"רגישות
האקלים" הוא מושג יסוד בתחום תיאוריית ההתחממות הגלובאלית. הוא מוגדר כעליית
הטמפרטורה הממוצעת העולמית הצפוי כתוצאה מהכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה. ההכפלה, מ 280 חלקים
למיליון לפני העידן התעשייתי, עד 560 חל"מ, צפויה להתרחש בסוף המאה הזו – ב
סביבות שנת 2100. הוויכוח העיקרי בין החממיסטים לספקנים הוא על גודל הפרמטר הזה. ד"ר
קורי, מט
רידלי וניק
לואיס כתבו קטעים מעניינים על הנושא.
ה"סוד5"
(הטיוטה המודלפת מדוח Ar5 של ה IPCC
), קובע
שהרגישות היא "כנראה" – likely בין 2 ל
4.5 מעלות, עם "תחזית" ממוצעת
של 3 מעלות. זה בדיוק הערך שניתן גם בדו"ח מס' 4 AR4 לפני 5
שנים.
ניק
לואיס טוען שה IPCC לא התחשב, או לא נתן משקל מספיק
למחקרים אמפיריים (מבוססי מדידות ולא מבוססי מודלים) חדשים שמראים שהשפעם
האירוסולים קטנה מאשר חשבו, ומאשר הכניסו למודלים. מחקר אחר מצא שכמות אדי המים
באטמוספירה קטנה מאשר המודלים חוזים, ולכן השפעתם המחממת יותר קטנה.
נושא אחר,
בו כולם ( כולל ה IPCC ) מודים שיש אי וודאות גדולה,
כלומר חוסר ידע מספיק, הוא נושא השפעת העננים. האם לעננים יש השפעה מחממת או מקררת
(האם הם היזון-חוזר feedback חיובי – מחמם, או שלילי – מקרר).
בנושא זה אומר ה"סוד5":
We assign a very likely range of −0.2 to 1.4 W m–2 K–1 for the cloud feedback parameter.
כלומר –
השפעת העננות היא בין 0.2 מעלה מינוס (מקרר) לבין 1.4 פלוס (מחמם) – פירושו המעשי:
לא ידועה. אבל, הפרמטרים האלה חושבו על בסיס מודלים, שיש בהם, ללא ספק, אי וודאות
גדולה.
ד"ר
קורי מספרת ששוחחה עם מדען שסיפר לה שהוא השלים מחקר על עננים, המבוסס על מדידות אמפיריות.
(המחקר בשלב הכנה לקראת פירסום). מסקנתו: ההיזון החוזר הוא שלילי (לעננים השפעה
מקררת).
רוב
המדענים, חממיסטים וספקנים כאחד, מסכימים, פחות או יותר, שלפד"ח יש השפעה
מחממת, והרגישות האקלימית, בגין הפד"ח לבד היא כ 1.1 עד 1.2 מעלה. אין על זה
הרבה וויכוח. (יש אומנם קבוצה של מדענים שחושבים שגם זה לא נכון, אבל הם מעטים). ה
IPCC והחממיסטים טוענים להיזון חוזר feedback חיובי (מחמם) של עננים ואדי מים בעיקר, שמגבירים את ההתחממות עד כדי 3
מעלות. הראיות המדעיות לתהליכי ההיזון החוזר הן קלושות מאד ושנויות במחלוקת.
ניק לואיס
מגיע למסקנה, אחרי ניתוח די מעמיק, כולל ניתוח אמפירי, שהרגישות היא 1.6-1.7
מעלות. הוא טוען שה IPCC ב"סוד5" נשאר תקוע
בקביעה מהעבר, ולא נתן משקל מספיק למחקרים החדשים.
שורה
תחתונה: 1.6-1.7 מעלות של התחממות במאה השנים הבאות (בדומה פחות או יותר להתחממות
במאה השנים האחרונות) היא רחוקה מלהוות אסון אקלימי נוראי. ההיפך. היא עשויה להיות
שינוי אקלימי בעל השפעות חיוביות על הטבע והאנושות.
גם עליית
מפלס פני הים – אין ראיות שהיא מתגברת, וגם היא לא בעיה, על כך אכתוב בפוסט הבא
ביתר פירוט.
תוספת: ההערכה של רגישות אקלימית בשיעור 1.5 עד 4.5 מעלות, עם ערך ממוצע של 3 מעלות, הוצעה למעשה במחקר הראשון על השפעת הפד"ח על האקלים, בשנת 1979, ולא השתנתה מאז. 3 מעלות זה בדיוק ערך "מתאים" לא גדול מדי מכדי שיראה אמין, ולא קטן מדי מכדי לגרום לדאגה. נשאלת השאלה אם 33 השנים מאז, של איסוף נתונים ומחקר לא הוסיפו מידע חדש. חוקר אחד (הויברס, 2010), העלה השערה שהחוקרים והמודלים האקלימיים "מהונדסים" (tuned) כך שיגיעו לתשובה הידועה, המקובלת וה"נכונה". בעברית פשוטה: הכול מפוברק. אין שום מדע מאחורי חישובי הרגישות האקלימית.
יעקב