עוד טריק אנטי-מדעי שנפוץ בין החמדענים החממיסטים הוא להעלים נתונים
לא נוחים.
חוקרים יוצאים לשטח לאסוף נתונים, לאזורים מרוחקים וקשים לגישה כמו
קרחונים בפסגות ההרים או אגמים באזורים ארקטיים מרוחקים. הם קודחים בקרחונים או
בקרקעית האגמים ואוספים דגימות (קדחים – באנגלית cores ). הדגימות נשלחות למעבדה
כי למצוא את הגיל של השכבות השונות והמאפיינים שלהן – כמו עובי השכבה או תכולת ה d18O . המעבדה מחזירה לחוקר
דו"ח מפורט של הנתונים. החוקר אמור לפרסם מאמר מדעי המפרט את הנתונים שנאספו,
המאפיינים שלהם, והמסקנות שהוסקו.
לחוקר שאסף את הנתונים יש זכות קדימה לפרסם מחקר מדעי עליהם, וליהנות
מהפרסום והיוקרה שהמחקר נותן לו. אבל, ברגע שפרסם את המחקר שלו חלה עליו חובה
לפרסם גם את הנתונים הפיזיים שאסף – כלומר את דו"ח המעבדה המפרט את הנתונים
הגולמיים עצמם, לפני שעובדו. המטרה היא שמדענים אחרים יוכלו לשחזר ולבדוק את המחקר
שלו, וגם – כדי שמדענים אחרים יוכלו להשתמש בנתונים אלה במחקרים אחרים.
עכשיו יש תופעה מדענים אחדים לא מפרסמים את הנתונים שאספו. הם
"שומרים אותם בבטן". למה? כי הנתונים (כנראה) מראים תמונה שונה מאשר זו
שהמדענים האלה מאמינים בה, או מעוניינים לקדם.
דוגמה: ב 1997 נקדח קדח בן 121 מטר במקום שנקרא לומונוסובפונה באיי
סוואלברד, באוקיינוס הארקטי. הנה הנתונים
שנאספו שם:
בתמונה זו רואים בבירור ערכים גבוהים בתקופה החמה של ימי הביניים
(יותר גבוהים מאשר במאה ה 20), בדיוק העובדה שהחממיסטים כול כך משתדלים להכחיש
ולהעלים.
עד שנת 2009 לא פורסמו הנתונים האלה בכלל (12 שנה אחרי שנאספו) ואז
פורסם רק החלק התייחס לשנים שאחרי 1400 (מימין לקו המקווקו בתמונה) שכן מראה עלייה
במאה ה 20, אבל המשיכו להעלים את החלק השמאלי (לפני שנת 1400) המראה תקופה חמה
בימי הביניים.
הרבה מחקרי הוקי סטיק השתמשו בנתונים אלה, אחרי שנת 1400 (וזו הסיבה
שהתפרסמו) אבל התעלמו, והעלימו את החלק הישן יותר (לפני 1400) שאינו מתיישב עם
הנרטיב שלהם.
סטיב מקאינטייר והיו מקקולוך שמו לב לעובדה שמעלימים את הנתונים
הקדמונים. הם פנו לחוקרים ודרשו לפרסם את הנתונים במלואם, אך נתקלו בסירוב. הם
ניחשו כבר אז (2009) שכנראה הנתונים הישנים מראים התחממות בתקופת ימי הביניים ולכן
"לא נוחים" לחוקרים ולא מתפרסמים.
ב 2011 התפרסם מחקר אחר שלא עורר הדים רבים. במחקר הזה (דיוויין,
מיולי 2011) החוקרים מציינים בפירוש
שהטמפרטורות בימי הביניים, לפני שנת 1200 היו "לפחות חמות כמו ב 1990, ואולי
יותר". לנוכח מסקנה זו גם ברור מדוע המחקר של דיוויין לא זכה לפרסום רב בכלי
התקשורת – הוא לא משרת את ה"מטרה". גם במחקר של דיוויין הם לא פרסמו את
מלוא הנתונים הגולמיים, לפי הנהלים המחייבים. הנתונים שבציור למעלה הם שיחזור של
מקאינטייר מתוך הגרף שהתפרסם בדיוויין.
אז, במדעי האקלים, נתונים שאינם מתאימים ל"מטרה" מסתירים
אותם.
אחד החוקרים שאסף במשך יותר מ 30 שנה, הכי הרבה קדחי קרחונים בהרים
טרופיים הוא לוני טמפסון. גם הוא נמנע
מלפרסם נתונים "לא נוחים".
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה