הפליטות בגרמניה בעלייה.

גרמניה היא הארץ המתקדמת ביותר בעולם מבחינת האנרגיות ה"ירוקות", המתחדשות. הם השקיעו הכי הרבה באנרגיית שמש ורוח – כמה מאות מיליארדים של אירו, מצטבר, עד כה  ועוד היד נטויה. הם הקימו כ 26,000 טורבינות רוח ומיליונים של פאנלים סולאריים. הם מוציאים משהו כמו +30 מיליארד אירו כול שנה על סובסידיות. הגרמנים משלמים את המחיר הגבוה ביותר בעולם (אחרי המשוגעים מדנמרק) עבור חשמל – כ 39 סנט של אירו לקוט"ש (167 אג' לעומת כ 50 אג' אצלנו) – פי שלוש מהמחיר הממוצע בארה"ב. יש להם את ה"יעדים" הכי מתקדמים בעולם: ירידה ב 40% בפליטות (לעומת 1990) עד 2020, ו 55% עד 2030. [הם בחרו את שנת 1990 כבסיס, כדי שיוכלו לרשום את סגירת בתי החרושת המיושנים והמזהמים של גרמניה המזרחית לשעבר כ"השג" ירוק של מדיניות הקטנת הפליטות, בעוד בתי החרושת נסגרו כי לא היו שווים כלום – שקר ירוק טיפוסי].

הגרמנים גם טוענים שהפיקו בשנה שעברה 30% מהחשמל ממקורות מתחדשים – הרוב היה מהידרו, כלומר מסכרים שנבנו בעבר. השמש והרוח סיפקו כ 5% ו 12% מהחשמל (בהתאמה). היעד הוא להפיק 60% מכול האנרגיה (לא רק חשמל) ממקורות מתחדשים עד 2050 (לעומת 12.6% ב 2015).

בשנת 2015 עלו הפליטות, ביחס לשנה הקודמת, בכ 1%.

יש שמעריכים שהעלייה בפליטות הייתה ב 6 מיליון טון (908 לעומת 902), אחרים מעריכים שב 10 מ"ט (912 לעומת 902). בשנים 2012 ו 2013 הייתה גם כן עלייה בפליטות, בשנה 2014 היה קיטון, אך בשנת 2015 הייתה שוב עלייה. על פי המגמות המסתמנות לא יושגו היעדים היפים ל 2020 והלאה. העלייה בשנת 2015 מוסברת בכך שהיה חורף קשה יחסית ונצרך הרבה דלק לחימום. באופן כולל הייתה עלייה של 1.3% בצריכת האנרגיה לעומת השנה הקודמת.

אנו רואים בבירור שהייתה ירידה מתמדת בפליטות משנת 1990 (1248 מ"ט) עד שנת 2009 (906 מ"ט). מאז 2009 (שנת המשבר הכלכלי) לא הייתה ירידה, אלא עלייה קלה. עד שנת 2009 היו גם יחסית מעט מתקני שמש ורוח (עוד לא הספיקו להתקין הרבה). הירידה עד אז לא הושגה בזכות השמש והרוח אלא בזכות סגירת בתי החרושת ותחנות הכוח המיושנים של גרמניה המזרחית, וגם בזכות מעבר חלק מהתעשייה (צרכנית האנרגיה) לארצות אחרות (בעיקר אסיה). החלק הגדול של מתקני השמש והרוח הותקנו וחוברו לרשת אחרי 2009, אבל מאז לא הייתה ירידה בפליטות. המסקנה ברורה: מתקני שמש ורוח הם ברכה לבטלה, הם אשליה ואמונה טפלה. בפועל תרומתם לקיטון הפליטות מזערית. הם פשוט לא מספקים את כמויות הזרם שאנו צורכים, ותחנות הכוח הפחמיות והגזיות ממשיכות לעבוד ולפלוט, בלי קשר לרוח ושמש. (סגירת כמחצית מתחנות הכוח הגרעיניות (שמייצרות חשמל ללא פליטות פד"ח) אחרי 2011 תרמה אף היא לעליית הפליטות. הסגירה המתוכננת של המחצית השנייה עד 2022 אינה מבשרת טובות ליעדי צמצום הפליטות של גרמניה.

התקווה של גרמניה להמשיך במגמת הירידה בפליטות שהייתה מאז 1990, כדי להגיע ליעדים הנעלים שלה היא תקוות שווא. לא מספיק לשרטט קו מגמה של ירידה ולהכריז על ניצחון במלחמה בפליטות. צריך להבין מה תרם לירידה בעבר (סגירת הגרוטאות של מזרח גרמניה, תופעה אנומלית וחד פעמית). ה"יעדים" ל 2020, 2030, או 2050, הם קשקוש כי אין מאחוריהם תכנית אופרטיבית, אפקטיבית ומעשית להשגת אותם היעדים. השקעות ענק ברוח ושמש לא מובילות להשגת היעדים. חוץ מזה, גרמניה התעייפה מההוצאות הענקיות ומצמצמת את הסובסידיות הירוקות.

עלינו ללמוד את הלקחים מגרמניה ולא להעתיק ולחקות כמו גלמים את הכישלונות שלהם בהשקעותיהם בטורבינות רוח ולוחות שמש.

יעקב

הנזקים הסביבתיים של טורבינות הרוח.

בארץ נדבקנו באופנה העולמית של קידום טורבינות רוח בתור "אנרגיה ירוקה". הרבה גורמים, בין פעילי הסביבה נאיביים ובין אם היזמים הממולחים, דוחפים להתקנה של טורבינות לפי השיטה: "כמה שיותר, ויעלה כמה שיעלה".

אבל, טורבינות הרוח יש להן השפעה סביבתית כבדה ומזיקה. צריך לבדוק היטב את הנושא לפני שנסחפים באופנה העולמית, ומשחיתים את הנופים שלנו עם אלפי מפלצות.

החברה להגנת הטבע, לוקחת את נושא שמירת הטבע ברצינות בניגוד להרבה ארגונים אחרים שקוראים לעצמם "ירוקים". היא יזמה עריכת מחקר שיסכם את כול הידוע בעולם על נזקים אפשריים לטבע ולאנוש מטורבינות הרוח.

הנה עיקר הממצאים, כפי שפרסמה החברה להגנת הטבע:

"בתחום בריאות הציבור נמצא כי לטורבינות יכולות להיות השפעות שליליות על הבריאות בשל ריצוד, רעש וויברציות. כמו כן, הוצעו מספר מנגנונים לפגיעה של טורבינות רוח בבריאות הציבור שלא נחקרו דיין על מנת להוכיח אותם או לשלול אותם. אחד המנגנונים הללו מציע שוויברציות בתדר נמוך גורם למחלת ים בקרב תושבים בסביבת הטורבינות. עם התפתחות התחום בעולם, סביר להניח שייעשו מחקרים רבים נוספים על ההשפעות הבריאותיות של טורבינות.

בתחום ההשפעה על עופות, נמצא כי ישנן חוות טורבינות רוח שקוטלות עשרות עופות בממוצע לטורבינה בשנה. הערכות מצביעות על מאות אלפי עופות שנקטלות מדי שנה בארצות הברית וקנדה, וההערכה היא שבעולם כולו נקטלים כדי מיליוני עופות. בשל תנאיה הייחודיים של ישראל, מחברי הדו"ח צופים חריגה ביחס לממוצע מהניסיון בעולם. אנו מעריכים כי פיתוח משמעותי של טורבינות רוח בישראל עשוי להוביל לקטל של עשרות אלפי עופות בשנה. חשש מיוחד קיים ביחס לעופות דורסים ודואים- יציבים, מקייצים, חורפים ונודדים- שרגישים לפעילות של טורבינות רוח. אוכלוסיית הדורסים המקננת בישראל ומיליוני הנודדים עלולים להיפגע קשות מפיתוח מאסיבי של טורבינות רוח בישראל.

בתחום ההשפעה על עטלפים נמצא כי היקף הפגיעה בעטלפים גבוה מששערו בעבר ומעריכים כי בעולם נקטלים מדי שנה כ-1.6-6.4 מיליון עטלפים על ידי טורבינות רוח. ההערכה היא כי פיתוח של טורבינות רוח בישראל יגרום לקטל של לפחות 4,000-16,000 עטלפים בשנה. יש לתת תשומת לב כי ישראל מאופיינת במגוון גדול במיוחד של עטלפים וכי רובם מצויים בסכנת הכחדה ברמה זו או אחרת."

המחקר מציין נזקים נוספים לסביבה, לנוף ולבתי הגידול של חיות הבר, הנובעים מפריצת דרכים והרחבת פעילות אנושית בשטחי טבע בתוליים.

יש לברך את החברה להגנת הטבע על שהיא מתייחסת ברצינות להגנת הטבע (והאדם) והתגברה על התקינות הפוליטית האופנתית, שאינה מרשה להגיד מילה רעה על מפלצות הרוח. המחקר הזה חשוב, הוא מביא לתודעת הציבור את ההשלכות החמורות של התקנה מאסיבית של טורבינות רוח, כפי שנעשתה בארצות אחרות.

ארצנו קטנה וצפופה (בניגוד לארצות אחרות). אין לנו שטחי טבע רבים, ובוודאי לא שטחי טבע שאנו רוצים להשחית באמצעות טורבינות. גם רוח רבה אין בארץ (ביחס למקומות אחרים). חוץ מזה – אין בטורבינות שום תועלת – הן מפיקות מעט חשמל (פחות מ 25% מהזמן), וגם זה – רובו בלילה כאשר הצריכה נמוכה ואין צורך בחשמל נוסף. בכול מקרה אסור להתקין טורבינות בקרבה של יישובים, בשל הנזק הבריאותי לאנשים.

מכול הסיבות האלה אנו קוראים לממשלה ולחדול לגמרה מהתקנת טורבינות בארץ. בטח ובטח שאין לסבסד את הטורבינות ולעודד ולהרחיב את הנזקים שנגרמים לטבע. הנזקים של הטורבינות הם ממשיים, ברורים, עכשוויים, בניגוד לתועלת  האפסית שכביכול יש להן בקיטון ההתחממות הגלובאלית – שהוא איום מרוחק וספקולטיבי.

יעקב

מאורעות קיצוניים – להד"מ.

כול פעם שמתרחש מאורע מזג אוויר קיצוני, כמו הוריקן, טייפון, שיטפון או בצורת (ותמיד מתרחש מאורע כלשהו במקום כלשהו) קופצים תעמלני האקלים (כלומר האקטיביסטים הירוקים וכול העיתונות) וזועקים בקולי קולות: "געוואלד! שינויי האקלים כבר כאן, הם כבר הורסים אותנו, הם גרמו לסופה או לשיטפון האחרון, בני האדם הורסים את היקום". "מדעני" האקלים קצת יותר זהירים וחלקלקים בניסוחיהם ואומרים: "אומנם אין הוכחה ישירה שהמאורע הנוכחי נגרם על ידי שינויי האקלים, אבל הוא "תואם" שינויי אקלים" (כלומר – למרות שאין הוכחה אנו רומזים שהוא כן נגרם על ידי שינויי האקלים).

ה IPCC  טוען, על פי מודלים אקלימיים, שבעתיד (שימו לב: זו נבואה), ההתחממות הגלובאלית תגרום ליותר גשמים באזורים לחים, ויותר בצורת באזורים יבשים, והגדלה בתדירות המאורעות הקיצוניים.

בכול הטענות האלה אין שום ממש. כעת התפרסם מחקר שבדק את המאורעות הקיצוניים לאורך ההיסטוריה, ב 1200 השנים האחרונות. המחקר מסתמך על משקעים ימיים, על ליבות קרח וטבעות עצים, בחצי הכדור הצפוני. הוא מצא שמאורעות מזג אוויר קיצוניים (סופות, שיטפונות ובצורת) תמיד התרחשו, ובמאה ה 20 (המאה של ההתחממות הגלובאלית הנוראית) היו פחות מאורעות קיצוניים מאשר בעבר. "בכמה מאות בעבר היו יותר מאורעות קיצוניים מאשר במאה שלנו (ה 20)" אמר הפרופסור השוודי לונקוויסט, המחבר הראשי של המאמר שהתפרסם בירחון "נייצ'ר" ("טבע"). "לא ניתן לאמור שיש יותר מאורעות קיצוניים כעת". עוד הוא אמר שהמודלים האקלימיים מגזימים בטענה שהעלייה בטמפרטורות תגרום להקצנת מזג האוויר, עם יותר גלי חום, בצורות, סופות ושיטפונות.

"זו לא הוכחה שאין התחממות גלובאלית או שהיא לא מסוכנת" אומר פרופ' לונקוויסט, ומשלם מס שפתיים הכרחי לתקינות הפוליטית. אבל, המחקר הזה כן מוכיח דבר אחד: שכול הזעקות על מאורעות קיצוניים חריגים שקשורים כביכול בהתחממות הגלובאלית הנוראית, נובעים מהיסטריה אקלימית ואמונות בטן. אין שום מאורעות חריגים. גלי חום, סופות, שיטפונות ובצורת הם החלק מהאקלים הטבעי שלנו, תמיד היו וכנראה שתמיד יהיו, בלי שום קשר להתחממות גלובאלית כביכול.

יעקב

עליית פני הים – האופנה השטותית החדשה.

לפני 6-8 שנים הייתה אופנה של "מחקרים" פלאו-קלימטולוגיים – חקר אקלים העבר, ואז הוצפנו ברצף של כותרות ומחקרים חדשים כול כמה שבועות שטענו שהטמפרטורות היום הן "הכי חמות ב 1000/2000/5000 השנים האחרונות". ה"מחקרים" השטותיים האלה הסתמכו על נתונים מפוקפקים שנבחרו בצורה סלקטיבית, ושיטות חישוב מסובכות ו"מתוחכמות" וניסו להסיק על טמפרטורות העבר בדיוק של 0.1 מעלה – שזה כשלעצמו שטות. האופנה הזו חלפה, בשנים האחרונות נעלמו ה"מחקרים" המטופשים האלה. עכשיו הוצפנו באופנה חדשה: סדרה גדולה של מאמרים ו"מחקרים" מתריעים מפני עליית פני הים "בכמה מטרים" בשנים הקרובות.

מלבד ה"מחקר" של פולארד שעליו דיווחנו קודם ישנו ה"מחקר" הזה של מיודעינו ד"ר ג'יימס האנסן (האבא של החממיסטים), ומחקרים נוספים. ובצדם או בחזיתם – מאמרים הפחדה אינספור בעיתונות בנוסח "מיליונים יאבדו את בתיהם, כול ערי החוף יוצפו....

ה"מחקר" של ד"ר האנסן, פורסם כבר לפני חצי שנה, כולו תיאוריות וניחושים, כפי שהוא עצמו מציין בגוף המחקר (“we hypothesize”). הוא טוען שמים מתוקים וקרים הנוצרים מהמסת הקרחונים בגרינלנד ואנטרקטיקה יכולים לשנות את זרמי האוקיינוסים ולגרום להאצה גדולה של ההמסה, ולסערות גדולות. מסקנתו: גם התחממות קלה יחסית של 2 מעלות בממוצע העולמי עלולה להיות מסוכנת ולהוביל לעליה של "כמה מטרים" במפלס פני הים תוך "50 עד 150 שנה". הוא עורר מחלוקת גדולה, והרבה מדענים, כולל מהמחנה החממיסטי, טוענים שהמחקר הזה כולו ניחושים וספקולציות ואין בו ביסוס של ממש.

מחקר נוסף שבין מחבריו נמצא סטפן ראמסדורף, חממיסט ידוע, בודק באמצעות נתונים פלאו-קלימטולוגיים (נתוני העבר) וניתוחים סטטיסטיים ומודלים את הקשר בין התחממות לגובה פני הים לאורך ההיסטוריה. המסקנה הכללית שלו פחות מוגזמת, הוא אומר שעליית פני הים האפשרית במאה זו היא בין 90 ל 120 ס"מ, וזה קרוב יותר לתחזיות של ה IPCC  (30-80 ס"מ), ורחוק מהניחושים של האנסן (כמה מטרים). אבל, הניו יורק טיימס בכול זאת הדגיש את המימצא הסנסאציונלי, המנוסח בלשון הפחדה: "עליית פני הים היא בקצב מהיר יותר מאשר הייתה אי פעם ב 28 המאות האחרונות – מאז האימפריה הרומית". טוב... אבל... קצב עליית פני הים היום (לא לפי נבואות לעתיד) היא של כ 30 ס"מ למאה שנה. כלומר 30 ס"מ עד 2100  (לא 80, ולא 120, ולא "כמה מטרים"). זהו קצב לא נוראי ולא מסוכן. זה מה שיש. השאר הם ניחושים וספקולציות שלא קשורים לשום עובדות בשטח.

צריך לזכור שמפלס פני הים תלוי לא רק בכמות המים באוקיינוסים, אלא גם בתנועות יחסיות של גושי יבשות (עלייה או שקיעה). יש מקומות שבהן פני הים עולים יותר (למשל בחוף הדרום מזרחי של ארה"ב, כולל פלורידה או ביפאן), ויש מקומות בהם פני הים יורדים דווקא (כי היבשה מתרוממת) – למשל באלסקה. בניו יורק, למשל, לא היה שום שינוי בגובה פני הים במאה וחמישים השנים האחרונות. באופן כללי – אין האצה בקצב עליית פני הים, כפי שנמדד על ידי עמדות מדידה ממשיות בחופי הים (coastal tide gauges). קצב עליית פני הים לפי המדידות האלה הוא רק כ 15 ס"מ למאה שנה. (דומה לקצב שהיה מאז 1880). הקצב ה"רשמי" (הגבוה יותר) של כ 30 ס"מ למאה שנה הוא תוצאה של מדידות לוויין שעברו הרבה "התאמות" (תיקונים חישוביים). מיותר לציין שכול ה"התאמות" ( (adjustments הם תמיד כלפי מעלה... ומיותר לציין שהקצב הזה – 30 ס"מ למאה שנה אינו מסוכן או בעייתי.

כול הסיפורים האופנתיים והצעקניים האלה על "עליית פני הים בכמה מטרים" – הם נבואות, ניחושים, קשקושים וניסיונות הפחדה. לא מתרחשת היום שום עלייה יוצאת דופן או מסוכנת בגובה פני הים.

יעקב

נבואות עליית פני הים מתגברות.

שני מדענים, דה-קונטו ופולארד, פרסמו השבוע מאמר מדעי חדש ב"נייטור" (Nature) ה"מנבא" או מתריע מפני התמוטטות מהירה (אפשרית) של מדפי הקרח באנטרקטיקה המערבית, וכתוצאה מכך – עלייה בגובה פני הים בעולם ביותר מ 1 מטר בעשורים הקרובים, עד 2100, ואולי יותר מ 15 מ' עד 2500. להשוואה: פני הים עלו בין השנים 1900 ל 2010 רק בכ 0.19 מ' (19 ס"מ'). עד כה ניבא ה IPCC  עלייה נוספת של  0.3-0.8 מ' עד 2100. המאמר הנוכחי מדבר על עלייה יותר גדולה מאשר הגבול העליון של נבואות הזעם של החממיסטים ה"ממוסדים" ב IPCC. 

מה יש במחקר הזה? כרגיל, מודלים ממוחשבים. חלק מהקרח באנטרקטיקה יושב על בסיס יבשתי שגובהו נמוך מפני הים. המדענים טוענים שבנוסף להמסת הקרח על ידי אוויר חם, מלמעלה, עלולים מי אוקיינוס חמים (יחסית) לחדור אל מתחת לשכבת הקרח ולגרום להתמוטטות פתאומית של גושים גדולים של קרח שיצנחו לים. אנו יודעים מעט מאד על הדינמיקה של המסת הקרח. עד כה ההמסה הייתה איטית, וגם עליית פני הים בעולם. דה-קונטו ופולארד טוענים שיכולות להיות הפתעות, המסה מואצת יותר בעתיד, והתמוטטות מהירה של גושים גדולים של קרח. הם פיתחו נוסחאות משוערות לתיאור התהליך (נוסחאות פיסיקאליות לא קיימות), הכניסו את הנוסחאות למודלים, וזו תוצאת המודלים: עליית פני הים ביותר ממטר עד 2100.

דה-קונטו ופולארד הפעילו את המודל שלהם על התנאים המשוערים ששררו בתקופת החמה של האמיאן ( Emian ), לפני כ 125 אלף שנה, כלומר לפני תקופת הקרח האחרונה. בתקופה זו היו הטמפרטורות גבוהות בכ 2 מעלות מהיום ופני הים גבוהים בכ 6-7 מ' מהיום. (כול הנתונים האלה הם הערכה, או ניחוש). לדבריהם המודל חישב נכון את גובה פני הים על פי התנאים האקלימיים שהיו אז. מזה הם מסיקים שהוא מתאים, ויכול לחזות תנאים בעתיד. דרך אגב: העלייה המשוערת בפני הים של 6-7 מ' בתקופת האמיאן התפרסה על פני 3000 שנה, כלומר: קצב עליית פני הים היה כ 20-30 ס"מ למאה שנה, בערך כמו הקצב היום. זה לא קצב מהיר במושגים של בני אדם – זה קצב שאפשר להסתגל אליו והסתגלנו בקלות עד כה, במאות השנים האחרונות. זה לא מסוכן. הוא אולי קצב מהיר בקנה מידה גיאולוגי, אך לא בקנה מידה ביולוגי (אנושי).

מבקרים מציינים שהמחקר הזה מתבסס על מודל חדש של דינמיקה של המסת קרח, מודל שאין אתו שום ניסיון ואין שום ידע לגבי מהימנותו. כמו כן מתבססים הממצאים על תחזיות של מודלים אקלימיים סטנדרטיים, אך אנו כבר יודעים בבירור שהתחזיות שהם מנפיקים חמות מדי – כלומר הם מגזימים בניבוי הטמפרטורות העתידיות. בנוסף נלקח בחשבון ריכוז הפד"ח קיצוני וגבוה מהצפוי עד סוף המאה.

בציור רואים את ההתחממות שכבר הייתה, לפי המודלים, כפי שנלקחה בחשבון במחקר הנוכחי (של דה-קונטו – בצד שמאל) לעומת טמפרטורות האמת – בצד ימין, שהן נמוכות בהרבה.

כול ה"מחקר" הזה הוא ניחוש וספקולציה על גבי ניחוש וספקולציה, ומשחקים עם מספרים. איש איננו יודע ולא יכול לדעת אם יש קשר כלשהו בין הטענות האלה והמציאות. ה"מדענים" ישבו וחישבו מה התרחיש הכי קיצוני שאפשר לתאר, ו"העמיסו" על המספרים ככול שיכלו כלפי מעלה, עד שהשיגו "מטרתם" – להפחיד כמה שיותר. הפחדה היא אופנתית, היא מביאה פרסום, יוקרה, תקציבים חדשים למחקרים נוספים ומעמד. ניכר שה"חוקרים" עשו מאמצים מודעים ומכוונים להשיג תוצאה קיצונית ומפחידה ככול האפשר – ולא תוצאה מציאותית (שאינה יודעה). מדענים אחרים, שלא היו מעורבים במחקר זה (אבל הם בעלי השקפות חממיסטיות) אמרו שהמחקר הזה אינו מבסס (אינו מוכיח) סצנריו שעשוי להתרחש בעתיד, אלא רק מתאר מקרה קיצון אפשרי – אבל לא סביר. בקיצור: חרטא-ברטה. אבל – כול ניחוש וספקולציה הוא מלך, בייחוד בירחונים המדעיים היוקרתיים כמו 'נייטור' או 'סיינס', בתנאי שהוא דבק בהפחדה האקלימית האופנתית ובקו האידאולוגי של העורכים.

העיתונות הראשית (mainstream), ההמונית,  נגועה, כמובן, באותה אידאולוגיה, והיא "קפצה" על המחקר הזה כעל מציאה גדולה, ודיווחה עליו בכותרות שמנות בעמוד הראשון, ובמאמרי מערכת זועקים. הם, כמובן, התעלמו מהאופי הספקולטיבי של המחקר, ודיווחו בנוסח: "פני הים יעלו במטר או יותר, אסון גדול יתרחש".  וזו בדיוק מטרת החוקרים: לזכות בכותרות בעיתונות ההמונית, בפרסום, מעמד ויוקרה אישית. על ההתנהגות הבלתי מדעית של המחברים, המציגים ניחוש כאמת מדעית, מתריע גם המדען הוותיק רוג'ר פילקה האב.

היום מפרסמים מחקרים כדי לחזק אמונות בטן, וכבר אי אפשר להבחין בין מדע לתעמולה.

יעקב

ועדת הכנסת לבזבוזים בסתר.

וועדת הכנסת לאנרגיות מתחדשות התכנסה לישיבה ראשונה בראשותה של היו"ר, ח"כ יעל כהן פארן. היא אמרה: "לא יעלה על הדעת כי אדם פרטי שמבקש לייצר לעצמו חשמל סולארי יאלץ להתמודד עם בירוקרטיה ותשלומי מיסוי על ייצור עצמי".

אני מסכים. מי שרוצה לייצר חשמל סולארי לצריכה עצמית – אין לשים בפניו מחסומים .אני גם לא מעלה בדעתי שקיימים מחסומים כאלה. כול אחד יכול להתקין לוחות שמש על גגו ולהשתמש באנרגיה שהוא מייצר. הבעיה היא, אולי, שאותו אדם רוצה להיות מחובר בו זמנית לרשת החשמל ולקבל זרם כאשר השמש לא זורחת או ענן עובר בשמיים. זו בעיה טכנית פתירה ולא חסם בירוקרטי.

ח"כ יעל כהן פארן בוודאי מתכוונת למשהו אחר ומנסה להסתיר זאת. היא מתכוונת לשיטת "מונה נטו" לפיה בעל לוחות השמש מייצר חשמל לא רק לצריכה עצמית שלו, אלא מייצר כמות חשמל גדולה בהרבה מצריכתו (באותו רגע), ומבקש להכריח את חברת החשמל לקנות ממנו חשמל זה במחיר לצרכן ( כ 50 אג' לקוט"ש) ולהעבירו לצרכנים אחרים. זאת בזמן שהמחיר הסיטונאי (המחיר שחברת החשמל משלמת ליצרני חשמל אחרים) הוא בסביבות 20-25 אג' לקוט"ש.

לפי שיטת "מונה נטו" מסבסד הציבור את יצרני החשמל הסולארי. זו לא שיטת הסבסוד היחידה. השיטה השנייה היא שיטת מחיר ההזנה המובטח. רשות החשמל חתמה כבר מאות חוזים עם ספקי חשמל סולארי, בהם היא מבטיחה להם תעריף הזנה (תשלום לקוט"ש), בשיעור גבוה מאד (בין 230 אג' לקוט"ש עד 39 אג' לקוט"ש) וקנייה מובטחת של החשמל הסולארי שהם מייצרים.

אם רוצים לסבסד את החשמל הסולארי צריך לעשות זאת בגלוי, בצורת סובסידיה ישירה מתקציב הממשלה. הציבור צריך לדעת בדיוק מה גודל הסובסידיה וכמה זה עולה. אני מעריך שהסובסידיות לחשמל סולארי עולות לציבור, כבר היום, כמיליארד שקל לשנה (בהתחייבות ל 20 שנה) ואפשרי שיותר. הנטל הזה מוטל על כתפי הציבור דרך חשבונות החשמל, ובסתר – איש אינו יודע בכמה מנפחות הסובסידיות הסולאריות את חשבון החשמל. הטלת נטל כספי על הציבור בסתר, באמצעות חשבון החשמל, וללא החלטה מפורשת של הכנסת היא פסולה. צריך לידע את הציבור מה גובה הסובסידיות הסולאריות המוטלות עליו, ולקיים דיון ציבורי על גובה ההוצאה הסולארית, מול צרכים אחרים של הציבור (כמו סל תרופות, סיוע לניצולי שואה או קצבאות ילדים).

אני פונה לח"כ יעל כהן פארן ולרשות החשמל להביא לידי הציבור את המידע המלא: אנו רצים לדעת מה גובה הסובסידיות הסולאריות שאנו כבר משלמים. זה לא קשה. ניתן לבדוק בדיוק כמה שילמה חברת החשמל לכול היצרנים הסולאריים, וכמה קוט"ש חשמל ייצרו יצרנים אלה (כולל בעלי חיבור "מונה נטו"). המידע קיים, הוא רק מוסתר מהציבור.

יכול להיות והמטרה ראויה, והציבור יסכים לשלם מיליארדי שקלים לשנה לסובסידיות סולאריות. בינתיים הסובסידיות הסולאריות ניתנות בגניבה בלילה – בהסתר וברמייה, דרך העמסת חשבונות החשמל. צריך גם לבדוק ולפרסם מה התרומה של החשמל הסולארי שאנו מייצרים להקטנת ההתחממות הגלובאלית. האם התרומה היא הקטנת ההתחממות ב 0.0001 מעלה בשנת 2100, או שמא 0.0002 מעלה? (זהו סדר הגודל של התרומה החשובה שלנו).

ולציבור הרחב אני מודיע: דעו לכם שאתם מחויבים כבר היום במעל מיליארד שקל לשנה לסובסידיות סולאריות (מחויבות ל 20 שנה). הסכום הזה בוודאי כבר הוכפל, על פי הפרויקטים שאושרו כבר על ידי רשות החשמל. הוא יגע בקלות לחמשה מיליארד שקל לשנה בקרוב אם קצב הפרויקטים המאושרים יימשך.

יעקב 

התחממות שיא בחודש פברואר.

  

האנומליה של הטמפרטורה (סטייה מהממוצע) של חודש פברואר 2016, כפי שנמדדה על ידי הלוויינים ודווחה על ידי ד"ר ג'ון כריסטי מ UAH, הייתה 0.83 מעלות. זאת הייתה האנומליה החודשית הכי גבוהה מאז החלו מדידות הלוויין בסוף שנת 1978.

חלק מההתחממות הזאת מיוחסת לתופעת אל-ניניו. אנו נמצאים בשיאו של אל-ניניו (התחממות מחזורית של פני המים באוקיינוס השקט). אבל, אומר כריסטי, זה לא כול ההסבר, כי ההתחממות בחצי הכדור הצפוני, מעבר לאזור הטרופי שבו מתקיים אל-נינו) הייתה כ 1.46 מעלות, התחממות גדולה מאד, ב 0.5 מעלות יותר מהשיא הקודם. את זה רואים בגרף הבא:

האם השיא של פברואר מסמן סיומה של ה"הפסקה" או ה"האטה" שהייתה בעליית הטמפרטורות מאז 1998 או 2000 ? איננו יכולים לדעת כמובן. הטמפרטורות תמיד עולות בשנים של אל-ניניו, 2014 הייתה שנה חמה למדי, וגם 2015, וכנראה גם 2016. אחרי זה באה בדרך כלל המשך המחזור – דהיינו שנים של לה-ניניה (מים קרים יותר באוקיינוס השקט). כלומר – נצטרך להמתין לפחות עד 2018, כדי לדעת אם ההתחממות של השנה היא חלק ממחזור טבעי רגיל של אל-ניניו-לה-ניניה או שמא התחדשה המגמה של התחממות מתמשכת (לא מחזורית).

יעקב

האם נחדל אי פעם לשרוף דלק פחמני?

לא בלי מיסי פחמן, קובע מחקר כלכלי חדש שמפרסמת קבוצת כלכלנים מה MIT (המכון הטכנולוגי היוקרתי של מזסצ'וסטס). מחירי הדלקים הפחמניים יורדים יותר מהר מאשר מחירי האנרגיות המתחדשות (רוח ושמש), בזכות החידושים הטכנולוגיים. חסידי האנרגיות ה"ירוקות" מתלהבים ומתעודדים מהירידה הגדולה והמתמשכת של מתקני האנרגיה המתחדשת. תשכחו מזה, אומרים עורכי המחקר. ללא התערבות ממשלתית מאסיבית (מס פחם גבוה), הדלק הפחמי יהיה תמיד יותר זול, ואיש לא ישאירו באדמה.

מחיר לוחות השמש ירד בשני שליש בין 2009 ו 2014, אבל מחיר הנפט והגז ירדו לרבע, מ 2014  עד היום, והפחם ירד לפחות מחצי, הכול בזכות הטכנולוגיות החדשות להפקה (בעיקר הפראקינג). הרזרבות הידועות (שניתנות להפקה בטכנולוגיה קיימת), של נפט עלו ב 50% בין 2000 ל 2014, ורזרבות הגז עלו ב 94% באותו זמן. מחברי המאמר מאד מודאגים מהאסונות האקלימיים שהדלקים הפחמניים עלולים לגרום, ולכן הם דוגלים בהתערבות ממשלתית חזקה – מס פחם גבוה – כדי לעודד המעבר לאנרגיה מתחדשת – מעבר שלא יקרה "לבד".

הצריכה של דלקים פחמניים עלתה במידה ניכרת ב 10 השנים האחרונות: 7.5% לנפט, 24% לפחם ו 20% לגז. למרות הירידה במחירי אנרגיית השמש, היא עדיין יקרה פי שניים מאנרגיה מגז. [וזה לא לוקח בחשבון את התפוקה החלקית, מבחינת זמן של השמש, שמצריכה גיבוי ממקורות פחמניים בכול מקרה].

הפיתוח של אמצעי אגירה ואחסון של אנרגיה (בטריות) הוא חיוני כדי לאפשר שימוש באנרגיות מתחדשות תזזיתיות. הבטריות שקיימות היום, שמחירן 325 דולר לקוט"ש, הן כול כך יקרות שהנפט צריך לעלות 350 דולר לחבית כדי להפוך מכונית חשמלית לכדאית מבחינה כלכלית [בנוסף יש החיסרון (הלא כספי) של מכונית חשמלית – זמן טעינה ארוך: 4-6 שעות כול טעינה].

"אנו חייבים לעשות משהו בנושא האקלים" אומר פרופ' קניטל, מחבר המחקר. ה"משהו" – זה מה שכלכלנים יודעים ומבינים: להטיל מס. עד כאן מחברי המחקר.

שאלה שהמחקר הזה לא שואל היא האם המס כן יפתור את הבעיה של האקלים. וכמה מס צריך להטיל כדי שהדלקים הפחמניים יושארו במעמקי האדמה? הם לא ניסו לענות על השאלות האלה כי זה לא מתיישב עם האידאולוגיה שלהם. הנה התשובות: 1. לא חשוב כמה מס תטיל על פחם, אנו תמיד נשתמש בדלקים פחמניים, כי אין לנו כרגע מקורות אחרים שמסוגלים לספק את צרכי האנרגיה שלנו. השמש והרוח התזזיתיים לא מסוגלים לכך. 2. אפילו יטילו מס פחם בשיעור 100%, שיוביל להכפלת מחיר האנרגיה הפחמנית (מרבית האנרגיה שלנו) היא עדיין תהיה זולה מהאנרגיה ה"מתחדשת". מי ישמח לשלם מחיר כפול עבור חשמל או דלק? בייחוד בארצות עניות (מרבית העולם)?  ההנחה שהממשלות מסוגלות להטיל גזירות שרירותיות בשיעורים כאלה על הציבור הרחב היא לא ריאלית.

"האם נחדל אי פעם לשרוף דלק פחמני?" – "לא בלי מיסי פחם" ולא עם מיסי פחם.

יעקב 

פעולה אקלימית: הסמלי מול המעשי.

בחודש דצמבר 2015 נחתם הסכם אקלימי בוועידת האקלים בפאריס. הנשיא אובמה הגדיר אותו (כמו חסידים ירוקים רבים) – "הסכם היסטורי – נקודת מפנה עולמית", וראש ממשלת בריטניה הכביר בפיוטים: "ילדינו ונכדינו יראו שעשינו את המוטל עלינו" כדי להציל את כדור הארץ.

כולם מודים ויודעים שבצד המעשי לא הושג שום דבר. גם אם יוגשמו כול ההבטחות, וכול המדינות יעמדו ב"יעדים" שהבטיחו (הבטחה בלתי מחייבת), גם אז – הקיטון בפליטות, אם יתרחש בכלל, יהיה זעיר ורחוק ממספיק. הייתה הצהרה שהמשתתפים ישתדלו למנוע עלייה של יותר מ 2 מעלות בטמפרטורות, ואפילו ישתדלו שהעלייה לא תהיה מעל מעלה וחצי,  אבל ההבטחות שהבטיחו בתחום קיטון הפליטות רחוקות מהדרוש להשגת הגבלת ההתחממות ל 2 מעלות (לפי חישוביהם).

ביורן לומבורג מראה שאפילו אם כול הבטחות פאריס יקוימו כלשונן תהיה ההתחממות בשנת 2100 אולי 0.05 מעלות פחות מאשר מצב רגיל (ללא הסכם פאריס), ומקסימום 0.17 מעלות פחות. כלומר – אם ההתחממות ה"רגילה" שצופים המודלים האקלימיים לשנת 2100 תהיה 3 מעלות מעל לרמה של 1900 או 1850, הרי ההתחממות אחרי הסכמי פאריס תהיה "רק" 2.83 מעלות. פירושו שהסכמי פאריס חסרי כול תועלת או משמעות מעשית, וכול "גדולתם" או חשיבותם היא בתחום הסימבולי בלבד.

הסכם פאריס מזכיר ללומבורג את הסכם השלום העולמי קלוג-בריאן משנת 1928. הסכם זה, שעליו חתמו כמעט כול מדינות העולם (כולל גרמניה) קבע שלא יהיו יותר מלחמות, וכול המדינות מתחייבות לפתור בעתיד את כול הסכסוכים בדרכי שלום. זוהי דוגמה קלאסית להסכם בעל ערך סמלי-אידיאליסטי-אוטופי אבל חסר ערך מעשי.

כאן קופצים המודאגים ירוקים הצדיקים וטוענים כנגד ה"מכחישים" הרשעים: "אז מה? מה אתם מציעים? יותר טוב לא לעשות כלום? לשבת בחיבוק ידיים ולתת לכדור הארץ האהוב להיהרס?"

זו שאלה מעניינת. נניח שאכן הסכנה האקלימית חמורה. מה צריך לעשות? האלטרנטיבות: 1. "לא לעשות כלום". 2. להוציא הרבה כסף על דברים שאינם תורמים תרומה מעשית להצלת האקלים. זו בערך הברירה שלנו. מה אתם ממליצים?

לומבורג אומר מה שברור לכולם: אנו מוצאים מיליארדי דולרים בשנה על מתקנים של שמש ורוח שתרומתם ל"פתרון" בעיית האקלים אפסית, מפני שהם מספקים מעט אנרגיה. אז מה יותר טוב? להוציא מיליארדים רבים לריק (ללא תועלת מעשית) או "לא לעשות כלום" ?

לומבורג מציע שבמקום לבזבז כסף גדול על מתקנים שאינם עובדים – להשקיע הרבה יותר במחקר לפיתוח מקורות אנרגיה חדשים, יעילים ובלתי פחמיים. נשמע הגיוני או, בלעז, no brainer.

יעקב