מתקנים סולאריים קטנים בישראל.

כתבה בוואינט מביאה פרטים אחדים על מתקנים להפקת חשמל מהשמש (סולארי) , מתאים פוטו-וולטאיים, במתקנים קטנים – שעד 50 קילו-וואט. המתקנים קטנים המותקנים על גגות בתים פרטיים, או לולים או רפתות, וגם על גגות מוסדות ציבור, כמו אולמי ספורט או בתי ספר. הם מותקנים גם על גגות של מתקנים מסחריים כמו מרכזי קניות, בתי חרושת ומחסנים, אם כי ייתכן שבמוסדות מסחריים חלק מהמתקנים חורגים מההגדרה של "קטנים" ונופלים בהגדרה של "בינוניים".

בכתבה נאמר שיש כ 10,000 מתקנים כאלה מותקנים, שגודלו של מתקנן כזה יכול להגיע עד 600 מ"ר. גודל של 600 מ"ר הוא מעבר לגודל של בית פרטי, ולכן יש להניח שמרבית המתקנים יותר קטנים מזה.

התעריף שחברת החשמל משלמת לחשמל סולארי הוא 53 אג' לקוט"ש מופק. זהו תעריף הזנה מובטח ל 20 או 25 שנה. התעריף הזה זהה למחיר החשמל לצרכן (בממוצע), שכולל גם הוצאות רשת החלוקה והוצאות אדמיניסטרטיביות (גביה), לכן הוא כנראה פי שניים לפחות מעלות החשמל שחברת החשמל משלמת ליצרנים אחרים (או לתחנות הכוח שלה עצמה). התעריף הזה הוא התעריף האחרון, יש להניח שמרבית המתקנים הותקנו לפני כמה שנים, כאשר תעריף ההזנה היה יותר גבוה, והם נהנים מתעריף יותר גבוה ל 20-25 שנה.

איך שלא מסתכלים על זה – הממשלה, באמצעות חברת החשמל, מאלצת אותנו לסבסד את המתקנים "הקטנים" בסכום של אולי 200-300 מיליון שקל לשנה – מעבר לעלות החשמל שמופק.  בנוסף ישנו הסבסוד של מתקנים בינוניים וגדולים (תחנות הכוח הסולאריות באשלים) – ובסך הכול סבסוד של למעלה ממיליארד שקל בשנה לחשמל סולארי. יש מקום לשאול אם יש הצדקה להוצאה זו.

חסידי החשמל הירוק אומרים: "מטומטמים! האנרגיה מהשמש בחינם, כמה שיותר יותר טוב". ובכן – החשמל ה"חינמי" הזה עולה לנו מיליארד שקל בשנה+ (מעבר למחיר של חשמל רגיל) ויש מקום לשאול "בשביל מה?". האם אנו נציל את כדו ר הארץ מכליה והתחממות נוראית? ההשפעה שלנו אפסית, אם בכלל יש השפעה, ואם בכלל יש סכנת התחממות.נכון הוא שבימי קיץ חמים, בשעות שיא הצריכה, עוזר החשמל הסולארי למנוע את הצורך בהפעלת טורבינות גז לאספקת זרם-שיא, ולכן חוסך קצת דלק וקצת פליטות פד"ח. אבל החשמל הסולארי מקבל את התעריף המסובסד לא רק בשעות אלה – הוא מקבל אותו גם בסופי שבוע (כאשר הצריכה קטנה יותר), וגם בעונות המעבר ובחורף – כאשר תחנות עומס הבסיס (שלא ניתן לסגור אותן) מספקות את כול החשמל הדרוש, והחשמל הסולארי לא נחוץ.

מיליארד שקל פה, מיליארד שם... יש לנו מה לעשות עם הכסף, להוציא אותו על דברים שהתועלת הממשית שלהם אפסית , והם רק גורמים הרגשה טובה בבטן, זה לא חכם. הוצאה כזו צריכה להישקל, ולהיות מוצדקת בצורה רציונלית ולא אינסטינקטיבית מהמותן.

המצב שונה עם צרכנים פרטיים – כמו מפעלים גדולים או מרכזי קניות. הם יכולים להתקין לוחות שמש לשימוש עצמי, ולחסוך מיליוני שקלים בחשבון החשמל שלהם (הם אכן חוסכים את החשמל לפי המחיר לצרכן של 53 אג'). אם כדאי להם – שיתקינו, כמה שיותר הרי זה משובח, אבל בלי סובסידיות ובלי תעריפים מובטחים ל 20-25 שנה, בלי "אישורים". בלי להעביר כסף מכול הציבור – מצרכני החשמל כולם, כולל העניים – לחלק מהציבור – לחלק המבוסס - בעלי בתים פרטיים, משקים ומפעלים – שיש להם מקום להתקנת לוחות.

יש לחדול, לכן, מתכניות הסבסוד של חשמל סולארי, ולאפשר לכול צרכן להתקין לוחות באופן חופשי, בלי רישיונות, אישורים או סובסידיות.

יעקב

בריטניה סוגרת כורים גרעיניים

חברת EDF, חברת החשמל הממשלתית של צרפת, היא הבעלים והמפעילה של כול תחנות הכוח הגרעיניות הבריטיות, שאותן רכשה מחברת החשמל הבריטית בשנת 2008. אחת מתחנות הכוח האלה (היישם 1) נסגרה לצורך ביקורת תקופתית שגרתית ונתגלה בה ליקוי (כנראה שחיקה של הדוד). החברה החליטה לסגור אותה, ועוד שלושה כורים אחרים מאותו סוג, לצורך ביקורת, ליתר ביטחון. הליקוי לא גרם לדליפות רדיואקטיביות או נזק, אבל הוא דורש תיקון, כדי למנוע נזקים אפשריים בעתיד.

עוד לא ידוע בדיוק מה טיבעו של הליקוי, ומה הפעולה המתקנת הנדרשת. דברים אלה נמצאים בבדיקה ותכנון. החברה הודיעה ש 4 הכורים יישארו סגורים עד שיוחלט ויבוצע התיקון הדרוש. לא ידוע כמה זמן תימשך הסגירה, לפחות חודשיים, אבל אפשרי בהחלט שחודשים רבים יותר.

הדבר מדגיש את הבעיות של אספקת האנרגיה שבפניהן ניצבת בריטניה. כול תחנות הכוח הגרעיניות מספקות כ 20% מהצריכה, 4 התחנות הנסגרות מפיקות כ 10% מצריכת החשמל של בריטניה. כול התחנות ישנות ומתקרבות לגבול אורך החיים המועיל שלהן. התחנה הראשונה שנסגרה פועלת מאז 1983, והייתה מתוכננת לפעול עד 2019. החברה התכוונה לבקש הארכת רישיון לעוד 20 שנה, אחרי 2019. כעת לא ברור מה תהיה העלות של התיקונים הנדרשים. ייתכן, שאם עלות התיקון תהיה גבוהה מדי, לא יהיה כדאי לתקן, והתחנות ייסגרו לצמיתות כבר כעת.

משרד האנרגיה הבריטי מנפיק הודעות מרגיעות שלא צפוי מחסור בחשמל בגלל סגירה זו. אבל, כעת קיץ, והצריכה נמוכה. אם התחנות לא תיפתחנה עד החורף (כפי שנראה שיקרה), בריטניה תסבול ממחסור בחשמל בחודשי שיא הצריכה של החורף. בריטניה סגרה, במקביל, תחנות כוח פחמיות, לפי דרישת התקנים האקולוגיים של האיחוד האירופי. בריטניה לא דאגה לבניית תחנות כוח חדשות, חילופיות, ורק השקיעה הון עתק בתחנות רוח. הצרה היא שהרוח נושבת רק כ 25% מהזמן, ואין בכוחה להבטיח אספקת חשמל סדירה. עד כה נגסה בריטניה ברזרבות כושר הייצור שלה, שהגיעו לרמה מאד נמוכה, וכעת, עם סגירת התחנות הגרעיניות – נעלמו.

בריטניה חתמה על חוזה עם EDF  לבניית תחנת כוח גרעינית חדשה אחת, אך בנייתה עוד לא החלה, וספק גדול אם תהיה מוכנה, כמתוכנן, בשנת 2025. (היא לא תהיה מוכנה לפחות עד 2030, אם בכלל תהיה מוכנה אי פעם...)  תחנה חדשה זו בוודאי לא תחליף את 8-10 התחנות הגרעיניות הישנות שעומדות להיסגר, בטוח,  מחמת זקנה.

זו מגמה כללית באירופה: תחת מסע שטיפת המוח ולחצים אדירים מצד אקטיביסטים אקלימיים מתרחשת פגיעה גדולה ומתמשכת בתשתיות חשמל סדירות ואמינות. למעשה יש איסור מעשי (אם לא פורמלי) על בניית תחנות כוח פחמיות חדשות. התוצאה הבלתי נמנעת של המלחמה נגד תחנות הכוח של ממש והסתמכות על תחנות רוח תהיה – ישיבה בחושך.

יעקב

האם אנו קרבים לשיא הנפט ?

בפוסט הקודם כתבתי על נבואות סוף העולם של פדרו פרייטו, סוף שייגרם בגלל "שיא הנפט", כלומר בגלל שהנפט, הגז והפחם שבבטן האדמה ייגמרו (יאזלו) ואנו ניוותר ללא מקורות אנרגיה. זו לא דעה חריגה או מוזרה. למעשה, כנראה שמרבית האנשים בעולם מאמינים ב"סוף הנפט" שיבוא מתישהו בקרוב, ויהווה בעיה רצינית מאד. זהו חלק מהשקפת ה"בר קיימות" הטוענת שאנו צורכים כמויות גדולות של משאבי טבע מתכלים מכול הסוגים (למשל מחצבים של המתכות למיניהן), ונעמוד בעתיד בפני שוקת שבורה. כול ההשקפות האלה הן, כמובן,  נגזרות מן התיאוריה המלת'וסית, שנוסחה על ידי תומס מלת'וס ב 1798, לפיה גידול האוכלוסייה יוביל למצב שלא יהיה ניתן לייצר מספיק תוצרת חקלאית (מזון) כדי להזין את כולם.

מבלי להיכנס לדיון מעמיק בנושא, אציין רק את העובדה שכול התיאוריות האלה התבדו, עד כה, וכול נבואות החורבן לא התגשמו, בינתיים (ב"ה).  אני לא נכנס לנבואות על העתיד.

קבוצה של פרופסורים, גיאולוגים ומומחי נפט (כולם אנשים רציניים מאד) פרסמו בלוג בשם The oil drum שהיה מוקדש לדיון בנושא משאבי האנרגיה ודעתם הייתה ששיא-הנפט כבר התרחש (אולי ב 2005) או יתרחש בקרוב מאד. אולי זה מקרי או אולי סמלי שהבלוג נסגר לפני שנה, אחרי פעילות של 8 שנים. (מחברי הבלוג כותבים כעת בבלוגים אחרים, ראו בקישור).

לגמרה במקרה התפרסם אתמול מאמר הדן בדיוק בשאלה זו: "האם הנפט, הפחם והגז אוזלים?". מקור המושג "שיא-הנפט" – peak oil במאמר שכתב מ. קינג הוברט במרץ 1956, ובו ניבא ששיא תפוקת הנפט של ארה"ב תגיע בסביבות 1970, ואחריה תהיה ירידה תלולה בתפוקה. תחילה נראה שהנבואה הזו מתגשמת בדיוק מופלא, אבל בהמשך חלו התפתחויות לא צפויות, ובשנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט של ארה"ב בצורה חדה – ראו בגרף: תפוקת הנפט בארה"ב 1920-2013.

גם בתפוקת הנפט העולמית, עד כה, אין מבחינים בירידות. ראו בגרף שלמטה: תפוקת הנפט העולמית.

ראו עוד נתונים, לרוב, לגבי תפוקת הגז והפחם, במאמר המקושר.

מה לגבי העתיד? מתי יגיע שיא הנפט, כלומר מתי תתחיל ההידרדרות בתפוקת הנפט העולמית?

יש, כרגיל, שלוש דעות, המכסות את כול האפשרויות...

הדעה הראשונה טוענת ששיא הנפט כבר הגיע. זו טענתם של אנשי The oil drum . הם טוענים שמדידת התפוקה בחביות נפט מטעה. מה שצריך לבדוק הוא מאזן האנרגיה, ה EROI. בעבר, בשדות הנפט הראשונים, היה צריך להשקיע (למשל) 30 עד מאה חביות נפט (או שווה ערך באנרגיה) כדי לקדוח ולהפיק 1000 חביות. היום חייבים לקדוח עמוק בים או בסלע צפחה, וחייבים להשקיע, נגיד, 200 חביות כדי להפיק 1000. אז היום יש לנו רק 800 חביות נטו (למטרות מועילות), בעוד בעבר היו לנו 900-970 חביות. ובנוסף לכך יש היום אוכלוסייה גדולה יותר מאשר בעבר. אם מחשבים את כמות הנפט המופקת נטו, ומחלקים באוכלוסיית העולם (תפוקה לנפש) מקבלים את הגרף הבא, המלמד ששיא הנפט התרחש כבר בסביבות שנת 2005. הגרף מתייחס רק לנפט נוזלי, ולא לגז ופחם, שיכולים לשמש כתחליף לנפט נוזלי לתחבורה, חימום בתים ומטרות אחרות.

הקבוצה השנייה טוענת ששיא הנפט יגיע בעוד 10 או 20 שנה, ראו הגרף הבא.

הקבוצה השלישית טוענת שאכן שיא הנפט הרגיל צפוי אולי בעוד 20 שנה, אבל יתווסף לכך נפט "לא קונבנציונלי" , כלומר נפט המופק בשיטות חדישות, כגון פרקינג או חולות ביטומן (בקנדה). כלומר: אם מחשבים את הכמות הכוללת, בכול השיטות החדשות, לא תהיה ירידה בתפוקת הנפט במאה הזו (עד 2100).

באשר לגז – יש הרבה גז, והתפוקה העולמית כול הזמן עולה. לכמה זמן? לא ידוע בדיוק, אבל עשרות שנים. ופחם – פחם יש הרבה... מאות שנים.

מה דעתי הבלתי מלומדת (אינני גיאולוג או מומחה נפט)? אכן יש בעיה עם נפט נוזלי שקשה יותר ויותר למצוא ולהפיק. אין בעיה, בעשורים הקרובים, עם גז ופחם, שיכולים לשמש תחליף לנפט בעת הצורך. כמו שכתבתי בקטע הקודם – לדעתי – סוף העולם (בגלל נפט או התחממות) לא יתרחש בשניים או שלושה העשורים הקרובים. כול הנבואות לעתיד רחוק יותר חסרות כול ערך, איננו מסוגלים לדעת את העתיד. אין טעם להיכנס לבהלה בשל דבר שאיננו יודעים.

הבאתי את הקטע הזה כדי להציג את הדעות הרווחות בנושא שיא-נפט, וכמו שרואים – יש דעות של "מומחים" מקצה אחד לקצה ההפוך. זה טבעי, במצב של חוסר ידיעה.

יעקב

סוף העולם לפי פדרו פרייטו.

מיהו אותו פדרו פרייטו, שהעז לפגוע בקודש הקודשים של האמונה הירוקה, ולהטיל ספק ביעילות ובתועלת שבאנרגיית השמש? האם הוא אחד מאותם הספקנים או המכחישים ריאקציונרים? האם הוא אחד מאותם רשעים, שפועלים להשמדת העולם למען בצע כסף, בשירות אקסון-מובייל או האחים קוץ'?

לא. פרייטו הוא מהמודאגים, מהמחנה הנכון, התקין פוליטית. פרייטו יש לו בלוג (בספרדית) על משבר האנרגיה והוא גם חבר מייסד בארגונים מתריעים ומטיפים. פרייטו שייך למחנה נביאי הזעם והחורבן הסביבתי, נביאי סוף העולם, המטיפים להשתנות טוטאלית (לא ברור לי מה משמעות המושג). מה דעתו של פרייטו על ההתחממות הגלובאלית? לא רלוונטי, הוא אומר (כלומר הוא מאמין, אבל זה לא רלוונטי). העולם ייחרב הרבה לפני ההתחממות. מודאגי ההתחממות הגלובאלית מנבאים את סוף העולם בגין ההתחממות, בעוד מאה או מאתיים שנה. לא רלוונטי, לדעת פרייטו, כי העולם ייחרב הרבה לפני זה, אולי בעוד 20 או 30 שנה, בגלל מחסור באנרגיה.

המחסור באנרגיה ייגרם בגלל תופעת "שיא הנפט" – peak oil. הנפט אוזל (לדעתו), העולם כבר הגיע לשיא התפוקה האפשרית, או יגיע אליה אולי בעוד 10 או מקסימום 20 שנה. העולם צורך כול שנה יותר ויותר נפט כדי לתמוך בצמיחה כלכלית ועלייה ברמת החיים, אבל המאגרים במעמקי האדמה מתרוקנים, ולכן, התפוקה העולמית החלה, או תתחיל בקרוב, לרדת בקצב מזורז. הגז יאזול גם כן, זמן קצר אחרי זה (אומר פרייטו). התעשייה שלנו, רמת החיים שלנו, שאיפות הרווחה שלנו, הרגלי החיים שלנו הכול תלוי במקור אנרגיה זול – שהוא הנפט. כאשר הנפט יאזול, בקרוב, כול זה יצטרך להשתנות, יהיה אסון, יהיה סוף העולם. ההתנהלות שלנו היום אינה ברת-קיימא.

האם יש אנרגיה חליפית? לא, אומר פרייטו. הוא בחן את אנרגיית השמש (הסולארית) , שבה תולים הרבה תקוות שתהווה מקור אנרגיה חליפי לנפט האוזל. הוא בחן אותה כמהנדס שהיה (והינו) מעורב יותר מ 10 שנים בבנייה, תחזוקה ותפעול של מתקנים סולאריים בספרד, ובקיא בכול הפרטים. הוא בחן אותה לא על פי תיאוריות או מודלים, או אמונה אידיאולוגית. הוא בחן אותה בעיניים מפוקחות של מהנדס, על פי נתונים מפורטים שנאספו במתקנים שכבר הותקנו ועובדים כמה שנים. המסקנה שלו ברורה: המתקנים הסולאריים יכולים לקום ולהתקיים רק על גבי תשתית של אנרגיה פוסילית (פחמית) – תשתית האנרגיה הקיימת. הם לא יכולים להתקיים בעולם שאין בו אנרגיה פחמית. תרומתם להחלפת הנפט או הפחם – אינה יכולה להיות משמעותית.

ומה דעתו על אנרגיה גרעינית? גם כן לא רלוונטי. יש כיום כ 440 תחנות כוח גרעיניות, המספקות כ 15% מהחשמל בעולם, שהם כ 5% מכלל צריכת האנרגיה בעולם. זה נתח לא משמעותי מבחינה כמותית, והמגמה היא לקיטון בנתח זה. מרבית התחנות הן "זקנות" ועל סף סגירה. כ 70 תחנות חדשות הנמצאות בתכנון ובנייה בעולם, לא יצליחו להחליף את התחנות ההולכות ונסגרות – נתח האנרגיה הגרעינית עומד לקטון, לפחות ב 40 השנים הבאות. אלה המספרים בשטח, לא תיאוריות על פוטנציאל עתידי אלו הן העובדות.

מה יהיה? פרייטו בטוח: סוף העולם, והוא בלתי נמנע. פרייטו דומה קצת ל"ירוקים העמוקים" נוסח פול קינגסנורת'.  אבל, בניגוד לטיפוס ההוא, של חובק העצים החולמני, פרייטו הוא מהנדס, עם הרגליים על הקרקע המעשית, המסוגל להבין נתונים ולעשות חשבון ולא רק לחלום.

מה דעתי על נבואות סוף העולם של פרייטו?

אינני יודע. אני לא נביא.

כבר כתבתי שנבואות "שיא הנפט" הן מוגזמות. יש נפט וגז, רזרבות ידועות, לכמה עשרות שנים, ונפט וגז חדשים מתגלים ומופקים, כול הזמן, בטכנולוגיות חדשות. יש פחם מספיק למאות שנים. לא יהיה סוף עולם בעוד 20-30 שנה. אני לא מתנבא מעבר לזה. אני מאמין שבני האדם יפתרו את בעיותיהם באמצעות המצאות חדשות – אבל זו אמונה, אידאולוגיה אם תרצו, מהבטן שלי. אני לא מתיימר לדעת ולנבא את העתיד.

באשר לפרייטו: ראוי לשים לב – שלמרות (או אולי בזכות, או אולי בלי קשר) השקפת סוף העולם שלו, הוא ערך חשבון מפוקח ומפורט של האפשרויות המעשיות של האנרגיה הסולארית. המסקנה שלו שרירה וקיימת: המתקנים הנוכחיים לא יכולים להיות מקור חשוב להספקת צרכי האנרגיה שלנו. הדבר עשוי להשתנות אם וכאשר יהיו המצאות חדשות מהותיות שמשנות את התמונה – כמו למשל לוח סולארי שמפיק פי שניים או שלוש או ארבע אנרגיה ליחידת שטח, מהלוחות של היום. עד אז, ההשקעה המואצת בלוחות שמש הנוכחיים, הבלתי יעילים, היא בזבוז כסף ואנרגיה.

יעקב

משרד הסביבה נגד כל דבר

בתמונה: הרולד ויניגר, מומחה עולמי לטכנולוגיות הפקת נפט ומדען ראשי בחברת IEI הישראלית.

המשרד להגנת הסביבה הביע דעה נחרצת נגד פרויקט הפיילוט לניצול פצלי שמן בחבל עדולם. הדבר רק טבעי וצפוי מראש. המשרד, המעסיק את מיטב האקטיביסטים הירוקים הקיצוניים כיועצים, רואה את תפקידו כהתנגדות לכול דבר. כול דבר (שכונה חדשה, כביש חדש, מפעל חדש) יש לו השלכות שליליות על הסביבה. הסביבה הכי בתולית ונקייה היא הסביבה שבה אין בני אדם כלל, ללא יישובים, ללא מפעלים וללא כבישים. כזה הוא בערך, חבר עדולם, שההתיישבות בו דלה. אבל... מה לעשות? אנו בני אדם ואנו רוצים לחיות גם כן, למרות המשרד להגנת הסביבה.

הנה נימוקי המשרד כפי שדווחו בוואינט.

1. "מסמך בדיקת ההשפעה הסביבתית של היזם אינה שלמה." זה תירוץ קבע. כול בדיקה של השפעה סביבתית היא לעולם לא מספיק מושלמת, וצריך לדחות את הפרויקט לעולם. עצה למשרד להגנת הסביבה: אם הבדיקה אינה מספיק מושלמת לטעמכם, תעבדו ביחד עם היזם (שישמח) והשלימו את פרטי המידע שחסרים. הטענה הזו (בדיקה לא מספיקה) אינה עניינית אלא רק תירץ לדחייה שהוחלט עליה מראש.

2. "יש פוטנציאל להשלכות סביבתיות חמורות". שימו לב ללשון החלקלקה – אין סכנה ממשית, יש פוטנציאל. בגלל זה יש מומחים במשרד. תבדקו את הפוטנציאל ותגיעו למסקנות ברורות ומנומקות על הסכנות שיש או אין.

3. לא קיימת הפקה בשיטה זו בשום מקום אחר בעולם. שקר. קיימת (גם אם רק ניסיונית). תלמדו את הנושא, תבדקו מה שקיים. חוץ מזה מותר לנו להיות מחדשים וחלוצים בטכנולוגיה.

4. הפקת נפט מפצלי שמן סותר את יעדי הממשלה לקידום אנרגיה חילופית. זו שטות מוחלטת, היא לא סותרת. הממשלה יכולה ל"קדם אנרגיה חילופית" כמה שהיא רוצה, קידוח פצלי השמן אינו מפריע. ישראל צורכת, ומייבאת, כ 15 מיליון טון נפט ומוצרי נפט בשנה, ומוציאה כ 10 מיליארד דולר. זו המציאות והיא תימשך לפחות עוד הרבה עשרות שנים. הנפט מפצלי השמן נועד להקטין מעט את כמות הנפט המיובא, להקטין את ההוצאה על ייבוא נפט ולספק הכנסה ומקומות עבודה לישראל. "אנרגיה חילופית" הוא סיסמה, חזון לעתיד הרחוק, חלום, לא משהו שקיים היום. לא קיים נפט חליפי. הברירה היא בין נפט זר לנפט ישראלי (אם ההפקה תצליח).

5. "השטח בו מתוכנן הפרויקט הוא שטח ייחודי" – לא נכון. כול שטח בארץ ישראל הוא ייחודי, ללא יוצא מן הכלל. אין שום דבר מיוחד בשטח של חבל עדולם חוץ מדלילות האוכלוסייה. דווקא שטח דל אוכלוסייה מתאים ביותר לפרויקטים כמו הפיילוט לניצול פצלי שמן.

המשרד להגנת הסביבה הפך לנחלה של חסידי סביבה קיצוניים, המתנגדים, בצורה אינסטינקטיבית ורגשית, לכול פרויקט של פיתוח, בלי יוצא מן הכלל. "נפט זה פויה" היא האמונה שלהם, שבשמה הם פועלים. יכול להיות שנפט הוא "פויה" – אבל הוא נחוץ, והוא הכרחי, והוא נמצא בשימוש, בכמויות אדירות. אנו רוצים לחיות, ולחיות טוב, וחיינו הטובים מבוססים על ניצול אנרגיה, כמו נפט. לטמון את הראש בחול ולחלום על "אנרגיה חליפית" לא ישנה את המציאות הזו. אנו חייבים למצוא איזון בין פגיעה מיותרת בסביבה, לבין פגיעה הכרחית – המשפרת את איכות החיים שלנו. העמדה הקיצונית (גם של המשרד לאיכות הסביבה) שהסביבה קודמת לכול וכול פגיעה בסביבה פסולה אינה רציונלית או מציאותית.

הפרויקט המדובר הוא פרויקט ניסיוני, למפעל פיילוט, בקנה מידה קטן. הסכנות לסביבה שהוא מביא הן מינימליות. המטרה היא ללמוד את שיטת ההפקה, האם היא בכלל אפשרית וכלכלית, ומה השלכותיה – גם מבחינת הסביבה. הפיילוט עצמו לא יכול לגרום נזק של ממש. אבל הוא הזדמנות, גם למשרד להגנת הסביבה, ללמוד את הנושא מקרוב, ובצורה מעשית, מוחשית ומפורטת, תוך פיקוח צמוד על הפיילוט. ניתן לחזור ולבדוק את הסכנות לסביבה לאחר שיבוצע הפיילוט (שמתוכנן לזמן מוגבל), ולפני שמקבלי החלטה על הפקה מסחרית (אם זה בכלל יגיע לשלב כזה).

המשרד להגנת הסביבה צריך לרדת מהגישה הקיצונית והרגשית של התנגדות לכול דבר, ללא נימוק ענייני של ממש, ובייחוד לדבר שקשור לנפט.

יעקב

לוחות השמש – המאזן האנרגטי

השמש והרוח הם שני מקורות האנרגיה המתחדשים, הנקיים, שאנשים רבים חולמים שיחליפו ביום מן הימים את האנרגיה הפחמית (פחם, גז ונפט), ויהוו מקור אנרגיה עיקרי לאנושות. האם הדבר אפשרי?

כדי לענות על השאלה יש להיעזר בחישוב "המאזן האנרגטי "– EROI – energy returned on energy invested  או בעברית: אנרגיה מופקת לעומת אנרגיה מושקעת. במאמר זה, ב IEEE  (בטאון מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה) יש הסבר ארוך ומפורט של המושג מאזן אנרגטי.

פרייטו והול פרסמו ספר ובו הם עורכים חשבון מפורט של המאזן האנרגטי של כול לוחות השמש (הפאנלים הסולאריים) שהותקנו בספרד. ספרד היא ארץ מוכת שמש, והייתה שיאנית עולמית בהתקנת לוחות עד שביטלה את הסובסידיות החדשות ב 2012. כעת היא השנייה בעולם (כנראה אחרי גרמניה) ומייצרת כ 10% מהחשמל הפוטו-וולטאי בעולם. יש בה כמות אדירה של מתקנים סולאריים, פוטו-וולטאיים (שהם נושא המחקר), וצברה נסיון של לפחות 7 שנים (עד 2013, תאריך המחקר) בתפעול מתקנים סולאריים. ביקורת על הספר ותמצית החשבון שלהם תמצאו כאן.     (עוד ביקורת על הספר – כאן, וכאן).

צ'רלס הול (יליד 1943) הוא אקולוגיסט (איש חקר הסביבה) באונ' מדינת ניו יורק, שחקר וכתב ספרים רבים על נושא הכלכלה והאנרגיה, והקיימות. הוא מומחה למאזנים אנרגטיים. פדרו פרייטו (יליד 1950) הוא מהנדס, שעבד פיסית ומעשית בהתקנה ותחזוקה של מתקנים פוטו-וולטאיים בספרד, ואף מחזיק בבעלות מלאה על אחדים מהם. ראיון מ 2010 אתו ניתן לקרוא כאן. פרייטו והול, שניהם, מודאגים מ"שיא הנפט" peak-oil – ומה יכול להחליף את המקורות הפחמיים האוזלים כדי לספק את האנרגיה הדרושה לאנושות? על פי חישובים מדויקים של מאזן אנרגטי הם מגיעים למסקנה שאנו לא יכולים לתלות תקוות בשמש – היא לא יכולה להוות מקור משמעותי לכמויות האנרגיה העצומות (והגדלות בהתמדה) שהאנושות צורכת.

כבר כתבנו בפוסט קודם שנדרשת אנרגיה רבה כדי לייצר ולהתקין לוחות שמש. (הושקעה יותר אנרגיה – ממקורות פחמיים – בייצור והתקנה של לוחות שמש מאשר הופקה מהם – עד 2013). פרייטו והול עשו חשבון מדויק, הלוקח בחשבון את כול הגורמים בייצור, התקנה, תחזוקה, חיבור לרשת ומחזור של לוחות השמש, לאורך כול חייהם. חשבון כולל של המאזן האנרגטי לכול מחזור חיי המוצר.

מלבד העלות (הכספית והאנרגטית) של הלוחות עצמן, יש עלויות רבות מסביב. למשל: בסיסי בטון, מתקני מתכת עליהם מוצבים הלוחות, מתקנים אלקטרוניים inverters – הנחוצים לחיבור הלוחות לרשת, קווי חיבור חשמליים, דרכי גישה, גדרות בטחון, שמירה, תחזוקה (החלפת חלקים שמתקלקלים), שטיפה – נגד אבק מצטבר, המוריד את התפוקה, וכ', וכו'. הכול מבוסס על הניסיון האישי המפורט של פרייטו בהתקנה וניהול מתקנים סולאריים.

השורה התחתונה – המאזן האנרגטי, ה EROI  - הוא 2.45. וזאת מתוך הנחה (לא מוכחת) שהלוחות ימשיכו לתפקד בצורה תקינה ועם תפוקה טובה, במשך 25 שנה, דבר שלחלוטין לא בטוח. (עוד אין ניסיון של 25 שנה). בארצות אחרות, בהן יש פחות שמש, כמו גרמניה למשל, יש להניח שהמאזן נמוך יותר, בין 1.6-2.0 . המשמעות היא שהמאזן נמוך מדי. זה לא מספיק טוב ומועיל. גם פרייטו והול, וגם גורמים אחרים (כמו ה IEEE) חושבים שכדי שמקור אנרגיה יהיה מקור טוב ומשמעותי ה EROI  חייב להיות 8 או יותר. לוחות השמש מפיקים מעט מדי אנרגיה, לעומת האנרגיה המושקעת בהם, והנדרשת מהם. מחקרים אחרים (המבוססים בעיקר על מודלים ולא על ידע מעשי), מצאו מאזן אנרגטי יותר טוב – בין 4 לבין 5.9. גם מספרים אלה עדיין אינם מספיק טובים, וספק אם הם נכונים. מחבר המאמר ב IEEE  (וויליאם פיקרד) אומר שחייבים לבדוק היטב את המאזן האנרגטי לפני שמפליגים בהשקעות גדולות באנרגיה סולארית, ולפני שתולים בה תקוות שאולי אינה מסוגלת להגשים.

בינתיים, בלי קשר לחשבונות מאזן אנרגטי או חישובי תועלת של מהנדסים, ביצע העולם כבר השקעות עצומות, של מאות מיליארדי דולרים, בהתקנת מיליונים רבים של מתקנים סולאריים. כול זה נעשה ללא חשבון, על בסיס דחף רגשי, אידאולוגי, היסטרי, של האופנה הירוקה.

אבל... מה שלא עובד – לא עובד. האידאולוגיה לא תעזור.

יעקב

לוחות סולאריים מזהמים.

וואישנגטון פוסט פרסם (לפני יותר מ 6 שנים) מאמר על הזיהום הסביבתי שנגרם בסין בתהליך ייצור לוחות השמש. למדתי משהו חדש (באיחור של 6 שנים) ממאמר זה. עד כה סברתי שלוחות השמש (הפאנלים הסולאריים) הם בלתי מזיקים. ידעתי וכתבתי שהם מפיקים מעט חשמל, והם יקרים, ולכן אין בהם הרבה תועלת, אבל חשבתי שלפחות הם לא מזיקים. טעיתי.

החומר הבסיסי ממנו עשויים כול הלוחות הוא פוליסיליקון. מסתבר (לי) שכדי לייצר טונה אחת של פוליסיליקון נוצרים 4 טון של פסולת של סיליקון-טטראכלוריד, חומר מזהם ומסוכן מאד לבריאות ולצמחייה. בארצות נורמאליות (מערביות) קיימת בקרה סביבתית ברמה סבירה, והמפעלים המייצרים פוליסיליקון נדרשים לטפל בפסולת הרעילה – לנטרל אותה או למחזר אותה. תהליך הנטרול והמחזור דורש הרבה השקעה ואנרגיה, והינו, לכן, יקר.

בשנים 2003-2008 נוצר ביקוש עצום ללוחות שמש עקב הסובסידיות הענקיות שהציעו ממשלות אירופה, ונוצר מרוץ בין הספקים מי יספיק להתקין לוחות הכי מהר, כדי ליהנות ממכרה הזהב של הסובסידיות. מחיר הפוליסיליקון קפץ מ 20 דולר לק"ג ל 300 דולר, והיה קשה להשיג את החומר. ממשלת סין קפצה על המציאה הגדולה, והקימה תוך זמן קצר 20 מפעלים חדשים, ענקיים, לייצור פוליסיליקון. (היא לא הקימה בעצמה אלא מימנה ועודדה חברות סיניות). כושר הייצור עלה מ 40 אלף טון ב 2008 ל כ 100 אלף טון (בטח יותר היום). כול המפעלים האלה הזדרזו להצטרף לחגיגה וליהנות מהרווחים המוגזמים (על חשבון משלם המיסים באירופה וארה"ב), וקיצרו פינות. הם לא התקינו את מתקני הנטרול והמחזור של הפסולת הרעילה. הם טענו שהם מאחסנים את הפסולת בשטח המפעל, לטיפול מאוחר יותר, אך בפועל השליכו את הפסולת בסביבה, בשדות של הכפרים מסביב למפעלים.

האוויר, האדמה והמים בכפרים אלה מזוהמים ופוגעים קשה בבריאות התושבים. ממשלת סין, שדאגה מראש להקים את המפעלים באזורים נידחים, רחוק ממרכזי האוכלוסייה, העלימה עיין מהזיהום הסביבתי הנוראי ומסבל התושבים ומתלונותיהם. (כביכול – למען המטרה הנעלה של הצלת כדור הארץ). [הערה: מאז חלק מהמפעלים פשטו את הרגל, ומצבורי הפסולת הרעילה נותרה בשטח ללא אבא].

זהו גם הסוד (או חלק מהסוד) של הירידה הגדולה במחיר הלוחות שהייתה בשנים האחרונות. הירידה הושגה, במידה רבה, על חשבון זיהום סביבתי איום של כפרי סין, כי הם חסכו את העלות של הטיפול בפסולת.

כבר כתבתי על המחיר האנרגטי הגבוה של תהליך ייצור הלוחות. מסתבר שיש גם מחיר סביבתי גבוה. מצב דומה יש גם עם תחנות הרוח. שאיש לא ישלה עצמו שאלפי טונות פלדה ובטון, אלפי ק"ג של מתכות נדירות, אלפי ק"מ של רשת כבלים אין להם עלות הן באנרגיה והן בנזק סביבתי ישיר. החסידים הירוקים אוהבים להלל ולשבח את האנרגיה של השמש והרוח שהיא חינמית, וגם נקייה. היא חינמית ונקייה רק אם אתה מתעלם מהמציאות, מהעלות הגבוהה והנזק הסביבתי שהם גרומים. היא חינמית ונקייה רק בתוך המערכת הסגורה והדמיונית של האמונות והאידיאולוגיות הירוקות. במציאות – אין ארוחות חינם.

לו רק הפיקו הלוחות כמויות משמעותיות של חשמל....

יעקב