עוד בועה של חברת הזנק סולרית מתפקעת

"ממה מיה" עוד חברה סולרית צוללת... 

אתר וונצ'ר קפיטל מדווח כי חברת ההזנק הסולרית מיהסול מפטרת כ-200 עובדים לאחר שגייסה כ-500 מיליון דולר לפיתוח הדור הבא של קולטים סולרים מבוססי פילם. 

המודל של החברה התבסס על נסיון לייצר את הפאנלים העתידיים משילוב חומרים הכולל נחושת, גאליום יוד וסליניום (CIGS ) והינו משותף לקבוצת חברות שגייסו מיליארדי דולרים בעזרת הקצבות ממשלתיות ומשקיעים. המפורסמות יותר בין חברות אלו הן אוור-גרין-סולר וחברת סולינדרה שפשטו את הרגל לפני מספר חודשים. חברות אלו מצטרפות למגמה דומה באירופה.

סיקרנו את פשיטת הרגל של חברת קיו-סלס הגרמנית באפריל שהצטרפה לחברות סולאריות אחרות שפשטו את הרגל לאחרונה, ביניהן סולון, סולר מילניום ו סולרהיבריד החברות נפגעו מהחלטת ממשלת גרמניה לקצץ בסובסידיות לחשמל סולארי. 

ייתכן ובעוד שנים ספורות נביט אחורה על ההשקעות האדירות והסיבסוד שניתן לחברות הסולריות ונאנח על השגעון שניפח את בועת ההשקעות הזאת. את המחיר הכבד ימשיכו לשלם אזרחי המדינות "המתקדמות" שכספי המיסים שלהם ירדו לטמיון.

בבחירות הקודמות בארה"ב שמענו את הנשיא אובמה מבטיח כי השקעה בתעשיות "ירוקות" היא המנוע לצמיחה ולהיחלצות מהבוץ הכלכלי... השנה כנראה צפויות לנו זמירות אחרות.

עדכון:

בהמשך לתגובות של איל ויוני הריני לחזק ולציין את הדמיון בדינמיקה בה התרחש משבר המשכנתאות והנד"לן הענק של 2008 שהוריד לטימיון 700 מיליארד דולר... סכום שאנו לא מסוגלים בכלל לדמיין. גם שם הכתובת היתה על הקיר כבר מאז שנת 2005. הנה ראיון שערכתי עם מנהל סיכוני האשראי של פאני מיי, ד"ר ויליאם קהאן: "כל אנשי הטכנולוגיה ידעו את האמת ושתקו" אומר קהאן... מזכיר לכם משהו?

טירוף מערכות: מתדלקים עם אוכל...

אתמול הוזמנתי לדיון בנושא עליית מחירי המזון העולמית והזעזועים הצפויים בעקבותיה. אצלנו בישראל רעשו הכותרות בעקבות עליית מחיר הלחם, למרות שבישראל מדובר ב"משחק ילדים" היות ומוצרי המזון הבסיסי והלחם הינם מרכיב קטן מאד בסל הצריכה של המשפחה הישראלית - מי שמשלם את המחיר הם תושבי המדינות העניות ובכלל זאת השכנים הסובבים אותנו. הפתרון הפשוט והמהיר לבעיה הינו בבטול החוקים הכופים מהילת אתנול בדלק וסבסוד החקלאים -מהלך פשוט זה ביטול הרגולציות יוביל לכך שהחקלאים ינתבו מידית את הגידולים החקלאיים לשווקי המזון. את בעיות האנרגיה יש לפתור בדרך אחרת עליה כבר הרחבנו במאמר אודות פטריק מור - כאן.

עסקנו בבלוג רבות בנושא:  

מה נימוק למהילת אתנול בדלק? הרי שריפת אתנול משחררת דו תחמוצת הפחמן לאוויר בדיוק כמו שריפת בנזין. אבל הירוקים טוענים שהפחמן נקלט מקודם מהאטמוספרה בעת גידול הצמח, ובעת השריפה הוא רק ממוחזר, בניגוד לנפט, שהפחמן שלו שכן קודם במעמקי האדמה. זה נשמע סביר, אבל האמת היא שבתהליך זיקוק האתנול מתירס שורפים דלק רב, דלק מנפט, וגם בתהליך הגידול וההובלה של התירס שורפים דלק.

בסיכום כללי האתנול אינו חוסך בפליטת דו תחמוצת הפחמן, או, במקרה הטוב, חוסך רק כמות זעירה. והכמות הזעירה שאולי הוא חוסך - השפעתה על ההתחממות כביכול של כדור הארץ זניחה.
כל עניין האתנול הוא גחמה מטופשת וחסרת תועלת. תועלת אין, אבל נזק יש, נזק כבד- ייקור המזון.

מחירי המזון, התבואות והלחם עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה בלבד. זו לא תיאוריה ולא נבואה, זו מציאות. עליית מחירי התבואות נגרמה בגלל מספר גורמים, אחד מהם - העלייה בביקוש למזון בגלל גידול האוכלוסייה בעולם, והעלייה ברמת החיים בסין ובהודו שמגבירה את צריכת המזון שם. אבל הסטת חלק מכובד של הייצור החקלאי להפקת אתנול השפיעה אף היא, השפעה ניכרת על עליית מחירי המזון. ולפי דו"חות של האו"ם ודוח גלאגר הבריטי היא הגורם המוביל לעלייה של עשרות אחוזים וההערכות המצמצמות נעות בין 16-43 אחוזים והמרחיבות עד כדי 76 אחוזים.

עליה זו פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסייה הענייה בעולם. אומרים שכמיליארד בני אדם עניים סובלים מתת תזונה בעולם - עכשיו סבלם גובר.

נייר העמדה "מחירי המזון, אינפלציה וערעור היציבות העולמית" המוצג בשולי הבלוג עוסק בנושא בהרחבה וזמין להורדה חופשית.

מפעל פינציה בין הקורבנות המובהקים למחדלי האנרגיה בישראל

עיתון גלובס מספר על מפעל פיניציה המעסיק 400 עובדים באזור התעשייה ציפורית בנצרת עילית העומד לסגור את שעריו. הסיפור של המפעל, שלמרבה האירוניה מייצר בין השאר זכוכית שטוחה למערכות סולאריות , הוא סיפור של אנרגיה. בחברה הפועלת מזה  78 שנה מייחסים את הסיבה העיקרית למשבר לעלויות אנרגיה גבוהות, שנכפו על החברה בשל העיכוב בחיבור המפעל לרשת הגז הטבעי מקידוח תמר.

במקרה הזה  לא יעזרו הסיפורים הירוקים והפסטורליים של השר ארדן על אנרגיה ירוקה הסיפורים ששימשו כתירוץ לחסימת ועיכובי פיתוח משק האנרגיה נתקלו במציאות בה מוגש החשבון עבור התנהלות פופוליסטית וחסרת אחריות.

נשיא לשכת המסחר של חיפה והצפון, ד"ר גד שפר, התייחס לפרשה והזהיר מפני "מאות ואלפי מפוטרים" במפעלי התעשייה בצפון אם לא תוקדם הזרמת הגז למפעלים  שפר אמר כי הוא תובע מהממשלה להקדים את מועד הזרמת הגז הטבעי למפעלים בצפון ולא להמתין עד 2014, כמתוכנן.

חיבור הגז המיועד אמור היה לחסוך לפנציה בין 60 ל-70 מיליון ש"ח בשנה. במצב הנוכחי בו מתעכב החיבור עומדים הפסדי המפעל  על 44-50 מיליון ש"ח בשנה. החיבור לאספקת הגז הוא ההבדל בין מפעל סגור ומאות מפוטרים לבין מפעל רווחי התורם את חלקו לשגשוג האיזור ולפיתוחו וצמיחת מפעלים ועסקים נוספים המסוגלים למנף את האנרגיה הזולה. מפעל פניציה לא לבד - הוא פשוט בולט וקיבל כותרת בעיתון. 

עכשיו כדאי לחזור לכתבה אותה פרסם YNET  אתמול ולהקשיב שוב לנאור ירושלמי, מנכ"ל ארגון וסביבה - ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל,  הטוען כי האירגונים הירוקים הם "הקול של מי שאין לו קול"... מעניין מה יש לו לומר למפוטרי פניציה חסרי הקול שיצטרכו להמתין עד שהעתירות המשפטיות שהגישו הירוקים והמתנגדים לפרוייקטים הישראלים בתחומי האנרגיה מטעמים "סביבתיים" יתבררו. המשך פיתוח פרוייקטי הגז ונפט הפצלים נתקל בהתנגדויות ומכשלות בירוקרטיות והתורים בלשכות האבטלה עומדים להתארך. 

אגב, לפי דו"ח הועדה לבחינת משק הגז, ישראל כבר איחרה את הרכבת של הפיתוח היעיל של משק הגז ולפי ההערכות צפוי מחסור שעתי של אספקת גז בישראל שיעמוד על היקף של כ-261 אלף מ"ק בשעה בשנת 2013 וזה ילך ויחמיר עד למחסור של כ- 636 אלף מ"ק שעה בשנת 2020. כמוצג באיור הבא:

פטריק מור מציג חשיבה ירוקה, דאגה לסביבה וגישה רציונאלית

פטריק מור, היה ממקימי  "גרינפיס" והתפכח, בחודש שעבר הוא הגיע לביקור בישראל בעקבות הזמנה של חברת IEI האמונה על מאמצי ההפקה של נפט פצלי-שמן בשפלת יהודה. במסגרת ביקורו נפגש עם כתבים ואף העביר הרצאה בה נכח מיודענו יוני. והנה סיקורו. למי שרוצה להשוות הנה הסיקור של YNET. (אגב, מה שווינט עשה בכתבה בשם "איזון" שלעולם לא קיים בו באמת משול לראיון עם איינשטיין על עקרונות הקוסמולוגיה הנקטע "בשם האיזון" על מנת לשמוע את דבריה של אסטרולוגית פופולרית הלועגת לו כי הוא כזה אייטיז... ולא אין...).

מור הוא אחד האנשים המגלמים חשיבה ירוקה, דאגה לסביבה עם גישה רציונאלית. מור, דוקטור לביולוגיה בהשכלתו, עזב את  "גרינפיס"  באמצע שנות השמונים לאחר חילוקי דעות קשים,שהגיעו לשיאם כאשר  "גרינפיס"  החליטו להשיק קמפיין שמטרתו מניעת השימוש ביסוד כלור. 

מכיון שכלור הוא המטהר העיקרי של מים באפריקה, היות והכימיה של הכלור אחראית לחלק גדול מתעשית התרופות, התריע מור על כך שהפסקת השימוש בכלור תוביל למותם של מיליוני בני-אדם, דבר שכמובן לא מנע מ- "גרינפיס"  לתמוך בהפסקת השימוש בו.

מאז, מור מספר, "גרינפיס"  נוקטים עמדה קבועה של אנטי-התפתחות, אנטי-קידמה ואנטי-אנושיות. לפי מור, מטרתה האמיתית של  "גרינפיס" , שהייתה  פיתוח המודעות הסביבתית, הושגה כבר שנות ה-80 ולכן היה עדיף לו  "גרינפיס" היתה מודיעה שמטרותיה הושגו והיתה נסגרת...

בהקשר האנרגטי, מור הוא מהתומכים הגדולים של אנרגיות חלופיות אמיתיות – הידרואלקטרי (היכן שמתאפשר), תרמו-הידרו-אלקטרי (למשל אורמת), גרעין, וכמובן גז טבעי, שכפי שמסתמן הוא מקור האנרגיה הזמין הנפוץ ביותר על פני הכדור שלנו (והאמת היא שאנו כלל לא יודעים כמה יש, סביר שיש הרבה יותר ממה שאנו יודעים).

מור הוא גם מהתומכים של תעשיית פצלי הנפט ופצלי השמן. כתזכורת, באופן כללי (למרות שיש כמה וריאציות), פצלי השמן הם מיקרו-סדקים שבהם נמצא הנפט או הגז. 

בשנים האחרונות פותחו טכניקות להוצאת הנפט\גז מהסדקים, על ידי קדיחה אנכית וחימום הקרקע. היתרונות של שיטה זו, כפי שמציג אותה מור, הם:

1. יש כמויות אדירות של גז ונפט בפצלים. קנדה כולה יושבת על לוח פצלי נפט וישספיק לתקופות ארוכות.
2. שיטת הפקת האנרגיה היא כלכלית! (בניגוד, למשל, לאנרגיה סולרית או אנרגית רוח).
3. שטח ההפקה הוא קטן מאוד (מדובר על תחנה בגודל כ-10 דונם בסה"כ, מכיוון שרוב הקידוח הוא מתחת פני הקרקע בצורה אנכית.)
4. לאחר סיום הקידוח, מקובל כי החברה מתחייבת (ואף עומדת בהתחייבויותיה) לשקם את השטח בצורה מוחלטת. הוא הראה בהרצאה תמונות של שטחי קידוח לאחר השיקום – כיום הם חלק משמורות טבע בקנדה!

את מור, שגדל כילד טבע באי ונקובר בקנדה, אי אפשר להאשים בחוסר אהבה לטבע. מור מטיף לקיימות אמיתית (sustainability) , שהיא האיזון בין השמירה על הטבע לבין המשך ההתפתחות האנושית. הפרה של האיזון הזה לצד הטבע, כפי שתומכים בני "הדת הירוקה" (כך מור מכנה את האירגונים הירוקים הקיצוניים), תוביל למותם של מיליוני בני-אדם ולהמשך העוני והסבל. ביעור העוני, עידוד הטכנולוגיה במדינות מתפתחות
ופיתוח מקורות אנרגיה ברי-קיימא אמיתיים, אלו צריכות להיות המטרות האמיתיות של הארגונים הירוקים.

האידיאולוגיה של זריעת הפחד.

Cassandra by Evelyn De Morgan (1898, London); 

Cassandra in front of the burning city of Troy at the peak of her insanity. Photo: Wikipedia.

אגב פסקל. הכותרת שייכת למאמר של הפילוסוף המפורסם של "הגל החדש" בצרפת – פסקל ברוקנר. הנה קטעים מהמאמר:

בקטע של הסדרה המצוירת המפורסמת "טינטין" מופיעה הדמות של הפרופסור פיליפוס שמתריע: "האסון המתקרב הוא עונש על חטאיכם, חיזרו בתשובה, כי סוף העולם קרוב". הקטע פורסם בבלגיה ב 1941. אך פרופסור פיליפוס פופולארי ורלוונטי מתמיד, הוא השיג עמדה של כוח בממשלות, בעיתונות ובכול המקומות הגבוהים. 

כול הזמן הוא זורע פחד: פחד מהקדמה, מהמדע, מהדמוגרפיה, מההתחממות הגלובאלית, מהטכנולוגיה, מהמזון. בעוד חמש שנים או 10 הטמפרטורות יעלו, אסונות טבע יתרבו, שינויי האקלים יגרמו למלחמות, תחנות כוח גרעיניות יתפוצצו, וכדור הארץ יהפוך לגיהינום. האדם חטא ביהירות, הוא הרס את הסביבה, ופגע בכדור הארץ, הוא חייב לכפר עבור עוונותיו.

אני לא מתכוון לזלזל בסכנות (אומר ברוקנר), אני רק רוצה להבין מה גורם למנהיגים שלנו, למדענים ולאינטלקטואלים להתנהג כמו דמויות בסרטי אסון הוליוודיים מסוג ב'.

בחצי המאה האחרונה האינטלקטואלים של המשאל [שם תואר מיותר] זיהו שני שעירים לעזאזל, האחראים לכול הצרות בעולם: ראשית המרקסיזם הצביע על הקפיטליזם כאחראי לסבל האנושי, שנית – האידיאולוגיה של "העולם השלישי" הטילה את האחריות על המערב, האחראי, לכאורה, לעבדות, קולוניאליזם ואימפריאליזם.

השעיר לעזאזל, שהתנועות הסביבתיות מאשימות כעת, הוא האנושות כולה – זה למעשה שילוב של שני הקודמים – הקפיטליזם, שהומצא במערב, מדכא עמים והורס את כדור הארץ. כך למשל אומר נשיא בוליביה, אוו מורלס: "או שהקפיטליזם ימות, או שתמות אימא אדמה". דמות פחות שולית – ז'אק שיראק בעת שכיהן כנשיא צרפת אמר: "הבית שלנו נשרף ואנו לא שמים לב". סיר מרטין ריס, לשעבר נשיא הרויאל סוסיאטי נותן לאנושות רק סיכוי של 50% לשרוד מעבר למאה ה 21. אפשר להמשיך בציטוטים עד אינסוף. הפחד שהאינטלקטואלים זורעים הוא כמו חיידק רעבתן, הוא בולע הפחדה אחת, מתנפח, וממשיך הלאה לחפש אסונות חדשים. פעם זה פוקושימה, פעם מגיפת שפעת העופות, מחסור במזון, התמוססות הקרח, קרינה מטלפונים סלולאריים.

ככה למשל – ציטוט מהפרסומת לסרטו של אל גור: "האנושות יושבת על פצצת זמן... יש לנו רק עשר שנים כדי למנוע אסון אקלימי נוראי, משהו שמעולם לא התנסינו בו, משהו שהוא מעשה ידינו.." אחרי ההפחדה הנוראית הזו – הם מציעים לנו פתח של תקווה: תעשו מה שאנחנו אומרים לכם, והישועה אפשרית. השתמשו בנורות חסכוניות, סעו פחות במכוניות, בדקו לחץ אוויר בצמיגים, מחזרו אשפה, כוונו את התרמוסטט, שתלו עץ, כבו מכשירי חשמל שלא בשימוש... אנו ניצבים (לדבריהם) בפני אסון עולמי, אבל פעולות אלה מספקות אשליה של הצלה. ראשית האידיאולוגיה של האסון מפחידה אותנו פחד מוות, אחר כך מציעה טכסים סמליים של אנימיזם (פולחן של עצמים) פוסט-טכנולוגי.

בואו נדבר ברורות: אסון קוסמי אינו ניתן לביטול על ידי בדיקת לחץ אוויר בצמיגים או מיון האשפה.

אבל, לאט, לאט, אנו נעשים אדישים להגזמות האלה. אנו מתחילים לחשוד שנביאי האסון (הקאסאנדרות) אינם מתכוונים להזהיר אותנו אלא להוכיח אותנו. כמו נביאי הזעם הקדומים הם מייחלים לאסון שהם טוענים שהם מזהירים מפניו. "מגיע לכם!" זוהי משאלת המוות ששונאי האנושות מכוונים כלפינו. אלה לא נשמות גדולות שמתריעות מפני צרות, אלא אנשים קטנים שרוצים שנסבול בגלל שיש לנו החוצפה להתעלם מהם. האסון הוא לא הפחד שלהם, אלא השמחה שלהם.

תוצאה אחרת של נבואות הזעם היא שהן משתקות אותנו, אנו נעשים אדישים, וגם חסרי אונים. זו אולי גם המטרה של זריעת הפאניקה הרעשנית – להממם אותנו כדי לעשותנו כנועים.  האידיאולוגיה של האסון הופכת למכשיר של כניעה פוליטית ופילוסופית.

קראו את המאמר של ברוקנר כאן, וראיון נוסף, ארוך יותר ומפורט יותר, כאן.

יעקב

יש נפט בשפע, פרק 34.

מחקר חדש שהתפרסם על ידי בי"ס קנדי בהארווארד קובע שיש שפע של נפט בעולם, וצפוי עודף היצע בשנים הקרובות. המחקר בדק בצורה פרטנית את כול שדות הנפט הפעילים בעולם, ואת כול עבודות הפיתוח שנעשות לתחילת הפקה בשדות חדשים. הנתונים אינם ספקולציה לגבי מה עשוי להתגלות בבטן האדמה, אלא נתונים מוצקים על פרויקטים שבביצוע, שיחלו בהפקה בקרוב.

שורה תחתונה – בציור הזה:

ייצור הנפט גדל משנת 2000 (בה הופקו 80 מליון חביות ליום) ל 93 מח"י ב 2011, וצפוי לעלות בעוד 17% ל 110.6 מח"י בשנת 2020. בשנת 2011 הנפט המופק ענה על כול הביקוש, ואף היה עודף (107%) שנוצל להגדלת מלאים בסעודיה, ארה"ב וסין. העלייה בהפקת הנפט עד 2020 תהיה גדולה מהעלייה בביקוש (התלויה בהתפתחויות כלכליות) וייוצר קרוב עודף של נפט שיגרום לירידת מחירים.

בציור רואים את הייצור של נפט בשנת 2011 לעומת התחזית ל 2020, לפי ארצות.

כמעט כול הארצות מגדילות את התפוקה במידה משמעותית. שימו לב במיוחד לעיראק וארה"ב. בעיראק התעכב הפיתוח של שדות נפט בגלל המלחמה, אולם עכשיו תופס תאוצה חדשה. בארה"ב יש תפוקה חדשה הן ממקורות מסורתיים והן משדות אבן צפחה shale, המופקים בטכנולוגיות חדשות של קידוח אופקי ופראקינג.

מה שקרה הוא מה קורה תמיד. נביאי הזעם המלת'וסיים שהתריעו על "פיק אויל" peak oil (סוף עידן הנפט האוזל) לא לקחו בחשבון את הדבר שהם לא מבינים – את התפתחות הטכנולוגיה. מחירי הנפט הגבוהים בתחילת שנות ה 2000 סימנו את הצורך בחיפוש ופיתוח שדות ושיטות הפקה חדשות. הצורך גרר השקעה והעמל נשא פרי. היום יש שדות חדשים, ושיטות חדשות. אין מחסור בנפט, ולא יהיה. אנשים יפסיקו להשתמש בנפט בעתיד לא בגלל מחסור בנפט, אלא רק כאשר יגלו מקורות אנרגיה יותר טובים וזולים. ההפקה היום, ממקורות החדשים היא יותר יקרה מהמקורות הישנים, אבל עדיין המחיר סביר. התחזיות שלעיל מניחות מחיר שלא יהיה נמוך מ 70 דולר לחבית (לעומת 90 דולר היום). במרבית השדות, ההפקה כדאית אפילו החל מ 55-60 דולר לחבית.

לא כולם חושבים ששפע נפט זה דבר טוב, יש שמעדיפים שהאנושות תסבול ממחסור ומצוקה, על כך בהמשך. טוב או לא – עובדה: יש נפט. (על שפע הגז בכלל לא דיברתי בפוסט זה).

יעקב

נייר התעמולה של האנסן

סיפרנו בפוסט קודם על נייר התעמולה של האנסן שזכה לכותרות בכול העיתונים. בגוף הקטע, בניו יורק טיימס, הם הביאו ביקורת נכונה, של ד"ר הוארלינג מ NOAA שאמר: "זה לא נייר מדעי רציני. הוא עוסק בעיקר במראית עין (perception ) כפי ששם המאמר מלמד. מראית עין אינה מדע".

שם המאמר במקור:  Perception of climate change.

אבל בכותרת הנו יורק טיימס (ושאר העיתונים) כתבו: "מחקר מוצא שיש יותר נקודות חמות על כדור הארץ והסיבה היא ההתחממות הגלובאלית". הם העבירו את המסר שהאנסן רצה להעביר בכותרת, למרות שאין במאמר שום דבר שמבסס את הטענה. הכול תעמולה גרידא, לא מדע, גם אם זה חתום על ידי האנסן (בעיקר אם חתום על ידי האנסן האקטיביסט) ומתפרסם בביטאון האקדמיה למדעים PNAS  של ארה"ב. זאת תעמולה המתחפשת למדע, או ניצול השם של המדע לצורכי תעמולה.

המעניין הוא שבמאמר עצמו האנסן אומר במפורש שמטרתו לנצל את גלי החום הנוכחיים כדי לנסות להמחיש להדיוטות את ההתחממות הגלובאלית:

“Although we were motivated in this research by an objective to expose effects of human-made global warming as soon as possible…”

פגם נוסף מצא ד"ר פאט מייכאלס. האנסן טוען שההתחממות גורמת גם ליותר יובש, כלומר בצורת (השנה יש בצורת חמורה בחלקים נרחבים בארה"ב). אולם אם בוחנים נתוני המשקעים והטמפרטורות לא מוצאים שום קשר. האנסן עצמו היה שותף למחקר על בצורת והתחממות ומצא בו שאין קשר. זה מראה עד כמה האנסן אופורטוניסט. אם יש בצורת (כמו השנה) הוא טוען שההתחממות גורמת לבצורת. כאשר היו שיטפונות לפני שנתיים, הוא טען שההתחממות גורמת לשיטפונות. ההתחממות הזעירה של 0.5 מעלות בחמישים השנים האחרונות היא באמת תופעה מופלאה, אין דבר שהיא לא יכולה לעשות.

יעקב

הפסקת חשמל בהודו

בתמונה: צילומים מהפסקת החשמל בהודו - אלבום מלא כאן.

הפסקת חשמל אדירה התרחשה בהודו בשבוע שעברה. 640 מיליון איש נשארו ללא חשמל יומיים או שלושה. המצב היה חמור. בתי חרושת שבתו, הרכבות עמדו, התחבורה נסתמה. בהרבה מפעלים, עסקים ומתקנים חשובים יש גנראטורים לחרום, כי הפסקות החשמל שכיחות בהודו. בכול זאת נוצרו מצבים קשים. למשל, בית חולים אחד דיווח שהולך ונגמר הדלק בגנראטור החרום, דבר שמסכן באופן מיידי את חייהם של רבים מהחולים. מפעל לטיהור מי שתייה הושבת בגלל מחסור בחשמל להפעלת משאבות, והיה חשש מהפסקת אספקת המים בעיר גדולה.

בהודו יש מחסור חמור וקבוע בחשמל, היות וכושר הייצור שלה קטן בלפחות 10% מהביקוש, ולכן הפסקות חשמל יזומות, של עד 10 שעות הן דבר של קבע. כרבע מאוכלוסיית הודו, נעל 300 מיליון איש, אין להם חשמל בכלל, ואפילו תכניות הפיתוח יבוצעו כמתוכנן, עדיין יהיו 150 מיליון איש ללא חשמל בשנת 2030, אולם מאז 1951, הודו מעולם לא עמדה ביעדים של תכניות הפיתוח שלה. הודו הוסיפה 55GW כושר ייצור בחמש השנים האחרונות, 30% פחות מהמתוכנן. לחמש השנים הבאות היא מתכננת להוסיף 76 GW .

בהודו יש 89 תחנות כוח פחמיות. יש לה גם רזרבות של פחם שיכולות להספיק ל100 שנה של צריכה בקצב נוכחי, אך בגלל תקלות במכרות ובהובלה של הפחם לתחנות, יש מחסור בפחם בתחנות והתחנות לא תמיד עובדות בתפוקה מלאה. מאותה סיבה הודו מייבאת 20% מהפחם.

מרבית כושר הייצור הנוסף שההודים מתכננים יהיו תחנות כוח פחמיות. אין ברירה, אין משהו אחר. אז, בזמן שה EPA (הסוכנות להגנת הסביבה) מתכננת לאסור בניית תחנות כוח חדשות בארה"ב, בונות הודו וסין תחנות פחם בקצב מוגדל. פליטות הפד"ח בהודו גדלו ב 80% ב10 השנים האחרונות, והפליטות העולמיות ב 30%. צריכת הפחם, בעולם, בעשור האחרון, גדלה יותר מאשר צריכת הנפט, הגז, ההידרו והגרעין ביחד.

הודו צורכת 600 קווט"ש חשמל לנפש לשנה, צריכה לנפש מאד נמוכה, סין צורכת פי 5 וארה"ב פי 20 (לנפש). מנהיגי הודו מצהירים שאין להם ברירה אלא להגדיל את צריכת הפחם. אפילו רג'נדרה פצ'אורי, ראש ה IPCC אמר: "תארו לעצמכם 400 מיליון איש ללא חשמל. אתה לא יכול להתעלם, במדינה דמוקרטית מדרישתם לחשמל. מאחר ומה שיש להודו זה פחם, אין ברירה אלא להשתמש בו". מעריכים שייצור הפחם יוכפל עד 2030, ויהיה אז יותר גדול מהייצור בארה"ב. גם אם זה יקרה, עדיין לא יהיה להם מספיק חשמל (כאמור עדיין יהיו 150 מיליון איש ללא חשמל).

לכן החלומות על העידן שלאחר הפחם הם לחלוטין לא מציאותיים. הבעיה העיקרית של הודו אינה הפליטות אלא כיצד להביא אור לאנשים.

יעקב

סטטיסטיקות ושקרים

 בתמונה: בנימין ד'ישראלי (ויקיפדיה)

 

"יש שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקות" אמר בנימין ד'ישראלי (1804-1881).

ידידנו, ד"ר ג'ים האנסן מפרסם מחקר חדש בוא הוא טוען, באמצעות ניתוחים סטטיסטיים, שתופעות חום קיצוניות נעשו יותר שכיחות בגלל ההתחממות הגלובאלית. (דיווח מהניו יורק טיימס, בעל העמדה החממיסטית).

האנסן טוען שהאחוז של מאורעות חום קיצוניים, או הפיזור בשטח של ימי חום קיצוני, גדלו מ 1% לפני 1980 ל 13% בימינו. השינוי כול כך חזק, שניתן לאמור בוודאות (אומר האנסן) שגלי החום הגדולים, כמו זה ברוסיה ב 2010, או בטקסס ב 2011 (או בחוף המזרחי של ארה"ב ביוני 2012) נגרמו בשל ההתחממות הגלובאלית, שנגרמת, לדבריו, בגלל פליטות הפד"ח של בני האדם.

הממצא הזה חורג מהקונצנזוס המדעי (אומר כתב הניו יורק טיימס). האנסן אומר "הסתכלו על הסטטיסטיקות – השינוי גדול מכדי שיהיה טבעי". הניו יורק טיימס, לעומת זאת, מצטט מדענים שאומרים שאין חדש במידע של האנסן, והניתוח הסטטיסטי שלו חלש.

על "מחקר" קודם בסדרה אופנתית זו דיווחו לפני כשבועיים. המחקר ההוא היה מבוסס על סטטיסטיקה שנעשתה על תוצאות של הרצת מודלים אקלימיים, בעוד שהאנסן השתמש בנתוני אמת של טמפרטורה שנמדדו, מהמאגר של GISS.

ד"ר הורלינג, מ NOAA – אומר שהאנסן מגזים. לפי מחקרים של הורלינג, גם גל החום של רוסיה, 2010, וגם זה של טקסס 2011 נגרמו מסיבות טבעיות.

אחרים מציינים שהאנסן עשה שימוש סלקטיבי בנתונים – cherry picking – הוא לקח כתקופת הבסיס להשוואה את השנים 1951-80 – בהן ידוע שהייתה התקררות. לו בחר את התקופה של שנות ה 1930-40 היה רואה שאז היה לא פחות חם מהיום. חוץ מזה – מאורעות החום הקיצוני, דוגמת אלה האחרונים, התרחשו הרבה פעמים בעבר (לפני ההתחממות הגלובאלית). האנסן גם בדק רק את חודשי יוני-יולי-אוגוסט, ורק בחצי הכדור הצפוני. ככה למשל – כאשר יש חורף קשה עם טמפרטורות קיצון קרות, אין מתפרסמים, משום מה, כאלה מאמרים על "תופעות מזג אוויר קיצוניות". בנוסף – השנה למשל, יש קיץ קר במיוחד בבריטניה ובארצות סקנדינביה. לא כול תעתוע של מזג אוויר מוכיח שיש התחממות גלובאלית מעשה ידי האדם.

נקודה נוספת היא האקטיביזם של האנסן. הוא הפסיק להיות מדען והפך לאקטיביסט נגד אנרגיה פחמית. הוא נעצר ארבע כבר פעמים בהפגנות נגד פחם. האיש הזה מנסה לגייס את המדע לטובת האג'נדה שלו – זה מדע מגויס, לא אובייקטיבי. ואין כלי נוח יותר למטרה זו מאשר סטטיסטיקה. על ידי הנדוס "נכון" של המספרים אתה יכול להוכיח כול דבר.

יעקב

המתמטיקה המפחידה של ההתחממות הגלובלית

ביל מק'קיבון בתמונה הוא אקטיביסט אנטי-תעשייתי המוצג לנו בדרך כלל כ"מומחה" לנושאי אקלים מעל דפי העיתונות. הוא הקים את הארגון האקטיביסטי "350" שמטרתו להילחם בהתחממות הגלובלית על ידי הפחתת פליטות הפד"ח האנושי (ודיכוי התעשייה) על פי הגדרות אותם קבע ד"ר הנסן (עליו כתבנו רבות).

מאמר של ביל מק'קיבון הנושא את שם הפוסט (כאן) פורסם לאחרונה במגזין הרולינג סטונס וזכה להצלחה סנסציונית אם לשפוט לפי יותר מ-100 אלף לייקים  בפייסבוק ולאלפי טוויטים ותגובות. המאמר שהינו עוד מאמר הפחדה פסאודו-מדעי זכה לסיקור מחמיא ומהלל בהפטינגטון פוסט שם כונה כיצירת מופת המסתמכת על מדע מדוייק. נראה שהפופולריות הכמעט בלתי מעורערת של המאמר הובילה לכך שלאחרונה הסתמך עליו גם פרופ' אלון טל במאמר תעמולתי אותו פרסם במעריב. טל מחרה אחרי מק'קיבון ומצטט:

כדור הארץ מתחמם: חודש מאי 2012 היה החודש החם ביותר אשר נמדד אי פעם  בחצי הכדור הצפוני של כדור הארץ. מדובר בחודש ה-327 ברציפות בו הטמפרטורות שנמדדו בכדור הארץ חרגו מן הממוצע של המאה ה-20. הסיכוי כי דבר כזה יקרה באקראי שואף לאפס. בארה"ב, גובה הטמפרטורות באביב השנה חרגו כל כך משנים קודמות שהן הוגדרו על ידי מטרולוגים "כעליה החדה ביותר שנמדדה אי פעם". גם באזורנו: בסוף החודש שעבר בערב הסעודית, ירד גשם, כאשר הטמפרטורה היתה מעל 42 מעלות: המשקעים החמים ביותר בהיסטוריה של הפלנטה.  

פרופ' טל הינו אקטיביסט סביבתי בעצמו, ממקימי אגודת "אדם טבע ודין" הפועלת באמצעות אקטיביזם משפטי נגד פיתוח הפוגע לטעמה בסביבה ומתמחה בעצמו בתחום המשפט האכיפה והחקיקה הסביבתית, כיום טל מכהן בדירקטוריון הקרן הקיימת לישראל ומשמש במקביל כיו"ר התנועה הירוקה שהוא היה בין מייסדיה. טל  אינו טורח להציג את מק'קיבן במאמרו כפי שהוא, אקטיביסט אנטי תעשייתי, אלא מציין כי הוא "אחד הפרשנים המובילים בעולם לנושאי סביבה גלובאליים". (גם בתור "פרשן" היה ראוי לציין שהוא פרשן מוטה באופן קיצוני...).

בתוכנית רדיו שהוקדשה למאמר ולהתרגשות שהוא עורר דן אלכס אפשטיין, מנהל המרכז לקדמה תעשייתית, (CIP ) בטענות המרכזיות של מק'קיבון ומסביר להלן מדוע המאמר הינו אחת הדוגמאות הטובות לפסאודו-מדע. 
בתוכנית הרדיו שלו שהוקדשה לדיון משתתף הפיזיקאי ד"ר אריק דניס – לפניכם הקלטת הוידאו של התכנית.

בתכנית מתייחסים אפשטיין ודניס לדמגוגיה המוכרת של "רוב המדענים קובעים"... ולטענות המנסות לשוות לתופעות "מיקרו-אקלימיות" משקל או השלכות שאין להם הוכחה או ביסוס מדעי (כפי שמנסה גם פרופ' טל לעשות). 
דניס שהינו מומחה למודלים מסביר את הבעייתיות של הנסיון לחזות מערכות אקלימיות באמצעות מודלים. 

אגב, אלכס אפשטיין, איתגר את מק'קיבון וקרא לו לנהל עימו עימות... על כך בהמשך.