הוא מתחיל בתיאור פרשת
בנגטסון, מדען אקלימי בכיר ובעל מוניטין, שנוהל נגדו במסע ציד מכשפות, נידוי והחרמה מצד
חבריו לעבודה ולמקצוע, בגלל שהעז להצטרף (בהתנדבות) לקבוצת היועצים המדעיים של ה GWPF – מכון ספקן בנושאי האקלים, ובמיוחד בנושאי
מדיניות האקלים (האנרגיה ה"ירוקה"). בנגסטון אמר שהוא רצה לפתוח את
הדו-שיח עם הספקנים, על ידי הצטרפותו ל GWPF, כי נוכח שטחי חוסר הידע
הגדולים בתחום האקלים, הלחץ להגיע לקונצנזוס אינו הגיוני. אבל, החממיסטים מנסים
לקדם את ה"קונצנזוס" על ידי השתקה של כל דו שיח והתעלמות וחרם של טענות
ספקניות, ולטעון שאין ספקות והמדע ברור. הם נוקטים טקטיקה של הפעלת לחץ והשתקה,
ופגיעה אישית במדענים ובקריירה שלהם, במקום ליבון ענייני של סוגיות מדעיות.
מדעני האקלים החממיסטים מגנים בחריפות את ה GWPF על שהוא "מנסה לזרוע
ספק" בתורת ההתחממות הקדושה, והוא ארגון אקטיביסטי-פוליטי המנסה לקדם את
האידאולוגיה הפוליטית שלו, ומכניס פוליטיזציה למדע. האמת היא [זו דעתי] שה GWPF מנסה
לחשוף את הגוזמאות שיש לדעתו בדוחות המדעיים (לכאורה) של ה IPCC
ודומיו, אבל בעיקר, מתנגד למדיניות של קידום
אנרגיות ירוקות בלתי יעילות בכול מחיר, והתכנון הלקוי של מערכת האנרגיה בבריטניה. ד"ר בני פייסר, מנהל ה GWPF, אומר שלו מדעי האקלים היו מתנהלים בצורה
תקינה ונורמלית, גלויה ופתוחה, ודנים בסוגיות הספקות (חוסר הידע) בצורה עניינית,
לא היה צורך במכון כמו ה GWPF, ורק הקלקולים בתחום מדעי
האקלים יצרו את ה GWPF. החממיסטים, כמובן, יטענו
שאין שום קלקולים, וכול מה שהם אומרים וכותבים הוא האמת הקדושה, שאין צורך
בביקורת, ומתנגדיהם אינם אלא שליחי השטן (חברות הנפט או האחים קוך).
דרך אגב: יש, כמובן, ארגונים אקטיביסטיים-פוליטיים-אידיאולוגיים רבים
המקדמים את ההיסטריה החממיסטית – כמו למשל גרינפיס או WWF וכדומה. את אלה אין מדעני האקלים מאשימים
ב"פוליטיזציה" בשל פעילותם
האידיאולוגית-פוליטית, ואף משתפים איתם פעולה ומכהנים במוסדות שלהם. פוליטיזציה
פסולה היא רק אם אתה מצטרף לארגון ספקן.
ד"ר רוג'ר פילקה הבן, וד"ר הנס פון שטורך אומרים שבחברה
דמוקרטית פתוחה רשאי כול אדם או כול קבוצת אנשים להקים ארגון במטרה לקדם את
דעותיו, וכול אדם רשאי להצטרף לארגון כזה. אין שום פסול במעשהו של בנגטסון כאשר
הצטרף ל GWPF, והלחץ שהופעל עליו הוא פסול. ד"ר פילקה
אומר: "תחום מדעי האקלים נעשה מאד פוליטי, ודעות השונות מאלו שמקדמים הגופים
הגדולים (כמו ה IPCC) – או שמתעלמים מהן או
ששמים אותן ללעג. מניסיוני אני מאשר את הטענות של בנגטסון (שהופעל עליו לחץ חמור
ובלתי תקין)". הרבה חוקרי אקלים ביטאו, באופן פרטי, שמפעילים נגדם הטרדה ואיומי נידוי, כדי שלא
יביעו דעות ספקניות. הם מפחדים לגנות לחצים אלה בפומבי מחשש לחיסול הקריירה שלהם.
[לא רק לגנות לחצים הם מפחדים. הם מפחדים לפרסם את מה שהם חושבים לאמת מדעית. זה
הורס את הסיכויים לקריירה וקידום]. מדען
אחר אומר שחקר האקלים נשלט על ידי "אנשים חזקים" היודעים לנצל את
התקשרות למטרותיהם.
מדען נוסף (היינריך מילר) אמר שהוא מוצא את תגובת חבריו של בנגטסון
(איומי נידוי) מזעזעת. היא נובעת, לדעתו, מהאכזבה שמדען בכיר וידוע העז להביע
ספקותיו בפומבי. הוא הוסיף שהדבר מזכיר את המעשים ה"מלוכלכים" שנהוגים
בפוליטיקה להשתקת יריבים. פילקה מאשר שחקר האקלים הוא עסק קשוח (מלוכלך) – הוא
עצמו מעיד שסבל מאיומים לעבודתו, לחרם מקצועי, עיוות דבריו בתקשורת, ניסיונות
למנוע ממנו לשאת הרצאות, ואיומים אישיים. הוא מוסיף שכול מי שרוצה להשתתף בדיון
הציבורי על האקלים חייב לדעת את כללי המשחק של היום: מלוכלכים, נבזיים והרסניים.
מדען מהמחנה החממיסטי, קנוטי, אומר מאידך – שהדוחות ה IPCC שחוברו על ידי אלפי מדענים הם נכונים ותקינים, וגם תחזיות המודלים
האקלימיים אמינים. הוא מתריע נגד הדגשת היתר של הספקות והאי-ודאות, ואומר: "
לשבת בשקט עד שיתבררו כול הספקות וייענו כול השאלות איננה אופציה כלומר חייבים
לפעול כבר עכשיו, בדחיפות" [פן ייחרב העולם, על אף הספקות – בקטע של סכנת סוף
העולם אין ספקות]. הטלת הספק היא, לדעתו, טקטיקה מכוונת של הונאה.
זהו המצב היום במדעי האקלים. הוויכוח אינו מתנהל במישור המדעי של
בחינת העובדות וליבון הסוגיות בצורה הגיונית. הוויכוח מתנהל על ידי השמצות, רצח
אופי, הכפשה ולחצים אישיים ופוליטיים.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה