תמונה: ויקיפדיה
על הצרות
של המכונית החשמלית כתבנו כבר כאן, כאן וכאן. הצרות הן פשוטות: המכונית החשמלית יקרה מאד, ופחות
טובה ממכונית הבנזין, בגלל הטווח המוגבל וזמן הטעינה, ולכן אינה נמכרת.
קאנצלרית גרמניה, מרקל, הודיעה לפני כשנה על "יעד" שאפתני – מיליון
מכוניות חשמליות על כבישי גרמניה עד 2020. (הנשיא אובמה עוד יותר שאפתני וקדוש
ממרקל, היעד שלו: מיליון מכוניות בארה"ב עד 2015). להכריז על
"יעדים" זה מאד פופולארי, אתה מיד זוכה למחיאות כפיים סוערות מכולם,
ואתה מחזק את הדימוי שאתה מנהיג נאור ובעל חזון. המילים הן בחינם, לא עולה כלום
להכריז על יעדים.
בינתיים יש בגרמניה כ 4500 מכוניות חשמליות (מתוך 43 מיליון מכוניות רשומות
בגרמניה). אין שום סיכוי לעמוד ביעדים, גם כשהיעדים הוכרזו הם היו מילים נבובות
ללא תכנית מעשית מאחוריהן. ממשלת גרמניה כבר הוציאה כ 500 מיליון אירו למימון
הפיתוח של מכוניות חשמליות, ותוציא עוד כ מיליארד עד 2013. תוצאות עדיין אין.
התעשייני הרכב, והירוקים דורשים שממשלת גרמניה תעניק בנוסף סובסידיה ישירה לרוכשי
הרכב החשמלי, כמו שמעניקים בארה"ב ובצרפת, אבל מרקל, ושר האוצר שלה מסרבים,
כי אין כסף. הציבור הגרמני (כמו האמריקאי הישראלי וכול שאר הציבורים) מסרב לקנות מכוניות
חשמליות – למה להוציא כסף רב על מוצר נחות?
גם אצלנו
לא מצליחים למכור את המכונית החשמלית. היום הדיחו את המשורר שי אגסי מניהול חברת בטר-פלייס שהוא היה ההוגה
והמקים שלה. שי אגסי הוא בעל כשרונות יוצאי דופן בתחום השירה, החזון, השיכנוע
והעבודה על פוליטיקאים, אני מסיר כובעי בפניו. לא קל לשכנע בעלי הון קשוחים להשקיע
800 מיליון דולר בעסק שאין לו רגליים. אני חשבתי לתומי שבעלי הון מתנהגים בצורה
רציונאלית, ובודקים בדקדקנות את הסיכוי של התכנית העיסקית לפני שמשקיעים כסף במיזם
חדש. מסתבר ששי אגסי הצליח לסחוף אותם בחזונו עד כדי כך שהם שכחו לבדוק. אם היו קוראים
את הבלוג שלנו היו חוסכים לעצמם 800 מיליון דולר. אחד הבכירים בענף הליסינג אמר: "בטר פלייס עברה את השלב של מרכזי מבקרים וסיסמאות על גמילה מנפט. עכשיו צריך למכור מכוניות, וזה פשוט לא קורה" . ואני מוסיף: אפילו מכרו
מכוניות, במחיר המוצע – אין להם דרך להרוויח כסף.
רבים,
כולל אגסי עצמו משוכנעים שהעתיד שייך למכוניות חשמליות. אני לא יודע לנבא את העתיד
(ואלה שמנבאים גם כן לא יודעים). הטכנולוגיה של היום אינה מאפשרת למכוניות חשמליות
להתחרות במכוניות בנזין. בינתיים משתפרות מכוניות הבנזין ומתיעלות, הבנזין צפוי
לרדת במחיר החל משנת 2015, ומאחורי הפינה מחכה הגז, הזול, יעיל ונקי עוד יותר.
עידן הזהב של המכונית החשמלית היה בין השנים 1900-1920.
יעקב
17 תגובות:
אנשים פשוט לא לומדים:
"הדבר הבא" הוא לעולם משהו שאיש לא שיער שיקרה. ראה את המכונית, המנורה החשמלית, המחשב, הטלפון הסלולרי וכו' וכו'. כל אלו באו לעולם ללא סובסידיה, ללא השקעות ענק וללא יחסי ציבור מטורפים.
ולמרות זאת הם הצליחו לשנות את העולם.
הדרך היא לעולם להמציא/לפתח מוצר טוב, יעיל וכלכלי ואז למכור אותו. אם הוא יהיה טוב, הוא יימכר ויביא לרווח.
כל דרך אחרת נידונה לכישלון כמו שכשלו המשק הסובייטי והסיני בעבר. מוצרים "מטעם" אינם מצליחים.
המכונית החשמלית היא מוצר עם אידאולוגיה, ללא טכנולוגיה.
אבל, אם וכאשר יצליחו לייצר מצבר זול בעל קיבול גדול, תקום לתחייה גם המכונית החשמלית. אינני יודע אם/מתי זה יקרה.
זו קביעה ממש ממש לא נכונה. יש לא מעט טכנולוגיות שנצפו מראש והעולם היה מוכן לקראתן. האינטרנט, CD, DVD ועוד. המשותף לכל הטכנולוגיות האלו זה שמדובר בתקן אחיד ומשותף שכל הגופים הרלוונטיים התאחדו סביבו ותמכו בו. חלק מהפיתוחים התחילו במימון ממשלתי (האינטרנט התחיל כיוזמה ממשלתית של משרד ההגנה האמריקאי) ודוקא טכנולוגיות מתחרות, יצירתיות ומקוריות נכשלו.
אני דוקא כן חושב שהתפקיד של ממשלות הוא לעודד טכנולוגיות חדשות אבל באמצעות קביעת סטנדרטים ותמריץ כספי על הצלחות, לא על ידי סיבסוד ויצירת שוק מלאכותי.
מתוך היכרות (לא אישית) עם שי אגסי קשה לי גם לקבל את קיטונות הלגלוג והשמחה לאיד שמופנים אליו. בסך הכל מדובר ביזם מוכשר שנענה לאתגר של שמעון פרס, למצוא דרך להקטין את התלות של ישראל מהנפט הערבי, שפעל בעיקר מתוך אידאולוגיה וגם הצליח לקדם במשהו את חזון המכונית החשמלית בישראל. כשטכנולוגיה של המצברים תבשיל למכונית החשמלית יהיה יתרון גדול על מכונית הבנזין. אני מאוד אשמח שזה יקרה וגם אם יש לי ביקורת רבה על המודל הכלכלי של בטר פלייס אני חושב שכל עוד אדם פרטי נושא בעלויות צריך לפרגן.
שי אגס שאב השראה מפרס? זו בדיחה?
אם יש לך מוצר מצויין שרק חסר לו מרכיב אחד עיקרי, שבלעדיו הוא לא עובד, אתה עובד כדי לפתח את המרכיב החסר, ואתה לא רץ לייצור **המוני** של המוצר הפגום ללא המרכיב החסר, אח"כ מבקש סובסידיות ממשלתיות כאשר אתה לא מצליח למכור את המוצר הפגום.
פה היה מקרה מובהק וברור שהאידיאולוגיה הירוקה גברה על ההגיון ההנדסי-כלכלי. אינני יודע איך לקרוא לזה - היסטריה? שגעון שך עדר? (לא רק אגסי מייצר מכונית חשמלית).
לא, זו לא בדיחה. יש לך חוש הומור ממש מוזר אם זה נשמע לך כמו בדיחה.
בינתיים לפי מה שאני מבין יש לבטר פלייס מוצר שעובד, אמנם רחוק מלהיות מושלם או אטרקטיבי אבל בטח לא קרוב למה שאתה מתאר. זה לא שהוציאו לשוק מכונית בלי מנוע. אני לא חושב שאתה מכיר תהליכי פיתוח ויצור של מוצרים טכנולוגיים אבל יש אינספור מקרים שבהם חברות נערכות לייצור המוני הרבה לפני סיום שלב הפיתוח. חברות שמתכננות ומייצרות מעבדים למשל מניחות שטכנולוגיות שונות יבשילו עד שלב הייצור. לפעמים זה לא קורה ואז הן בבעיה אבל זה חלק נורמלי לחלוטין מהתהליך. חברה שתחכה שכל תהליכי הפיתוח ייסתיימו אמנם לא תיתקל בבעיות בייצור אבל המוצרים שלה יהיו מיושנים ולא רלוונטיים.
בהרבה מאוד מקרים מי שמגיע ראשון לשוק זוכה ביתרון עצום ולכן שווה לקחת את הסיכון ולצאת לשוק גם כשהמוצר עדיין רחוק מלהיות אידיאלי.
אגב, כדאי שתדייק בעובדות. בטר פלייס לא מייצרת מכוניות בכלל. את הביקורת שלך על מכוניות חשמליות אתה צריך לכוון לרנו.
ניר, אתה מדבר על יציאה לשוק ראשונית עם טכנולוגיות חדשות?
אולי יש מקרים כאלו אולם בניגוד למה שרבים נוטים להאמין המכוניות החשמליות של ימינו אינן מבשרות טכנולוגיה חדישה, קח בחשבון את מה שהיה לאיש חכם לומר להנרי פורד לפני יותר ממאה שנים, בתקופה שגם בה מכוניות חשמליות נחשבו לטכנולוגיית העתיד.
"מכוניות חשמליות חייבות להימצא לייד תחנות כוח. סוללת האיכסון כבדה מידי... מכונית [הבנזין] שלך תומכת בעצמה – נושאת את מקור הכוח שלה – ללא אש, ללא דוודים, ללא עשן וללא אדים. יש לך את זה - שמור את זה".
מה היה שמו של האיש החכם? תומאס אדיסון.
המכונית החשמלית היא בהחלט מוצר, אבל נחות, מבחינת מחיר וביצועים לעומת מוצר אחר, שכבר קיים בשוק - המכונית הרגילה.
ליוצא ראשון לשוק יש יתרון אם המוצר שלו טוב מאלה הקיימים כבר בשוק. אם הוא לא טוב יותר, אין משמעות לראשוניות שלו.
שי אגסי - ורבים, רבים אחרים, מאמינים עמוק בבטן שהנפט הולך ואוזל ומחירו יעלה לשמיים, ושהמהנדסים יכולים לעשות כול דבר, כולל פיתוח מצבר בעל קיבול גדול ובזול.
הם טעו בגדול.
ההערכות אינן מבוססות על בדיקה מדוקדקת של העובדות, אלא על אמונות בטן. ככה פועלים משוררים לא אנשי עסקים.
בועז,
נדיר מאוד שמגיע לשוק טכנולוגיה ממש חדשה. בדרך כלל תהליך הפיתוח נמשך שנים רבות וגם שלב החדירה לשוק הוא ארוך מאוד. גם אם לטכנולוגיה יש יתרונות משמעותיים לרוב התשתיות הקיימות, הנסיון הרב בטכנולוגיה הקודמת ועלויות המעבר לטכנולוגיה החדשה גורמים לזה שהחדירה שלה לשוק מאוד איטית. לCD לקח עשרות שנים עד שהפך לסטנדרט. מסכי LCD היו קיימים עשרות שנים לפני שהצליחו להחליף את מסכי הCRT.
לצטט אנשים חכמים כמקור לסמכות מתאים לכל מיני "ידענים" למינהם ולא למי שמציג גישה אלטרנטיבית לתפיסה המקובלת. אם כבר אתה מצטט את אדיסון למה שלא תזכיר שאדיסון חשב שזרם ישיר עדיף על זרם חילופין ונלחם בכל כוחו נגד זרם חילופין. היום כבר ברור שהוא טעה בענק בגישה שלו והחשמל בכל העולם מיוצר ומועבר בזרם חילופין. אני מעריך גם שאם היית שואל את אדיסון האם הטענה שלו לגבי רכב חשמלי תהיה תקפה בעוד 100 שנים הוא היה מודה שהוא לא יודע מה יהיה בעתיד הכל כך רחוק. שוב, לצטט מישהו זה טיעון מאוד חלש בעיני.
יש מצבים רבים בהם טכנולוגיה חדשה פחות טובה מהקודמת בהיבטים מסויימים ובכל זאת מנצחת בזכות יתרונות בהיבטים אחרים. למכונית חשמלית יש יתרונות מבחינת איכות נסיעה ועלות דלק. שי אגסי ניסה להתגבר על החיסרון של טווח נסיעה וזמן טעינה ע"י השיטה של החלפת מצבר.
יעקב,
מכונית חשמלית אולי נחותה מבחינת מחיר וטווח נסיעה אבל יש לה יתרונות לא מעטים (עלות דלק, מיעוט מערכות מכניות, פליטת פחות מזהמים, איכות נסיעה ועוד). זה לא אומר שאני מוכן כבר היום לוותר על מכונית בנזין ולעבוד למכונית חשמלית אבל אני בהחלט לא פוסל את האפשרות שמכלול היתרונות והחסרונות ייטה לטובת המכונית החשמלית בעוד כמה שנים. יש לנו כמה סיבות טובות להעדיף שיקרה המהפך הזה ולכן אני שמח שיש מי שפועל לקרב אותו.
בניגוד אליך אני לא קורא מחשבות ולא יודע מה שי אגסי ואנשים אחרים חושבים. אני רק יודע שהמוטיבציה הראשונית שלו להקמת בטר פלייס הייתה שיחה עם שמעון פרס לגבי התלות של ישראל בנפט הערבי. לא דובר בה על זה שהנפט אוזל או שמחירו יעלה.
הקיבול של מצברים נמצא במגמת עליה וכמו כל דבר בייצור המוני מחירם ירד. השיפור עדיין לא מספיק כדי להפוך את המכונית החשמלית לאטרקטיבית מספיק אבל זה מסוג הדברים שקשה להתנבא בהם ואם זה היה קורה אז לראשונים בתחום היה יתרון גדול. אני אגב נגד מתן בלעדיות על טכנולוגיה ולכן מעבר לזיכיון מוגבל בזמן כדי לעודד יזמים אני חושב שהמדינה צריכה לפעול על מנת לצמצם את יתרון הראשוניות הזה אבל בכל זאת הוא קיים.
מישהו הוציא מכיסו סכומי עתק כדי לקדם טכנולוגיה שכולנו יכולים להנות ממנה. לא נראה שזה הצליח אבל הכסף הזה לא בובז ללא תועלת. חלקו הגיע לעובדים כמשכורות, חלקו לשיפור תשתיות וחלקו לפיתוח טכנולוגי. אפשר לבקר הסדרים של סבסוד והטבות ולהתווכח לגביהם אבל קשה לי להבין את הביקורת על יזמים מעבר לזה.
הציטוט של אדיסון רלוונטי מאד משום שהוא עמד מול אותה דילמה ובעת שאמר זאת הוא נסע ברכב חשמלי שהיה מצוייד בסוללה אותה הוא פיתח.
נקודת התורפה של המכונית החשמלית אותה ציין אדיסון עדיין עימנו.
מלבד זאת ברור שאנו לא נגד יזמות, שם נמצא העתיד.
במקרה שלי אני נגד יזמות "פוליטית", כלומר כזאת המחליפה כישורים טכנולוגיים בכישורים פוליטיים.
בועז
טוב, ניר, אתה מאמין במכונית החשמלית. אתה חושב שהיא תצליח בעוד כמה שנים. הצטרפת לאגודת הנביאים. אני לא מתנגד למכונית החשמלית בעקרון. יש לה בהחלט נקודות לחיוב. האם היא תצליח או לא בעתיד? אינני יודע. אני לא נביא. אין לי העדפה אישית, רגשית, בנושא. בינתיים יש לנו מכונית שעובדת (בנזין), לא אלמן העולם.
אתה מעריך שהמצברים ישתפרו - עוד נבואה. אני לא יודע. בכנס של מדענים שעובדים על פיתוח מצברים לא נראתה שום פריצת דרך באופק. אולי ישתפרו ואולי לא, לא ברור מתי. בעיית צבירת האנרגיה היא בעיה קשה.
אין רע ביוזמה כושלת ? נכון. למשל - היזם הישראלי המצליח (שכחתי את שמו) שפיתח את הטלפון "מודו" נכשל - או המפתח של הסגווי (דו אופן חשמלי) פיתח מוצר מאד חדשני ומעניין, אבל נכשל מבחינה מסחרית - אין לו שימוש. זה לא אסון אם מיזם חדש נכשל, הרבה מיזמים נכשלים, ההצלחה לא מובטחת מראש לאף אחד. כול מיזם מבוסס על הרעיון למכור מוצר חדש לציבור - הרבה פעמים מסתבר שהציבור לא כול כך מעוניין לקנות - שהיזמים טעו בהערכתם מה יימכר ומה לא.
אני רק אמרתי שמי שלא מאוהב מבחינה רגשית במכונית החשמלית היה יכול לראות בקלות שמבחינה טכנית וכלכלית אין סיכוי למכונית החשמלית, כעת.
יחד עם זאת, אגסי לא היחידי, רנו, ניסאן, (או רנו-ניסן), מיצובישי, טויוטה - כולם בנו מכונית חשמלית, כולם נכשלו. זה מצביע על פסיכוזה המונית.
ניר, הטיעונים שלך לא רלוונטיים לדיון:
את ה CD לא דחפו ממשלות בעלות אסטרונומית לאזרחים.
מסך ה LCD טוב בהרבה מה CRT. הבעייה היתה עלות ייצור, וכשזו ירדה, הוא כבש את השוק בסערה. שוב, ללא שום מימון ממשלתי!
הבעיה כאן היא לא האם המוצר טוב או לא, אלא העובדה שהוא לא מקודם בשוק באופן מסחרי אלא אידאולוגי.
בנוסף, כמה מהטיעונים שלך לגבי המכונית החשמלית גם הם לא נכונים: אין פחות זיהום, הוא פשוט משנה מיקום (מהעיר לתחנת הכח הקרובה ומתחנת הדלק למפעל לייצור מצברים). עלות הדלק - בסופו של דבר - לא ממש שונה.
יש כאן ויכוח האם צריך לקדם טכנולוגיה שאינה בשלה בשם האידיאולוגיה? זו שאלה טובה. אני אישית חושב שלא.
אגב, אני אהיה הראשון לרכוש מכונית חשמלית ברגע שהיא תהיה תחרותית. אין ספק שאיכות הנסיעה בה היא אחרת לגמרי, הזיהום שהיא (לא) פולטת ובמיוחד השקט שלה. דבר שאומר המון לאוהב מוסיקה כמוני... :-)
עוד דבר:
אני מאד לא אהבתי את סגנון הדיבור השוויצרי של שי אגסי, את המשיחיות שלו, ואת ההבטחות הבומבאסטיות ללא כיסוי.
אני מבין שכול יזם חייב למכור את עצמו ואת המוצר שלו, ואני מודה ששי אגסי איש מכירות מעולה - עובדה - הצליח למכור את עצמו ולגייס 800 מיליון דולר מאחרים.
אני יודע עד כמה אנשי מכירות חלקלקי לשון חשובים בכלכלה ומצליחים בכול התחומים, אבל אני לא אוהב אותם.
בועז,
יכול להיות שהתוכן של מה שאדיסון אמר עדיין רלוונטי אבל לא הנפנוף בשם שלו. הרי זו עיקר הביקורת שלנו על הירוקים, במקום לנהל דיון על העובדות הם אומרים "הוא אמר והוא מומחה גדול ולכן אסור להתווכח". יזמות "פוליטית" כדבריך היא מאוד חשובה. חלק גדול מהשיפורים הטכנולוגיים שאנחנו נהנים מהם אין להם כמעט שום קשר ליזמות טכנולוגית ופריצת הדרך בהם היא גיבוש סטנדרטים מחייבים לכל התעשיה. יש גם מקום ליזמות פוליטית ואפילו כמה הישגים שאי אפשר להמעיט בערך שלהם. חגורות בטיחות למשל לא היוו פריצת דרך טכנולוגית. ההישג היה להצליח לשכנע את יצרניות הרכב והממשלות שמדובר במשהו נחוץ ומציל חיים.
יעקב,
אני יודע שהרבה יותר קל להתווכח עם ירוקים שטופי מוח אבל מכאן ועד להכניס לי מילים לפה המרחק גדול. איך טענה זהירה כמו "אני בהחלט לא פוסל את האפשרות שמכלול היתרונות והחסרונות ייטה לטובת המכונית החשמלית בעוד כמה שנים." הופכת אותי לנביא? מי שמתנבא כאן שוב ושוב זה אתה בהצהרות פסקניות שאין שום סיכוי לטכנולוגיות ירוקות להצליח. אגב, אין לנו ויכוח על רוב ההערכות האלו רק שאני לא יודע בודאות מה יקרה ואם מישהו מכניס את היד לכיס ומוציא מאות מליוני שקלים על טנכולוגיה שאני מעריך שהיא עדיין לא בשלה אני מאחל לו בהצלחה, לא מחכה בשקיקה לנפילה שלו.
מצברים ישתפרו כי זה הכיוון היחיד האפשרי. אתה מפגין שוב חוסר הבנה כשאתה מחפש פריצות דרך. רוב ההתקדמות הטכנולוגית נעשית בשיפורים קטנים והדרגתיים. כמו כל טכנולוגיה אחרת ככל שעובר הזמן יש שיפור. לא צריך היה להיות נביא כדי להבין למשל שמנועי בנזין ילכו וישתפרו עם הזמן.
לי אין מומחיות בפסיכולוגיה כמוך אבל כמי שמכיר קצת את עולם הטכנולוגיה אני משער שהכניסה לתחום המכוניות החשמליות נובע מהערכה שמדובר במהפכה אפשרית (שים לב יעקב, כתבתי "אפשרית", לא "ודאית") ולכן עדיף להיות מוכנים עם מוצרים על כל מקרה.
חברה אחרי חברה נכנסה לשוק הטאבלטים ונכשלה בגדול עד שהגיעה אפל ויצרה שוק יש מאין והיום זה אחד המוצרים הכי נמכרים ונחשקים. במשך כמה שנים גוגל כרום היה דפדפן די זניח ומיותר עד שהוא כבש את השוק ויש עוד לא מעט דוגמאות לטכנולוגיות שבגרסאות הראשונות שלהן מומחים מטעם עצמם נהנו לקטול ואחר כך הצליחו.
כל מה שאני אומר זה שכשמדובר בטכנולוגיות חדשות לפעמים מצליחים ולפעמים לא. אין מקום לשמחה לאיד וגם לא ל"אמרתי לכם" מתנשא. את הביקורת אני מעדיף להשאיר לסיבסודים למינהם.
אייל,
אם ממשלת ישראל שילמה סכום אסטרונומי לבטר פלייס אני לא מודע לזה וזה משהו שגם אני מתנגד אליו. עד כמה שאני יודע מדובר בחברה פרטית שרוב ההשקעה שלה באה ממקורות פרטיים (מי שכועס על קרנות פנסיה שהשקיעו בה צריך להפנות את הביקורת שלו לשיטה בישראל, לא לבטר פלייס) ואגב, אל תתפוס אותי במילה אבל יכול להיות שפיתחו את הCD באוניברסיטה במימון ממשלתי (כמו את האינטרנט למשל)
מסך LCD נחות מCRT מבחינת איכות התמונה. הוא פשוט נוח יותר.
מה רע באידאולוגיה? זה שיש למוצר גם ערך אידאולוגי זה רק יתרון בעיני. כמובן שעל אידאולוגיה אפשר להתווכח אבל אין שום דבר פסול בעיני בממשלה שמקדמת מוצרים אידאולוגיים. הבעיה היא כשאותה אידאולוגיה מבוססת על הנחות מדעיות שגויות או לא מוכחות ועל זה צריך למתוח ביקורת.
לגבי הטיעונים שלי:
יש פחות זיהום בערים שעובר לתחנות כוח מרוחקות (סליחה חדרה)
עלות הדלק שואפת לאפס במודל של טעינה על בסיס עודפי ייצור חשמל. התמחור של בטר פלייס מוחק את החיסכון הזה ולדעתי אחד הגורמים לביקוש האפסי.
המכונית החשמלית לא קיבלה עדיין סיבסוד ממשלתי כבר, **אצלנו בישראל**. היא כן מקבלת הנחה במס, ומשלמת מס קניה של 10% לעומת 80% שמשלמות מכוניות אחרות, אבל, ניחא, זה לא נורא (מבחינת הסיבסוד בישראל), **עדיין**.
אבל ממשלות אחרות בעולם משלמות סובסידיה כבדה, במזומן, למכוניות חשמליות (7500 דולר למכונית, בארה"ב). ועוד מליארדי דולרים במענקים והלוואות עם ערבות ממשלתית ליצרנים של המכוניות והמצברים. זה חלק מהפסיכוזה של המאוהבים במכונית החשמלית. הרבה כסף של משלמי מיסים שופכים על זה, עד עכשיו לריק. בטר פלייס תופסת טרמפ על הסובסידיות האלה, שמקבלים יצרני המכונית בחו"ל.
בטר פלייס קבעה את המחיר של המכוניות שלה לפי מה שהם חשבו (בטעות) שהם יכולים לקבל. גם במחיר מוגזם זה אין להם שום סיכוי להרוויח משהו, ולכן - להתקיים לאורך זמן.
גם האמונה שלך שהמצברים ישתפרו היא אמונה ריגשית, מבוססת על מאווי לב ולא על עובדות. אולי ישתפרו ואולי לא. הטכנולוגיה של מצברי ליטיום-יון היא "בוגרת", קיימת כבר הרבה זמן, ומיצתה עצמה, אין סיכוי לשיפורים גדולים בה. טכנולוגיות אחרות (כימיה אחרת) נמצאות במחקר. המצבר לא ישתפר באופו מהותי כול עוד לא תימצא כימיה חדשה, כלומר - פריצת דרך מהותית. פריצות דרך כאלה לא ניתן להזמין לפי פקודה ולא ניתן להתנבא מתי תתרחשנה.
"הבעיה היא כשאותה אידאולוגיה מבוססת על הנחות מדעיות שגויות או לא מוכחות ועל זה צריך למתוח ביקורת."
הייצור של המכונית החשמלית מבוסס על ההנחה הנדסית-כלכלית שגויה, ולכן מונעת מאידיולוגיה ולא עובדות. על זה צריך למתוח ביקורת.
לעומת המכונית החשמלית - המכונית ההיברידית (כולל שבי וולט) מבוססות על הנדסה נכונה, והינן מוצר טוב ומועיל, שעובד כמצופה. הבעיה היחידה שלהן היא המחיר.
אני לא יודע אם התפיסה של מכונית על מצברים היא נכונה. רכב צריך להיות עצמאי כדי להיות יעיל. צריכה להיות יכולת נשיאת "דלק" רצינית ויכולת תדלוק מחדש מהירה ופשוטה. הפיתרון של החלפת מצברים בתחנה נראה לי לא יעיל ולא מעשי. זה צריך להיות משהו שכל אחד יכול לעשות .(זו כמובן דעתי האישית) . אם וכאשר תגיע הטכנולוגיה של טעינת מצבר המספיק ל 600-800 ק"מ נסיעה בדקה שתיים של טעינה, או אז הרכב הזה יתחיל להיות תחרותי. ואז ממילא לא יהיה צורך בסובסידיות.
ניר: גם אם את ה CD פיתחו באוניברסיטה במימון ממשלתי, לא דחפו אותו לשוק באופן ממשלתי. זו הבעייה בכל נושא הרכב החשמלי.
כמו כן, דפדפן "כרום" הוא בעצם רכיבה על הגל של מוזילה על ידי חברה ענקית בנסיון (מסחרי) להשתלט על שוק. אין בו חדשנות, הם לא השקיעו כמעט בפיתוח (רוב הטכנולוגיות שלו כבר קיימות מזמן) ובסך הכל ניצלו את גודל החברה שלהם והיתרון היחסי בכך שיש להם מנוע חיפוש פופולרי כדי לקדם אותו.
אני, אגב, לא משתמש בו מכיון שהוא בדיוק כמו הדפדפן של מיקרוסופט מבחינת יכולות "האח הגדול" שלו והדורסנות של החברה האם.
רפי גליק מספר בבלוג שלו על ההתרשמות שלו מן הפרשה:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=264661
מעניין.
על מסע הלוקשים ששי אגסי מכר בכמויות גסות ניתן לקרוא גם בynet:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4288565,00.html
ברומנית יש אימרה: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".
החברים של שי אגסי הם טום פרידמן, שמעון פרס ואהוד אולמרט.
הוסף רשומת תגובה