משבר האנרגיה בבריטניה – מעשה ידי אדם.

אספקת החשמל הסדירה בבריטניה, בשנים הבאות, בסכנה. מדיניות האנרגיה האוטופית של בריטניה תגרום לבסוף לתוצאה ההכרחית של כול מדיניות בלתי מציאותית – חוסר אנרגיה.

העסק התחיל עם הכרזתו הוותיקה של ראש הממשלה, קמרון, שממשלתו תהיה "הכי ירוקה אי פעם", ונמשך עם העמדה האידאולוגית הירוקה-הקיצונית של השותפה לקואליציה, המפלגה הליברלית. אלה יצרו חוקים המציבים "יעדים" שאפתניים לדה-קרבוניזציה (ירידה בשימוש בדלקים פחמיים), עם תכניות לסגירת תחנות הכוח הפחמיות, והסתמכות על "אנרגיה ירוקה", כלומר – במקרה של בריטניה, בעיקר על תחנות רוח.

האנרגיה הירוקה אפשרית (לא לגמרה) רק על בסיס של סבסוד עמוק, מובטח על ידי הממשלה, דבר שגורם לעלייה תלולה במחירי החשמל, וגורם והתמרמרות רבה בציבור הצרכנים. גם התעשיינים הבריטיים מזהירים שמחירי האנרגיה הגבוהים עלולה לגרום להעברת המפעלים לארצות אחרות. שר האוצר, אוסבורן, הודיע על "בחינה מחדש" של מדיניות הסובסידיות, במטרה לעצור את עליית המחירים. אבל, חברת חשמל אחת, SSE , (מתוך 6 הפועלות בבריטניה) הודיעה על עליה של 8.2% במחירי החשמל (החשבון בבריטניה הוא ביחד – גז וחשמל), והחברות האחרות יעשו וודאי אותו דבר. אתה לא יכול לאכול את העוגה וגם לשמור עליה – להבטיח לחברות החשמל מחירים גבוהים עבור חשמל ירוק, וגם למנוע העלאת מחירים לצרכן.

מנהיג הלייבור, שבאופוזיציה, אד מיליבנד, הריח נושא רגיש שאפשר להפיק ממנו רווח בבחירות הקרובות שיהיו עד 2015. הוא הכריז על פתרון אוטופי משלו - שאם ייבחר לראשות הממשלה הוא יקפיא לחלוטין את מחירי החשמל, ולא יאפשר לחברות להעלות מחירים. הוא לא הציע לבטל את הסובסידיות הירוקות, שיקרות לליבו של כול סוציאליסט טוב. זהו פתרון מארקסיסטי-כוחני אופייני – מנסים להעמיס את כול ההוצאות על החברות הגדולות הרשעיות. ההכרזה הזאת, לבד, כבר גרמה לכך שחברות אנרגיה גדולות הודיעו על הקפאת השקעותיהן בבריטניה עד שהתמונה תתבהר. הכרזתו של שר האוצר, אוסבורן, על "בחינה מחדש" של הסובסידיות יוצרת גם היא אווירה של חוסר ודאות, המונעת מהחברות להמשיך להשקיע. הבניה של תחנות רוח כלכלית רק אם יבטיחו להם מראש רווחיות נאותה שפירושו התחייבות הממשלה למחירים גבוהים ולסבסוד עמוק. השקעה בתחנות כוח פחמיות אפשרית רק אם יבטיחו להם שלא יסגרו אותן ממניעים ירוקים. אז בינתיים – לא משקיעים, ולא בונים תחנות כוח. העלייה בצריכה וההתיישנות של התחנות הקיימות יגרמו למחסור בחשמל.

מי שמתעלם מהמציאות, ורודף אידאולוגיה אוטופית של חשמל ירוק שלא עובד, דינו לשבת בחושך.

יעקב

לינדזן: דוח ה IPCC - מסמך פוליטי

ד"ר ריצ'רד לינדזן הוא מדען אקלימי ידוע, וספקן, מה MIT. הנה דעתו על דוח 5IPCC .

"נראה שכול דוח חייב לציין שהצורך בהסכם בינלאומי להפחתת פליטות הפד"ח נעשה דחוף יותר. זאת אומרת שדוח ה IPCC, ובמיוחד ההודעה לעיתונות המלווה אותו, הוא מסמך פוליטי. ג'ורג' אורוול אמר : "השפה הפוליטית נועדה לגרום לשקר להישמע כמו אמת,  לרצח להראות מכובד, ולתת אשליה של מוצקות לעלה נידף ברוח."

בקטע האקלים, היו לנו 17 שנים ללא התחממות, המודלים מראים יותר התחממות טרופית מאשר הייתה באמת, הקרח הארקטי פתאום גדל, חוסר ההתאמה בין מודלים והמדידות במציאות גדל, ובכול זאת ה IPCC  מתעקש שהביטחון בתחזיות המודלים הוא גדול מאשר אי פעם.

בקשר לעצירת הטמפרטורות בת 17 השנה ה IPCC  מציע שני הסברים. או שהרגישות האקלימית  לפד"ח (ההתחממות הצפויה) יותר קטנה מאשר טענו קודם, או שהחום הנוסף שהצטבר בגין הפד"ח מתחבא במעמקי האוקיינוסים. שתי האפשרויות שוללות את טענות האסון האקלימי. אם הרגישות יותר נמוכה, ההתחממות הצפויה עשויה להיות קטנה מ 2 מעלות, ובמקרה זה התוצאות של ההתחממות יהיו יותר חיוביות משליליות. אם החום מתחבא באוקיינוסים, המודלים האקלימיים שגו בצורה חמורה כי הם לא לקחו בחשבון תהליך חשוב זה, שלא היה ידוע עד כה. זה אומר שהמודלים אינם אמינים, והטענה שמרבית ההתחממות היא מעשה ידי האדם, שמבוססת על המודלים הפגומים, הופכת להיות מפוקפקת.

משתמשים הרבה בטענת הקונצנזוס בין המדענים להצדיק את האג'נדה הירוקה. אכן יש קונצנזוס – אבל על מה? קונצנזוס שהאקלים משתנה ושתמיד השתנה, קונצנזוס שיש התחממות כלשהי, מאז 1850, הסכמה שתוספת הפד"ח לאטמוספירה תשפיע השפעה כלשהי על האקלים, אך לא השפעה גדולה ללא אפקטים של היזון חוזר, שהפד"ח השפיע, אולי, ב 60 השנים האחרונות, אך לא לפני זה, שהשפעת הפד"ח כבר הגיעה לשיעור של כ 80% מההשפעה של ריכוז פד"ח כפול, והיא עדיין רחוקה מלהוות בעיה.  אפילו החלק המדעי של דוח ה-IPCC  מסכים שתוצאות הרות אסון אינן צפויות, וקשר בין תופעות אקלים קיצוניות וההתחממות לא נמצא. אפילו ההצהרה העיקרית - שיש בטחון גבוה שמרבית ההתחממות של 50 השנים האחרונות נגרמה על ידי בני אדם – אינה מצביעה על כך שיש סכנה לאסון אקלימי. לאמור שמרבית השינוי הקטן נגרם על ידי אנשים אין פירושו שצפוי שינוי גדול בעתיד. בקיצור: כול הסימנים, כולל אלה בדוח הIPCC , מעידים שלא צפויה בעיה אקלימית חמורה, והטענות שכן (שכלולות בדו"ח) אינן מבוססות על הבסיס המדעי שלו.

הטלת מגבלות על צריכת הפחם והאנרגיה צריכות להיות חמורות כדי להשיג איזושהי השפעה על האקלים, והן ישפיעו ללא ספק, לרעה, על הרווחה האנושית ויגרמו לעוני ולמחסור במזון. המדיניות ההגיונית והמוסרית היא לעודד גידול בפעילות הכלכלית והגברת העושר כי חברות עשירות יצליחו להתגבר ביתר קלות על בעיות אקלימיות, בעתיד, אם תהינה. ההתעקשות הבלעדית על צעדי צמצום (צמצום בפחם, באנרגיה, בעושר ) כדי להקטין את הפד"ח – היא עמדה בלתי מוסרית.

ולבסוף: התמיכה בזעקות האזעקה על אסונות אקלימיים אינה מצביעה על כיבוד מושכל של המדע.

כה אמר לינדזן.

יעקב

ה IPCC סובל מקיבוע מחשבתי

פרופ' ניר שביב כותב את הרשמים הראשונים שלו מדוח ה IPCC מס' 5. בגדול, הוא אומר, לא השתנה כלום בדוח זה לעומת הדוח הקודם, מס' 4 מ 2007. בכול זאת, ה 5IPCC עושה צחוק מעצמו: למרות שאין שום ראיות מדעיות חדשות על תפקידם של בני האדם בהתחממות, ולמרות הסתירה בין תחזיות המודלים והמציאות (המשתקפת במדידות), הם טוענים ליותר "וודאות" במסקנות שלהם ( 95% לעומת 90% בדוח הקודם).

כדוגמה הוא מביא את מסקנתם על הרגישות האקלימית. בדו"ח מס' 4 היא הייתה 2 - 4.5 מעלות, בדוח 5  1.5 - 4.5 , כלומר – מרווח התחזית הוא יותר גדול (דבר המעיד על ידע פחות מדויק). לעומת זאת, הם טוענים במשפט הבא: "ההערכה הזאת מבטאת שיפור בהבנה שלנו"... שיפור בהבנה שהביא להגדלת מרווח התחזית... (בדרך כלל, שיפור בהבנה מתבטא בצמצום מרווח התחזית).

שביב מציין שמרווח הרגישות, 1.5-4.5 מעלות, לא השתנה כלל מאז דו"ח צ'רני משנת 1979, כלומר 34 שנים של מחקר ועשרות מיליארדי דולרים לא הביאו לשום שיפור בהבנת הנושא. שביב מנסה להסביר כיצד ייתכן שכול כך הרבה מאמץ מחקרי לא שיפר את הבנתנו. הוא אומר – שאם התיאוריה שלך נכונה – ככול שאתה אוסף יותר נתונים, ונתונים מדויקים יותר, במשך הזמן, התוצאות "מתכנסות" לכיוון הערך ה"אמיתי", ומרווח התחזית שלך מצטמצם. אבל, אם התיאוריה אינה נכונה – אין התכנסות כזאת, ואין שיפור בהבנה. בשפה פשוטה: הם מחפשים את המפתחות מתחת לפנס הלא נכון, של הפד"ח.

הפער הגובר והולך בין תצפיות לתחזיות מודלים רק מדגיש מצב זה. בגלל הפער הזה הם נאלצו להוריד את הגבול התחתון של הרגישות מ 2 מעלות ל 1.5. ההיגיון היה מחייב שיורידו גם את הגבול העליון, אבל הדבר הזה לא מתיישב עם הנחת היסוד האידיאולוגית של רגישות אקלימית גבוהה. לדעת שביב – אם אתה לא שבוי בידי האמונה שלך על רגישות גבוהה, המחקרים והממצאים כן מתכנסים (משתפרים) – אבל הם מתכנסים על רגישות נמוכה בשיעור של כ 1-1.5 מעלה בלבד להכפלת ריכוז הפד"ח.

עוד בולטת, לדעת שביב, העובדה שה IPCC מתעלם בשיטתיות מהשפעתה הגדולה, הניתנת למדידה,  של השמש על האקלים. הסיבה היא, שלו התחשבו, היה מתמוטט כול הסיפור על התחממות נוראית מעשה ידי האדם.

ראוי לציין כאן גם את המאמר של ד"ר קורי, בו היא מאשימה את ה IPCC בקיבעון מחשבתי, המתבטא בהתרכזות בפד"ח בלבד, תוך התעלמות משאר הגורמים המשפיעים על האקלים.  קורי קוראת לזה: "שיתוק פרדיגמי כרוני".

Diagnosis: paradigm paralysis, caused by motivated reasoning, oversimplification, and consensus seeking; worsened and made permanent by a vicious positive feedback effect at the climate science-policy interface.

 השיתוק המחשבתי הזה מונע התקדמות חקר האקלים. ה IPCC איבד את התועלת [אם הייתה לו אי פעם], ורצוי שיעלם אומרת קורי.

מבקרים אחרים של ה IPCC טוענים, מכיוון הפוך, שה IPCC מראה סימני הזדקנות וכבר לא ממלא את תפקידו כראוי. כלומר – הם טוענים שהוא זהיר ושמרני מדי בתחזיותיו, ולכן, מפספס את התפקיד העיקרי שלו: להגביר את ההפחדה וההיסטריה האקלימית.

אם כולם מסכימים (מסיבות הפוכות), הגיע באמת הזמן לסגור את ה IPCC, אלא, שכמו כול ארגון פוליטי-בירוקראטי – אין שום סיכוי לכך.

יעקב

הישובים האבודים ליד פוקושימה

הניו יורק טיימס מספר על הניסיונות לטיהור וניקוי הישובים שפונו ליד תחנת הכוח הגרעינית ההרוסה בפוקושימה. יש לו גם צילומים משם.  המאמר למעלה מספר על הקשיים בעבודות של מניעת התפשטות הקרינה מהתחנות הפגועות והמים ששימשו לקירור הליבות שנמסו. יש בעיות רבות, ולא רואים כלל מתי יושג מצב של ייצוב, כלומר – של חוסר סכנה להתפשטות נוספת של חלקיקים הרדיואקטיביים במי תהום או באוקיינוס. הנחמה היא שכמות הקרינה מהמים המזוהמים שדלפו לאחרונה לאוקיינוס היא אומנם גבוהה מהמותר, אבל, באופן מחלט, לא ממש גבוהה או ממש מסוכנת. מאמצי הייצוב והטיהור עלולים להימשך עשרות שנים ולא ברור באיזו מידה יצליחו.

המפה למטה מראה את רמות הקרינה באזורים הסמוכים לתחנת הכוח הפגועה, ואת מספרי התושבים שפונו מכול אחת מהעיריות בסביבה. בסך הכול פונו מעל ל 82 אלף תושבים, מ 11 עיירות וכפרים. התושבים חיים (רובם) כעת במגורים זמניים (קרווילות) בישובים סמוכים מחוץ לשטח המזוהם.

בתחילה הבטיחה ממשלת יפן שטיהור היישובים יימשך כ 3 שנים והתושבים יוכלו לחזור לבתיהם. אבל עכשיו, שנתיים וחצי אחרי הפינוי, לא רואים את הסוף בכלל. ב 8 מהישובים עדיין לא החל הטיהור. ב 3 מהישובים עובדים על הטיהור על ידי שטיפת המבנים וגירוד השכבה העליונה של הקרקע, המכילה את האבק הרדיואקטיבי שנסחף בזמנו ברוח. עדיין לא הצליחו לסיים את הטיהור בשום מקום – כלומר – אף אחד מהמפונים עדיין לא הורשה לחזור לבית שלו. לא ברור בכלל אם הטיהור יצליח, כלומר אם יצליחו להגיע למצב שהקרינה הסביבתית הנמדדת באזור מטוהר תהיה בתוך גבולות המותר.

ממשלת יפן נמנעה עד כה מלשלם למפונים פיצוי מלא על הרכוש (בתים, קרקעות ועסקים) שהשאירו מאחור, דבר שהיה מאפשר למפונים לנסות לשקם חייהם במקום אחר. בינתיים ממשלת יפן מבטיחה להם שיחזרו ליישוביהם, ושהפינוי הוא זמני, ורק משלמת להם קצבת קיום זמנית.

כ 30% מהמפונים, בעיקר הצעירים, כבר התייאשו והחליטו לשקם חייהם במקומות אחרים. 40% מהמפונים עדיין לא החליטו מה לעשות. רק 30%, בעיקר המבוגרים יותר, עדיין מקווים לחזור לבתיהם. בינתיים הבתים, השדות והעסקים נהרסים כתוצאה מההזנחה הכפויה וחוסר התחזוקה.

ייתכן ולבסוף יתברר שכול תכנית הטיהור לא היה לה סיכוי מלכתחילה, והמצב יהיה כמו בצ'רנוביל: פינוי השטח למשך שנות דור או שניים, עד שהקרינה תדעך באופן טבעי.

חסידי האנרגיה הגרעינית יכולים לטעון שרמת הקרינה שמוגדרת כ"מותרת" או "תקינה" היא נמוכה מדי (הדרישות לרמת טיהור גבוהות מדי) ושהקרינה ששוררת  כעת באזורי הפינוי (או בחלקם) אינה מזיקה. אפשר לטעון את זה אבל קשה להוכיח. אפשר להתווכח עד מחר אם יש פה זהירות מוגזמת או לא, אנו לא יודעים. בהיעדר ידע, אנו נוטים לזהירות יתר, נטייה זו היא טבעית ואולי גם נכונה.

גם אם הסכנה לתקלה גרעינית היא מאד קטנה, פוטנציאל הנזק במקרה של תקלה הוא מאד גדול, כמו שרואים גם במקרה של פוקושימה. אין זה אומר שצריכים להתייאש מאנרגיה גרעינית ולוותר עליה. כנראה שאין לנו ברירה, אין אנרגיה אחרת, לא מזהמת. צריך לעבוד, הרבה, על שיפור הטכנולוגיה הגרעינית.

יעקב

ה IPCC: אין חשש לאסונות אקלימיים.

הרויאל סוסייטי באנגליה קיימה סמינר בן יומיים על נושא דו"ח ה WG1  של ה IPCC שפורסם השבוע. ה WG1 הוא ה working group 1 – החלק העוסק בצד המדעי של שינויי האקלים. במסגרת הסמינר הרצה מאט קולינס על הנושא "מה הסיכון לשינוים חדים ובלתי הפיכים באקלים במאה ה  21?".

הנושא מכוסה בפרק בדוח ששמו להלן:

12.5.5 Potentially Abrupt or Irreversible Changes

ראו שם גם הגדרות של המושגים "שינויי חדים" ו "בלתי הפיכים".

ציטוט יותר ארוך מתוך הפרק וקטעים קודמים על נושא תופעות אסוניות תמצאו בבלוג של ד"ר קורי.

קולינס פתח את הרצאתו ואמר שיכול היה לסיים אותה במשפט אחד קצר: "איננו יודעים". אולם הוא הציג את הטבלה שלמעלה, מתוך הדוח. בטבלה הוא מציג תופעות מסוכנות שונות (עמודה ראשונה משמאל), האם הן יכולות להיות "חדות" (עמודה שנייה), האם הן יכולות להיות "בלתי הפיכות", ובעמודה האחרונה – מה הסבירות שהתופעה תתרחש במאה ה21.

התופעות המסוכנות הן:

1. שינוי זרמי האוקיינוס האטלנטי (ביטול זרם הגולף),

2. המסת משטחי הקרח,

3. שחרור פד"ח מקרח תמידי,

4. השתחררות מתאן מקלטרטים (משקעים ימיים),

5. מות יערות העד הטרופיים,

6. מות היערות הצפוניים,

7. היעלמות הקרח הארקטי בקיץ,

8. בצורת לאורך זמן,

9. שיבוש גשמי המונסון.

החדשות הטובות הן שכמעט בכול התופעות הנ"ל, תחזית ה IPCC למצב אסוני במאה ה 21 היא "בלתי סביר מאד" , "לגמרי בלתי סביר",  "סבירות נמוכה".

ה"אסון" היחידי שהוא "סביר" הוא המסה של הקרח הארקטי, עד אמצע המאה (2050), אולי. מה בדיוק האסון בזה לא ברור, אבל זה הדבר היחידי שהוא בגדר "סביר", וגם הוא לא "בלתי הפיך".

אז אפשר להירגע. כול תרועות האקטיביסטים והתקשורת (למשל של פרופ' וולפסון – עם תחזית הבצורת) אין להם שום ביסוס מדעי. אפילו ה IPCC אומר זאת.

כמובן, את הבשורות המרגיעות הוא מחביא עמוק, עמוק בתוך הטיוטה של הפרק WG1 בן ה 2200 עמודים, ולא מציין בסיכום המנהלים בן ה 36 עמודים. בסיכום המנהלים מציינים רק את הממצאים המפחידים, בהתאם למנדט ולמטרה הקדושה.

אבל, תמיד טוב לשמוע בשורות טובות.

יעקב

תרגיל מחשבה על ה IPCC.

נניח, רק נניח, לרגע, סצנריו הפוך:  ב 17 השנים האחרונות לא התרחשה עצירה של ההתחממות הגלובאלית אלא הגברה של ההתחממות, נניח ממגמה של 0.2 מעלות צלסיוס לעשור, לרמה של 0.3 מעלות. איך היה נראה אז דו"ח ה IPCC ?

האם הם היו אומרים (אפשרות 1):

"באופן כללי, ההתחממות המוגברת הזאת היא בתוך מרווחי השגיאה של המודלים, לשנים 1951-2012 ולכן, המודלים בסדר ואין צורך לשנות את התחזיות ההתחממות לעוד 100 שנה (שנשארות בשיעור ממוצע של 3 מעלות). בכול מקרה זו תקופה קצרה מכדי שתהיה משמעותית מבחינה אקלימית. ייתכן שההתחממות הנוספת נגרמה מסיבות טבעיות, או משחרור חום מהאוקיינוסים, או מקיטון אירוסולים, אנחנו לא יודעים בדיוק ממה, אבל זו לא סיבה להקטין את הביטחון שלנו בתחזיות המודלים".

או שמא הם היו אומרים (אפשרות 2):

"ההתחממות המהירה מעל לצפוי, ב 17 השנים האחרונות, היא סימן שצריך לעדכן את המודלים. המודלים אומנם טובים ואמינים, אבל הם זקוקים לעדכון קטן, מדי פעם, על פי מדידות אמת, כי מספר גורמים לא הוערכו מספיק טוב עד כה. התחזית המעודכנת לעליית הטמפרטורות בעוד מאה שנה היא, כעת, 5 מעלות, בממוצע".

עוד, בנושא דומה.

תומס סטוקר, מדען אקלים, אחד מראשי המנסחים של דוח IPCC, אמר (לפי דיווחי העיתונות), בנושא העצירה בת ה 17 שנים: "מגמות אקלימיות אינן משמעותיות לתקופות קצרות מ 30 שנה".

בשנת 1988, ד"ר האנסן העיד, לראשונה, בסנאט על ההתחממות הגלובאלית, וזו גם השנה בה הוקם ה IPCC. מגמת ההתחממות ב 10 השנים הקודמות, 1977-87 הייתה בדיוק אפס. בשנת 1991, כאשר פורסם הדוח הראשון של ה IPCC, מגמת ההתחממות הייתה רק בת 11 שנים. לפני זה היו 30 שנים (1945-75) של עצירה או התקררות.

בשנת 1992 הוקם, בוועידת האקלים הראשונה בריו, הארגון של האו"ם לאקלים, UNFCC. באמנת היסוד נקבע שמטרתו להלחם בשינויי אקלים שנגרמים על ידי בני אדם. אך באותה שנה היו רק 12 שנים של התחממות אחרי 30 שנה של התקררות.

כאמור, ה IPCC הוא גוף פוליטי בעל דעה ומטרה ברורה. היושרה המדעית אינה נמנית על מטרותיו או תכונותיו.

יעקב

הפרופסורים המבוהלים.

פרופ' עדי וולפסון (במאמר בוואינט) רואה חובה קדושה להצטרף לנביאי הזעם של ההפחדה האקלימית. חבל שהוא חש פחות מחויבות לאמת.

הוא אומר שמאחר וההמון הנבער לא מסוגל להבין את ענייני האקלים דרך השכל, הוא יבין אותם בסוף דרך הכיס. הוא ממשיך ומנסה להראות כיצד ההתחממות הגלובאלית פוגעת בנו כבר עתה, מבחינה כלכלית (ועוד תמשיך לפגוע). אלא, שכול ה"פגיעות" שהוא מונה פשוט לא נכונות, ולא קשורות לאקלים.

פגיעה ראשונה: מחיר המים התייקר. וולפסון טוען שבגלל שינויי האקלים התמעטו הגשמים, נוצר מחסור במים, אנו זקוקים להתפלה ומחיר המים גבוה. לא נכון מס' 1: הגשמים לא התמעטו. לו טרח וולפסון לעיין בנתוני השרות המטאורולוגי היה מבחין שממוצע הגשמים הרב שנתי בארץ לא ירד. לא נכון מס' 2: אנו זקוקים להתפלה (יקרה) בגלל ההתחממות הגלובאלית. הנכון הוא שהאוכלוסייה בארץ המדברית שלנו עלתה מפחות ממיליון לפני 100 שנה ל 11-12 מיליון השנה (כולל ערבים), ורמת החיים (וצריכת המים לנפש) גם כן עלו. אלה הסיבות להתפלה והמחיר היקר של המים. לא קשור כלל לאקלים.

ממשיך וולפסון: "גם מחירי החשמל עולים" – נכון. אבל (לא נכון מס' 3) לא קשור לאקלים. מחירי החשמל עולים בגלל עליית מחירי הדלק. יש מרכיב אחד בעליית מחירי החשמל שכן קשור - בעקיפין - אבל לא לאקלים עצמו אלא להיסטריה האקלימית. אלו הסובסידיות לחשמל מתחדש שתורמות לעליית מחירי החשמל מבלי שמביאות תועלת של ממש.

פגיעה שלישית: מחירי המזון עולים. נכון. ומה הסיבה – לדברי וולפסון? בגלל ששינויי האקלים (בצורת, שיטפונות) פוגעים ביבולים. לא נכון מס' 4: אין ירידה ביבולים, או בתוצרת המזון בעולם. ההיפך, יש עלייה. פשוט אין ירידה.

גם כאן תורמת ההיסטריה האקלימית לעליית מחירי המזון – כי ממשלות ארה"ב ואירופה מאלצות אותנו לשרוף חלק מהמזון שלנו בתור דלק, על ידי צווים המחייבים שימוש בביו-דלק המופק מצמחי מזון. כך למשל, משתמשים ב 40% מיבול התירס בארה"ב להפקת דלק אתנול. חוקי הביו-דלק התקבלו תחת לחץ ההיסטריה האקלימית, מתוך הנחה שגויה, שהביו-דלק תורם להפחתת הפליטות.

הסיבות האמיתיות לעליית מחירי המזון לא קשורות לאקלים, והן: 1. גידול אוכלוסיית העולם ורמת החיים שלה – שמגדיל את הביקוש למזון, ו 2: האינפלציה. כול המחירים של משאבי הטבע – כמו דלק, ברזל, נחושת - עולים וזה לא קשור לאקלים כלל.

עוד אומר וולפסון שנזקים גדולים נגרמים על ידי  תופעות קיצוניות כמו בצורת, שיטפונות או סופות. נכון, יש נזקים. אבל שוב לא קשור לשינויי האקלים. לא נכון מס' 5: אין עלייה בשכיחות או בחומרה של התופעות הקיצוניות ב 50-60 השנים האחרונות. שיטפונות, בצורות וסופות תמיד היו (ותמיד יהיו) ולא הייתה עלייה או החמרה בהם בשנים שבהן התרחשה (כביכול) ההתחממות הגלובאלית הנוראית. היה גידול בנזקים, בערכים מוחלטים בדולרים. הגידול הזה (כמו השינויים האחרים) נובעים מצד אחד בגידול האוכלוסייה, עושרה,  וצפיפותה באזורי האסון, ומצד שני מהאינפלציה. אם בודקים נזקים ביחס לתל"ג לא הייתה עלייה בנזקים אלא דווקא קיטון.

ההמון הנבער, המזלזל בהפחדה האקלימית, יותר חכם מהפרופסורים הירוקים והמבוהלים. כי המדיניות שהירוקים דוחפים היא הגורמת לפגעיה כלכלית חמורה ומיידית, בעוד ההתחממות הגלובאלית הנוראית עוד לא גרמה, עד כה, לשום נזק כלכלי. הסובסידיות הירוקות, מיסי הפחם, והמגבלות על שימוש הדלק ואנרגיה גורמים פגיעה כלכלית קשה, כאן ועכשיו. מצד שני התועלת שהם מביאים במניעת פליטות או שינויי אקלים בעתיד הרחוק – היא בדיוק אפס.

פרופ' וולפסון רשאי להאמין, כמו ה"זרם המרכזי" (וה IPCC ), שההתחממות הגלובאלית מהווה איום לעתיד האנושות. קשה לדעת מה יהיה בעתיד, קשה להוכיח שכן, וקשה להוכיח שלא. אבל הוא אינו רשאי לנסות לזרוע בהלה על סמך דברים שאינם נכונים בעליל: כמו הטענות על ירידה בגשמים או ביבולים (ולא חשוב מאיזה סיבה). לא הייתה, עד כה, ירידה כזו.

יעקב

2 דקות לחצות של דוח IPCC 5.

הנה הניתוח המסודר והמפורט של סטיב מקאינטייר לפרשת דוח IPCC 5 , הדברים נכתבו 3 ימים לפני שפורסם הדוח הסופי ב 27 לספט'.

הבעיה המרכזית, שנידונה בכול הפורומים וגם במאמרים מדעיים בשנה האחרונה היא העצירה (או הפסקה זמנית) בהתחממות, וכשלון המודלים האקלימיים לשחזר את התופעה – כלומר – חוסר ההתאמה בין המודלים והמציאות. מדענים רבים, וגם נציגי הממשלות דרשו מה IPCC להתייחס לבעיה ולתת תשובה סבירה. אלא שה IPCC נקלע ללחץ זמן ולא היה יכול להתייחס כראוי לבעיה סבוכה זו.

הבעיה הראשונה היא שה IPCC אמור להתייחס רק למאמרים מדעיים שהופיעו בספרות המקצועית, מבוקרת העמיתים, ורק עד מרץ ש.ז. אבל, עד מרץ השנה הופיעו רק שני מאמרים כושלים בספרות המקצועית על הנושא. מדוע אין בספרות מאמרים מפורטים על הנושא? כי המדענים מהזרם המרכזי התעלמו ממנו, העדיפו למלא פיהם מים ולא כתבו על זה כלום (חוץ משני מאמרים חלשים). זה נושא לא נוח להם... רק אחרי שדייוויד רוז כתב מאמר גדול על כך לפני כשנה התעוררה הפרשייה הזו לחיים, כי אי אפשר היה יותר להשתיק אותה. 15-17 שנה יש עצירה וחוסר התאמה של המודלים, אבל המדענים ה"מרכזיים" (החממיסטים) לא שמו לב, או ראו ולא רצו להתייחס. אחרי שדייויד רוז כתב על כך התנפלו עליו כולם וזעקו "שקר". אבל אח"כ הסתכלו על המספרים ו"פתאום" גילו שאכן יש עצירה, ובחודשים האחרונים פרסמו אחדים מהם מאמרים המסבירים ומתרצים את העצירה: האנסן: "זה הארוסולים הסיניים", טרבנרט: "האוקיינוס בלע את החום", קסי: "השינויים הטבעיים הסתירו זמנית את ההתחממות", המט-אופיס: "כנראה שילוב של כול הנ"ל".

מדוע לא פרסמו מדענים ממחנה הספקנים מאמרים מדעיים על נושא העצירה? כי הז'ורנלים המקצועיים לא מקבלים לפרסום מאמרים ממחנה הספקנים, מאמרים שאינם תקינים פוליטית – זאת בגלל הלחץ של החממיסטים ובגלל השקפות אישיות של עורכי הז'ורנלים.

הנה אם כן השתלשלות הדברים כפי שמשתקפת בטיוטות המודלפות של ה IPCC. (סיפור דומה על השתלשלות המאורעות תמצאו אצל לוסיה).

בטיוטה הראשונה הם כתבו: "מדידות הטמפרטורות נופלות בתוך טווח התחזיות של המודלים". הדבר פשוט לא נכון לגמרה. הם גם צירפו לטיוטה גרף, לחיזוק טענתם, אך הגרף שגוי, הוא לא מציג נכון את המספרים. הם לא תפסו את השגיאה לפני ש"הדליפו" את הטיוטה.

בטיוטה השנייה הם חזרו על הטענה שהטמפרטורות שנמדדו נופלות בתוך מרווח השגיאה של תחזית המודלים מהדוחות הקודמים (טענה לא נכונה), אבל תיקנו את הגרף, שהוצג נכון הפעם, ומראה שהטענה המילולית אינה נכונה.

ספקנים וגם "מרכזיים" הסבו את תשומת ליבם לטעות .

הסיכום למנהלים, בטיוטה מ יוני 2013 (וגם בגירסה הרשמית שפורסמה ב 27 לספט') לא מתייחס כלל לעצירה ולכשלי המודלים, כלומר מתעלם מהבעיה.

.

בטיוטות אחרות (טיוטת "הממשלה") הם כן מודים במפורש שיש "האטה" בקצה ההתחממות מאז 1998, וגם מספרים על הסיבות (אירוסולים, פחות אילוץ מצד השמש, שינויים טבעיים). אבל הם מסתמכים על שני מאמרים מדעיים שפורסמו ב 2009, הטוענים שהעצירה אינה סותרת את המודלים. אלא שהמאמרים האלה פגומים, אבל הז'ורנלים סירבו לפרסם מאמרי ביקורת של הספקנים שמצביעים על השגיאות.

הגרף הבא מראה את הטמפרטורות (בשחור) לפי HadCRUT4, לעומת ממוצע המודלים (קו אדום), ואת חוסר ההתאמה.

מקאינטייר מייחס במיוחד לסיפור על בליעת החום במעמקי האוקיינוסים. זו טענה חדשה שלא נטענה קודם. אם יש ממש בתופעה, היא לא נכללה במודלים. ואם יש בה ממש מדוע היא הופיעה פתאום רק החל מ 1998? לפני זה לא היו אוקיינוסים בולעי חום?

באחת הטיוטות הם כתבו:

Over the 62-year period 1951- 2012, observed and CMIP5 ensemble-mean trend agree to within 0.02 ºC per decade (Box 9.2 Figure 1c; CMIP5 ensemble-mean trend 0.13°C per decade). There is hence very high confidence that the CMIP5 models show long-term GMST trends consistent with observations, despite the disagreement over the most recent 15-year period.

תרגום: בתקופה 1951-2012 מגמת הטמפרטורות במודלים מתאימה בדיוק לתצפיות, לכן המודלים בסדר, למרות חוסר ההתאמה ב 15 השנים האחרונות.

הדבר הזה זהה לחלוטין לגרסה הרשמית שפורסמה.

מה שעשו הוא "טריק": הם השתמשו בהאטה הקודמת שבין השנים 1950-1975 כדי ל"החביא" את הכשל של המודלים. בציור למטה מצוירות תוצאות המודלים בין 1979-2013 ורואים שכול המודלים מראים עלייה גדולה יותר מאשר הייתה באמת. כולם טועים באותו כיוון – כלפי מעלה.

ה IPCC טוען שתקופות של "עצירה" הן שכיחות, או מצויות במודלים. מקאינטייר עשה עוד חישוב. הוא הריץ על 109 מודלים את כול התקופות האפשריות של 13 שנים, ס"ה 3379 תוצאות. רק 19 (0.5%) מהן הראו מגמה שלילית, ורק 10 מהם (0.3%) הראו מגמה יותר שלילית מאשר התקופה בין 2005-2013. כלומר: עצירות כאלה אינן שכיחות כלל.

וויכוח אחר, דומה, ניטש לפני מספר שנים כאשר הספקנים הראו שהטמפרטורות שנחזו במודלים לגבי הטרופוספרה הנמוכה (החלק התחתון של האטמוספרה) עומדות בסתירה לאלו שנמדדו על ידי לווייינים מאז 1979. גם סתירה זו (או כשל זה של המודלים) – שה IPCC מודה שהוא נכון, לא זכה עדיין להסבר.

גאווין שמיט (מראשי החממיסטים, העורך הראשי של הבלוג ריאלקליימט) כתב שמגוכח לצפות שה IPCC ימצא פתרון מיידי לבעיה (כשל המודלים) שהתעוררה בשבוע האחרון. אלא שהבעיה לא התעוררה "ברגע האחרון" הבעיה קיימת לפחות 10 שנים. המדענים החממיסטים לא התייחסו אליה כי לא נוח להם, זה פוגע בציפור נפשם. יותר קל להתעלם ולהכחיש.

 ה IPCC נכשל כישלון נוסף, כאשר התעלם גם הוא מהבעיה, ומנסה להציג בפני קובעי המדיניות תמונה המסתירה את הבעיות והספקות. אם האמינות של המודלים מוטלת בספק, הרי כול הממצאים המדעיים של ה IPCC מוטלים בספק, כי הם סומכים על המודלים.

יעקב

לא זקוקים להוכחות... על ההתחממות הגלובלית והאלמוגים

בסוף השבוע האחרון (28 בספטמבר) הכריז יעקב אחימאיר ביומן "רואים עולם" על הסכנות אותם מתאר דו"ח האו"ם (תוך שיבוש של יחוס האחוזים) הסכנה המרכזית שתוארה בכתבה היא הרס שוניות האלמוגים:

"גוברות ההוכחות להתחממות כדור הארץ, כך קובע דו"ח שפורסם אתמול באו"ם. לפי הדו"ח, תשעים אחוזים מן המין האנושי אחראים להתחממות כדור הארץ, הגורמת להתמוססות כיפות הקטבים הקפואים ולעליית מפלס הימים והאוקיאנוסים. אחת התוצאות של ההתחממות הגלובאלית היא פגיעה אנושה בשוניות האלמוגים המתקיימות מתחת לפני המים. במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה, שם נמצאות שוניות האלמוגים הגדולות והמרהיבות בעולם, הוקם מערך של מצלמות תת-ימיות שעוקבות אחר התהליכים המתרחשים בשוניות האלמוגים ותצלומיהן עומדים לרשות כל המדענים בעולם".  ניתן לצפות בכתבה כאן. 

מתוך כתבת "רואים עולם" 

כעת כשנראה שהאלמוגים האהובים יהפכו להיות התחליף הפופולרי של דובי הקוטב (המתרבים) או ההוקי סטיק (שנשבר) בארגז הכלים החממיסטי שלפתי מן הארכיון ביקורת אותה כתבתי בשנת 2009 וטרם פורסמה. 

הרי היא לפניכם:

בשנת 2009 כתב צפריר רינת בעיתון "הארץ על הנזקים הנגרמים לאלמוגים כתוצאה מהתחממות גלובלית מעשי ידי אדם:  "מי שלא זקוקים להוכחות נוספות שאכן מדובר באיום ממשי הם חוקרי האלמוגים. אלה עוקבים בדאגה כבר כמה שנים אחר ההידרדרות המתמשכת במצב שוניות האלמוגים, ויש בקרבם הסכמה רחבה שהתחממות כדור הארץ היא אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות זו."

הכתבה הכריזה כי ההתחממות הגלובלית פוגעת בשוניות האלמוגים בעולם והבהירה כי חוקרי האלמוגים "לא זקוקים להוכחות..." לכך.  

כרגיל, ניסה העיתון לצאת בכותרות זועקות וחד משמעיות בעת שהמומחה המוביל המצוטט בגוף הכתבה, פרופ' יוסי לויה מציין כי: "בהרבה תחומי מחקר סביבתי, האיום של שינויי אקלים הוא עדיין ערטילאי". לויה הוסיף גם כי "חוקרי האלמוגים כבר רואים בשטח כיצד האלמוגים הולכים ונפגעים. בתוך עשור נכחדו כ-19% משוניות האלמוגים בעולם והפגיעה היתה קשה באזורים רבים. החוקרים בני דורי מרגישים זאת בעוצמה חזקה במיוחד. אנחנו זכינו לראות את השוניות כפי שהן היו בעבר ואנחנו רואים עכשיו את השינוי, וזה מראה מאד עצוב".  לויה גם הסביר כי ההתחממות גורמת לאצות המקיימות חיי שיתוף עם האלמוגים להיפגע ומכך נגרמת תופעת ההלבנה.

מתכתובת אותה ערכתי עם אחד ממומחי הביולוגיה הימית המובילים בישראל (שהיה מן הפעילים למען ההגנה על אלמוגי מפרץ אילת) עולה כי הסיבות לפגיעה באלמוגים הן מגוונות ואינן נובעות מהתחממות באופן בלעדי.

במפרץ אילת נראה כי: "הנזק לשוניות אילת הוא תוצאה של עודף חומרי הזנה, שחלקם הוא פליטת תוצאי הדגים".  המומחה ציין כי "האלמוגים חיים עם אצות מיקרו שממחזרות את חומרי הפסולת שלהם. עודף חמרי הזנה גורם לאצות הללו להתנתק מהאלמוג וכך נדון האלמוג להרעבה". 

בכתבה מפורטים נושאים רבים המוערכים כמזיקים לאלמוגים אולם אין ציון לממצאים מחקריים שהוכיחו כי תרומת האדם לעליית הפחמן הדו-חמצני היא הגורם המרכזי להתחממות הקטנה שנמדדה, ושהיא הגורם לכל הנזקים ולפגיעה המובילה באלמוגים.

הקשר בין נזקים אלו לבין התחממות גלובלית זעירה ועליית כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה הינו היפותזה בלבד שיש לחקור אותה ולהוכיחה, למרות שכאמור, הכתבים הסביבתיים לא זקוקים להוכחות.

הנקודה היחידה בכתבה הקושרת תופעה אמפירית כלשהי להתחממות מציינת כי בשנת 1998 התרחשה תופעה של הלבנת שוניות כתוצאה מהתחממות רבה שהיתה באותה שנה. אכן מדידות טמפרטורה לוויניות מגלות לנו תופעה של התחממות רבה יחסית באותה שנה כתוצאה מתופעת אל נינו. לא בדיוק הוכחה להתחממות מתמשכת מעשי ידי אדם שאמורה להתגבר משנה לשנה, ולא בדיוק קשורה לפליטות אנושיות של פחמן דו-חמצני לאטמוספרה, אלא תופעה מחזורית הנצפת אחת לכחמש שנים שהובילה לעלייה של פחות ממעלה בשנה האמורה. (ראו בגרף הבא).

שתיקת הגאולוגים

בכל הדיון המורכב, חסר במיוחד קולם של מומחי הגאולוגיה. מי שמכיר את ההסטוריה הגאולוגית של האלמוגים יודע כי לאורכה התרחשו חמש תקופות של הכחדה של שוניות האלמוגים. ראו השקף המצורף המציג את ההכחדות הגדולות לאורך ההסטוריה הגאולוגית (בעמודות אדומות) למול רמת הפחמן הדו-חמצני המוערכת שהיתה באותה תקופה גאולוגית באטמוספירה:

שקף מתוך הרצאתו של פרופ' ורון באגודה המלכותית למדעים בבריטניה

מתוך השקף ניתן להתרשם כי אנו נמצאים כיום בתקופה "ענייה" ברמת ה-CO2 של פחות מ-500 יחידות למיליון. שוניות האלמוגים בעולם עברו תקופות של פריחה, התפתחות והכחדות של אוכלוסיות וסוגים של אלמוגים לאורך מאות מיליוני שנים כאשר רוב ההסטוריה הגאולוגית מאופיינת ברמת פחמן דו-חמצני אטמוספרי העולה על 1000חלקים למליון ויותר. אפשר גם להבחין כי ההכחדה השנייה של אלמוגים התרחשה דווקא בתקופה של ירידת כמות הפד"ח באטמוספרה.

בתקופת היורה והקרטיקון הנחשבת לאחת הפוריות ביותר מבחינת שגשוג השוניות עמדה רמת הפד"ח באטמוספרה על  כ- 2000-1500 יחידות למיליון. המבקרים בקרקעית המכתשים בנגב יוכלו להתרשם בעצמם מן העושר של מאובני אלמוגים, קיפודי ים והשוניות מאותה התקופה.

                              באיור: תחריט עתיק וצילומי מאובנים המתארים את עושר החיים והשוניות בתקופת היורה.

הכתבה מספרת על קבוצת מחקר בשם CoralWarm שהוקמה במסגרת התכניות המדעיות של האיחוד האירופאי בעזרת מימון נדיב אותו יחלקו חוקרים בישראל ובאירופה על מנת לברר את הסוגיה של השפעות שינויי האקלים על האלמוגים.

אולי מפתיע ואולי לא, אך מי שמבקר באתר קבוצת המחקר מגלה כי התחום היחידי שלא נחקר אלא מוצג כהנחת עבודה הוא ההנחה המוצגת בתכנית העבודה כי "התחממות גלובלית ועליית חומציות הן האיומים המרכזיים לאלמוגים ולשוניות אלמוגים".

הפעולה בעלת הדחיפות חסרת התקדים הנדרשת מן החוקרים היא לכמת את ההשפעות של ההתחממות הגלובלית ועליית החומציות.

לכן לא נופתע שכאשר יפורסמו התוצאות והכימות המצביעים שאכן טמפרטורה וחומציות משפיעות על שרידות האלמוגים יכריזו הכותרות כי "הוכח מעל לכל ספק שהתחממות גלובלית ועליית פחמן דו חמצני באטמוספרה כתוצאה ממעשי ידי אדם הורסים את שרידי האלמוגים" ללא קשר לכך שזאת היתה הנחת עבודה ולא הסוגיה שנבחנה במחקר (מה שקרוי גם כשל הנחת המבוקש).  כך פועלת הסימביוזה בין חוקרים, תקשורת ופוליטיקאים המזרימים תקציבי ענק על חשבון משלמי המיסים ומזינים את מעגל ההפחדה ואת הכותרות הצעקניות. 

ובאשר לאלמוגים? הם נשכחו בתהליך, ויתכן שמחקר שאינו מניח מראש את התוצאה המבוקשת היה מסייע להגן עליהם טוב יותר.