ביורן לומבורג כתב מאמר
מעניין וחשוב לקראת הוועידה הירוקה של האו"מ בריו העומדת להתכנס בשבוע
הבא, הנקראת "ועידת ריו השנייה" – או ריו 2. וועידת ריו הראשונה שהייתה
לפני 20 שנה, החלה את הבהלה החממיסטית, ואת המסורת של וועידות פטפטת ענקיות,
ראוותניות, בזבזניות ועקרות.
הנה קטעים מעטים, (תרגום ופראפרזה שלי):
ריו 2 בצרות, מארגני האירוע הענקי לא
הצליחו להגיע להסכמה על תוכן מסמך הסיכום ששמו [היומרני] "העתיד שאנו
רוצים".
הפעילות של האו"מ בנושאים
"ירוקים" עברה לטיפול בנושאים אופנתיים של המערב העשיר [ההתחממות],
והתרחקה מהנושאים הלגיטימיים המדאיגים את הרוב הגדול של האנושות [העוני]. כבר
בוועידת ריו הראשונה, לפני 20 שנה, הנושאים הוגדרו כ"סביבה ופיתוח" כאשר
הפיתוח הוא במקום השני.
היום הדיונים יתרכזו סביב המושג
"בר קיימות" [מה המילה העברית?] – sustainability – שהפך לשם קוד להתחממות
הגלובאלית.
ההתחממות הגלובאלית אמיתית, ויכולות
להיות לה יותר השפעות שליליות, בצד החיוביות [אומר לומבורג]. אלא שכול הקיום
האנושי מונע על ידי דלקים מאובנים (פחמיים). איך ניתן לצפות שנוותר על דלקים אלה
בהעדר חלופה יותר זולה?
וועידת ריו 1 הולידה את פרוטוקול קיוטו –
בו ניסו בעזרת מילים יפות לפתור בעיה שאין לה פתרון. לא פלא שהוא נכשל, אפילו
מדינות האיחוד האירופי שניסו בכול כוחן להפחית פליטות השיגו הפחתה אפסית, וגם היא
רק בזכות ייצוא תעשיות כבדות למקומות אחרים [סין] – כלומר העבירו את הפליטות לסין.
בכול זאת האו"מ ממשיך בשלו – גישת הפטפוט השאפתני [והוועידות ההמוניות].
אנו שומעים רבות על "פתרונות"
כמו ביו-דלק או פאנלים סולאריים, אך הטכנולוגיות הירוקות האלה אינן התשובה. כול
עוד תחנות רוח ופאנלים נשארים יקרים ומספקים זרם במקוטע (intermittently ), הם לעולם לא יתרמו הרבה
לאספקת האנרגיה שלנו. גרמניה, היצרנית הגדולה בעולם של אנרגיה סולארית (לאדם)
משיגה רק 0.3% מהאנרגיה שלה מהשמש, וזאת לאחר שהשקיעה 130 מיליארד דולר עבור
אנרגיה ששווה בערך 12 מיליארד. ההפחתה של הפליטות שהושגה בדרך זו תעכב את ההתחממות
הגלובאלית ב 23 שעות, בסוף המאה הזו...
בצורה דומה, הביו-דלק צורך כעת 40%
מיבול התירס בארה"ב אך מספק רק 4% מצריכת הדלק. הביו-דלק גורם לייקור המזון,
ולבירוא יערות עד בעולם, לטובת גידולי ביו-דלק – דבר שגורם יותר נזק ויותר ופליטות
פד"ח.
הוועידה מתעלמת מהצרכים האמיתיים של
האנושות. בזמן שחגיגת הפטפוטים והשטיחים האדומים מתקיימת בריו, יש כ 900 מיליון
אנשים בעולם הסובלים מתת תזונה, מיליארד ללא מי שתייה נקיים, 2.6 מיליארד ללא תנאי
תברואה, 1.6 מיליארד ללא חשמל. 15 מיליון מקרי מוות בשנה – כרבע מכול מקרי המוות –
נגרמים על ידי מחלות שניתן לרפא בקלות [כלומר – בגלל העדר שירותי בריאות].
הבעיה הסביבתית הקשה ביותר, שגורמת הכי
הרבה מקרי מוות, היא זיהום אוויר פנימי בבתים, הנגרם מהעשן של תנורי בישול וחימום
השורפים עץ. העשירים מתייחסים לחשמל כדבר מובן מאליו, אבל כ 3 מיליארד בני אדם
בעולם נאלצים לשרוף עצים או גללים בתוך בתיהם, לחמום ובישול. כ 1.5-2 מיליון אנשים
מתים כול שנה בגלל זיהום זה, ורובם נשים וילדים.
הבעיה הסביבתית השנייה היא העדר מי
שתייה נקיים.
השלישית היא – העוני. כן, זו בעיה
סביבתית. יותר ממיליארד אנשים מתקיימים על פחות מדולר ורבע ליום, הדאגה לסביבה היא
בשבילם מותרות רחוקות. כאשר קיומך בסכנה, אתה לא דואג לבעיות ניקוי הסביבה.
בקיצור: לעזור לאנשים לצאת מהעוני זה
הדבר הכי טוב שאנו יכולים לעשות למען הסביבה. במקום זה מדברים על "כלכלה
ירוקה". במקום זה האו"מ מנסה לקדם צמצום בצריכה, או במילים אחרות: הישארו עניים ותיהנו מהחיים
הפשוטים.
העושר לא מושג על ידי סבסוד טכנולוגיות
בלתי יעילות, ומקומות עבודה חדשים לא נוצרים על ידי מיסוי שאר הכלכלה למען משרות
ירוקות בלתי יצרניות.
הסביבה חשובה, חייבים להתייחס אליה
בתבונה. לא עוד פרוטוקולי קיוטו, לא עוד הרס היערות בשביל ביו-דלק. אנו צריכים
פתרונות פשוטים וזולים לאספקת אנרגיה, אותם פתרונות ששירתו אותנו היטב עד עכשיו.
את תנורי העץ צריך להחליף בתנורי נפט (קרוסן) וגז. קיימות אמיתית וכלכלה ירוקה
יושגו רק אם נבטיח את הפיתוח וחילוץ אנשים ממצוקת העוני, רק אז אנשים ידאגו
לסביבה.
כדי להשיג את העתיד שאנו רוצים צריכים
לחזור לדברים בסיסיים, לדברים מוכחים, שעובדים.
עד כאן דברי לומבורג.
אין לי מה להוסיף. כול מילה בסלע.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה