוקבים אחרי הקרח ומחשבים את השטח הגיעו, אחרי כמה ימים, למסקנה שלמעלה, דהיינו, הטענות של המכון בברמן לא נכונות. כמובן הדבר לא הפריע למרבית העיתונים, כולל "הארץ" לצאת בכותרות גדולות על "שפל היסטורי" בשטח הקרח. העיתונים אוהבים כותרות מפוצצות, אם הן מתיישרות עם האידיולוגיה. והם אינם טורחים לפרסם תיקון כאשר מתברר שהידיעה לא נכונה.

דרך אגב – האם השפל של 2007 הוא "שפל היסטורי" ? בתקופות היסטוריות שונות היו זמנים שהקרח נמס כולו בקיץ, זה לא חידוש. לאחרונה הייתה המסה רבה בשנות ה 1930, המתועדת בצילומים של שטחי מים חופשיים מקרח בקוטב הצפוני עצמו. אבל אז עוד לא היו מדידות לויין מדויקות כמו בימנו, כך שקשה להשוות.

יעקב

אטלסים משקרים, למען ה"מטרה".

חברת "טיימס אטלס"  מלונדון נוהגת לפרסם ולשווק אטלס של העולם, המתיימר להיות האטלס הטוב והמדוייק ביותר שקיים. לאחרונה הם הוציאו לאור את המהדורה ה 13. החברה שייכת להוצאת הספרים הרפר-קולינס שהיא חלק מהחברות של רופרט מורדוך.

בפירסומים שליוו את הופעת המהדורה הם טענו שההתחממות הגלובאלית אילצה אותם לעדכן את המפה של גרינלנד, כי 15% מהשטח, שהיה מכוסה קרח במהדורות קודמות הוא עכשיו ירוק וחופשי מקרח. הם טוענים שהדבר ממחיש את עוצמת ההתחממות הגלובאלית.

קבוצת סקוט-פולאר, העוסקת בחקר האזור הארקטי אומרת שהטענה על איבוד 15% משטח הקרח ב 12 שנה אינה נכונה. "אין, למיטב ידיעתנו, ראיה לטענה זו בספרות המקצועית" הם אומרים.

מה גורם לחברת "טיימס אטלס" להטעות את הציבור ולפרסם מידע שגוי ? הם גם הם נרתמו לקדם את המטרה הקדושה של הפחדת הציבור? כאשר המטרה מקדשת את האמצעים מתרחשים דברים מוזרים, כמו טענות מצוצות מהאצבע, של גופים לכאורה מכובדים.

יעקב

סכנת הכחדה – בגלל הקור

מינים רבים של פרפרים בבריטניה נמצאים בסכנת הכחדה בגלל קיץ קר וגשום במיוחד, הקר ביותר בשני עשורים.

34 אלף איש השתתפו במבצע לספירת פרפרים בבריטניה, שאורגן על ידי האגודה לשימור הפרפרים.

הייתה ירידה של 11% במספר הכללי של הפרפרים, אבל ירידה של 2/3 במספר של הזן הנפוץ ביותר – הזן הכחול. גשמים עזים ורוחות סערה פגעו קשות בפעילות ההתרבות שלהם. הפרפרים אינם מסוגלים לעוף, למצוא אוכל, או להטיל ביצים ברוח וגשם. כמחצית מ 59 מיני הפרפרים בבריטניה נמצאים כעת בסכנת הכחדה. הפרפרים ממלאים תפקיד חשוב בהאבקה של צמחים, והתמעטותם מדאיגה.

יעקב

כבסו במים קרים.

הנה רעיון ירוק שאני יכול לאמץ בשתי ידיים. כביסה במים קרים.

מכונת הכביסה היא אחד מזוללי האנרגיה הגדולים בבית. 70% מהאנרגיה שהיא צורכת משמשת לחימום המים. יצרניות חומרי הניקוי פיתחו אבקות כביסה שמאפשרות כביסה במים קרים, ומוציאות את הבגדים נקיים לחלוטין. אין שום צורך להפעיל תכנית עם מים חמים – אפשר לכבס בתכנית כביסה עם מים קרים. אבקות הכביסה האלה לא יקרות יותר מאשר אבקות רגילות.

הנה דומגה טובה לדרך בה הטכנולוגיה מאפשרת לנו להשיג את התוצאות המבוקשות בפחות אנרגיה, מבלי להקריב מאיכות חיינו. דרך אגב – החיסכון בחשמל מביא, כמובן, גם חיסכון בכסף, שהוא יתרון נוסף על התרומה לאיכות הסביבה.

בכול זאת, הכביסה במים חמים הוא הרגל עוד משחר ההיסטורה, כאשר עדיין לא היו קיימים דטרגנטים יעילים. אנו איכשהו "מרגישים" שכביסה שהורתחה היא יותר נקייה. הכביסה במים קרים עדיין לא חדרה לתודעה ולא מקובלת באירופה וארה"ב. ביפאן – תמיד כיבסו במים קרים.

יעקב