הקרח האנטרקטי מתמוטט... בעוד 500 שנה

הנה אנטומיה של הפחדה – שהפכה לטבע שני למדענים החממיסטים וחבריהם הכתבים בתקשורת. שני מחקרים חדשים התפרסמו אודות המסת הקרחונים באנטרקטיקה.

החוקרים חקרו, בעזרת מדידות גבהים בלייזר ורדאר, באמצעות לוויין, שני קרחונים באזור מערב אנטארקטיקה. המסקנות שלהם: המסת הקרח היא מואצת, וכנראה בלתי ניתנת לעצירה. הנה ציטוטים מההודעה לעיתונות של המחקר הראשון: "קטע מלוח הקרח של מערב אנטרקטיקה נמצא בהמסה מהירה [הדגשה שלי] ובמצב של אל חזר – שום דבר לא יוכל לעצור את זרימתם לים והמסתם". "הקרחונים כבר תורמים היום לעליית פני הים, ומכילים מספיק מים כדי להעלות את הפני הים בעוד 1.2 מטר." העניין הוא שההמסה התגלתה כבר ב שנות ה 1960-70 (לפני ההתחממות הגלובאלית הנוראית ממש השפיעה), כבר אז התריעו על הסכנה החמורה. נבואות חורבן היו תמיד מאד פופולאריות, לא רק בקרב עיתונאים, גם בקרב מדענים. והנקודה המעניינת מופיעה באותיות קטנות בתחתית המאמר: "הערכה זהירה אומרת שייקח כמה מאות שנה לקרח להימס לגמרי". הבנתם את זה? הקרח מתמוסס במהירות חסרת תקדים, פני הים יעלו 1.2 מטר ... בעוד 500 שנה... נתעלם לרגע מכושר הניבוי הפנטסטי של המדענים שיודעים להגיד בדיוק רב מה יתרחש בעוד 500 שנה, וגם שהדבר  "בלתי הפיך" כלומר – הם טוענים לוודאות מוחלטת - אין שום אפשרות שהתהליך ישתנה במשך 500 השנים הבאות...

המחקר השני מדבר על קרחון אחר (טוויטס) , גם הוא במערב אנטרקטיקה, שעלול להיעלם במשך מאות שנים, ולתרום יותר מחצי מטר לעליית פני הים (במשך 200-1000 שנה). החוקרים מודים שהמילה "התמוטטות" מרמזת על שינוי פתאומי, וזה לא המקרה – זה ייקח מאות שנים.

מה הסיבות להמסה זו? לא יודעים. הסיבה איננה עליית הטמפרטורה של האוויר, כי היא לא כול כך עלתה באנטרקטיקה. לכן, זה חייב להיות עליית הטמפרטורה של המים באוקיינוס. למה היא עולה? לא יודעים. משערים (מנחשים) שאולי זה בגלל התגברות הרוחות הגורמות לעליית המים חמים יותר ממעמקי האוקיינוס לפני השטח. למה התגברו הרוחות? לא יודעים. מתי החל תהליך ההמסה הזה? לא יודעים. מה שיודעים הן המדידות והצילומים שנעשו ממטוסים ולוויינים, בייחוד מלוויינים ב 20 השנים האחרונות.

הניו יורק טיימס מפרסם שני מאמרים על המסת הקרח, וגם הוול סטריט ג'ורנל, והרבה עיתונים נוספים. אריק ריגנות, מחבר ראשי של אחד המאמרים, כותב מאמר הפחדה ארוך בגארדיאן: "ההתחממות הגלובלית – תהליך אל חזר במערב אנטרקטיקה".  פרסום שני המחקרים האלה הוא הזדמנות נהדרת לכולם לחזור על המנטרה "ההתחממות הגלובאלית (מעשה ידי האדם) כבר כאן, היא חמורה, היא אסון, חייבים להפסיק את פליטות הפד"ח".

באתרים ספקניים מצביעים על כך ששני האתרים שנבדקו במחקרים אלה הם רק חלק קטן מאד מאנטרקטיקה, שבמקומות אחרים ביבשת הקרחונים גדלים ולא נמסים, וגם שקצב ההמסה שנצפה, מתורגם לעליית פני הים, מוסיף רק אולי 5 ס"מ לפני הים, ב 100 השנים הקרובות. בקיצור: אין שום דבר חדש בגילויים אלה וגם לא שום סכנה ממשית ומידית.

בתמונה רואים קרחונים נמסים (בכחול וירוק) לעומת קרחונים שגדלים (בכתום, אדום ואפור).

ערים רבות על חוף הים בעולם, כמו ניו אורלינס, מיאמי, בנגקוק או ג'קרטה נמצאות אכן בסכנה של הצפות מהים אבל הרבה יותר בגלל שקיעת הקרקע, והגורם של עליית מפלס פני הים משני וקטן. בכול זאת מנצלים את התופעה כדי להגביר את התעמולה בנושא הפליטות,  למרות שזה לא רלוונטי. הם צריכים לנקוט פעולות ממשיות נגד הצפות, כמו סוללות מגן אן הגבהת התשתיות. דיבורי סרק על הפליטות ומיסי פחם לא יושיעו אותם מההצפות שנגרמות משקיעת היבשה. (ולא יושיעו משום דבר, כי לא יעזרו גם בנושא הפליטות).

באופן כללי אכן יש תהליך של המסת קרחונים, הן בגרינלנד ואנטארקטיקה (שני מאגרי הקרח הענקיים של העולם) והן בקרחוני ההרים בשאר המקומות (שהינם הרבה יותר קטנים מבחינת ס"ה כמות הקרח).  אלא שהתהליך אינו אחיד. למשל: מחקר חדש של חוקרים הודיים על קרחוני ההימאליה מצא שכ 86% מהקרחונים יציבים, ואחדים אפילו גדלים. גם באנטרקטיקה, תהליך ההמסה באזור פיין איילנד התרחש כבר, לפני 8000 שנה, ואינו חדש. ובכלל – כדור הארץ כבר היה בעבר הרחוק גם כולו קפוא לגמרה, וגם כולו מופשר לגמרה וחם. הסיבות לשינויים קיצוניים אלה אינן ידועות. משערים שהסיבה היא שינויים במסלול תנועת כדור הארץ, אבל אלה רק ניחושים – לא ידע של ממש. בטוח שהסיבה לא הייתה  הפליטות של בני האדם.

דעתי (הבלתי מלומדת) על הנושא: תהליכים ושינויים רבים אכן מתרחשים עם האקלים, והתרחשו תמיד, ואנו רחוקים מלהבין אפילו חלק קטן מהם. ההתעקשות להדביק כול שינוי באקלים לגזי החממה שבני האדם פולטים היא שיגעון לדבר אחד, נטול בסיס. הביטחון בו מדענים מנפיקים תחזיות ל 1000 שנה, נראה לי, איך להגיד זאת? משונה... והצורך להפחיד אותנו כול הזמן בהתרעות על אסונות נוראיים הוא חולני ממש. בסך הכול פני הים עלו בכ 17-20 ס"מ במאה השנים האחרונות, והם ממשיכים לעלות בקצב זה או אולי בקצב של 30 ס"מ למאה שנה(יש מחלוקת על כך). זה לא דבר יוצא דופן, זה לא אסון, ומה הסיבה המדויקת לזה לא ידוע, אלו רובם תהליכם טבעיים שאינם קשורים בבני אדם, שהתרחשו תמיד. אל תשימו לב לקקופוניה צעקנית של איומים והפחדות שהפכו לאובססיה של הזמן שלנו.

יעקב

מדע מצונזר, קונצנזוס בכפייה.

פרשת בנגטסון מכה גלים, ויש לה ספיחים. בנגטסון כתב מאמר מדעי, ובו הגיע למסקנה שהרגישות האקלימית (השפעת גזי החממה) היא נמוכה יותר מאשר ההערכה המקובלת של ה IPCC וגם ציין שיש אי התאמה בין תחזיות המודלים האקלימיים ומדידות הטמפרטורות במציאות (המודלים מראים טמפרטורות גבוהות מאלו שנמדדו). המאמר נשלח לפרסום לכתב העת  Environmental Research Letters . הם העבירו אותו, כמקובל, לביקורת עמיתים, ודחו אותו.

אחד המבקרים העמיתים (שלפי הנוהג, שמו חסוי), ציין, (בין השאר) כנימוק לדחייה: "ההשוואה הפשטנית של טווחי הרגישות ב AR4, AR5, ו נייר של אוטו, והטענה שיש אי התאמות (inconsistent), היא מזיקה, כי היא פותחת את הדלת לטענות פשטניות של שגיאות או יותר גרוע מצד ספקני האקלים והתקשורת".

תרגום לעברית מדוברת: אין לפרסם המאמר כי הוא נותן נשק בידי הספקנים ופוגע במטרה הקדושה של תעמולת ההפחדה האקלימית.

הפרשה הגיעה לעמוד השער של הטיימס של לונדון. העורך של ה ERL  נאלץ לפרסם הסבר, ובו הטענה שהמאמר נדחה אך ורק מסיבות ענייניות, בגלל השגיאות שבו, וניסה להוכיח זאת על ידי פרסום הביקורת המלאה של העמית המבקר (ביקורת שהינה בדרך כלל חסויה). 

בביקורת גם נאמר שאסור להשוות בין תחזיות מודלים אקלימיים ומדידות במציאות, כי אלה דברים שאינם ברי השוואה, והטענה שיש אי התאמות יוצרת דימוי שכאילו המודלים לא מתאימים למציאות – והדימוי לא נכון. זו טענה ממש מוזרה. וכי מה אמורים המודלים לספר לנו, או לחזות, אם לא את ההתפתחות הצפויה של האקלים במציאות? מה הערך של המודלים אם אסור להשוות בין המודלים למציאות? כמובן, כול מה שהחממיסטים עושים (מודלים) הוא קדוש (לדעתם), ואסור חלילה לפגוע בקודש הקודשים של ההפחדה האקלימית. אם תנסה לעשות זאת – יצנזרו אותך ולא יפרסמו אותך בז'ורנלים המדעיים, הנשלטים על ידי החממיסטים. ה"שגיאות" במאמר המדעי של בנגטסון (שבגינן דחו אותו) היה הניסיון להשוות בין תוצאות המודלים למציאות.

סטיב מקאינטייר מציין שבדוח האחרון של ה IPCC, AR5, לא הייתה התייחסות לנושא חוסר ההתאמה בין תחזיות מודלים והמציאות. אחת הסיבות לכך היא שלא היו בנמצא מאמרים מדעיים שטיפלו בבעיה, או ציינו את הסטייה הזו. ה IPCC  אמור לדווח על סמך מאמרים מדעיים שהתפרסמו בספרות המקצועית, ולא היו מאמרים כאלה. למה לא היו? כי הז'ורנלים מסרבים לפרסם מאמרים המטילים ספק באורתודוכסיה האקלימית. מקאינטייר מביא דוגמה לשני מאמרים שהוגשו (אחד שלו ואחד של אחרים), בנושא הסטייה או חוסר ההתאמה של המודלים למציאות, ושניהם נדחו, בזמנו, ולא פורסמו.

הבנת את זה, ברוך?

יש קונצנזוס בין מדעני האקלים: מי שמעז לפרסם דעות מדעיות ספקניות מחרימים אותו, משתיקים אותו, דוחים אותו, ומנדים אותו. קונצנזוס בכפייה. (ראו גם מאמר זה בטיימס, וגם מאמר ארוך עם קישוריות רבות של ד"ר קורי).

יעקב

תוספת:

הנה פרטים נוספים על המאמר של בנגטסון (ו 4 מחברים אחרים) שנדחה: במאמר מצאו המחברים שהרגישות האקלימית (העלייה בגין הכפלת ריכוז הפד"ח) היא 1.2-2.7 מעלות – זאת לעומת הערך המופיע ב AR5 של ה IPCC  – 1.5-4.5 מעלות. רגישות יותר נמוכה פירושה חשש יותר קטן מהתחממות הרסנית. המאמר הזה, שנדחה על ידי כתב העת ERL, הוגש גם לכתב עת נוסף (ששמו לא נמסר), אבל שם נדחה על הסף על ידי העורך, שלא הגיש אותו בכלל לביקורת עמיתים.

מדע מצונזר, קונצנזוס בכפייה.

פרשת בנגטסון מכה גלים, ויש לה ספיחים. בנגטסון כתב מאמר מדעי, ובו הגיע למסקנה שהרגישות האקלימית (השפעת גזי החממה) היא נמוכה יותר מאשר ההערכה המקובלת של ה IPCC וגם ציין שיש אי התאמה בין תחזיות המודלים האקלימיים ומדידות הטמפרטורות במציאות (המודלים מראים טמפרטורות גבוהות מאלו שנמדדו). המאמר נשלח לפרסום לכתב העת  Environmental Research Letters . הם העבירו אותו, כמקובל, לביקורת עמיתים, ודחו אותו.

אחד המבקרים העמיתים (שלפי הנוהג, שמו חסוי), ציין, (בין השאר) כנימוק לדחייה: "ההשוואה הפשטנית של טווחי הרגישות ב AR4, AR5, ו נייר של אוטו, והטענה שיש אי התאמות (inconsistent), היא מזיקה, כי היא פותחת את הדלת לטענות פשטניות של שגיאות או יותר גרוע מצד ספקני האקלים והתקשורת".

תרגום לעברית מדוברת: אין לפרסם המאמר כי הוא נותן נשק בידי הספקנים ופוגע במטרה הקדושה של תעמולת ההפחדה האקלימית.

הפרשה הגיעה לעמוד השער של הטיימס של לונדון. העורך של ה ERL  נאלץ לפרסם הסבר, ובו הטענה שהמאמר נדחה אך ורק מסיבות ענייניות, בגלל השגיאות שבו, וניסה להוכיח זאת על ידי פרסום הביקורת המלאה של העמית המבקר (ביקורת שהינה בדרך כלל חסויה). 

בביקורת גם נאמר שאסור להשוות בין תחזיות מודלים אקלימיים ומדידות במציאות, כי אלה דברים שאינם ברי השוואה, והטענה שיש אי התאמות יוצרת דימוי שכאילו המודלים לא מתאימים למציאות – והדימוי לא נכון. זו טענה ממש מוזרה. וכי מה אמורים המודלים לספר לנו, או לחזות, אם לא את ההתפתחות הצפויה של האקלים במציאות? מה הערך של המודלים אם אסור להשוות בין המודלים למציאות? כמובן, כול מה שהחממיסטים עושים (מודלים) הוא קדוש (לדעתם), ואסור חלילה לפגוע בקודש הקודשים של ההפחדה האקלימית. אם תנסה לעשות זאת – יצנזרו אותך ולא יפרסמו אותך בז'ורנלים המדעיים, הנשלטים על ידי החממיסטים. ה"שגיאות" במאמר המדעי של בנגטסון (שבגינן דחו אותו) היה הניסיון להשוות בין תוצאות המודלים למציאות.

סטיב מקאינטייר מציין שבדוח האחרון של ה IPCC, AR5, לא הייתה התייחסות לנושא חוסר ההתאמה בין תחזיות מודלים והמציאות. אחת הסיבות לכך היא שלא היו בנמצא מאמרים מדעיים שטיפלו בבעיה, או ציינו את הסטייה הזו. ה IPCC  אמור לדווח על סמך מאמרים מדעיים שהתפרסמו בספרות המקצועית, ולא היו מאמרים כאלה. למה לא היו? כי הז'ורנלים מסרבים לפרסם מאמרים המטילים ספק באורטודוקסיה האקלימית. מקאינטייר מביא דוגמה לשני מאמרים שהוגשו (אחד שלו ואחד של אחרים), בנושא הסטייה או חוסר ההתאמה של המודלים למציאות, ושניהם נדחו, בזמנו, ולא פורסמו.

הבנת את זה, ברוך?

יש קונצנזוס בין מדעני האקלים: מי שמעז לפרסם דעות מדעיות ספקניות מחרימים אותו, משתיקים אותו, דוחים אותו, ומנדים אותו. קונצנזוס בכפייה. (ראו גם מאמר זה בטיימס, וגם מאמר ארוך עם קישוריות רבות של ד"ר קורי).

יעקב

בנגטסון: לא להעמיד פנים שיודעים יותר מאשר באמת יודעים.

הנה קטעים מראיון שנתן לנרט בנגטסון עוד בשנת 1990, בו הביע כבר אז ספקות בנושא הטענות החממיסטיות. (המראיין מכנה אותו "מדען האקלים החשוב ביותר של אירופה").

"הרבה [מדעני אקלים] מחזיקים בדעה שכדור הארץ מתחמם כתוצאה מגידול בפד"ח, ואסון אקלימי אורב לנו. ייתכן שכן, ייתכן שלא, בנגסטון אינו בטוח,  שני הדברים אפשריים... יש משהו מוזר בקשר לאפקט החממה, הרבה מדענים מדברים על זה ואף מפרסמים מחקרים, אבל מעטים באמת מבינים את כול הפרטים. רובם מקבלים הנחות (ניחושים) כעובדות. בנגסטון מדגיש שכול ההתרגשות בנושא מקורה במודלים האקלימיים הממוחשבים (הוא מומחה למודלים הממוחשבים האירופיים).  המודלים אינם מופרכים לגמרה, הם כן מצליחים לשחזר תופעות אחדות... אבל הם גסים מדי, הם לא מפורטים מספיק, הם אינם יודעים איך לשלב את העננים ומה השפעתם. גורמים נוספים אינם נכללים במודלים, חלקם בגלל שאינם מובנים דיים. לדוגמה הפד"ח – אנו לא יודעים בדיוק היכן נמצא כול הפד"ח שנפלט.

בהמשך מפרט בנגטסון עוד שטחי אי וודאות, ואומר שהמומחים לא צריכים להעמיד פנים שהם יודעים יותר מאשר ידוע באמת.  [הדגשה שלי]. "במקרה של אפקט החממה יש אינטראקציה בין התקשורת, הפוליטיקה והמדע. כול קבוצה דוחפת את הקבוצות האחרות. המדע נמצא תחת לחץ, כי כולם מחפשים את עצותיו. אבל, אנו (המדענים) לא יכולים [לא צריכים] ליצור את הרושם שהאסון קרוב. אפקט החממה יהיה אתנו מאות שנים, מדעני האקלים צריכים להיות אמיצים ולהודות שהם עדיין אינם בטוחים. מה לא בסדר בהכרזה כזו? (שאנו עדיין לא יודעים)?.

בנגטסון חושב שה IPCC  נוצר במיוחד מסיבות פוליטיות. "התחזיות של ה IPCC  שהכפלת ריכוז הפד"ח תוביל לעליית טמפרטורות של 2 מעלות (יותר נכון – 3), צריך לקחת אותן עם קצת מלח." [כלומר קצת פקפוק]. לכן – אומר בנגטסון, צריך לשים לב לטרמומטרים. הם אינם מצביעים על אסון. אין עלייה יוצא דופן בטמפרטורות, והעליה לא אחידה בכול המקומות. אין סמוכים של ממש לטענה שאפקט החממה כבר מורגש או נראה לעין כעת.

ממשיך בנגטסון:  הרבה מאתנו (מדעני האקלים) מרגישים אי נוחות בקשר לטענות רבות שנטענו על אפקט החממה. ב 30 השנים האחרונות (עד 1990) לא דיברו על זה הרבה כי הטמפרטורות לא עלו הרבה. רק אחרי שהאנסן העלה את הנושא בעדות המפורסמת שלו בקיץ החם של 1988 הפך הדבר חלק מהאג'נדה הפוליטית. אם נסתכל מאות שנים קדימה, ייתכן שגזי החממה יהפכו לבעיה רצינית. הצעות מדיניות אחדות הן, באופן ברור, הצעות כדאיות: למשל לחסוך באנרגיה, להקטין את התלות בנפט – אלה בוודאי רעיונות טובים. אבל לא צריך להדגיש הדגשת יתר את אפקט גזי החממה. יש הרבה בעיות סביבתיות שהטיפול בהן דחוף יותר".

עד כאן הריאיון מ 1990.

הנה קטעים מראיון יותר טרי, שבנגטסון נתן במרץ 2013, באתר "קלימהצוויבל" (של הנס וון שטורך).

הוא פותח בהסבר על האופי המסובך והמורכב של הבעיה האקלימית, ואומר שהמיקוד של הדיון הציבורי והפוליטי בבעיה זו פוגע בהמשך המחקר המדעי, שאמור להיות נקי מהשפעות זרות (פוליטיות ואידאולוגיות).

תהליכים טבעיים מניעים את האקלים, כול סוגי התופעות הקיצוניות תמיד היו חלק מהאקלים ואינן קשורות כלל להתחממות הקטנה שהתרחשה עד כה. אפקט גידול גזי החממה הוא תהליך איטי אבל מתמשך שדורש טיפול, אבל גם יותר זמן והבנה יותר טובה של התהליכים. הבעיה היא שההתחממות הגלובאלית קשורה לייצור האנרגיה, ש כ 80% ממנה מיוצר מדלק פחמי (מאובן). הקטנה משמעותית של התלות בדלק פחמי אינה אפשרית  בטווח של פחות מעשרות שנים. בעיה נוספת היא שהאוכלוסייה גדלה, מתפתחת ומחפשת חיי רווחה – לכן צרכי האנרגיה גדלים.

תופעות "משונות" ומאתגרות מבחינת מציאת הסבר מדעי, מתרחשות – כמו התחממות לא אחידה בעשורים האחרונים, היעדר התחממות ב 15 השנים האחרונות, היעדר התחממות יתר בטרופוספרה הטרופית – אותה חזו המודלים. במקום לבטא את החידות המדעיות האלה, הציפו את הציבור, בשנים האחרונות, בדוחות מוגזמים על התחממות גלובאלית מהירה ומאיימת, המשתוללת ללא רסן, ובטענות שחייבים לנקוט בצעדים מאד קיצוניים כדי לעצור אותה. כאשר לא מוצאים סימנים של ממש לכך, משתמשים בשרשרת תופעות קיצון לצורך הפחדה. העובדה שתופעות קיצון התרחשו גם בעבר, לפני ההתחממות הגלובאלית, מוסתרת מהתעמולה האקלימית. ההתחממות הגלובאלית הוצאה מידי המטאורולוגים ומדעני האקלים הרגילים, ומנוהלת היום על ידי קבוצות של מומחי תקשורת, וקבוצות לחץ אקטיביסטיות פוליטיות. הרבה משתמשים בעסקנות אקלים לצורכי פרסום אישי.

לחלקים מהתעשייה (התעשיות ה"ירוקות", אתנול, רוח, שמש) ולהרבה אירגוני פעילים הפכה ההפחדה האקלימית למקור הכנסה, הכנסה מתרומות וסובסידיות. בוויכוח האקלימי האמוציונאלי, היום,  בלתי אפשרי לנהל דוח שיח ענייני והגיוני. אם אינך תומך בנביאי הזעם האקלימיים, אתה "נשלח" למכלאת ה"מכחישים"  ומאשם שאתה משרת את השטן (חברות הנפט) או, לחלופין, שאתה איש זקן, מנותק מהמציאות העכשווית. [הערה: מרבית ה"ספקנים" הם אכן אנשים מבוגרים – הסיבה היא שאת הזקנים קשה יותר להוליך שולל, הם מנוסים יותר, וגם – הם עצמאיים יותר, מבוססים בחיים, ואינם תלויים בפרנסתם וקידומם ביישור קוו עם האופנה המודרנית]. העניין המדעי האמתי בחקר האקלים הולך ונעלם, ומוחלף בפעילות של עסקנות אקלימית (הפחדה והטפת מוסר).  האמת האקלימית מפנה מקומה לתקינות הפוליטית.

בין אנשי המדע, האפקט של גזי החממה הוא די ידוע וברור – הם מובילים להתחממות קלה, מינורית, של אולי מעלת צלסיוס אחת להכפלת ריכוזי הפד"ח. הוויכוח אינו על ההשפעה הישירה של אפקט החממה, אלא על תהליך ההיזון החוזר feedback. תהליך זה אינו ידוע דיו, וזאת גם הסיבה לטווח גדול ושונה של תחזיות מודלים. השאלה היא לא כול כך "האם תהיה התחממות" אלא יותר – מה השיעור שלה ומה הקצב. למרות כול הטענות והמודלים, אנו הרבה פחות בטוחים במה יקרה מאשר משתקף בתקשורת. למרות כול הידיעות המדאיגות – ההתחממות היא, בפועל, איטית מאשר חשבו.

ההתחממות הכללית היא רק כ 0.75 מעלה לעומת תחזית של 1.25 של המודלים, ההתחממות בטרופוספרה הטרופית היא רק 1/3 מתחזיות המודלים. אין הסבר מדעי פשוט לעובדה זו מלבד ההנחה שכדור הארץ מסוגל להיפטר מהחום העודף בצורה יותר טובה מאשר הניחו [ניחשו] במודלים. לא חשוב מה הסיבה – עובדה היא שההתחממות איטית במידה ניכרת מהתחזיות.

במקום להיות מרוצים מהתפתחות חיובית זו, התוצאה היא הפוכה – באווירה ה"כמעט היסטרית" [אומר בנגטסון – אני אומר – היסטרית – ללא "כמעט"] של הפחדה אקלימית של היום עובדה זו (ההתחממות הקטנה מהצפוי) אינה מתקבלת בברכה, מכיוון שכול העסקנים, התקינם פוליטית, היו מעדיפים להסתיר האטה זו כדי לא "לפגוע במטרה של ההפחדה" – כי אצלם המטרה מקדשת את האמצעים.

מנקודת ראותם של הארגונים הירוקים כול המאמצים והשיטות הפוליטיות דרושות כדי להוביל לביטול השימוש באנרגיה הפחמית, וגם באנרגיה הגרעינית, בעידן זה שאוכלוסיית העולם גדלה, והיעדר מקורות אנרגיה היא המכשול העיקרי לחיים יותר טובים. להשיג זאת (ביטול אנרגיה פחמית וגרעינית) בלתי אפשרי, כמו ריבוע המעגל. אפילו גרמניה, עם כול היכולות הטכניות והכספיות, נאלצה לבנות תחנות כוח פחמיות, להחליף את הגרעיניות, כדי להבטיח אספקת חשמל.  זו הדרך היחידה להבטיח אנרגיה בעשורים הקרובים. אנרגיה מתחדשת היא רק תוספת שולית, מאחר ולא קיימת יכולת אגירה לאנרגיה התזזיתית בכמויות הנדרשות.

...

במשך 50 השנים הבאות,  אספקת האנרגיה חייבת לגדול פי שניים, וזה אומר שחייבים להגדיל הן את הכמות של האנרגיה הגרעינית והן הפחמית. האנרגיה הירוקה אינה מספקת, מבחינה מעשית, זאת בגלל הריכוז הנמוך שלה, והתזזיתיות (תלות גדולה במזג האוויר – ברוח ובשמש).  התקווה הגדולה, היום, היא הגז משכבות צפחה. אם הגז יחליף את הפחם (והדבר אפשרי גם בסין) אפשר יהיה להקטין את הפליטות ב 50% [יעקב: לא נכון – אפשר להקטין, אבל בהרבה פחות אחוזים].

אנו עדיין לא יודעים איך לפתור הכי טוב את בעיות אספקת האנרגיה בעולם, אך דברים רבים עשויים להתרחש ב 100 השנים הבאות. רגישות אקלימית יותר קטנה, כפי שמסתמנת, יחד עם גידול אספקת הגז, נותנים לנו זמן המתנה של אולי 50 שנה, אבל לא הרבה יותר. הדבר יאפשר להימנע מהשקעות היסטריות (עשויות בפאניקה) בסובסידיות גבוהות לדברים שאינם עובדים, השקעות שנגרמות מקפריזות פוליטיות ומאינטרסים בהתעשרות מהירה [של התעשיות הירוקות – על חשבון הציבור]. את הכסף צריך, במקום זה, להשקיע בתכניות מחקר אנרגיה לטווח ארוך.

עד כאן בנגטסון. אין לי מה להוסיף. הוא מבטא בצורה מיטבית את ההשקפה הספקנית בנושא האקלים, ומגנה, כראוי, את ההפחדה האקלימית המוגזמת ובזבוז הכספים ההיסטרי על טכנולוגיות שאינן עובדות.

יעקב

ציד המכשפות החממיסטי.

לנרט בנגסטון הוא מטאורולוג ומדען שוודי וותיק, בן 79 . הוא היה מנהל המרכז האירופי לחיזוי מזג האוויר ואח"כ מנהל מכון מקס פלנק למטאורולוגיה בהאמבורג. היום הוא עמית מחקר בכיר  במרכז למדעי הסביבה באוניברסיטת רידינג, בבריטניה. הוא פרסם יותר מ 200 מחקרים מדעיים וזכה בפרסי מדע רבים.

לפני 3 שבועות החליט בנגסטון להצטרף ליועצים המדעיים של מכון המחקר GWPF  ( Global warming policy foundation ) הוא מכון מחקר פרטי בבריטניה, שראשו הוא לורד נייג'ל לאוסון, לשעבר שר האוצר בממשלה השמרנית של בריטניה. מנהל המכון הוא מיודענו, יליד חיפה, ד"ר בני פייסר. המכון שם לעצמו למטרה לחשוף את הגוזמאות של הטענות האקלימיות החממיסטיות, ואת חוסר ההיגיון שבמדיניות האנרגיה של בריטניה וארצות אחרות. בקיצור: מכון של ספקנים (או, אם אתם מעדיפים – מכחישים).

השבוע הודיע בנגסטון על התפטרותו מה GWPF, בגלל הלחצים הכבדים שהופעלו עליו מצד קהיליית מדעני האקלים. האם איימו שינתקו קשרים עמו, וימנעו מלהשתתף במחקריו האקלימיים או בפרסום משותף של מחקרים. בקיצור: איימו שיטילו עליו חרם ונידוי. בנגסטון חשש שיכולתו להמשיך בעבודתו המחקרית תפגע, ולכן החליט להיכנע ולהתפטר. "הפעילו עלי לחץ קבוצתי איום בימים האחרונים, מכול העולם, הלחץ גדול מנשוא. אם זה יימשך לא אוכל להמשיך בעבודתי הרגילה, ואני אף עלול להתחיל לחשוש לבריאותי ובטחוני. זה מזכיר את רדיפות מקקרתי." אמר בנגסטון. על ההתפטרות אפשר לקרוא עוד בהודעה לעיתונות של ה GEPF, באתר "קלימצוויבל", בדיילי מייל, סטיב מקאיטייר ועוד....

קהיליית החממיסטים הופכת יותר ויותר דומה לכנסייה הקתולית. או שאתה אתנו ודבק באורטודוקסיה, או שאתה כופר שדינו נידוי. זה, כמובן, מנוגד לחלוטין לרוח המדעית, המבוססת על דיון פתוח בכול הרעיונות במטרה לחפש את האמת – האמת שנמצאת בעולם המציאות, ולא האמת של הדוקטרינה הקבוצתית.

אני נוהג מדי פעם לחזור על הסיסמה שלי – "המדע מקולקל" (הכוונה למדע האקלים). מה שאני מתכוון הוא, כמובן, שמדעני האקלים מקולקלים – המדע לא יכול להיות מקולקל, הוא לא תלוי בבני האדם האלה. מה שמקולקל הוא קהיליית החממיסטים, המתנהלים בצורה בלתי מדעית בעליל. מה שמקולקל ומופרך הוא הטענה שלהם שהם, ורק הם, הם נציגי ה"מדע", והנלחמים מלחמת קודש נגד כופרים באמצעים בלתי מדעיים ואף שערורייתיים.

יעקב