מי שרוצה לראות איך החיים נראים תחת משטר צנע בחשמל יכול להסתכל על יפאן. רעידת האדמה והצונאמי פגעו בתחנות הכוח בפוקושימה. יש שם שתי תחנות כוח גרעיניות, אחת שנפגעה קשות (דאיצ'י) ואחת ש"רק" כובתה אבל לא נפגעה (דאיני).
יפאן מחולקת לשתי רשתות חשמל בתדירויות שונות (אחת 50 הרץ, השנייה 60 הרץ) כלומר הן לא תואמות ולא ניתן להעביר חשמל מאחת לשנייה. בחלק המערבי של יפאן אין מחסור בחשמל, אך הרשת שנפגעה כוללת בתוכה את טוקיו.
חברת החשמל TEPCO הייתה מפיקה 51 מיליון קוט"ש לפני האסון, עכשיו היא מפיקה רק 35 מיליון. בקיץ היא תהיה זקוקה ל 60 מיליון קוט"ש. אין להם הרבה רזרבות זמינות, ולא ניתן להקים במהירות תחנות כוח חדשות. בינתיים יש ניתוקי זרם קבועים, מחזוריים, בשכונות רבות בטוקיו אפילו יותר מפעם אחת ביום.
תנועת הרכבות משתבשת, הרמזורים משתתקים ותוקעים את התחבורה המוטורית.
בתי החרושת לא יכולים לפעול במלוא התפוקה בגלל מחסור בחשמל, ובגלל הקושי של העובדים להגיע לעבודה. מדובר בבתי החרושת שלא נפגעו ברעש...
אירועים של שעות הערב כמו קונצרטים או תחרויות ספורט נידחים, במרכזי הקניות סוגרים מוקדם, וגם מדליקים רק חלק מהאורות. במרכז העיר כיבו את שלטי הפרסומת. החושך, שהירוקים כול כך אוהבים ("שעת כדור הארץ") נהפך לדבר שבקבע.
ביפאן כול זה קרה בגלל רעידת האדמה וזה ממחיש עד כמה אנו תלויים בחשמל ועד כמה מרקם חיינו עדין ופגיע. זה ממחיש עד כמה חשוב שיהיו לנו רזרבות של כושר תפוקת חשמל (ושל כול דבר), כדי להתגבר על תרחישים קיצוניים שתמיד עלולים להתרחש. במקרה שלנו, למשל, פגיעה של טיל בתחנת הכוח באשקלון.
לכן, אנחנו, וכול הגורמים בעולם, צריכים להפסיק להלחם נגד הקמת תחנות כוח בגלל היסטריה על מה שעלול לקרות (אולי) בעוד מאה שנים (התחממות גלובאלית) ולהתחיל לדאוג למה שקורה לנו, ממש עכשיו.
צריכים להקים תחנות כוח מכול הסוגים והמינים, כמה שיותר מהר, כדי שלא נתפס על המכנסיים למטה, כמו יפאן. יפאן סבלה מאותה מחלה ממנה סובל כול המערב: התנגדות ציבורית עזה, בהסתה של גורמים ירוקים, נגד תחנות חשמל. יפאן נתפסה ללא רזרבות כושר ייצור, ואינה שונה מבחינה זו מארה"ב, אנגליה או גרמניה (או ישראל).
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה