גרינפיס תקועים ב"אנרגיית המחר" היקרה

ארגון גרינפיס הגיב לדברי נתניהו על מתווה הגז ואמר:

 "...אנרגיה מתחדשת היא המהפכה של המאה ה- 21. גם בתסריט מרחיק לכת שבו מאגרי הגז ילוו אותנו עשרות שנים, ביטחון אנרגטי אמיתי נעוץ בהתאמה לעידן החדש.." כו', עידן חדש... וכו'

זה מה שגרינפיס יודעים לעשות: להיות מקובעים בסיסמאות דמגוגיות מנותקות מהמציאות על "עידן חדש". המצב לאשורו הוא שהחשמל מהשמש עולה אפילו היום (לאחר ירידת מחירים גדולה בשנים האחרונות) פי שניים מחשמל בגז, או יותר. מאחר ויש לנו מאגרי גז המספיקים (בכך מודים גרינפיס) ל"כמה עשרות שנים" – זו תהיה שטות גמורה לשלם כעת מחירים פי שניים עבור חשמל משמש, ולא לנצל את מאגרי הגז המאפשרים להפיק חשמל בחצי מחיר.

נמשיך נא להשתמש בגז הזול שזמין והתברכנו בו. אם, וכאשר, הגז ייגמר, בעוד כמה עשרות שנים, נחפש אז את התחליפים הכי מתאימים (וזולים), שיהיו זמינים באותה עת. טיפשות מוחלטת היא לפתח היום חשמל סולארי, בכמויות גדולות, ובמחיר יקר לפחות פי שניים, בגלל מה שאולי יהיה ואולי לא בעוד כמה עשרות שנים.

איש אינו יכול לנבא מה יהיו הטכנולוגיות הכי מתאימות וזולות בעוד כמה עשרות שנים. ייתכן וטכנולוגיית השמש תשתכלל מאד בעתיד ותוזל, ויהיה כדאי להשתמש בה אז. ייתכן ותהיינה טכנולוגיות אחרות (אולי גרעיניות). טיפשות היא להחליט כבר היום מה יהיה התחליף לגז בעוד כמה עשרות שנים.

ואל תשלו עצמכם – טכנולוגיות השמש אינן יעילות, היום. השמש מספקת מעט חשמל, ורק במשך 20% מהזמן. היא אינה מסוגלת לספק את צרכינו, ואפילו לא במקצת מצרכינו, היום. המיליארד וחצי ₪ שאנו מוציאים כבר היום על אנרגיית שמש (דרך גידול בחשבונות החשמל) – הקנה לנו רק כ 2% מהצרכים, ושום תועלת של ממש. אנו כבר מוציאים הרבה מאד כסף לריק על "אנרגיית המחר" בלתי מועילה, על משחקים בנדמה לי במתקנים ענקיים שלא מספקים הרבה.

אל תלכו שולל אחרי סיסמאות דמגוגיות על "אנרגיית המחר". איש אינו יודע מה יהיו האנרגיות של המחר.

מאידך – כול מי שחושב שאנרגיית השמש מועילה – יכול בהחלט להתקין לוחות שמש, כמה שהוא רוצה. זה כולל גם יזמים שרוצים לספק אנרגיית שמש לצרכנים. אבל, ללא מנדטים ממשלתיים (חוקים המחייבים שימוש בשמש) וללא תעריפים גבוהים המוכתבים מלמעלה ומוטלים על הציבור כולו דרך תעריף החשמל.

"ביטחון אנרגטי אמיתי" – דורש שלא נלך שולל אחרי סיסמאות ריקות מתוכן ומנותקות מהמציאות.

יעקב

האנסן: ההסכם "ההיסטורי" בפריז – רמאות.

מדען האקלים הידוע, האבא של החממיסם, הצטרף לדעתנו וקרא להסכם האקלים "ההיסטורי" שנחתם בפריז: רמאות. מה שנכון – נכון! לא נשבור לד"ר האנסן את המילה.

אומר האנסן: אין בהסכם זה שום תכנית פעולה ממשית, רק הכרזת כוונות, "מילים חסרות ערך". הדבר שהכריזו: שהם מאמצים את היעד של 2 מעלות (או 1.5) זה, אני מצטט: "בולשיט". כנ"ל ההבטחה לשוב ולהתכנס כול 5 שנים ו"לשפר" את ההבטחות.

ד"ר קורי מביאה קטע על הסכמי פריז, ובו קישוריות להרבה דיווחים וניתוחים. האמת היא שאנשים בעולם איבדו עניין בזיבולי המוח האקלימיים, כפי שסקר של האו"מ מראה.

הערך של פריז כולו דתי-סמלי. השאלה שנשאלה "הלנו אתה או לצרנו" – כלומר: האם אתה שייך לדת ההתחממות הגלובאלית או לא. אז פריז הכריזה על דבקותה בדת. האם ימשיכו להקריב קורבנות (כספיים) לאל חדש זה? כנראה שכן.  על זה כולם שמחים. לא חשוב אם יהיו לדבר תוצאות של ממש – כי לא יהיו.  לא התוצאות חשובות (לחרדי האקלים) אלא הסמליות, והמילים היפות. זה מחמם את הבטן. שיהיה להם לבריאות.

יעקב

הכותרת המטופשת (המשך): הסכם היסטורי בפריז

בפריס נחתם הסכם אקלימי וכולם יצאו כדרכם להפיץ ספינים ולעודד עצמם עם כותרות והצהרות שקריות. הנה כמה מהכותרות: "נקודת מפנה היסטורית" – אמר שר החוץ הצרפתי, "זינוק לאנושות", "צעדים נועזים", "חבילת אמצעים היסטורית", "ניצחון מונומנטאלי" הכריז בנקי מון, מזכיר האו"מ.

אז מה יש בהסכם שנחתם בפריס – מעבר לספינים וכותרות? דיבורים. אותו דבר כמו הסכם קופנהאגן מ 2009. 40 אלף נציגים מתכנסים בפריז, טסים, סועדים, חוגגים ומתדיינים, פולטים טונות של פליטות וחוגגים על חשבון הציבור. אחרי מחלקות וויכוחים רבים, מגיעים, אחרי הדקה ה 90, להסכם "דרמטי" אך וחסר ערך, ומכריזים עליו בקול תרועה גדולה כהצלחה היסטורית וניצחון גדול.

הנה נקודות ה"הצלחה" הגדולה שמציינים מצדדי ההסכם: כול מדינות העולם התחייבו לפעול לקיטון הפליטות. הסכם האקלים הקודם, קיוטו, 1997, חייב רק את 37 המדינות המפותחות (העשירות) להקטין את הפליטות. חייב או לא, הפליטות לא קטנו, כפי שרואים בגרף למעלה. ההסכם הנוכחי, בניגוד לקיוטו, לא קובע "יעדים" ברורים ואחידים, שחייבים להשיג (ולא השיגו). ההסכם הנוכחי מבוסס על ההתחייבויות, או התכניות מרצון, שכמעט כול המדינות הגישו. במסגרת התכניות האלה הצהירה כול מדינה מה היא יכולה, מוכנה ומתכוונת מרצונה החופשי, לעשות למען האקלים, מה ה"יעדים" שלה. לכול מדינה יעדים משלה, אין יעד אחיד.

התכניות האלה שהמדינות הגישו, הן מלאכת מחשבת של מלל ריקני, שאין מאחוריו שום תכנית אופרטיבית ממשית ושום פעולה תכליתית. (כך, למשל, התחייבה סין שהיא תתחיל להקטין את פליטותיה בשנת 2030). החלטת ועידת פריס לא שינו מצב זה, אלא הכריזו עליו כניצחון גדול. החלטת פריז מציינת במפורש ש"התחייבויות" אלה (הצהרות אלה) של המדינות אינן מספיקות כלל כדי לעצור את ההתחממות הנוראית. זו אמירת האמת היחידה בהסכם פריז. עוד כולל ההסכם הצהרה שיהיו פגישות נוספות בעתיד (וודאי שיהיו! איך לא?) ותיבחן ההתקדמות לקראת היעדים (הבלתי מספיקים) האלה. לא נקבע כיצד יבחנו ולא נקבע מנגנון ברור למדידת הפליטות, הדיווח וההתקדמות. נאמר גם שידונו בעתיד על אפשרות להגדלת ה"יעדים" (צמצום נוסף ל הפליטות). בוודאי שידונו, למה לא?

נקודת מפתח אחרת הייתה הדרישה של המדינות העניות שהעשירות יעבירו להן סיוע "למלחמה באקלים" בשיעור 100 מיליארד דולר בשנה (החל מ 2020), כפי שהובטח בקופנהגן. בנושא זה חוזר הסכם פריס על ההבטחה, הפעם מבלי לציין את הסכום במפורש, ובלי שום העברה קונקרטית של כסף או פירוט נוסף. יש עוד הצהרות ריקניות – כמו זה ש"בעתיד ידונו בסיוע מיוחד לארצות עניות לפיצוי על נזקי ההתחממות". כלומר, בהסכם פריז יש עוד פחות (מבחינת המלל) מאשר בקופנהאגן, בנושא הכסף.

הניו יורק טיימס (עיתון חממיסטי ואבא של התקינות הפוליטית) כותב: "מדענים שעקבו מקרוב אמרו שזה לא ההסכם שהאנושות צריכה, והוא לא יציל את כדור הארץ". אלה לפחות לא מרמים את עצמם. מקווים, הם אומרים, שההסכם "יתחיל להזיז את אומות העולם לכיוון הרצוי". לקוות אפשר, בלי קשר להסכם... הם אומרים שאם אכן יושגו היעדים שהמדינות הגישו, תהיה הקטנה יותר גדולה בפליטות מאשר הייתה עד כה. "אם אכן יושגו היעדים" – אכן שאלה גדולה אם יוציאו לפועל את ההבטחות הבלתי אפשריות והבלתי רציניות שהבטיחו. אבל גם אם זה יקרה, זה רחוק מ"מספיק", זה לא יציל את כדור הארץ, כאמור, כולם מבינים את זה.

לסיכום: חרתא-ברתא, לא קרה כלום בפריז. הנקודה הממשית היחידה שהוסכם עליה: וועידות האקלים תמשכנה כסדרן.

יעקב

הכותרת המטופשת – המשך...

"אורוגוואי מייצרת 95% מהחשמל שלה מאנרגיות מתחדשות" אומרת כותרת באתר "תשתיות", המועתקת מהגרדיאן. הכותרת של של הגרדיאן יותר דרמטית (ושקרית) מזו של "תשתיות". אומר ה"גרדיאן": "אורוגוואי עשתה תפנית דרמטית, עברה ל95% חשמל ממקורות נקיים". ממשיך הגרדיאן בכותרת משנה: " בפחות מ 10 שנים הארץ קיצצה בפליטות הפד"ח והורידה מחירי החשמל, ללא סובסידיות. נציגים בפריס יכולים ללמוד הרבה מהצלחתה". הירוקים אוהביםש לחמם לעצמם את הבטן עם שקרים – הכותרת בגרדיאן היא ממש שקר. אורוגוואי לא עשתה שום תפנית. (אני לא מצפה מכתב "תשתיות" לבדוק את הדברים שהוא מעתיק מגרדיאן, זו דרישה מוגזמת. זה דורש לנבור רבע שעה באינטרנט).

מה המצב באורוגוואי? ובכן: אורוגוואי מדינה קטנה (3.4 מיליון תושבים), די עניה, וכושר ייצור האנרגיה המותקן קטן בהתאם – 3.7GW שהם כרבע לעומת ישראל. בגרף הבא רואים את מקורות החשמל של אורוגוואיבגרף רואים שאורוגוואי הפיקה, ב 2014, כ 74% מהחשמל מהידרו (מים) 13% מביומסה (עצים ופסולת), 7% מנפט, ו 6% מרוח.

אורוגוואי תמיד הפיקה לפחות 66% מהחשמל מ 4 סכרים הירדו-אלקטריים שנבנו בשנות ה 1930-1970 על הנהרות הגדולים הזורמים בה. אין שום חידוש ושום תפנית בזה. הסכרים נבנו הרבה לפני הבהלה האקלימית המודרנית. גם ביומסה (עצים) הם מקור מסורתי לאנרגיה באורוגוואי, ואין בזה חידוש או תפנית. את שאר החשמל הפיקה אורוגוואי משתי תחנות ישנות שעובדות על נפט, שמספקות חשמל כאשר אין מספיק מים בסכרים (שנים יבשות).אין לאורוגוואי פחם או גז (גם לא נפט), הנפט שהפעיל את תחנות הכוח הפוסיליות הוא הדלק היקר והמזהם ביותר. אורוגוואי החליטה בשנים 2013-14 להתקין תחנות רוח. תחנות רוח התזזיתיות משתלבות היטב עם הידרו, כי כאשר יש רוח, חוסכים מים בסכרים (לא תמיד יש בהם מספיק מים), וכאשר אין רוח, מפעילים את ההידרו. טורבינות מים ניתן להפעיל ולהפסיק בהתראה קצרה בהתאם לגחמות הרוח – בניגוד לתחנות כוח אחרות, ולכן הן משתלבות טוב עם הרוח. אורוגוואי התקינה כ 500 MW כושר ייצור רוחני בשנים 2012-14, ומתכננת עוד ככמות הזו בשנים 2015-16. חלק גדול מהמימון (אולי כולו) בא ממקורות חוץ, ממשלתיים – כלומר על חשבון הברון. (הלוואות מהבנק לפיתוח אזורי).

אז, לא קרה שום דבר יוצא דופן באורוגוואי, הם הפיקו 6% מהחשמל מהרוח, ביג דיל... וייתכן שיש הגיון (גם כלכלי) בתחנות הרוח, כי הנפט (שהוא האלטרנטיבה לרוח באורוגוואי) יקר, והרוח משתלבת טוב עם הידרו. ולמרות שאולי יש הגיון כלכלי (אינני יודע) – מתבססת ההשקעה של חברות חוץ על אותם תמריצים וסובסידיות כמו בכול העולם – חברת החשמל הממשלתית של אורוגוואי מבטיחה למשקיעים ברוח תעריף קבוע ומובטח ל 20 שנה... החשמל אכן זול באורוגוואי, אבל לא הודות לרוח, אלא הודות לנהרות ולסכרים (הידרו). חשמל הידרו הוא גם נקי וגם זול. לטעון שהחשמל הוזל הודות לרוח, כמו שטוען הגארדיאן, המצטט את תעמולת השקר של השר מאורוגוואי, פשוט לא נכון.

התופעה הזו, של כותרות מטעות שנועדו לחמם את הבטן באמצעות טענות מפוקפקות, כבר נראתה, במקרה של קוסטה-ריקה. כן, ארצות קטנות, עם הרבה נהרות, יכולות להפיק אחוזים גבוהים מהחשמל ממקורות "מתחדשים" וגם זולים (קרי הידרו), ותמיד עשו זאת. דרך אגב – פרגוואי מפיקה 300% מהחשמל לה "ממקורות מתחדשים" – מסכר איטאיפו (המשותף לה ולברזיל), שנבנה בשנות ה 1970 במימון זר. ולמה 300%? כי הסכר מפיק פי כמה מהצרכים של פרגוואי, שאר החשמל מיוצא לברזיל.

שוב אני מזכיר: חבל שארגונים ירוקים וארגונים לשימור הטבע מתנגדים לבניית סכרים, בטענה שזה פוגע בטבע ובחי (בעיקר בדגים). סכרים מספקים הרבה חשמל, בזול וללא זיהום או פליטות.אורוגוואי התברכה גם בכושר תעמולה מעולה. שר האנרגיה לשעבר הכריז בוועידת פריס שארצו מתחייבת לקצץ את הפליטות ב 88% עד 2017 לעומת הממוצע 2009-13. וואו!! 88% !! זה הקיצוץ הכי ענק, הכי גדול, בעולם. קשקוש. מאז ומתמיד פליטותיה של אורוגוואי היו נמוכות מאד בגלל השימוש הגדול בהידרו.זה שארצות קטנות אחדות (גם נורבגיה, שוודיה, שוויץ, בהוטן, לסוטו וקוסטה ריקה) מקבלות אחוזים גבוהים של החשמל ממקורות "מתחדשים" (הידרו) אין פירושו שגם ארצות אחרות יכולות לעשות אותו דבר, כפי שמנסים לרמוז בכותרות. כול הסיפור על אורוגוואי הוא תעמולת שקר ברוח האופנה.

יעקב

חמים ונעים: האמת הלא-מטרידה על שינויי האקלים

ד"ר אמיר שני כותב באתר "מידה" על ספרו של פרופ' פטריק מייקלס ופול קנפרברגר:  "Lukewarming: The New Climate Science that Changes Everything". (קישור לאמזון)

מייקלס ממחיש בספרו כי על פי ממוצע של 102 המודלים שנעשה בהם שימוש בדו"ח הערכה החמישי של ה-IPCC שפורסם ב-2013, היה עלינו לצפות לעלייה של כ-0.7 מעלות צלזיוס בתקופה שבין 1979 ל-2013. אף-על-פי-כן, ההתחממות שנמדדה בפועל באותה תקופה היתה "מאכזבת" למדי – 0.25 מעלות צלזיוס על פי הערכות שנגזרו ממדידות לוויינים מטאורולוגיים (או 0.2 מעלות צלזיוס על פי מדידות של בלונים מטאורולוגיים). כך או כך – קיימים פערים גדולים בין המציאות לתחזיות שמשמשות כבסיס לרגולציות הסביבתיות במטרה להפחית את פליטת גזי החממה. בהינתן הרקורד המדעי העגום שלהלן, מייקלס תוהה מדוע קלימטולוגים רבים כל כך "אינם מסוגלים להודות כי מדובר בתחזיות האקלים היקרות והגרועות ביותר בהיסטוריה האנושית".

לקריאת המאמר באתר מידה.

כמה אנרגיה ניתן להפיק משמש ורוח?

וכמה זה עולה? על שאלה זו מנסה לענות בדיקה שעשה מייקל צימבליסט מJPMorgan    והתפרסמה לפני חודש , תחת פיקוח של הכלכלן הנודע ווצלאב סמיל. המחקר הזה נראה לי די מוצק ומפוקח בניגוד לתרגילי מדע בדיוני של משוגעים לדבר, כמו יעקובסון. המסקנה מפתיעה (אותי): ניתן להפיק כ 80% מהחשמל (לא מכלל האנרגיה, רק החשמל) משמש ורוח ולהשיג ירידה של כ 80% בפליטות 2CO (פד"ח) מחשמל. החשמל מהווה כ 50% מצריכת האנרגיה, וירידה של 80% בפליטות מחשמל פירושה ירידה של 40% בכלל הפליטות. זו ירידה משמעותית אם כי עדיין רחוקה מהירידה של 80-100% ש"דרושה" כדי להציל את כדור הארץ.

מייקל צימבליסט, מחבר המחקר, בודק את הסבירות של היעדים הרשמיים של מהפכת האנרגיה הגרמנית (Energiewende). הוא לא מסתמך על סיסמאות ריקניות ("במקום כלשהו הרוח תמיד נושבת") אלא על נתוני אמת של הפקת חשמל מרוח ושמש, בגרמניה, בשני חודשים טיפוסיים – ינואר (חורף) ויוני (קיץ) 2015. הוא מניח, לצורך הבדיקה, שעד שנת 2050 יותקנו פי 2 לוחות שמש מאשר יש היום, ופי שלוש תחנות רוח. הוא מצייר את התפוקה שלהם בגרף ועל גבי זה – את הגרף של ביקוש החשמל (צריכה) בחודשים אלה (קו חום בציור). הוא מניח שב2050 תהיה אספקה של כ 10% מהחשמל מהידרו (סכרים) ומביו-מסה (עצים ופסולת) בדומה למה שמקורות מתחדשים אלה מספקים כבר היום. (ירוק בתחתית גרף).

אנו רואים בגרף שחלק גדול מהצריכה, רוב הזמן, יסופק על ידי השמש-רוח. בתקופות מסוימות (כאשר יש הרבה רוח בחורף או הרבה שמש בקיץ) ייצרו הרוח-שמש יותר חשמל מאשר דרוש (השטחים הצבועים מעל לקו החום) – חשמל זה "ייזרק לפח" - לא יעשה בו שימוש, בלית ברירה. צימבליסט אינו כולל בחישוביו מתקני אחסון אנרגיה, שהטכנולוגיה שלהם לא זמינה היום. (הוא לא עוסק בנבואות). בחלק מהזמן (השטחים הלבנים שמתחת לקו החום) אין השמש-רוח מספקים מספיק חשמל, ובזמנים אלה יופעלו תחנות כוח רגילות (גז ופחם) להשלים את החסר. ה"שטחים הלבנים" האלה, הם רק כ 20% מהזמן, הרבה פחות מהיום, ומכאן החיסכון בפליטות. ניתן לראות גם את השינוי בהרכב ספקי החשמל, לפי התכנית הגרמנית, לעומת המצב היום – בצד הימני של הציור שלמטה:

בגרף שמשמאל רואים את האומדן של צריכת החשמל ב 2050, שלפי תכנית ה Energiewende תהיה ב 25% נמוכה מהיום.  הם מניחים שהירידה תושג על ידי התייעלות אנרגטית – הנחה מפוקפקת, בייחוד אם לוקחים בחשבון את החלום הירוק של גידול במספר המכוניות החשמליות. אבל זה לא הנושא בקטע ולא אפרט על הנחה זו. צימבליסט השתמש בהנחה זו בחישוביו, כלומר, 25% מהפליטות קוצצו ישירות מההתייעלות הצפויה ללא קשר לשמש ורוח.

מהניתוח הזה ברור גם שיש בהחלט תקופות שבהן השמש והרוח מספקות מעט מאד חשמל, ולכן חייבים להחזיק כושר ייצור פחמי וגזי לגיבוי, בגובה של כול הצריכה. חייבים להמשיך ולהחזיק את כול תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שקיימות היום במצב תפעול תקין. הן יעבדו הרבה פחות שעות, אבל לא ניתן לסגור אותן ולחסוך הוצאות. (ייסגרו רק כ 25% מתחנות הכוח, הודות לירידה המשוערת בצריכה).

צימבליסט עושה גם אומדן מחירים, אומדן שמתבסס על המחירים של היום (ולא על ניחוש מחירים של 2050). המסקנה שלו: לפי התסריט המוצג – יוכפלו מחירי החשמל בגרמניה, בערך, לעומת המחיר היום. צריך לציין שכבר היום מחיר החשמל בגרמניה הוא בערך פי 3 (לצרכן ביתי) ופי 4 לצרכן תעשייתי, לעומת המחירים בארה"ב, וגם, בערך פי 2 לעומת ממוצע המחירים באירופה. המחיר הגבוה היום נובע במידה רבה ממימון החשמל הירוק שכבר מותקן היום – כ 25-30 אלף טורבינות רוח ואולי מיליון וחצי לוחות שמש. 

האומדן הזה לא כולל את ההשקעה הדרושה לשדרוג מערכת ההולכה, הדרוש כדי להעביר את החשמל הרוחני מהאזורים בהם נושבת הרוח בצפון לאזורים בהם צורכים את החשמל בדרום. הוא גם לא כולל את המחיר וצורת המימון של תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שדרושות לגיבוי. תחנות אלה לא יוכלו למממן את עצמן ממכירת חשמל 20% מהזמן. יצטרכו למצוא דרך לממן אותן כדי שלא תיסגרנה, ותהינה זמינות כאשר הרוח לא נושבת. מכאן – אומדן המחיר של צימבליסט הוא נמוך מדי.

יש עוד בעיה בעלת אופי טכני: כפי שרואים בגרף של חודש יוני – השמש מספקת חשמל ביום אך לא בלילה. תחנות הגיבוי תצטרכנה לעבוד כול יום כ 17 שעות, להפסיק ל 7 שעות (שעות השמש) ועוד פעם לפעול בערב. מחזור כזה – כמה שעות פעולה וכמה שעות השבתה אינו אפשרי בתחנות פחמיות. תחנות גיבוי פחמיות יצטרכו לפעול במשך כל היממה, 24/7, ורק להוריד את האש, אולי לחצי, ביום כאשר יש שמש. כלומר – החשבון שבשעות היום התחנות תשבותנה ולא תיפלטנה פליטות לא נכון. הן תפלוטנה גם ביום, אם כי פחות מאשר בלילה. אפשרות אחרת היא להפעיל טורבינות גז לגיבוי בלילה, טורבינות אלה ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות (המחיר בלאי מוגבר), אבל הן צורכות דלק פי 2 מטורבינות מחזור משולב (אותן לא ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות). לסיכום: ההנחה שתחנות הגיבוי תעבודנה רק 20% מהזמן, ולכן תפלוטנה רק 20% מהפליטות אינה סבירה. כלומר הקיטון בפליטות יהיה פחות מאשר צימבליסט מעריך.

המסקנה הכוללת שלי מהמאמר: ניתן להקטין את הפליטות מייצור חשמל אולי ב 60-70%  בזכות השמש והרוח, כלומר הקטנה כללית (מכול צורות האנרגיה) של כ 30-35%. זה הגג שניתן להשיג באמצעות האנרגיות המתחדשות של השמש והרוח, בשיטת "יעלה כמה שיעלה". זה יותר אולי פי 2 מאשר הערכתי קודם שניתן להשיג. וזה מותנה בירידת הצריכה ב 25% עד 2050 - הנחה מפוקפקת לגבי גרמניה וארצות מפותחות (זקנות), בלתי נכונה בעליל לגבי ארצות מתפתחות.

ירידה כזו בפליטות – בשיעור 30-35% היא משמעותית, אבל רחוקה מהירידה של 80-100% שהחממיסטים טוענים שהכרחית כדי להציל את כדור הארץ. והיא תעלה ביוקר: מחיר חשמל פי 6 (לפחות) מהיום (פי שניים בגרמניה).

יעקב

"אנרגיית המחר" פשטה את הרגל

הכותרת קצת סנסציונית. לא, "אנרגיות המחר" לא פשטו את הרגל. מי שפשטה את הרגל זו החברה הספרדית אבנגואה – Abengoa – אחת מהחברות הכי גדולות בעולם לאנרגיה מתחדשת הפעילה בתחום האנרגיה הסולארית וביו-אנרגיה. היא מממנת, מקימה ומפעילה פרויקטים של אנרגיה מתחדשת מכול הסוגים, בכול העולם. היא מבוססת כולה על סובסידיות ממשלתיות. זו חברה ענקית, הפעילה בכ 80 ארצות, יש לה כ 27 אלף עובדים בכול העולם, מתוכם 7000 בספרד. החוב שלה הוא כ 20 מיליארד אירו, ואם אכן תקרוס, תהיה זו פשיטת הרגל הגדולה בהיסטוריה של ספרד, ואחת הגדולות בעולם.

מדוע פשטה את הרגל? מאותה סיבה שכול חברה אחרת פושטת את הרגל (למשל "בטר פלייס") – יותר מדי חזון, יותר מדי אמונה ב"אנרגיה של העתיד" ופחות מדי רגליים על קרקע היציבה של המציאות. הם גדלו והתפשטו לכול הכיוונים, הכול על בסיס אשראי וסובסידיות, וכדור השלג של החוב התגלגל מבלי שהצליחו לייצר הכנסות מספיקות. הפרויקטים התבררו כיקרים יותר מאשר תכננו, תחנות הכוח הסולאריות מייצרות פחות חשמל מאשר חשבו, העסק קשה, והאמונה הגדולה ב"מחר" אינה מייצרת מספיק אנרגיה או כסף, וסובסידיות – סופן שהציבור נמאס לו מהן.

חברת אבנגואה היא כנראה "גדולה מכדי ליפול", אם תיפול תפסיד ממשלת ספרד מעל למיליארד אירו שהלוותה לה באמצעות בנקים ממשלתיים וסוכנויות אחרות.  איבוד 7000 מקומות עבודה תהיה גם היא מכה גדולה. מן הסתם תמצא נוסחה "להציל" את החברה באמצעות עוד כסף ממשלתי. את העלויות האלה יש להוסיף, כמובן, לעלות האנרגיה הסולארית (שמגיעה עוד מעט ל"גריד פאריטי"), אבל איש לא יטרח. אבנגואה הייתה תמיד "קשורה פוליטית" היטב, בספרד ונהנתה מכסף ממשלתי גדול, בצורת סובסידיות ל"אנרגיה מתחדשת", מעניקים ותמיכה. הקיצוץ הבלתי נמנע בסובסידיות האלה הוא אחד מהגרומים לכישלון של אנבגואה.

הזווית הישראלית: חברת אבנגואה היא שותפה, יחד עם "שיכון ובינוי" של שלי אריסון, בפרויקט להקמת תחנת כוח תרמו-סולארית בהספק 121MW  באשלים שבנגב, שזכה במכרז של רשות החשמל, אבנגואה אמורה לממן (חלקית), להקים ולהפעיל את השדה הסולארי הזה, לפי שיטת התעריף הקבוע, המובטח מראש ל 20 שנה. התעריף הוא 54 אג לקוט"ש שהוא תעריף גבוה פי 2 בערך מעלות הפקת חשמל רגיל, בגז. עכשיו מתעורר ספק גדול בקשר ליכולתה של אבנגואה להקים את השדה, ובקשר יציבותה לתקופת ההפעלה של 20 שנה.

Detail of single-axis tracking array, Andasol parabolic trough plant.

החשמל התרמו-סולארי (והסולארי בכלל) יקר מדי והתועלת שבו מעטה. 

זו הזדמנות פז לבטל את הפרויקט המיותר הזה.

בקטע הבא ניתן לקרוא על הבעיות עם תחנות תרמו-סולאריות (גם של אבנגואה) בספרד.

יעקב

הזהרנו בשנת 2013 מפני הבאות בפוסטים קודמים, בינהם:"יזמים סולריים באשלים - ראו הוזהרתם!"

100% אנרגיה מתחדשת: מדע בדיוני

וואינט מפרסמים כתבה על "מחקר" הטוען שניתן להגיע לאספקת אנרגיה ב 100% (לא רק חשמל אלא גם תחבורה, תעשייה וחימום) – ממקורות מתחדשים, עד שנת 2050. לא רק זה – זה גם ייצור 40 אלף מקומות עבודה, וגם יוריד את מחיר האנרגיה. ממש גן עדן עלי אדמות, ולא באחרית הימים – כבר עכשיו (ב 2050).

את ה"מחקר" (נבואה) הזה מפרסמים ה"חוקרים" יעקובסון ודה-לוקי, מאונברסיטת סטנפורד היוקרתית בארה"ב. הם מפרסמים סדרתיים של "מחקרים" כאלה, הנה "מחקר" קודם שלהם משנת 2011. והם לא היחידים, כמובן. הנה למשל האתר "כלכלת המחר", שטוען אותו דבר. הערת אגב: מי שטוען שהוא יודע מה תהיה "כלכלת המחר" – או הפוליטיקה של מחר או כול דבר אחר של מחר – הוא מה שנקרא באנגלית a crank ובעברית פשוטה קוקו או מוכר לוקשים.  הנה הגדרת מילון ל crank : 

An eccentric person, especially one who is unduly zealous – ובעברית: אישיות תימהונית, בייחוד מי שקנאי לדבר אחד בצורה קיצונית. הגדרה זו מתאימה היטב, כמובן, גם ליעקובסון ודה-לוקי, למרות השתייכותם לאוניברסיטה יוקרתית.

 אז מה בעצם אומרים יעקובסון ודה-לוקי? הנה משפט המפתח (במקור)

Solutions are obtained by prioritizing storage for heat (in soil and water); cold (in ice and water); and electricity (in phase-change materials, pumped hydro, hydropower, and hydrogen), and using demand response.

תרגום: הפתרון מתבסס על אחסון אנרגיה בקרקע, מים, קרח, חומרים משנים מצב צבירה, הידרו שאוב, הידרו ומימן, ושימוש ב"תגובת מצד הביקוש" – שפירושו: לשבת בחושך כאשר החשמל הירוק לא זמין.

כל אלה טכנולוגיות שלא קיימות. צריך להבדיל בין רעיונות, כולל רעיונות שנמצאים בשלב מחקר וניסוי, לבין פתרון שעובד, שנבחן מכול היבטיו, הוכח וזמין לשימוש בקנה מידה גדול. הטכנולוגיות האלה אינן זמינות היום, או שיש להן מגבלות שאינן מאפשרות שימוש בקנה מידה נרחב (הידרו).

בקיצור: הפתרונות שמוצעים הם בגדר מדע דמיוני.

תשאלו מה רע במדע דמיוני? האם כול מי שמפרסם מדע דמיוני הוא קוקו או רמאי? לא. מדע דמיוני הוא תחום התעסקות לגיטימי, אבל צריך להציג אותו בתור כזה, ולא להתחזות למדע אמתי או סקירה טכנולוגית-מדעית רצינית (כמו שיעקוסבון ושות' עושים).

מה יהיו הטכנולוגיות הזמינות בעוד 35 שנה, כלומר ב 2050? אני לא יודע, אני לא נביא, וכול מי שטוען שהוא יודע – גם הוא לא נביא, אלא רמאי. אפשר לתאר עוד כמה וכמה טכנולוגיות שיספקו לנו, ב 2050, אנרגיה ללא פליטות – למשל כורי היתוך גרעיני או כורים מודולריים קטנים. אבל אנו לא עורכים תחרות של דמיון פרוע או מדע דמיוני. האם אפשרי שב 2050 נפיק את כול האנרגיה ממקורות לא פחמיים? בתחום הדמיון – זה אפשרי. בתחום הממשי, של מה שידוע בוודאות היום – לא.

זה די מופרך לנסות לנבא מה יהיו הטכנולוגיות הזמינות בשנת 2050, אבל מגוחך לחלוטין לנסות ולנבא מה יהיה המחיר של הטכנולוגיות הבלתי קיימות האלה וכמה מקומות עבודה הם ייצרו. (זה מגוחך לחלוטין לנבא כול מחיר, של כול דבר, בשנת 2050). זה מטופש לטעון, כמו שטוען יעקוסבון, שהאנרגיות המתחדשות יהיו יותר זולות. זה גם אבסורדי לנבא מתי תהינה הטכנולוגיות (הבלתי ידועות) זמינות – אם ב 2050שנת  או 2030, 2080 או 3100.

לסיכום: האם אפשרי להפיק את האנרגיה שאנו צריכים ממקורות "מתחדשים" (לא פחמיים)? היום לא. כול טענה הפוכה היא - היום – בגדר פנטזיה (fiction ).

יעקב

ועידת האקלים בפריס: טקס פולחני

40 אלף נציגים בתוכם עשרות ראשי מדינות (כולל אובמה, פוטין ונתניהו) התכנסו לטכס פולחן האקלים השנתי בפריס.

נביאי הזעם מנבאים אסונות אקלימיים נוראיים בגלל פליטות הפד"ח שבני האדם הרשעים, החמדניים והרכושניים פולטים לאטמוספרה. נביאי הזעם קוראים לבני האדם לתקן דרכיהם תיכף ומיד, לחדול מרשעותם ושרירות ליבם, ולהפסיק לפלוט, אחרת  כולנו נמות בעוד 100 שנה וכדור הארץ ייהרס. (כמו שנכתב באתר "הופינגטון פוסט" וכמו שאמרו האפיפיור והנשיא אובמה)

בואו נניח שאכן רצוי להקטין את פליטות הפד"ח. בואו נניח לרגע שאנו לא מתווכחים עם נבואות הזעם (הבלתי מבוססות) האלה, ובודקים מה צריך לעשות כדי למנוע את האסון (הדמיוני). לפי המודלים האקלימיים – אנו חייבים להפסיק, במהירות, וכמעט לגמרי, את פליטות הפד"ח.
עד 2030 או 2040 חייבים תושבי המדינות המפותחות (שפולטים הרבה) להקטין את הפליטות בלפחות 90%, ואילו תושבי המדינות העניות (שפולטים פחות) חייבים להקטין ב 2/3 את פליטותיהם. חייבים להקטין את הפליטות, לא ב 10% או 20% אלא, בלפחות 80% (עד 2040) כמו שהתחייבו בריטניה והאיחוד האירופי בחוקי האקלים שלהם. אחרת – האסון בלתי נמנע.

איך עושים זאת? הפליטות נוצרות כאשר אנו שורפים דלקים פחמיים, לצורך הפקת אנרגיה. ללא אנרגיה לא רק שלא אפשרית רווחה אנושית – לא אפשרי הקיום בכלל – מחסור באנרגיה יגרום להכחדה המונית של חלק גדול מהאוכלוסייה. הקיום הפרימיטיבי שלפני המהפכה התעשייתית (ללא אנרגיה מדלק פחמי) אינו אפשרי לאוכלוסייה בגודל הנוכחי. בארצות העשירות אפשר אולי לתאר מצב שאנו מוותרים על התעשרות נוספת, על צמיחה כלכלית, על "צריכת יתר" וממשיכים, פחות או יותר, ברמת החיים הנוכחית – כלומר ברמת הצריכה הנוכחית שלאנרגיה ופליטות (אך ללא ירידה בפליטות). אבל, הארצות העניות לא יכולות (ובוודאי לא רוצות) להישאר עניות. תושביהם שואפים ודורשים עלייה ברמת החיים, ופירושו, כיום, בהכרח, עלייה בצריכת האנרגיה ובפליטות. בקיצור: לא חשוב כמה שמטיפים לנו – אם בודקים את האפשרויות המעשיות – קיטון בפליטות בשיעור הדרוש לא יתרחש.

כול מדינות העולם הציגו בוועידת פריס את ה"יעדים" שלהם. (היעד של ישראל: ירידה בפליטות ב 17%, עד 2030, לעומת מצב "רגיל", יעד שאין מאחוריו שום תכנית ממשית, מעשית – אלו דיבורים בלבד).  כאשר מסכמים את כול היעדים היפים האלה, מתברר שהשגתם תביא אולי לקיטון בפליטות ב 10 או 20% ותקטין את העלייה בטמפרטורה, עד שנת 2100, ב 0.1 מעלה, אולי פחות לפי המודלים האקלימיים של ה IPCC . לעומת העלייה הנוראית של 3 מעלות שהם מנבאים, הקיטון הזה זניח. כלומר – אפילו יושגו כול היעדים וועידת פריז תסתיים ב"הצלחה" מוחלטת, לא ישפיע הדבר על האקלים כמעט בכלל, ולא ימנע שום אסון מהאסונות שמנבאים.

ואנו יודעים שהיעדים האלה הם דיבורים ריקניים, חסרי כול תוכן וערך, והם לא יושגו. תושבי המדינות העשירות לא יסכימו לשבת בחושך ולסבול ניתוקי זרם, וכאשר הניתוקים יתרחשו – יזרקו את כול היעדים היפים לפח, וידאגו לייצר חשמל. והארצות העניות מסרבות, כמובן, לסבול לנצח ממחסור בחשמל, כמו שהן סובלות היום, ולהישאר עניות, כמו היום.

אל לנו להשתעשע בחלומות אוטופיים על "אנרגיה ירוקה". אין דבר כזה. אנו יודעים היטב, "על בשרנו" (מניסיון מעשי) שכול לוחות השמש ותחנות הרוח שנבנו באינטנסיביות בעשור האחרון לא עזרו הרבה. השמש והרוח מפיקים אומנם אנרגיה, אך בכמויות קטנות, ובצורה תזזיתית (בהפסקות ובזמנים שאינם בשליטתנו). אמצעים אלה יכולים לתרום משהו להקטנה של הפליטות באחוזים בודדים, אבל אינם יכולים לשמש בסיס מוצק לאספקת צרכי האנרגיה שלנו, או להביא לצמצום הפליטות ב 80-90% כנדרש. כאלף מיליארד דולר הושקעו בשמש ורוח, אך הפליטות בעולם, עד עכשיו, רק המשיכו לעלות.

על מה דנים, אם כן, בוועידה ההמונית והסוריאליסטית הזאת בפריס? מה המטרה של הוועידה? לדברי מארגניה המטרה היא "הסכם אקלימי חזק ומחייב". הסכם על מה? על היעדים שהציגו המדינות ? על היעדים האלה שהשפעתם על האקלים (אם היעדים יתגשמו) תהיה אפסית? הסכם חזק ומחייב על יעדים שאינם שווים כלום? והסכם "מחייב"?? כיצד אפשר לחייב מדינות להשבת בחושך (ללא חשמל) או בעוני? כיצד "מחייבים"??

אבל, בינתיים לא דנים בכלל על ההסכם. מה שדנים עליו היא הסוגיה כמה מלאכים יכולים להצטופף על ראש סיכה. בעצם דנים על הסוגיה האם ה"מחויבות" של כול המדינות תהיה זהה, או שמא, המדינות העשירות, שפלטו יותר בעבר, יהיו יותר "מחויבות" מהמדינות העניות...

נושא שני שדנים עליו גם הוא מעולם הפנטזיות. המדינות העשירות (קרי הנשיא אובמה) התחייבו, בקופנהגן, להעביר סיוע למדינות העניות, לצורך המלחמה באקלים, בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה, כול שנה, החל מ 2020. המדינות העניות שואלות (בצדק): "איפה הכסף"? המדינות העשירות מעבירות, כעת, באופן רגיל ושגרתי, כ 10 מיליארד דולר בשנה כסיוע חוץ למדינות העניות. הן הבטיחו ב 2009 להכפיל סכום זה פי 10... מאיפה הכסף? מאיפה הנכונות לשלם סכומים כאלה? זה לא יקרה, זו אוטופיה. אבל זה תירוץ טוב למדינות העניות להגיד: "אם אין כסף, לא תהיה 'מחויבות' לאקלים". במילים אחרות הן אומרות: "אתם, העשירים, לא תכפו עלינו להמשיך להיות עניים. אנו נעשה מה שאפשר כדי להעלות את רמת החיים – פירושו – נמשיך לשרוף דלק פחמי, חופשי חופשי". ואם, בדרך נס, כן ימצאו 100 מיליארד דולר לשנה, לצורך בניית תחנות רוח ולוחות שמש במדינות עניות, זה לא ישנה כלום, כי לצורך היחלצות מעוני צריך אנרגיה של ממש, ולא משחקים ירוקים ב"נדמה לי".

מי שמחפש משמעות מעשית, תכליתית, אופרטיבית, מציאותית בוועידות האקלים, כמובן לא ימצא. לאיש מעשי הוועידה נשמעת כמו מחזה אבסורדי וסוריאליסטי. וזה בדיוק האופי שלה. יש להבין את וועידות האקלים במישור המיסטי-דתי-סימבולי (ולא המעשי). זו וועידה של דת חדשה שמכריזה על עיקרי האמונה, ולא על תכנית פעולה מעשית. משתתפי הוועידה (כול מדינות העולם) באים להכריז: "אני מאמין אמונה שלמה בדת האקלים, ומבטיח לקיים את מצוותיה". בקיום אקט ההכרזה, הסמלי וההצהרתי (והריק מתוכן ממעשי) רואים המארגנים את עיקר מטרות הוועידה וחשיבותה. זהו טכס פולחן דתי במלוא מובן המילה.

יעקב